ימות המשיח: הבדלים בין גרסאות בדף
(עריכה. הגהה.) |
(עריכה. הרחבה. מבוסס בין השאר על הויקיפדיה העברית.) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ימות המשיח''' הוא שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים. שהוא לפי ההלכה [[מלך מבית דוד]] שיגאל את עם ישראל והעולם כולו. יבנה את [[בית המקדש]] בירושלים, יקבץ את כל היהודים לארץ ישראל ויחזיר את מלכות דוד. המושיע נקרא [[מלך המשיח]] על שם המנהג למשוח את המלכים בשמן המשחה. | '''ימות המשיח''' הוא שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים. שהוא לפי ההלכה [[מלך מבית דוד]] שיגאל את עם ישראל והעולם כולו. יבנה את [[בית המקדש]] בירושלים, יקבץ את כל היהודים לארץ ישראל ויחזיר את מלכות דוד. המושיע נקרא [[מלך המשיח]] על שם המנהג למשוח את המלכים בשמן המשחה. | ||
במקורות מוזכרים אירועים נוספים שיקרו במקביל ל'''ימות המשיח''' כמו בשורת הגאולה על ידי [[אליהו הנביא]], [[מלחמת גוג ומגוג]] ו[[תחיית המתים]]. חלקם יהיו לפני [[ביאת המשיח]] חלקם לאחרי או במהלך ביאתו, אך אין ברור בדיוק מתי ואיך זה יתרחש. | במקורות מוזכרים אירועים נוספים שיקרו במקביל ל'''ימות המשיח''' כמו בשורת הגאולה על ידי [[אליהו הנביא]], [[מלחמת גוג ומגוג]] ו[[תחיית המתים]]. חלקם יהיו לפני [[ביאת המשיח]] חלקם לאחרי או במהלך ביאתו, אך אין ברור בדיוק מתי ואיך זה יתרחש. | ||
==הגדרה באנציקלופדיה התלמודית== | |||
באנציקלופדיה תלמודית<ref>כרך כד, ימות המשיח [טור תקעח] בפרק א (מהותם וזמנם)</ref> ימות המשיח מוגדרים באופן הבא: (מראי מקומות כאן הם ע"פ האנציקלופדיה התלמודית) | |||
: א. מהותם וזמנם. בשם ימות המשיח, נקרא בכל מקום זמן הגאולה העתידה - על ידי הגואל [טור תקעט] שנקרא בשם "משיח"<ref>עי' פסחים ה א; מגילה יב א; סנהדרין צח ב ועוד בכמ"ק.</ref> או "[[מלך המשיח]]"<ref>עי' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד; מדרש רבה על שיר השירים פ"ב ז; [[רמב"ם]] מלכים פי"א ה"א ועוד.</ref>, או "משיח בן דוד"<ref>עי' סוכה נב ב ועוד, ועי"ש שהוזכר גם [[משיח בן יוסף]] שיבא לפני [[משיח בן דוד]], וכ"ה בכמה מדרשים. ועי' ליקוט כל מאמרי חז"ל וד' הראשונים והאחרונים, על מציאותו ופעולותיו של [[משיח בן יוסף]], בהקדמה לס' קול התור, בהתקופה הגדולה להרמ"מ כשר, עמ' תכא - תלא.</ref>, או "בן דוד" סתם<ref>עי' ערובין מג א; יבמות סב א; [[סנהדרין]] צח א; נדה יג ב; רש"י [[סנהדרין]] צז א ד"ה ושני אלפים, עי"ש בגמ' על שנות העולם, וברש"י שם ד"ה ושני אלפים, שלאחר ב' אלפים תורה דין הוא שיבא משיח כו'</ref> - שבו תכלה הגלות ויתבטל השעבוד מישראל<ref>רש"י סנהדרין צז א ד"ה ושני אלפים, עי"ש בגמ' על שנות העולם, וברש"י שם ד"ה ושני אלפים, שלאחר ב' אלפים תורה דין הוא שיבא משיח כו'.