שער היחוד והאמונה - פרק ח'

ספר התניא
דף השער וההקדמה
דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

פרק ח - אחדותו של הקב"ה פשוטה

מבוא לפרק

בפרקים הראשונים (א-ז) התבארה אחדות ה' ביחס לעולמות, ובפרקים הבאים (ח-יב) יתבאר כיצד הוא עצמו אחד.

לגבי העולמות (מאחר והם נפרדים מאלקות, והם "יש") - שייך להסביר שהם בטלים לאלוקות ואין להם מציאות משל עצמם. אבל הספירות אינן נפרדות חס ושלום מאלוקות - הן עצמן אלוקות ממש. נמצא, שהסבר ביטול העולמות אינו שייך כלל לגבי הספירות (ושבה למקומה הקושיא העצומה מסוף פרק ד') – איך יתכן ריבוי באלקות (שהרי הספירות הן עשר)?

בשלושת הפרקים הבאים עונה אדמו"ר הזקן, שמכיון שהספירות "מיוחדות" - אין זה ריבוי אלא אחדות פשוטה:

פרק ח: אחדותו של הקב"ה פשוטה.

פרק ט': יחוד הספירות באלוקות.

פרק י: ביטול האור במאור - המשל והנמשל.

גוף הפרק

פרק ח

פרק ח והנה מה שכתב הרמב"ם ז"ל שהקב"ה מהותו ועצמותו ודעתו הכל אחד ממש אחדות פשוטה ולא מורכבת כלל, כן הענין ממש בכל מדותיו של הקב"ה ובכל שמותיו הקדושים והכינויים שכינו לו הנביאים וחז"ל, כגון חנון ורחום וחסיד וכיוצא בהן, וכן מה שנקרא חכם דכתיב וגם הוא חכם וגו', וכן רצונו כי רוצה ה' את יראיו וחפץ חסד הוא ורוצה בתשובתם של רשעים ואינו חפץ במיתתם וברשעתם, וטהור עינים מראות ברע, אין רצונו וחכמתו ומדת חסדו ורחמנותו ושאר מדותיו מוסיפים בו ריבוי והרכבה ח"ו במהותו ועצמותו, אלא עצמותו ומהותו ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו ומדת חסדו וגבורתו ורחמנותו ותפארתו הכלולה מחסדו וגבורתו, וכן שאר מדותיו הקדושות, הכל אחדות פשוטה ממש שהיא היא עצמותו ומהותו, וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שדבר זה אין כח בפה לאמרו ולא באזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו, כי האדם מצייר בשכלו כל המושכלות שרוצה להשכיל ולהבין הכל כמות שהם בו, כגון שרוצה לצייר בשכלו מהות הרצון או מהות חכמה או בינה או דעת או מהות מדת חסד ורחמים וכיוצא בהן, הוא מצייר כולן כמות שהן בו, אבל באמת הקדוש ברוך הוא הוא רם ונשא וקדוש שמו, כלומר שהוא קדוש ומובדל ריבוא רבבות עד אין קץ ותכלית מדרגות הבדלות למעלה מעלה מערך וסוג ומין כל התשבחות והמעלות שיוכלו הנבראים להשיג ולצייר בשכלם, כי המעלה ומדרגה הראשונה אצל הנבראים היא החכמה שלכן נקראת ראשית, כי באמת היא ראשית ומקור כל החיות בנבראים, כי מהחכמה נמשכות בינה ודעת, ומהן נמשכות כל המדות שבנפש המשכלת, כמו אהבה וחסד ורחמים וכיוצא בהן, וכנראה בחוש שהקטן שאין בו דעת הוא בכעס תמיד ואכזרי, וגם אהבתו היא לדברים קטנים שאין ראוי לאהבם, מפני שאין בו דעת לאהוב דברים הראויים לאהבם, שהאהבה כפי הדעת ומהמדות שבנפש נמשכות בה תיבות ואותיות המחשבה, שהנפש מחשבת בדבר שאוהבת או איך לפעול החסד ורחמים, וכן בשאר מדות, ובכל מחשבה שבעולם מלובשת בה איזו מדה המביאה לחשוב מחשבה זו ומדה זו, היא חיותה של מחשבה זו ומאותיות המחשבה נמשכות אותיות הדבור והן חיותן ממש, והדבור מביא לידי מעשה הצדקה וחסד, כגון המלך שמצוה לעבדיו ליתן וגם כשהאדם עושה בעצמו איזה דבר הרי כח הנפש וחיותה המתלבש בעשיה זו הוא כאין ממש לגבי כח הנפש וחיותה המתלבש בדבור האדם וכערך ומשל הגוף לנשמה, וכן ערך אותיות הדבור לאותיות המחשבה וכן ערך אותיות המחשבה למהות המדה המלובשת בה ומחיה אותה, וכן ערך מהות וחיות המדה לגבי החכמה ובינה ודעת שכללותן הוא השכל שממנו נמשכה מדה זו, וכל זה בנפש האדם ונפש כל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים שבכולם החכמה היא ראשית ומקור החיות:

סיכום הפרק

בהמשך לפרק הקודם (שהקב"ה ודעתו אחד) מוסבר כאן שכך הוא בכל מידותיו - אך אין בכח האדם להבין זאת:
האדם מצייר העניינים דלמעלה כפי שהם בו. ומכיוון שאצלו עצם הנפש וכוחותיה הם עניינים שונים - אין הוא יכול להכיר על בוריה את העניינים דלמעלה.

מושגים יסודיים בפרק

• אחדות פשוטה

הקודם: פרק ז'

פרקי שער היחוד והאמונה

הבא: פרק ט'