ערב ראש השנה

סליחות ושחרית

עד פטירת הרבנית ע"ה בשנת תשמ"ח, היתה תפילת שחרית של ערב ראש־השנה אחת מתפילות השחרית הבודדות — בימות החול — שבהן נהג הרבי להתפלל עם הציבור.

יום הולדת הצמח צדק

כ"ט אלול, יום הולדת את כ"ק אדמו"ר הצמח צדק. נולד בשנת תקמ"ט, ביום כ"ט באלול ערב ראש־השנה.

בכל ערב ראש־השנה, נהג הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק הצמח־צדק לומר מאמר חסידות אחר סליחות, ואחר־כך אמר דברי התעוררות.

בשנים תשל"ב-תשמ"ז נהג הרבי להתוועד באור לכ"ט באלול, והיה אומר שיחות וגם מאמר דא"ח. התוועדות זו היתה גם כעין "קבלת פנים" לחסידים האורחים שבאו אל הרבי לראש־השנה.

קבלת הידור

כ"ק אדמו"ר הרש"ב נהג לקבל על עצמו הידור נוסף לפני כל ראש־השנה.

השתטחות

נוהגים — הנמצאים בקירוב מקום — להשתטח על ציון כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע.

הרבי היה בא לאוהל מוהריי"צ אחר חצות היום, והיה שוהה שם שעות רבות עד עת המנחה.

בעד ביתו

בערב ראש־השנה, סמוך לכניסת החג, נהגו רבותינו נשיאינו להכנס ולשוחח זמן מה עם זוגתם הרבנית.

פרוזבול

בערב ראש השנה נוהגים לעשות פרוזבול, וכן נוהגים לעשות התרת נדרים.

לערכים מורחבים: שמיטה והתרת נדרים

פדיון נפש בערב ראש השנה

בערב ראש-השנה מוסר כל אחד פדיון נפש עבורו ועבור בני־ביתו — ליד כ"ק האדמו"ר המברך את כל אחד ואחד בכתיבה וחתימה טובה. אלו שהם בריחוק מקום — משתדלים לשלוח את ה'פ"נ' באופן שיתקבל לכ"ק האדמו"ר קודם ראש-השנה.

אצל כ"ק אדמו"ר הרש"ב

בתקופת שנת תר"נ בערך, נהג כ"ק אדמו"ר הרש"ב לקבל את הפדיונות בערב ראש־השנה בבוקר, אחר "סליחות", קודם התפילה. אחר־כך התפלל וערך התרת־נדרים. בערב ר"ה, אחרי תפלת שחרית, כל אחד הגיש פדיון נפש לכ"ק אדמו"ר הרש"ב.

בערב ראש־השנה היה הרבי הרש"ב מקבל פדיונות בבוקר. את הפדיונות היה מקבל בדלת אחרת, לא בדלת שנכנסים ליחידות. בתוך הפ"נ היו כורכים מעות־פ"נ, אף הבחורים... היו עומדים בחדר החיצון, ומזמן לזמן היה אדמו"ר הרש"ב זי"ע יוצא מהדלת האדומה ונוטל את הפדיונות. בנו, אדמו"ר מוהריי"צ, יצא מחדר־האוכל, נעמד והביט. וכך עמד זמן רב. סביב השולחן שליד החלונות עמדו כמה בחורים מבוגרים מהתמימים. אחר־כך ניגש אדמו"ר הריי"צ זי"ע לדלת, ואביו אדמו"ר הרש"ב זי"ע נכנס עמו פנימה...

בי"ט כסלו תרפ"ה] (או תרפ"ו), דיבר אדמו"ר הריי"צ על האופן שבו היה נוטל אביו את הפדיונות, שלא מכולם היה נוטל בשווה: מאחד היה מקבל בידו, ומאחר בין אצבעותיו. ואמר לפנחס בנימינ'ס [אלטהויז]..: ממך, כשהיית ילד קטן, נטל אבי את הפדיון כפי שנהג לגבי המקורבים — בין אצבעותיו! והראה בידו בין אלו אצבעות...

אצל כ"ק אדמו"ר הריי"צ

בימי ראש־השנה תרצ"ז היתה ההנהגה והסדר כבשנים קדמוניות בלי שינויים כלל, רק בזה שבכל פעם היה הסדר אשר [מוהריי"צ] היה יוצא בערב ר"ה בעת קבלת הפ"נ והיה עומד על פתח חדרו והיה מקבל הפ"נ, וכעת לא היה ביכולתו, רק ישב על מקומו ונכנסו אליו באותו הסדר הרגיל, היינו כי דרכו היה לצאת לא פחות משלוש פעמים, ושנה זו היה בדיוק, כי נכנסו בשלוש כתות לא פחות.