</ref>, ותחזור מלכות בית דוד ליושנה<ref>עי' רמב"ם שם, והוסיף: לממשלה הראשונה (ע"פ מיכה ד ח).</ref>, וייבנה [[בית המקדש]]<ref>עי' להלן: בבנין המקדש ועבודתו</ref>. בהלכה הוזכרו ימות המשיח לעניין [[מצוות]] ודינים שאינם נוהגים אלא בזמן שבית המקדש קיים, או בזמן שכל יושבי ארץ ישראל עליה, ובטלו בזמן הגלות, שיחזרו לנהוג, ויש שישתנו דיניהם, מלימודים מיוחדים<ref>עי' להלן ציונים 185, 251, 257 ועוד.</ref>. ויש שהוזכרו ימות המשיח עם תחית-המתים*, שכן פירשו את הכתוב: "ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים"<ref>עזרא ב סג.</ref>, שהוא כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבוא [[משיח בן דוד]]<ref> סוטה מח ב. ועי' תנחומא ויחי ג, על א"י שמתיה חיים תחלה לימות המשיח, וכעי"ז פסיקתא רבתי פ"א וירושלמי כלאיים פ"ט ה"ג. ועי' יד רמ"ה [[סנהדרין]] צ א על [[תחיית המתים]] שבימות המשיח, ובאגרתו לחכמי לוניל, נדפס בסנהדרי גדולה הוצ' מכון הרי פישל, ח"א סי' קסו. וע"ע [[תחיית המתים]].</ref>. וכן יש שהוזכרו ימות המשיח בשם "[[עולם הבא]]"<ref>עי' פסחים נ א: אבל לעוה"ב כו'; כתובות קיא ב: לא כעוה"ז עוה"ב כו' וב"ב קכב א: חלוקה של עוה"ב, ולהלן ציון 195. ועי' רש"י [[סנהדרין]] קי ב ד"ה תנו רבנן לעוה"ב היינו ימות המשיח. </ref>, או שהוזכרו בניגוד לעולם הזה<ref>עי' ברכות יב ב: ימי חייך [[העוה"ז]] כו', הובא להלן ציון 234, ושבת סג א וש"נ: אין בין עוה"ז לימות המשיח כו', הובא להלן ציון 49.</ref>, או בניגוד לעולם הבא<ref>עי' ברכות לד ב ושבת סג א: אבל לעוה"ב כו', הובא להלן ציון 38. ועי' פסחים סח א וסנהדרין צא ב: כאן לימות המשיח כאן לעוה"ב, וזבחים קיח ב: אלו ימות המשיח כו' זה העוה"ב, וערכין יג ב: כנור של ימות המשיח שמונה נימין כו' ושל עוה"ב עשר כו', ועוד.</ref>. וכן "לעתיד לבוא", יש שנאמר על ימות המשיח<ref>עי' מכילתא בא פט"ז וירושלמי ברכות סופ"א שלא להזכיר [[יציאת מצרים]] [[לעתיד לבוא]] כו', והכוונה לימות המשיח, עי' להלן ציון 238.</ref>, ויש שנאמר על זמן שלאחר ימות המשיח, שכן דרשו: "אהבתי כי ישמע ה' את קולי"<ref>תהלים קטז א.</ref> - לימות המשיח; "אלי אתה ואודך"<ref>שם קיט כח.</ref> - לעתיד לבוא<ref>ירושלמי שם פ"ב ה"ד. ועי' שבת קיג ב: "ותשבע" - לימות המשיח; "ותותר" - לעתיד לבוא.</ref>. | |||
==מקור האמונה בביאת המשיח== | |||
כבר ב[[תורה]], בספר דברים, מובטחת גאולה ושיבה לארץ לאחר [[גלות]]: | |||
{{ציטוט|תוכן=וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.|מקור=דברים ל', ג'-ה'|מרכאות=כן}} | |||
