אבוקה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") |
מ (החלפת טקסט – " ע"י " ב־" על ידי ") |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
אבל כשהמלכות מקבלת מ[[זעיר אנפין]] אור רגיל שלא על ידי יחוד כל-כך, נקראת בשם "נר" - שאינה מאירה כמו אבוקה. | אבל כשהמלכות מקבלת מ[[זעיר אנפין]] אור רגיל שלא על ידי יחוד כל-כך, נקראת בשם "נר" - שאינה מאירה כמו אבוקה. | ||
התגלות האור הנעלה שבמלכות (אבוקה), נעשית בה על ידי ירידתה לברר את בחינת '[[אבק]]' - מלכות דקליפה, אשר שרשה גבוה מאד, ומשם נפלה לדרגת הקליפה ו[[סט"א]], ולכן | התגלות האור הנעלה שבמלכות (אבוקה), נעשית בה על ידי ירידתה לברר את בחינת '[[אבק]]' - מלכות דקליפה, אשר שרשה גבוה מאד, ומשם נפלה לדרגת הקליפה ו[[סט"א]], ולכן על ידי ירידתה של מלכות דאצילות לתקן בחינת 'אבק' הנ"ל, נעשה בה עליה - שמקבלת גילוי אור נעלה, ונקראת בשם 'אבוקה'. | ||
===ספירת הבינה=== | ===ספירת הבינה=== | ||
גרסה מ־23:14, 13 במרץ 2014
אבוקה היא משל וכינוי לריבוי אור א-לקי גדול ונעלה, ויש בזה כמה אופנים ומדריגות, כדלהלן:
בספירת המלכות
השכינה (ספירת המלכות) כ"שמקבלת האור מכל מדות הזכר - תפארת ישראל", שהוא אור נעלה מהרגיל - נקראת "אבוקה", והיינו, כאשר דבקה ומתיחדת עם בחינת ז"א ("בעלה" של ספירת המלכות), שהן ששה מדות העליונות שבאצילות (חג"ת נה"י), שאז האור שהמלכות מקבלת מז"א הוא נעלה ביותר ונקרא אבוקה.
וכן כשהמלכות מקבלת האור מבחינת ספירת הבינה, שלא על ידי בחינת זעיר אנפין, הנה, גם אז מקבלת אור גדול ונעלה - אבוקה.
אבל כשהמלכות מקבלת מזעיר אנפין אור רגיל שלא על ידי יחוד כל-כך, נקראת בשם "נר" - שאינה מאירה כמו אבוקה. התגלות האור הנעלה שבמלכות (אבוקה), נעשית בה על ידי ירידתה לברר את בחינת 'אבק' - מלכות דקליפה, אשר שרשה גבוה מאד, ומשם נפלה לדרגת הקליפה וסט"א, ולכן על ידי ירידתה של מלכות דאצילות לתקן בחינת 'אבק' הנ"ל, נעשה בה עליה - שמקבלת גילוי אור נעלה, ונקראת בשם 'אבוקה'.
ספירת הבינה
אם ספירת המלכות המקבלת מספירת הבינה - נקראת "אבוקה", כל שכן ש"אבוקה" הוא כינוי לספירת הבינה עצמה, כאשר מתגלה ושורה בו האור הגדול דאריך אנפין - בחינת ש"ע נהורין, ואז מאיר מספירת הבינה אור נעלה ביותר - ונקרא "אבוקה".
עצמות אור אין-סוף
"אבוקה" שהוא אור גדול ביותר, הריהו כינוי לבחינת עצמות האור הבלי גבול שלפני הצמצום, והיינו פנימיות האור, ולכן חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בבית המקדש בעת שמחת בית השואבה - ואבוקות בידם, כי השמחה נבעה מעצם הנשמה שהיא חלק אלקה ממעל - חלק מעצמותו, ולכן הריקוד היה באבוקות.