קול: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
(7 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''קול''' הוא הברה היוצאת מה[[צוואר]] (ממקום המכון כנגד ספירת ה[[דעת]]), ועל ידו מתגלה ההבל היוצא מה[[לב]] (שכנגד [[ספירת הבינה]]).
ה'''קול''' האנושי במובנו הפשטני הוא הצליל הנשמע על ידי ההמשכה המחברת את הבל ה[[לב]] עם ה[[דיבור]] (דרך מיתרי הקול). ב[[תורת החסידות]] מבואר באופן כללי יותר, ש'''כל''' [[המשכה והאצלה]] ממהות אחת למהות אחרת נקראת 'קול'{{הערה|לקוטי תורה נשא כט ע"ב.}}.


דרגת הקול מכוונת כנגד [[זעיר אנפין]] הממשיך את השפע מבינה למלכות, וכן הקול ממשיך את ההבל מהלב ל[[אותיות הדיבור]] המכוון כנגד [[רחל]] [[ספירת המלכות]].
==קול ודיבור==
קול ודיבור הם כלל ופרט{{הערה|ד"ה ביום השמיני עצרת העת"ר (המשך תער"ב ח"ב פרק' שלה), ומקורו בזוהר ויקרא י' ע"ב ופנחס רנ"ח ע"א. וכן ראה מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג עמ' א'ז, ח"ד עמ' א'תנג.}}. היינו, הקול היוצא מ[[להבין עניין תקיעת שופר ע"פ קבלת הבעש"ט|הבל הלב]]{{הערה|ביחס לדיבור נחשב הקול כ"[[פשוט]]" (ולא מבדילים בינו לבין הבל, שבכללות 'קול' ו'הבל' עניינם אחד), אך בפרטות הקול הוא רק ה'[[חומר וצורה|חומר]]' המתהווה מהבל הלב לאחר כמה [[צמצום בדרך מיעוט|צמצומים]].}} הוא פשוט, וע"י ה' [[מוצאות הפה]]{{הערה|גרון, שיניים, שפתיים, חיך ולשון.}} נחלק ל[[אותיות]] הדיבור.


בחלקי הנפש מכוןן הקול כנגד ה[[רוח]].
ובאותיות הקבלה{{הערה|זוהר ויקרא י' ע"ב ופנחס רנ"ח ע"א}} ארבע אותיות שם הוי' הן [[חכמה]] ו[[בינה]] [[מידות]] (זעיר אנפין) ו[[מלכות]]. ומאחר והמידות הן "[[להבין עניין תקיעת שופר ע"פ קבלת הבעש"ט|הבל הלב]]" (ממנו יוצא הקול), ומלכות היא דיבור{{הערה|מלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה, בדבר השם שמיים נעשו.}}, נמצא שקול ודיבור הם תפארת (שהיא כללות המידות) ומלכות.


==בחסידות==
==קול סתם וקול גדול==
{{ערכים מורחבים|ערך=[[חמישה קולות]], [[שבעה קולות]]}}
בעניין קול סתם וקול גדול ישנם שני ביאורים:
בקבלת התורה נאמר "וירא העם וינועו" הם ערב רב שלא היו רואים את הקולות רק ויעמדו מרחוק. הקולות הם המשכות מאור א"ס ב"ה. דהיינו מה ש[[אור א"ס]] ב"ה שורה ומתגלה במה שבטל אליו ית'. ובטול זה מפני מה שמתפעל ה[[נפש]] "מקרב איש ולב עמוק". ולהיות הנפש בחינת [[נברא]] ובעל גבול ותתפעל מא"ס ב"ה שאינו בבחינת גבול ו[[לית מחשבה תפיסא ביה כלל]] הרי זה בחינת קול והמשכה מאובלי גבול לבחינת גבול{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/16/74b&search=%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8 תורה אור יתרו עד, ג]}}.  
'''א.''' קול סתם הן המידות{{הערה|ביאו"ז לאדמו"ר הצ"צ עמ' תקח}} (הנחלקות ל'שבעה קולות'), וקול גדול הוא בינה (מקור המידות).
'''ב.''' קול סתם היא מלכות{{הערה|מאמרים תקס"ט עמ' עז, ד"ה מן המיצר תשכ"ז.}} (דאצילות, דיבור), וקול גדול היא מלכות דאין סוף שבפנימיות הכתר. וזהו עניין קול דודי מדלג על ההרים, שדוקא פנימיות הכתר (קול גדול) מדלג על כל המדרגות שבסדר ההשתלשלות ומתגלה בגוף הגשמי של נשמות ישראל (שמקורן במלכות דאצילות).
 