בפסוק לא מוזכר [[משיח]] פרסונלי, אלא הבטחה על שיבה לארץ הטובה והתברכות בה. הבחירה בדוד ובזרעו, המהווה לאחר מכן נקודת מפתח באמונה בזהותו של המלך הגואל, מבוטאת במפורש בספר שמואל, בספר מלכים, לאחר מכן בעוד מקומות כגון ב[[תהילים]], דברי הימים, בתלמוד בעיקר בסוגיות שמופיעות בסנהדרין פרק חלק ועוד, עד לפסיקת ה[[רמב"ם]]{{הערת שוליים|הלכות מלכים פרקים י"א-י"ב.}}. לאורך השנים הלכה והשתרשה האמונה כי הברית של [[אלוקים]] עם דוד אי אפשר לה שתופר, וכי הוא וזרעו הם בלבד הראויים לשבת על כיסא המלוכה. ממשפחת החשמונאים לא נשאר זכר כעונש{{מקור}} על כך שנטלו לעצמם את כס המלוכה לאחר הניצחון על היוונים ולא נתנו את המלוכה בידי צאצאי דוד המלך. גם בתקופות מאוחרות יותר, ייחסו שליטי ישראל את עצמם לדוד. מסורת מקובלת בבבל{{הערת שוליים|סנהדרין ד'?.}} הייתה כי ראש ה[[גלות]] הוא צאצא של דוד, בן אחר בן, וכי משפחת נשיא הסנהדרין ב[[ארץ ישראל]] מיוחסת אחריו מצד האמהות. | |||
באופן סכמטי ניתן לראות אצל הנביאים ואצל חז"ל את ה[[אמונה]] ב'''ימות המשיח''' כעתיד טוב ומושלם, על-טבעי או כמעט על-טבעי, אשר יבוא לאחר תקופה סוערת של מהפכות בעולם. בהתאם לשאלה האם '''ימות המשיח''' הן אירוע טבעי או על-טבעי, גם פרטים מסוימים בדמותו של ה[[משיח]] ושל המאורעות הסובבים את ביאתו נתונים במחלוקת האם יהיו בדרך ה[[טבע]] או בדרך [[נס|נסית]]. | |||
==ימות המשיח בתורת החסידות== | |||
[[אדמו"ר הזקן]] כותב בספרו ה[[תניא]] כי '''ימות המשיח''', אינם רק תקופה של תשלום שכר כהדעה הרווחת, אלא הם גם השלמתו של תהליך רוחני המתרחש בעולם, ולכן הם הסיבה והמטרה שלשמה נברא העולם. | |||
וכך הוא כותב: | |||
{{ציטוט|תוכן=ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלמות בריאת עולם-הזה, שלכך נברא מתחילתו|מקור= תניא פרק ל"ו|מרכאות=כן}}. | |||
המאמר התלמודי{{הערת שוליים|מסכת סנהדרין דף צח עמ' ב'.}}: "אמר רבי יוחנן לא נברא העולם אלא למשיח". יכול להוות כמקור קדום יותר לרעיון זה. | |||
התהליך המוביל לימות המשיח, מסביר [[אדמו"ר הזקן]], הוא הדרגתי כשהעולם שלנו, החומרי, בו שוררת חשיכה רוחנית הגורמת לחוסר הרגשתו ה'בייתית' כביכול של הבורא, יותאם להיות 'דירה' הראויה לכך שישכון בה האלוקים, כבעולם העליון-רוחני שכל המלאכים והנשמות הקיימים שם מכירים במציאות האלוקית ומתנהגים כפי רצון האלוקים, לכן שם הוא מרגיש 'בבית' כיון שאין אף אחד הפועל נגד רצונו. | |||
==ימות המשיח ברמב"ם== | ==ימות המשיח ברמב"ם== |
גרסה מ־00:59, 2 במאי 2012
ימות המשיח הוא שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים. שהוא לפי ההלכה מלך מבית דוד שיגאל את עם ישראל והעולם כולו. יבנה את בית המקדש בירושלים, יקבץ את כל היהודים לארץ ישראל ויחזיר את מלכות דוד. המושיע נקרא מלך המשיח על שם המנהג למשוח את המלכים בשמן המשחה. במקורות מוזכרים אירועים נוספים שיקרו במקביל לימות המשיח כמו בשורת הגאולה על ידי אליהו הנביא, מלחמת גוג ומגוג ותחיית המתים. חלקם יהיו לפני ביאת המשיח חלקם לאחרי או במהלך ביאתו, אך אין ברור בדיוק מתי ואיך זה יתרחש.