בערב ראש־השנה [דשנת תש"ה] נכנסו לחדרו של כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א כל הרבנים, אנ"ש והתמימים שעל אתר, וכן אורחים רבים מערי־השדה שבאו אל הרבי ליום־טוב, כדי למסור את ה'פדיון־נפש' — פיתקת בקשה להתעוררות רחמים, בהזכרת שמו ושם אמו ושמות כל בני משפחתו ושם אמם — לרבי שליט"א.

אצל כ"ק אדמו"ר מה"מ

בערב ראש־השנה דשנת תש"ז, בעת שמסרו לו [למוהריי"צ] הר"ש לוויטין שי' והר"א סימפסון שי' את הפדיונות של אנ"ש, נתן ברכתו הק': השי"ת ימלא כל הברכות וואס מען בענטשט אידען בגשמיות וברוחניות.

אחר התפילה והתרת־נדרים [בערב ר"ה־דשנת ה'תשט"ז], נערך כל ה'עולם' בשורה ליד דלתו של הרבי, כדי למסור את ה'פ"נ' — פיתקת בקשה להתעוררות רחמים, בהזכרת שמות בני משפחתם ושם אמם — לפני ראש־השנה, כפי הסדר הנהוג בליובאוויטש. והרביבירך את כל אחד ואחד, בברכת "שנה טובה ומתוקה".

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ג]: הרביעומד בפתח חדרו, ומקבל בחיבה את פתקו של כל אחד, ובברכה "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה".

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ד]:.. מברך בברכת "שנה טובה ומתוקה".. הרבי עמד במפתן חדרו, לקח את הפדיון המושט לו בידו הימנית, בירך את הנותן בשנה טובה ומתוקה, שם את הפדיון בידו השמאלית, וכאשר נערמה בידו ערימה גדולה של פדיונות, נכנם לחדרו, שהה איזה משך זמן, ויצא שוב להמשיך לקבל את הפדיונות.. לא כולם הספיקו למסור את פדיונותיהם, בינתיים הרבי נוסע לאוהל.. אלו שלא הספיקו, עומדים אחרי הצהרים ומחכים שהרבי יצא ויקבל מהם את הפדיונות.

[בערב ר"ה־דשנת־תשכ"ח]: כמה פעמים סגר הדלת כשלא היו אנשים, וחזר ופתחה אחר־כך. בדרך־כלל לקח את הפ"נ בכל חמש אצבעותיו, והעביר כל פ"נ לידו השניה. אמר לכל אחד: "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה".

החל משנת תשל"ח, מחמת ריבוי אנ"ש כ"י, קיבל הרבי את הפדיונות במשך כמה ימים לפני ראש־השנה (בנוסף לערב ר"ה), והיה מקבלם בפתח חדרו.

הרבי מה"מ נהג במשך שנים רבות להשיב על כל מכתבי ה'פ"נ' שנשלחו אליו, ובדרך־כלל היה עונה במכתב בזה הלשון:

ב"ה, ימי הסליחות [ה'תש...]... שלום וברכה! הפ"נ נתקבל. ולקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי, לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה והתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות. בברכה...

גם הבחורים היו מקבלים מכתב דומה, אבל בשינוי לשון:.. הנני בזה להביע לו ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה... בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים...

פדיון נפש כללי

החסידים מוסרים 'פ"נ' עבור הרבי ובני ביתו, ועבור כלל ישראל, הנקרא בשם 'פ"נ הכללי'.

בעת קבלת ה'פ"נ הכללי' נוהג כ"ק האדמו"ר לברך את כל בני־ישראל, בכל מקום שהם, בברכת "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה".

אצל כ"ק אדמו"ר הריי"צ

בשנים האחרונות של המלחמה העולמית הונהג, שלבד מהפדיונות שכל אחד מוסר באופן פרטי, נותנים זקני אנ"ש, הרבנים והתמימים לרבי [מוהריי"צ] שליט"א, 'פדיון כללי' עבור אחינו בני־ישראל, ובפרט עבור אנ"ש והתמימים שמעבר לים. הרביאומר בשעת מעשה כמה דברי התעוררות, ומאחל שנה טובה ומתוקה

בס' השיחות תש"ב מובאים דברי אדמו"ר מוהריי"צ שאמר "אחרי קריאת הפ"נ על־דבר בריאותו", ו"אחרי קריאת הפ"נ אודות אנ"ש וכלל ישראל מעבר לים".

ובס' השיחות תש"ד נדפסו הדברים שאמר "אחר מסירת הפ"נ הכללי מזקני אנ"ש והתמימים", ו"אחרי מסירת הפ"נ השני על־דבר אחינו בני־ישראל בכלל, ואנ"ש בפרט, שמעבר לים".