==קול פשוט וקול מורכב==
הקול המורכב{{הערה|מאמרים תר"ס עמ' כז.}} נמשך '''מחיצוניות''' הלב{{הערה|אמנם פעמים רבות בחסידות נקרא הבל זה "קול פשוט" - אך שם הדברים אמורים רק '''ביחס לדיבור''', אבל ביחס להבל הנמשך מפנימיות הלב הוא מורכב.}}, שהיא רגש האדם (כגון [[אהבה]], [[שמחה]] או [[בושה]] וכיו"ב). כשרוצה האדם להביע את רגשותיו לזולתו נמשך הבל מהלב ומתלבש באותיות הדיבור{{הערה|ששורשן בחכמה, ראה בערכים [[קדמות השכל]], [[אבא יסד ברתא]], [[אותיות]].}}. הבל זה (קול זה) נקרא 'מורכב' כי כביכול הוא אינו חלק מהנפש עצמה אלא רק "מורכב" בה. הקול הפשוט, לעומת זאת, נמשך מפנימיות הלב, שהיא הרצון הפשוט שבעצם הנפש ממש (מבחינת יחידה  שבה). ובפרטות, ישנן '''שלוש''' דרגות:
 
א. הקול הנמשך מהמידות המורגשות '''[[התלבשות|מתלבש]]''' ממש באותיות הדיבור.
 
ב. הקול הנמשך מ[[חיצוניות הרצון]] (בחינת חיה שבנפש) – למרות שהוא [[מקיף]] על ה[[שכל]] וה[[רגש]] (ואינו מתלבש בהם ממש) הריהו '''משפיע''' עליהם{{הערה|כדוגמת לעולם ילמד אדם במקום שליבו חפץ (ע"ז יט ע"א) – שחפץ זה משפיע על הצלחת הלימוד, או כמו אהבת האדם את עצמו, וכעניין השוחד – שמעוור עיני פקחים.}},
 
ג. הקול הנמשך מ[[עצם הנפש]] ממש (מבחינת ה[[יחידה]] שבה), אינו יכול להתלבש בשכל ורגש כלל, וכאשר נמשך ומתגלה הרי הוא מזיז את כל עצם כללות נפשו (כדוגמת אדם שדנים אותו או את בנו אהובו להיפך החיים, או כדוגמת בעל תשובה אמיתי כר' [[אלעזר בן דורדיא]] שיצאה נשמתו בבכיה) –קול זה הוא דבר אחד עם הנפש עצמה ולכן הוא גם "[[פשוט]]" כמוה, וגם לא יכול להתלבש באף אחד מהכוחות הפרטיים אפילו לא באופן של [[מקיף]], אלא הוא תזוזה של כל עצמות הנפש עצמה.
 
==הקול אשר מעל לרקיע==
נאמר בספר יחזקאל{{הערה|יחזקאל א' כה.}} "ויהי קול '''מעל לרקיע''' אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן". מבארת על זה תורת החסידות{{הערה|תו"א יתרו עד ב', מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר עמ' תשמו, מאמרים תרצ"א עמ' קפ ואילך ועוד.}} ש[[המלאכים]] שב[[עולם היצירה]] הם בעלי "כנפיים" המסמלות עבודה ב[[רצוא ושוב]] ברגש והתפעלות עצומים. לעומתם המלאכים שב[[עולם הבריאה]] עבודתם ב"[[עמידה]]" המסמלת [[ביטול]] מוחלט.
 
הסיבה להבדל שבין המלאכים, כי בעולם היצירה מאירות '''מידותיו''' של הקב{{הערה|ז"א דאצילות.}}, ואילו בעולם הבריאה מאירה ספירת '''הבינה'''{{הערה|דאצילות.}} - המידות עניינן התפעלות ואילו השכל עניינו ביטול.
 