הגדרה באנציקלופדיה התלמודית
באנציקלופדיה תלמודית[1] ימות המשיח מוגדרים באופן הבא: (מראי מקומות כאן הם ע"פ האנציקלופדיה התלמודית)
- א. מהותם וזמנם. בשם ימות המשיח, נקרא בכל מקום זמן הגאולה העתידה - על ידי הגואל [טור תקעט] שנקרא בשם "משיח"[2] או "מלך המשיח"[3], או "משיח בן דוד"[4], או "בן דוד" סתם[5] - שבו תכלה הגלות ויתבטל השעבוד מישראל[6], ותחזור מלכות בית דוד ליושנה[7], וייבנה בית המקדש[8]. בהלכה הוזכרו ימות המשיח לעניין מצוות ודינים שאינם נוהגים אלא בזמן שבית המקדש קיים, או בזמן שכל יושבי ארץ ישראל עליה, ובטלו בזמן הגלות, שיחזרו לנהוג, ויש שישתנו דיניהם, מלימודים מיוחדים[9]. ויש שהוזכרו ימות המשיח עם תחית-המתים*, שכן פירשו את הכתוב: "ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים"[10], שהוא כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו מתים ויבוא משיח בן דוד[11]. וכן יש שהוזכרו ימות המשיח בשם "עולם הבא"[12], או שהוזכרו בניגוד לעולם הזה[13], או בניגוד לעולם הבא[14]. וכן "לעתיד לבוא", יש שנאמר על ימות המשיח[15], ויש שנאמר על זמן שלאחר ימות המשיח, שכן דרשו: "אהבתי כי ישמע ה' את קולי"[16] - לימות המשיח; "אלי אתה ואודך"[17] - לעתיד לבוא[18].
מקור האמונה בביאת המשיח
כבר בתורה, בספר דברים, מובטחת גאולה ושיבה לארץ לאחר גלות:
וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.
— דברים ל', ג'-ה'
בפסוק לא מוזכר משיח פרסונלי, אלא הבטחה על שיבה לארץ הטובה והתברכות בה. הבחירה בדוד ובזרעו, המהווה לאחר מכן נקודת מפתח באמונה בזהותו של המלך הגואל, מבוטאת במפורש בספר שמואל, בספר מלכים, לאחר מכן בעוד מקומות כגון בתהילים, דברי הימים, בתלמוד בעיקר בסוגיות שמופיעות בסנהדרין פרק חלק ועוד, עד לפסיקת הרמב"ם[19]. לאורך השנים הלכה והשתרשה האמונה כי הברית של אלוקים עם דוד אי אפשר לה שתופר, וכי הוא וזרעו הם בלבד הראויים לשבת על כיסא המלוכה. ממשפחת החשמונאים לא נשאר זכר כעונש[דרוש מקור] על כך שנטלו לעצמם את כס המלוכה לאחר הניצחון על היוונים ולא נתנו את המלוכה בידי צאצאי דוד המלך. גם בתקופות מאוחרות יותר, ייחסו שליטי ישראל את עצמם לדוד. מסורת מקובלת בבבל[20] הייתה כי ראש הגלות הוא צאצא של דוד, בן אחר בן, וכי משפחת נשיא הסנהדרין בארץ ישראל מיוחסת אחריו מצד האמהות.
באופן סכמטי ניתן לראות אצל הנביאים ואצל חז"ל את האמונה בימות המשיח כעתיד טוב ומושלם, על-טבעי או כמעט על-טבעי, אשר יבוא לאחר תקופה סוערת של מהפכות בעולם. בהתאם לשאלה האם ימות המשיח הן אירוע טבעי או על-טבעי, גם פרטים מסוימים בדמותו של המשיח ושל המאורעות הסובבים את ביאתו נתונים במחלוקת האם יהיו בדרך הטבע או בדרך נסית.
