פרשת פקודי

פרשת פקודי היא הפרשה האחת האחת עשרה והאחרונה בספר שמות (מפרק ל"ח פסוק כ"א עד פרק מ' פסוק ל"ח).

בשנים מסויימות נקראת פרשה זו יחד עם פרשת ויקהל. בסיום קריאת הפרשה החותמת את ספר שמות, מכריזים הקהל "חזק חזק ונתחזק" והבעל-קורא מכריז אחרי הקהל.

הפרשה בקצרה

• ראשון - התורה מספרת על הזכות שניתנה לבצלאל ואהליאב לבנות את המשכן. כמו כן ניתנו כאן הכמויות לחומרים השונים לבניית המשכן וכליו וכן לתפירת הבגדים לכהנים. התורה גם מספר על המספר של בני ישראל באותה עת, שעמד על 603,550 נפש.

• שני - בצלאל מכין את האפוד (אותו לובשים הכהנים) המיוצר מזהב וחוטים בצבעים שונים ואריג משובח. הוא גם הכין את חושן המשפט מאותם חומרים וצירף להם שתיים עשרה אבנים יקרות שנקבעו בתוך הזהב, כל אבן מייצגת אחד משנים עשר השבטים. בצלאל חיבר את החושן אל האפוד.

• שלישי - בצלאל הכין את הגלימה של האפוד, כשבשולי הגלימה ישנם פעמונים ורימונים, כפי שציוה ה' את משה וכן הכין לבושים נוספים לאהרן ולבניו לעבודתם במשכן. בניית המשכן הושלמה לפי המדרש בתאריך כ"ה בכסלו (אותו תאריך ששנים רבות לאחר מכן הפך ליום הראשון של חג החנוכה).

• רביעי - הפועלים הביאו את כל חלקי המשכן למשה והוא אכן נוכח שכל המלאכה נעשתה בדיוק לפי ציווי ה' והוא בירך את הפועלים.

• חמישי - ה' מורה למשה להקים את המשכן. ה' גם מורה למשה להעמיד את כל הציוד במקום המתאים, ולמשוח בשמן המשחה את כל הכלים וכן למשוח את אהרן ובניו, על מנת לקדשם.

• שישי - משה מקים את המשכן ביום הראשון לחודש ניסן - כמעט שנה לאחר שבני ישראל עזבו את מצרים. לפי רש"י אף אחד לא הצליח להקים את המשכן כיון שהיה כבד ביותר, אך כיון שמשה לא השתתף בגופו בבניית חלקי המשכן, ניתנה לו ההזדמנות להקים את המשכן, וכך עשה ה' נס ומשה נגע בחלקי המשכן והם קמו מאליהם.

• שביעי - משה סיים להעמיד את כל הכלים בתוך המשכן, כולל את המזבח והכיור. משה מקריב קרבנות על המשכן. התורה מספר שמשה סיים את העבודה, ולבסוף הגיע הרגע המיוחל וענן הכבוד ירד על המשכן וכבוד ה' מילא את המקום. הענן נותר במשך כל היום, ובלילה היתה אש לכל הלילה. כאשר הענן היה מתרומם מעל המשכן, ידעו בני ישראל שהגיעה העת להמשיך במסעם, עד הרגע בו היה יורד הענן ושם היו חונים כל בני ישראל.

בתורת החסידות

הרבי מליובאוויטש שואל, מדוע ענין זה ש"מחצית השקל" הוא "בקע לגולגולת" נזכר רק כאן כשנמנו "כסף פקודי העדה", ולא בעיקר הציווי על נתינת מחצית השקל, בר"פ תשא? ויש לבאר שתירץ רש"י שאלה זו בדיוק' כמו שהוא כותב, לעיל עה"פ "אלה פקודי המשכן" פירש רש"י שבפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת, כלומר, שהמנין כאן לא היה לפי חשבון או שוויות, חשיבות ותועלת וכיו"ב, אלא התורה מונה ומזכירה כאן המשקלים של הנדבות. וזהו מה שדווקא כאן מזכירה התורה "בקע לגולגולת" שהוא "שם משקל" של נדבת מחצית השקל, להדגיש שגם הנתינה דבני ישראל לא היתה קשורה עם סכום וחשבון בלבד, כי אם גם עם משקל. דהרי, "שקל הקודש" הוא גם "משקל" , ואעפ"כ מוסיף כאן "בקע" שהוא "שם משקל" של "מחצית השקל" להדגיש עוד יותר ענין ה"משקל" שבנתינה זו. ועפ"ז יש לתרץ גם זה שרש"י כותב "לכסף ולזהב ולנחושת", כסף לפני זהב, היפך סדרם בהמשך הפרשה ובשאר המקומות, והיפך סדר חשיבותם – כי "משקלי נדבת המשכן" – שגם בהנדבה ונתינה הי' מודגש ענין המשקל – מודגש גבי כסף – "בקע לגולגולת".

קישורים חיצונים

• רעיונות לפרשת פקודי -
• טקסט פרשת פקודי עם פירוש רש"י -
• פרשת פקודי בקצרה לילדים -
• קריאת התורה של פרשת פקודי עם טעמי המקרא (חב"ד), ר' מיכאל סלוין