אבל כאשר המלאכים דיצירה מתעלים בעבודתם{{הערה|וראה במאמרים הנסמנים לעיל שבפרטיות יש בהתעלות זו שלוש דרגות.}} עד סמוך ל[[רקיע כעין הקרח הנורא|רקיע]] (המפסיק בין המידות לבינה) אזי נשמע אצלם הקול (היינו, גילוי האלוקות) אשר מעל הרקיע - ואז הם עומדים. היינו, נעשה בהם עמידה וביטול ובמילא נעשה רפיון בהכנפים שלהם, ואינם יכולים להיות עוד בתנועה דרצוא ושוב.
 
ובעבודה הוא, שע"י העבודה שב[[קריאת שמע]] וברכותיה מגיעים ל[[תפילת העמידה]]. קריאת שמע היא העבודה ד[[אהבה]] בהתפעלות של רצוא. ע"י עבודה זו מתעלה האדם, עד שכשמגיע לשמונה עשרה הרי הוא כעומד לפני המלך בהיכל המלך{{הערה|ראה בערך [[היכל]], שהוא המקום הפרטי של המלך בארמונו.}} - שאז הוא מתבטל לחלוטין.
 
==קלא דאשתמע ודלא אשתמע==
{{הערה|לקו"ת שה"ש טו א'.}}עניינו של קול באופן כללי הוא המשכה '''ואינו''' דוקא קול גשמי. הקול הנשמע הוא הנמשך מהמידות לדיבור{{הערה|הן בגשמיות האדם והן בספירות העליונות}}, והקול שאינו נשמע הוא שם כללי '''לכל''' המשכה מהעלם לגילוי: מהשכל למידות, מלמעלה מהשכל אל השכל, ובעניינים ד'למעלה' - מלמעלה מה[[השתלשלות]] אל ההשתלשלות.
 
קלא דאשתמע נקרא גם 'קול זוטא', ואילו קלא דלא אשתמע נקרא לפעמים גם 'קול גדול', או 'קלא פנימאה'.
 
בעניין המצוות{{הערה|מאמרים תר-תרס"א-תרס"ב עמ' תיד.}} קלא דלא אשתמע הוא תפילה (שהיא בחינת מחשבה, עבודה '''פנימית'''), ואילו קלא דאשתמע הוא תורה (שעיקר מצוותה{{הערה|כמו שכתוב "ושננתם לבניך '''ודברת''' בם", וכן "והגית בה יומם ולילה" – הגית הוא (גם) מלשון 'להגות' – לדבר.}} '''בדיבור''').
 
==קול השופר==
ראה בערכים [[להבין עניין תקיעת שופר ע"פ קבלת הבעש"ט]], [[תקיעת שופר]]
 
==רעש גדול וקול דממה דקה==
נאמר בנביא{{הערה|מלכים א יט יא-יב.}} "'''רוח''' גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' - לא ברוח ה', ואחר הרוח '''רעש''' - לא ברעש ה', ואחר הרעש '''אש''' - לא באש יהוה, ואחר האש '''קול דממה דקה'''". היינו, הקב"ה לא נמצא ברוח, לא ברעש ולא באש אלא ב"קול דממה דקה".
 
ומבואר בזה בחסידות{{הערה|עטר"ת עמ' רנה.}}, שרוח, רעש ואש היא התפילה (המעוררת את כוונת הלב ברעש גדול), וקול דממה דקה הוא הביטול דתורה שאחריה. היינו, שכדי להגיע ללימוד תורה אמיתי (שלומד בביטול ועד שדברי התורה שאומר אינם שלו אלא "ואשים דברי בפיך") הוא ע"י הקדמת עבודת התפילה.
 
כלומר, מצד אחד בתפילה לא מתאחד האדם בתכלית עם ה', אבל מצד שני עבודת התפילה היא היא המעלה ומכשירה אותו להתגלות ה' שבלימוד התורה – שלימוד התורה שלו יהיה אמיתי.
 
==לימוד התורה בקול==
בדרגות הנפש מכוון הקול כנגד הרוח{{הערה|תו"מ התוועדיות תשמ"ה חלק ב' עמ' 947, תורה אור מקץ מב ב (וראה גם בפירוש חסידות מבוארת). רוני ושמחי מאמרים תשמ"ה, מאמרי אדמו"ר הזקן על מאמר"זל שזהר ותפילה, עמ' א'}}, כי מצוות (מעשה), תורה (דיבור) ותפילה (מחשבה) הם כנגד נפש רוח ונשמה.
 