ימות המשיח בתורת החסידות
אדמו"ר הזקן כותב בספרו התניא כי ימות המשיח, אינם רק תקופה של תשלום שכר כהדעה הרווחת, אלא הם גם השלמתו של תהליך רוחני המתרחש בעולם, ולכן הם הסיבה והמטרה שלשמה נברא העולם. וכך הוא כותב:
ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלמות בריאת עולם-הזה, שלכך נברא מתחילתו
— תניא פרק ל"ו
.
המאמר התלמודי[21]: "אמר רבי יוחנן לא נברא העולם אלא למשיח". יכול להוות כמקור קדום יותר לרעיון זה.
התהליך המוביל לימות המשיח, מסביר אדמו"ר הזקן, הוא הדרגתי כשהעולם שלנו, החומרי, בו שוררת חשיכה רוחנית הגורמת לחוסר הרגשתו ה'בייתית' כביכול של הבורא, יותאם להיות 'דירה' הראויה לכך שישכון בה האלוקים, כבעולם העליון-רוחני שכל המלאכים והנשמות הקיימים שם מכירים במציאות האלוקית ומתנהגים כפי רצון האלוקים, לכן שם הוא מרגיש 'בבית' כיון שאין אף אחד הפועל נגד רצונו.
ימות המשיח ברמב"ם
כפי העולה מדברי הרמב"ם[22] נראה שישנם שתי תקופות בימות המשיח.
על התקופה הראשונה אומר הרמב"ם[23]:
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן. אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.
.
רק בתקופה השניה בימות המשיח - ישתנו דברים בעולם. השינוי הגדול ביותר יהיה כמובן תחיית המתים, וכמו כן באגרת תימן כותב הרמב"ם שמשיח עושה אותות ומופתים, בהתיחסו לתקופה השניה של ימות המשיח, לאחר התקופה של "עולם כמנהגו נוהג".
הבנת התורה
הבנת התורה בימות המשיח תהיה תלויה גם כן ברמות. זאת מוכיח הרבי מכך שנאמר על העתיד-לבוא: "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיה לא, לג) מוכח, שגם אז יהיו כאלה שייקראו "קטנים" בידיעה וכאלה שייקראו "גדולים".
אלא שכמובן, ה"קטנים" ייקראו כך רק יחסית לגדולים של אז. אולם ביחס לתלמידי-החכמים של היום, גם אלה הקטנים ביותר - יהיו הם "גדולים" מאין כמותם, כי אז ינסקו גם היהודים הפשוטים ביותר לרמות ידיעה עצומות בתורה.
(דוגמה דומה לכך שהקטנות היא הגדרה יחסית, ניתן להביא ממה שמתואר במסכת שבת (ג, ב), כי אפילו ענקים בתורה יכולים להיות במצב נתון "קטנים" מלדון במסכתות מסוימות, ואז עדיף לפנות לגביהן אל רבנים שישלטו בהן טוב מהם).
אמנם יש מקום להקשות מחלקו הראשון של הפסוק הנזכר: "לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו" - מה שאומר, שכולם ידעו את התורה היטב ולא יזדקקו איש לעזרת רעהו
משיב על כך הרבי, שרק "אותו" - את הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו - כולם ישיגו ויכירו במידה שווה. אולם בכלל-הידיעה בתורה אכן יהיו קטנים וגדולים, והקטנים יזדקקו להיעזר בגדולים.
בעניין הסיוע והעזרה בהבנת התורה, מעניין לציין מסקנה של הרבי בקשר למחברי ספרים מקרב גדולי-ישראל, על בסיס דבריו של רבי יהונתן אייבשיץ: "רוח השם נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב, וחפץ השם בידם הצליח". דברים שעולה מהם, כי יכולות להיות דקויות-הבנה אמיתיות בחיבוריהם של גדולי-ישראל, שהמחברים עצמם לא מודעים להן, ואחרים, גדולים מהם, יחדשו להם אותן! וכמו, לדוגמה, שבתורה שבכתב ישנם עניינים שעל הבנתם אפילו משה רבינו עצמו צריך להיעזר בקדוש-ברוך-הוא.