בס' השיחות תש"ה: בעת שמסרו אנ"ש לכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] את ה'פ"נ' עבורו ביחוד, אחרי שקרא את ה'פ"נ' והשמות החתומים שעליו, אמר...; אחר־כך מסרו אנ"ש את ה'פ"נ הכללי' עבור אחינו בנ"י ואנ"ש שמעבר לים. תיכף ומיד כשהתחיל כ"ק אדמו"ר לקרוא את ה'פ"נ' הזה זלגו עיניו דמעות שליש באנחה חרישית, ולאחר קראו אותו ואת שמות החתומים עליו התחיל לספר...

בערב ראש־השנה דשנת תש"ז, בעת שמסרו לו [לאדרמו"ר מוהריי"צ] את הפדיון הפרטי הידוע, בירך: השי"ת ימלא משאלותיכם בגו"ר

[בערב ר"ה דשנת תש"י], בעת שנתנו לכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] את הפדיון על־דבר כלל ישראל, והפדיון השייך לכ"ק אדמו"ר בעצמו, אמר [בפתיחת דבריו]: "היום הוא הזמן שהפרט צריך להיכלל בכלל". ומעיר הרבי : "זו הפעם היחידה שענה כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ כנ"ל אודות הפדיון שלו".

אצל כ"ק אדמו"ר מה"מ

אחר מסירת הפדיונות הפרטיים [בערב ר"ה דשנת תשט"ז], נכנסה אל הרביקבוצה מזקני הרבנים ואנ"ש, ומסרו את ה'פדיון כללי' — כפי המנהג הידוע — והרביאמר...

אחר מסירת הפדיונות הפרטיים [בערב ר"ה דשנת תשי"ז] לידי כ"ק אדמו"ר שליט"א, נכנסה להיכל קדשו קבוצה מזקני הרבנים ואנ"ש, ומסרו את ה'פ"נ הכללי' כפי המנהג הידוע בליובאוויטש, זו פיתקת בקשה להתעוררות רחמים על כללות בית חיינו, ועל הרבי בפרט, שהשי"ת יתן לו הצלחה מופלגה לבצע את הכוונה העליונה בהרבצת התורה והפצת מעיינות תורת החסידות, מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות, ושהרבייוליכנו בתוך כלל בני ישראל לקבל את פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. בשעת נתינת ה'פ"נ כללי' אמר הרבי שליט"א...

זה כמה שנים נהוג שמוסרים 'פ"נ כללי' לרבי בערב ראש־השנה (חוץ ממה שכל אחד מוסר 'פ"נ' עבורו), היינו שמבקשים את הרבי לעורר רחמים רבים על כללות בית חיינו ועל כ"ק אדמו"ר בעצמו, שרצון קדשו ורצון כל הנשיאים זי"ע יושלם בנו כפי הכוונה העליונה, ושיהיה בהצלחה מתוך הרחבה

בדרך־כלל נכנסים למסור את ה'פ"נ' רק הזקנים מאנ"ש

בערב ר"ה שלהי תשי"ט, קודם שנכנסו למסור את ה'פ"נ הכללי', ציוה הרבי להכריז שיכנסו רק הנשואים, ולא התלמידים. ואחר מסירת ה'פ"נ' הסביר: מה שבקשו להכריז שהתלמידים לא יכנסו, אין זאת בגלל שהם קטנים יותר, אלא היות וכל עניינם צריך להיות בתורה, ועל־ידי התורה נמשכים כל העניינים. אין להם לעסוק בשום עניינים אחרים, אלא רק היות מונחים בתורה.

עיון בפירוש המלות דראש השנה

הוראת נשיאינו הק', אשר היורד לפני התיבה — ובפרט בימים הנוראים — יעבור תחילה על התפילות, ובפרט הפיוטים, לדעת לכל הפחות את פירוש המלות. ואף אם עשה כזה לפני שנה, הנה יעשה ככה גם בכל שנה קודם שיורד לפני התיבה בתור ש"ץ.

הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] להעובר לפני התיבה בראש־השנה ויוהכ"פ, לעבור על פירוש המלות לכל הפחות כפשוטו — הן של התפילה והן של הפיוטים — בימים שלפניהם.

ובטח נוהג הוא בזה כמו שנהגו מאז, שהש"ץ ילמד פירוש המלות של כל הפיוטים (נוסף על פירוש המלות של התפלה). ולאו מלתא זוטרתא היא, ובפרט בפיוטים המיוסדים על מאמרי רז"ל אשר במדרשים וכו'.