והטעם שבחינת רוח קאי על לימוד התורה הוא, כי רוח ענינו קול - ועיקר לימוד התורה הוא בקול דוקא. וכן אמרו רז"ל{{הערה|עירובין נג ע"ב.}} על הפסוק{{הערה|משלי ד' כב.}} "חיים הם למוצאיהם - למוציאיהם בפה". שדוקא על לימוד התורה '''בפה''' חייבים בברכת התורה לדברי הכל.
 
==חמישה ושבעה קולות שניתנה בהם התורה==
===הדיעות דחמישה ושבעה קולות אינן סותרות===
====הביאור בנגלה====
באור התורה{{הערה|במדבר ב' שע"ד.}} מתווך הרבי הצ"צ{{הערה|על פי בה"ז על זח"ג פ' פנחס רנ"ד א': "ואינון חמשה חומשי תורה ואי תימא שית אינון אלא שבע אינון"}} בין הדיעה שהתורה ניתנה בחמישה קולות לבין הדיעה שניתנה בשבעה, שאין זו סתירה אלא הוא על דרך שלעיתים מחשיבים את ספר התורה כנחלק לחמישה חומשים ולעיתים מחלקים אותו לשבעה (על פי הידוע{{הערה|מסכת סופרים ו' א'.}} שפרשת "ויהי בנסוע הארון" היא "ספר בפני עצמו". שאם שני פסוקים אלו שבאמצע ספר במדבר הם "ספר בפני עצמו", נמצא שספר במדבר הוא שלושה ספרים, ויחד עם ארבעת החומשים האחרים הם שבעה).
 
====הביאור בחסידות====
חכמה ובינה נקראות אב ואם{{הערה|כידוע, ראה תניא פרק ג ובכ"ד.}} משום שהן "מולידות" את המידות{{הערה|התבוננות של אדם בעניין מסויים גורמת להתעוררות רגש כלפיו, אם טוב ועם הופכו.}}. והנה ידוע שעיקר המידות הן חמש בלבד{{הערה|ראה אריכות ההסבר בזה בדרושי ל"ג בעומר, שעיקר המידות הן חסד עד הוד. כי יסוד ומלכות הם רק הכוחות המגלים את המידות כלפי חוץ אבל אינן מידות בפני עצמן.}}, אך יחד עם יסוד ומלכות הן שבע.
 
והנה, בתורת הקבלה נאמר ש"בינה עד הוד אתפשטת"{{הערה|ע"ח שער כט פ"ח בשם הזוהר.}}, ויובן על פי משל מנפש האדם: מחד גיסא, כשאדם מתבונן בעמקות כיצד מישהו הטיב לו בהכרח מתעורר רגש חיובי כלפיו. אבל מאידך - אין שום הכרח שרגש זה יביא את האדם לדבר על זה או לעשות מעשה. היינו, ההתבוננות פועלת '''רק''' על הרגש ולא על כח המעשה. לעומת זאת "יסוד אבא ארוך"{{הערה|ע"ח שער הכללים פרק י' ובכ"ד.}}, היינו, בחינת החכמה (אבא) מגיעה ופועלת עד לכח המעשה. ויובן יותר על פי משל מראיה ושמיעה: כח השמיעה יכול לתפוס רק קול (שהוא הרוחניות שבגשמיות), ודוקא הראיה (שנעלית יותר מהשמיעה) יכולה לתפוס גם דברים גשמיים ממש.
 
====ראה עוד====
ראה עוד בעניין זה בערך [[חמישה קולות]] וערך [[שבעה קולות]].


{{קצרמר|חסידות}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים במבט החסידות]]

גרסה אחרונה מ־20:45, 18 במרץ 2024

הקול האנושי במובנו הפשטני הוא הצליל הנשמע על ידי ההמשכה המחברת את הבל הלב עם הדיבור (דרך מיתרי הקול). בתורת החסידות מבואר באופן כללי יותר, שכל המשכה והאצלה ממהות אחת למהות אחרת נקראת 'קול'[1].

קול ודיבור[עריכה | עריכת קוד מקור]

קול ודיבור הם כלל ופרט[2]. היינו, הקול היוצא מהבל הלב[3] הוא פשוט, וע"י ה' מוצאות הפה[4] נחלק לאותיות הדיבור.

ובאותיות הקבלה[5] ארבע אותיות שם הוי' הן חכמה ובינה מידות (זעיר אנפין) ומלכות. ומאחר והמידות הן "הבל הלב" (ממנו יוצא הקול), ומלכות היא דיבור[6], נמצא שקול ודיבור הם תפארת (שהיא כללות המידות) ומלכות.

