מסכת גיטין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – " ח"א " ב־" חלק א' ")
מ (החלפת טקסט – " חי"ח " ב־" חלק י"ח ")
שורה 28: שורה 28:
*'''נב ב.''' ולא כל דבר שאין לו קצבה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15838&st=&pgnum=122&hilite= לקוטי שיחות חל"ח עמ' 111 (עמ' 222)]
*'''נב ב.''' ולא כל דבר שאין לו קצבה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15838&st=&pgnum=122&hilite= לקוטי שיחות חל"ח עמ' 111 (עמ' 222)]


*'''נט ב.''' וקדשתו, לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&hilite=64ed9bb4-90b1-4a6e-9eaf-da32107c7d58&st=%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA&pgnum=215 לקוטי שיחות חי"ח עמ' 206 (עמ' 215)]
*'''נט ב.''' וקדשתו, לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&hilite=64ed9bb4-90b1-4a6e-9eaf-da32107c7d58&st=%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA&pgnum=215 לקוטי שיחות חלק י"ח עמ' 206 (עמ' 215)]


*'''סד א.''' הודאת בעל דין (רק בדיני ממונות ולא בדיני נפשות). [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&st=&pgnum=118 לקוטי שיחות חל"ד עמ' 106 (עמ' 118]
*'''סד א.''' הודאת בעל דין (רק בדיני ממונות ולא בדיני נפשות). [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&st=&pgnum=118 לקוטי שיחות חל"ד עמ' 106 (עמ' 118]
שורה 38: שורה 38:
*'''צ א.''' לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=157 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 157 (עמ' 157)]
*'''צ א.''' לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=157 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 157 (עמ' 157)]


*'''צ א.''' לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&hilite=9d6819c1-2bd0-4cd6-b5e6-f6e679b87f4f&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=64 לקוטי שיחות חי"ח עמ' 55 (עמ' 64)]
*'''צ א.''' לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15975&hilite=9d6819c1-2bd0-4cd6-b5e6-f6e679b87f4f&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=64 לקוטי שיחות חלק י"ח עמ' 55 (עמ' 64)]


*'''צ ב.''' כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=162 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 163 (עמ' 163)]
*'''צ ב.''' כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25058&hilite=e278ac82-2e4d-4c6b-9b8d-050c949570b4&st=%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%AA&pgnum=162 תורת מנחם חלק כ"ו עמ' 163 (עמ' 163)]

גרסה מ־08:29, 16 במרץ 2014

במסכת גיטין יש 9 פרקים ו89 דפים.

המסכת עוסקת בדיני הגט.

שטר קנין

גט הינו השטר היחיד שמוזכר בתורה בפירוש, וממנו לומדים את כל דיני הגט. הגט הינו מעשה קנין של שטר, שמהותו א. מעשה כתיבת הגט. ב. הראיה שבאחיזת השטר בידי הלווה. ישנה מחלוקת תנאים עם "עידי כתיבה כרתי" ועיקר הקנין הינו על ידי העדים החתומים על השטר שהם מעידים על כך שבעל השטר הוא זה שכתב את השטר ולא אחר - מכיון שזו היא עיקר הראיה שבשטר לשיטתם, או "עידי מסירה כרתי", ועיקר הקנין הוא על ידי העדים המעידים על כך שהשטר נמסר ברצון המתחייב לידי האוחזו לשם ראיה - שזו היא עיקר הראיה שבשטר לשיטתו.

שטר הלוואה

הרבי[1] מסביר, כי שטר הלוואה - אינו לראיה בלבד, אלא מלבד זאת, שעל ידו נעשה חלות השעבוד דכל נכסיו, כמו שכתוב ברמב"ם[2] "כל מלוה בשטר גובה אותה מן היורשין ומן הלקוחות", ואפילו אם לא נתפרש בשטר אחריות נכסים, שכן, "אחריות שלא נתפרשה בשטר טעות סופר היא בין בשטרי הל ואה בין בשטרי מקח וממכר"[3] ולכן, "שטר שלוה בו ופרעו, אינו חוזר ולוה בו, שכבר נמחל שעבודו", כלומר, תקפו של השטר שעל ידו נעשה חלות השעבוד, נתבטל בפרעון ההלוואה, ושוב אין לו תוקף של שטר לענין שעבוד (גם אם היה יכול לשמש לראיה).

רבי יוסי נימוקו עמו

במסכת[4] מובא ענינו המיוחד של רבי יוסי ביחס לכל שאר התנאים, והוא - "רבי יוסי נימוקו עמו " - "פירושו עמו, לתת טעם לכל דבריו, שהי' מיישב את דבריו"[5] היינו, שדרך לימודו בכל התורה כולה [שהרי הוסמך איש מפי איש עד משה רבינו, היינו, שקיבל כל התורה כולה] היא באופן של טעם והסברה (בינה), "נימוקו עמו" (משא"כ שאר התנאים, אף שבודאי השתדלו ללמוד באופן של טעם והסברה, מ"מ, בריבוי ענינים היתה אצלם הגישה באופן ד"אם הלכה היא נקבל"[6] ). וכפי שמצינו בירושלמי[7] משמת ר' יוסי פסקה הבינה.

ביאורי הרבי

ביאורי אדמו"ר הצמח צדק

הערות שוליים

  1. התוועדויות תשמ"ח עמ' 611..
  2. הלכות מלווה ולווה פי"א ה"ה.
  3. הלכות גזילה ואבידה פי"ח.
  4. גיטין סז, א.
  5. רש"י שם.
  6. ע"ד המשנה יבמות עו, ב. כריתות טו, ב.
  7. סוף מסכת סוטה.