מתכונת הלימוד בימות המשיח
מתכונת הלימוד בימות המשיח תהיה כפי שמסביר אדמו"ר האמצעי שזו תהיה מתכונת לימוד שונה לחלוטין מהמוכר לנו. הסבר זה מופיע כתשובה לשאלה: כיצד בדיוק יתבצע החזון הנפלא, שמלך המשיח ילמד בעצמו את כל עם ישראל חידושי תורה עמוקים - איך יקלטו מיליוני תלמידים (שלכל אחד מהם רמת ידיעות שונה) את הדברים מפי אדם אחד, במיוחד לאחר תחיית המתים, כאשר יגדל מספר היהודים פי כמה וכמה, "לאין שיעור", כלשונו?!
ומשיב, כי לעתיד לבוא, הרעיונות השכליים הרוחניים לא יצטרכו להצטייר באותיות, מילים ומשפטים, כדי שנקלוט אותם - אלא העיניים הגשמיות תזדככנה וממש תראינה את הרעיונות. שבריר שניה יספיק לקלוט רעיון עמוק ונשגב. ממילא, יתקצר זמן הלימוד במידה דרסטית ולא תהיה בעיה גם למיליוני מיליונים להבין (לראות) את הרעיונות, שיישמעו מפי המשיח.
לשם המחשה: כמה זמן לוקח לאדם לתאר לחברו מראה של חפץ כלשהו, המורכב מחלקיקים רבים - לעומת פרק הזמן שאורך לראות את החפץ? - מעבר לפער העצום של משך הזמן, הזיהוי המוחלט והקליטה המושלמת שעל-ידי ראייה הרבה יותר מוחשיים ונהירים.
וכך תהיה ההבנה השכלית לעתיד לבוא: אנו פשוט נראה את הרעיונות ונקלוט אותם בשלמות, על כל פרטיהם, ברגע אחד.
אנו, שמעולם לא חווינו מציאות כזו, קשה לנו אפילו לדמיין אותה. אבל ישנה עדות של לימוד כזה על-ידי האריז"ל. האריז"ל אמר פעם לאחד מתלמידיו, כי כאשר ישן בשבת במשך חצי שעה - הראו לו משמים סודות-תורה נפלאים, שאם ירצה לגלותם בדיבור או בכתב, זה ייקח שישים עד שמונים שנה! הרעיונות הרוחניים נראו לו כתמונות רצות ברצף, בזו אחר זו, וכדי לתאר מספר אסטרונומי של "תמונות" רוחניות על כל פרטיהן - נדרשות אכן כמה עשרות שנים.
הר סיני בימות המשיח
במדרש מופיע כי "עתיד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל לבנות בית המקדש על גביהם", כנאמר "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים" - אלה שלושת ההרים הנזכרים.
למעשה הכרמל והתבור, כהר סיני, לא היו במקורם בארץ ישראל. בעת מעמד מתן תורה התנתקו הרים אלה ממקומותיהם והתקרבו להר סיני כדי ללמוד תורה וכשכר על כך, לקחם הקדוש ברוך הוא ומיקמם בקביעות בארץ הקודש. מתוך דברים אלה מסיקה הגמרא, כי גם "בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין בהן ומרביצין בהן את התורה, עתידין הם שייקבעו בארץ ישראל", כי אם "תבור וכרמל שלא באו אלא ללמוד תורה לפי שעה, נקבעו בארץ ישראל - בתי כנסיות ובתי מדרשות על אחת כמה וכמה".
על בסיס זה, אומר הרבי מלך המשיח, כי גם הר סיני יתנתק ממקומו וייקבע בארץ ישראל. כי הלוא על ההר הזה נולדה כל המציאות של התורה בעולם;
התורה הנלמדת בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות היא התורה שניתנה במעמד הר סיני אם כן ודאי ששכרו צריך להיות לפחות כשלהם, אם לא גדול ממנו.
אמנם עם סיום מעמד מתן תורה סרה כל קדושה מעל הר סיני וכיום הוא מקום חולין לכל דבר - עובדה שבאה לידי ביטוי בהתרת האיסור לעלות עליו או לנגוע בו שחל במשך כל המעמד. אך ההיגיון מחייב כי בשעה שכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות שבעולם יתקדשו ויזכו לעלות ארצה - תחזור הקדושה להר סיני וגם הוא יגיע ארצה.