קול סתם וקול גדול[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעניין קול סתם וקול גדול ישנם שני ביאורים: א. קול סתם הן המידות[7] (הנחלקות ל'שבעה קולות'), וקול גדול הוא בינה (מקור המידות). ב. קול סתם היא מלכות[8] (דאצילות, דיבור), וקול גדול היא מלכות דאין סוף שבפנימיות הכתר. וזהו עניין קול דודי מדלג על ההרים, שדוקא פנימיות הכתר (קול גדול) מדלג על כל המדרגות שבסדר ההשתלשלות ומתגלה בגוף הגשמי של נשמות ישראל (שמקורן במלכות דאצילות).

קול פשוט וקול מורכב[עריכה | עריכת קוד מקור]

הקול המורכב[9] נמשך מחיצוניות הלב[10], שהיא רגש האדם (כגון אהבה, שמחה או בושה וכיו"ב). כשרוצה האדם להביע את רגשותיו לזולתו נמשך הבל מהלב ומתלבש באותיות הדיבור[11]. הבל זה (קול זה) נקרא 'מורכב' כי כביכול הוא אינו חלק מהנפש עצמה אלא רק "מורכב" בה. הקול הפשוט, לעומת זאת, נמשך מפנימיות הלב, שהיא הרצון הפשוט שבעצם הנפש ממש (מבחינת יחידה שבה). ובפרטות, ישנן שלוש דרגות:

א. הקול הנמשך מהמידות המורגשות מתלבש ממש באותיות הדיבור.

ב. הקול הנמשך מחיצוניות הרצון (בחינת חיה שבנפש) – למרות שהוא מקיף על השכל והרגש (ואינו מתלבש בהם ממש) הריהו משפיע עליהם[12],

ג. הקול הנמשך מעצם הנפש ממש (מבחינת היחידה שבה), אינו יכול להתלבש בשכל ורגש כלל, וכאשר נמשך ומתגלה הרי הוא מזיז את כל עצם כללות נפשו (כדוגמת אדם שדנים אותו או את בנו אהובו להיפך החיים, או כדוגמת בעל תשובה אמיתי כר' אלעזר בן דורדיא שיצאה נשמתו בבכיה) –קול זה הוא דבר אחד עם הנפש עצמה ולכן הוא גם "פשוט" כמוה, וגם לא יכול להתלבש באף אחד מהכוחות הפרטיים אפילו לא באופן של מקיף, אלא הוא תזוזה של כל עצמות הנפש עצמה.

הקול אשר מעל לרקיע[עריכה | עריכת קוד מקור]

נאמר בספר יחזקאל[13] "ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפינה כנפיהן". מבארת על זה תורת החסידות[14] שהמלאכים שבעולם היצירה הם בעלי "כנפיים" המסמלות עבודה ברצוא ושוב ברגש והתפעלות עצומים. לעומתם המלאכים שבעולם הבריאה עבודתם ב"עמידה" המסמלת ביטול מוחלט.

הסיבה להבדל שבין המלאכים, כי בעולם היצירה מאירות מידותיו של הקב"ה[15], ואילו בעולם הבריאה מאירה ספירת הבינה[16] - המידות עניינן התפעלות ואילו השכל עניינו ביטול.

אבל כאשר המלאכים דיצירה מתעלים בעבודתם[17] עד סמוך לרקיע (המפסיק בין המידות לבינה) אזי נשמע אצלם הקול (היינו, גילוי האלוקות) אשר מעל הרקיע - ואז הם עומדים. היינו, נעשה בהם עמידה וביטול ובמילא נעשה רפיון בהכנפים שלהם, ואינם יכולים להיות עוד בתנועה דרצוא ושוב.

ובעבודה הוא, שע"י העבודה שבקריאת שמע וברכותיה מגיעים לתפילת העמידה. קריאת שמע היא העבודה דאהבה בהתפעלות של רצוא. ע"י עבודה זו מתעלה האדם, עד שכשמגיע לשמונה עשרה הרי הוא כעומד לפני המלך בהיכל המלך[18] - שאז הוא מתבטל לחלוטין.