המנהג הטוב של ישראל, ואפילו של גדולי ישראל שהיו ש"ץ, לעבור ולחזור קודם ראש־השנה ויום־הכיפורים על התפילות והפיוטים עם פירוש המלות שבהם, וגם מדרשות רז"ל.

ליל ערב ראש השנה

ליל ה"זכור ברית" [=ליל ערב־ראש־השנה] היה ה"וואך נאכט" [ליל־שימורים] של הימים הנוראים. מאז היותי בן שש שנים, לא זכור לי שבליל ערב־ראש־השנה ילכו לישון בבלילה רגיל; כל אחד התכונן בדרכו שלו לערב־ר"ה הממשמש ובא, שהוא המבוא לימי הדין והמשפט.

אמירת תהלים קודם ערבית דראש השנה

קודם תפילת מעריב — אמירת תהלים.

אצל כ"ק אדמו"ר מה"מ

אחר אמירת התהלים שלפני תפילת ערבית, היה הרבי מתחיל לנגן "אבינו מלכנו" (וכן קודם כל התפילות דר"ה).

בשנת תשד"מ לא נגנו "אבינו מלכנו" קודם תפילות ערבית (שאין אומרים בהן "אבינו מלכנו" בפועל), ונתבאר הטעם בשיחת היום השני דראש־השנה דההיא שתא. ומאז לא היתה דומה שנה לחברתה, הן בתפילת ערבית והן בשאר התפילות.

בשנת תשנ"ב, נגנו "אבינו מלכנו" רק קודם תפילת ערבית של היום השני.

הדלקת הנרות

ברכות הדלקת הנרות דראש־השנה: "של יום הזכרון", "שהחיינו".

בנוסח ברכת הדלקת נרות דר"ה.. "של יום הזכרון", הנה זה היה קשה לי.. כיון שזה בנוסח ברכה חדש בהדלקת הנרות. ושאלתי את פי כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ].. ואמר לי אשר פלפל בזה כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע עם הרה"ג הר"י רפלוביץ מקרמנצוג.. והשיב כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] שצריכים לומר "יום הזכרון". וכן הוא מנהג בית רבנו, ומעשה רב. ואולי הטעם, דמדמינן לקידוש ולהפטרה וכו'. וכן הוא מנהג בית רבנוו, ומעשה רב.

שקו"ט בזה — עפ"י סיפורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] — הרב רפאלאוויטש מקרעמעגטשוג עם כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע. וכ"ק אדמו"ר נ"ע אמר לו שזהו מעשה רב דבית רבי.

המברך "שהחיינו" בהדלקת הנרות, אין לו לברך ברכה זו בקידוש.

תפלת מנחה

כשהיה הוד כ"ק רבינו הזקן אצל מורו ורבו הרב המגיד ממזריטש, ראה כי רבו המגיד מתפלל את תפילת המנחה של ערב ראש־ראש השנה באריכות גדולה, בקול ניגון של התעוררות ובבכיות עצומות, כמי שנפרד מאוהבו הנאמן.. בסדר זה הדריך כ"ק רבינו הזקן את בניו ונכדיו, וכך נהגו אבותינו רבותינו הקדושים בכל דור ודור.

הרבי התפלל תפילת מנחה דערב ראש־השנה תשי"א בבכיות נוראות להפליא. אחרי תפילת מנחה התחיל הרבי לומר תהלים (בס׳ תהלים עם פירוש ה"מצודות") בדביקות עצומה, במשך שעה ומחצה.. אמר מאוד בלחש, ורצינות איומה היתה נסוכה על פניו הקדושים.

בערב ראש השנה קודם תפילת מנחה — שהיא התפילה האחרונה דשנה העברה — עושה חשבון־צדק בנפשו מכל אשר עבר עליו במשך השנה, הן בענייני מצוות־עשה ומצוות לא־תעשה, והן בענייני המידות ויראת־שמים, בין בעניינים שבין אדם למקום והן בעניינים שבין אדם לחבירו, והחשבון שעושה הוא אדעתא דנפשיה באמת לאמיתו..

וכשמתבונן במעמדו ומצבו הכללי בגשמיות וברוחניות, רואה הוא כי השי"ת התנהג עמו ועם בני־ביתו בחסד חינם.. שלא כפי המגיע לו עבור הנהגותיו.. הנה כאשר מתבונן בכל זה באריכות והתבוננות הרי הוא מכיר בחטאו ופשעו, ובתפילת המנחה שהיא התפילה האחרונה דהשנה העוברת הרי הוא מתעורר בהתעוררות גדולה בחרטה מעומקא דליבא על כל העבר, והוא שב להוי׳ לקבל עול מלכותו ית׳.

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)