הערות שוליים
- ↑ כרך כד, ימות המשיח [טור תקעח] בפרק א (מהותם וזמנם)
- ↑ עי' פסחים ה א; מגילה יב א; סנהדרין צח ב ועוד בכמ"ק.
- ↑ עי' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד; מדרש רבה על שיר השירים פ"ב ז; רמב"ם מלכים פי"א ה"א ועוד.
- ↑ עי' סוכה נב ב ועוד, ועי"ש שהוזכר גם משיח בן יוסף שיבא לפני משיח בן דוד, וכ"ה בכמה מדרשים. ועי' ליקוט כל מאמרי חז"ל וד' הראשונים והאחרונים, על מציאותו ופעולותיו של משיח בן יוסף, בהקדמה לס' קול התור, בהתקופה הגדולה להרמ"מ כשר, עמ' תכא - תלא.
- ↑ עי' ערובין מג א; יבמות סב א; סנהדרין צח א; נדה יג ב; רש"י סנהדרין צז א ד"ה ושני אלפים, עי"ש בגמ' על שנות העולם, וברש"י שם ד"ה ושני אלפים, שלאחר ב' אלפים תורה דין הוא שיבא משיח כו'
- ↑ רש"י סנהדרין צז א ד"ה ושני אלפים, עי"ש בגמ' על שנות העולם, וברש"י שם ד"ה ושני אלפים, שלאחר ב' אלפים תורה דין הוא שיבא משיח כו'.
- ↑ עי' רמב"ם שם, והוסיף: לממשלה הראשונה (ע"פ מיכה ד ח).
- ↑ עי' להלן: בבנין המקדש ועבודתו
- ↑ עי' להלן ציונים 185, 251, 257 ועוד.
- ↑ עזרא ב סג.
- ↑ סוטה מח ב. ועי' תנחומא ויחי ג, על א"י שמתיה חיים תחלה לימות המשיח, וכעי"ז פסיקתא רבתי פ"א וירושלמי כלאיים פ"ט ה"ג. ועי' יד רמ"ה סנהדרין צ א על תחיית המתים שבימות המשיח, ובאגרתו לחכמי לוניל, נדפס בסנהדרי גדולה הוצ' מכון הרי פישל, ח"א סי' קסו. וע"ע תחיית המתים.
- ↑ עי' פסחים נ א: אבל לעוה"ב כו'; כתובות קיא ב: לא כעוה"ז עוה"ב כו' וב"ב קכב א: חלוקה של עוה"ב, ולהלן ציון 195. ועי' רש"י סנהדרין קי ב ד"ה תנו רבנן לעוה"ב היינו ימות המשיח.
- ↑ עי' ברכות יב ב: ימי חייך העוה"ז כו', הובא להלן ציון 234, ושבת סג א וש"נ: אין בין עוה"ז לימות המשיח כו', הובא להלן ציון 49.
- ↑ עי' ברכות לד ב ושבת סג א: אבל לעוה"ב כו', הובא להלן ציון 38. ועי' פסחים סח א וסנהדרין צא ב: כאן לימות המשיח כאן לעוה"ב, וזבחים קיח ב: אלו ימות המשיח כו' זה העוה"ב, וערכין יג ב: כנור של ימות המשיח שמונה נימין כו' ושל עוה"ב עשר כו', ועוד.
- ↑ עי' מכילתא בא פט"ז וירושלמי ברכות סופ"א שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא כו', והכוונה לימות המשיח, עי' להלן ציון 238.
- ↑ תהלים קטז א.
- ↑ שם קיט כח.
- ↑ ירושלמי שם פ"ב ה"ד. ועי' שבת קיג ב: "ותשבע" - לימות המשיח; "ותותר" - לעתיד לבוא.
- ↑ הלכות מלכים פרקים י"א-י"ב.
- ↑ סנהדרין ד'?.
- ↑ מסכת סנהדרין דף צח עמ' ב'.
- ↑ הלכות מלכים פרקים י"א וי"ב ובאורי הרבי על פרקים אלו
- ↑ רמב"ם הלכות מלכים י"ב א-ב).