קלא דאשתמע ודלא אשתמע[עריכה | עריכת קוד מקור]

[19]עניינו של קול באופן כללי הוא המשכה ואינו דוקא קול גשמי. הקול הנשמע הוא הנמשך מהמידות לדיבור[20], והקול שאינו נשמע הוא שם כללי לכל המשכה מהעלם לגילוי: מהשכל למידות, מלמעלה מהשכל אל השכל, ובעניינים ד'למעלה' - מלמעלה מההשתלשלות אל ההשתלשלות.

קלא דאשתמע נקרא גם 'קול זוטא', ואילו קלא דלא אשתמע נקרא לפעמים גם 'קול גדול', או 'קלא פנימאה'.

בעניין המצוות[21] קלא דלא אשתמע הוא תפילה (שהיא בחינת מחשבה, עבודה פנימית), ואילו קלא דאשתמע הוא תורה (שעיקר מצוותה[22] בדיבור).

קול השופר[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראה בערכים להבין עניין תקיעת שופר ע"פ קבלת הבעש"ט, תקיעת שופר

רעש גדול וקול דממה דקה[עריכה | עריכת קוד מקור]

נאמר בנביא[23] "רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' - לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש - לא ברעש ה', ואחר הרעש אש - לא באש יהוה, ואחר האש קול דממה דקה". היינו, הקב"ה לא נמצא ברוח, לא ברעש ולא באש אלא ב"קול דממה דקה".

ומבואר בזה בחסידות[24], שרוח, רעש ואש היא התפילה (המעוררת את כוונת הלב ברעש גדול), וקול דממה דקה הוא הביטול דתורה שאחריה. היינו, שכדי להגיע ללימוד תורה אמיתי (שלומד בביטול ועד שדברי התורה שאומר אינם שלו אלא "ואשים דברי בפיך") הוא ע"י הקדמת עבודת התפילה.

כלומר, מצד אחד בתפילה לא מתאחד האדם בתכלית עם ה', אבל מצד שני עבודת התפילה היא היא המעלה ומכשירה אותו להתגלות ה' שבלימוד התורה – שלימוד התורה שלו יהיה אמיתי.

לימוד התורה בקול[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדרגות הנפש מכוון הקול כנגד הרוח[25], כי מצוות (מעשה), תורה (דיבור) ותפילה (מחשבה) הם כנגד נפש רוח ונשמה.

והטעם שבחינת רוח קאי על לימוד התורה הוא, כי רוח ענינו קול - ועיקר לימוד התורה הוא בקול דוקא. וכן אמרו רז"ל[26] על הפסוק[27] "חיים הם למוצאיהם - למוציאיהם בפה". שדוקא על לימוד התורה בפה חייבים בברכת התורה לדברי הכל.

חמישה ושבעה קולות שניתנה בהם התורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הדיעות דחמישה ושבעה קולות אינן סותרות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הביאור בנגלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

באור התורה[28] מתווך הרבי הצ"צ[29] בין הדיעה שהתורה ניתנה בחמישה קולות לבין הדיעה שניתנה בשבעה, שאין זו סתירה אלא הוא על דרך שלעיתים מחשיבים את ספר התורה כנחלק לחמישה חומשים ולעיתים מחלקים אותו לשבעה (על פי הידוע[30] שפרשת "ויהי בנסוע הארון" היא "ספר בפני עצמו". שאם שני פסוקים אלו שבאמצע ספר במדבר הם "ספר בפני עצמו", נמצא שספר במדבר הוא שלושה ספרים, ויחד עם ארבעת החומשים האחרים הם שבעה).

הביאור בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

חכמה ובינה נקראות אב ואם[31] משום שהן "מולידות" את המידות[32]. והנה ידוע שעיקר המידות הן חמש בלבד[33], אך יחד עם יסוד ומלכות הן שבע.

והנה, בתורת הקבלה נאמר ש"בינה עד הוד אתפשטת"[34], ויובן על פי משל מנפש האדם: מחד גיסא, כשאדם מתבונן בעמקות כיצד מישהו הטיב לו בהכרח מתעורר רגש חיובי כלפיו. אבל מאידך - אין שום הכרח שרגש זה יביא את האדם לדבר על זה או לעשות מעשה. היינו, ההתבוננות פועלת רק על הרגש ולא על כח המעשה. לעומת זאת "יסוד אבא ארוך"[35], היינו, בחינת החכמה (אבא) מגיעה ופועלת עד לכח המעשה. ויובן יותר על פי משל מראיה ושמיעה: כח השמיעה יכול לתפוס רק קול (שהוא הרוחניות שבגשמיות), ודוקא הראיה (שנעלית יותר מהשמיעה) יכולה לתפוס גם דברים גשמיים ממש.

ראה עוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראה עוד בעניין זה בערך חמישה קולות וערך שבעה קולות.

הערות שוליים

  1. לקוטי תורה נשא כט ע"ב.
  2. ד"ה ביום השמיני עצרת העת"ר (המשך תער"ב ח"ב פרק' שלה), ומקורו בזוהר ויקרא י' ע"ב ופנחס רנ"ח ע"א. וכן ראה מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ג עמ' א'ז, ח"ד עמ' א'תנג.
  3. ביחס לדיבור נחשב הקול כ"פשוט" (ולא מבדילים בינו לבין הבל, שבכללות 'קול' ו'הבל' עניינם אחד), אך בפרטות הקול הוא רק ה'חומר' המתהווה מהבל הלב לאחר כמה צמצומים.
  4. גרון, שיניים, שפתיים, חיך ולשון.
  5. זוהר ויקרא י' ע"ב ופנחס רנ"ח ע"א
  6. מלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה, בדבר השם שמיים נעשו.
  7. ביאו"ז לאדמו"ר הצ"צ עמ' תקח
  8. מאמרים תקס"ט עמ' עז, ד"ה מן המיצר תשכ"ז.
  9. מאמרים תר"ס עמ' כז.
  10. אמנם פעמים רבות בחסידות נקרא הבל זה "קול פשוט" - אך שם הדברים אמורים רק ביחס לדיבור, אבל ביחס להבל הנמשך מפנימיות הלב הוא מורכב.
  11. ששורשן בחכמה, ראה בערכים קדמות השכל, אבא יסד ברתא, אותיות.
  12. כדוגמת לעולם ילמד אדם במקום שליבו חפץ (ע"ז יט ע"א) – שחפץ זה משפיע על הצלחת הלימוד, או כמו אהבת האדם את עצמו, וכעניין השוחד – שמעוור עיני פקחים.
  13. יחזקאל א' כה.
  14. תו"א יתרו עד ב', מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר עמ' תשמו, מאמרים תרצ"א עמ' קפ ואילך ועוד.
  15. ז"א דאצילות.
  16. דאצילות.
  17. וראה במאמרים הנסמנים לעיל שבפרטיות יש בהתעלות זו שלוש דרגות.
  18. ראה בערך היכל, שהוא המקום הפרטי של המלך בארמונו.
  19. לקו"ת שה"ש טו א'.
  20. הן בגשמיות האדם והן בספירות העליונות
  21. מאמרים תר"ס-תרס"א-תרס"ב עמ' תיד.
  22. כמו שכתוב "ושננתם לבניך ודברת בם", וכן "והגית בה יומם ולילה" – הגית הוא (גם) מלשון 'להגות' – לדבר.
  23. מלכים א יט יא-יב.
  24. עטר"ת עמ' רנה.
  25. תו"מ התוועדיות תשמ"ה חלק ב' עמ' 947, תורה אור מקץ מב ב (וראה גם בפירוש חסידות מבוארת). רוני ושמחי מאמרים תשמ"ה, מאמרי אדמו"ר הזקן על מאמר"זל ש"ס זהר ותפילה, עמ' א'
  26. עירובין נג ע"ב.
  27. משלי ד' כב.
  28. במדבר ב' שע"ד.
  29. על פי בה"ז על זח"ג פ' פנחס רנ"ד א': "ואינון חמשה חומשי תורה ואי תימא שית אינון אלא שבע אינון"
  30. מסכת סופרים ו' א'.
  31. כידוע, ראה תניא פרק ג ובכ"ד.
  32. התבוננות של אדם בעניין מסויים גורמת להתעוררות רגש כלפיו, אם טוב ועם הופכו.
  33. ראה אריכות ההסבר בזה בדרושי ל"ג בעומר, שעיקר המידות הן חסד עד הוד. כי יסוד ומלכות הם רק הכוחות המגלים את המידות כלפי חוץ אבל אינן מידות בפני עצמן.
  34. ע"ח שער כט פ"ח בשם הזוהר.
  35. ע"ח שער הכללים פרק י' ובכ"ד.