פאה נכרית: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(71 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לעריכה}}
[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''', היא [[כיסוי ראש]] העשוי משיער אנושי טבעי או סינתטי. רוב הנשים במגזר החרדי, נוהגות לקיים בזה את המצוה האמורה בתורה, שאשה נשואה צריכה לכסות את ראשה.
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.


==יסוד מצוות כיסוי הראש לנשים==
==מצוות כיסוי הראש לנשים==
הגמרא במסכת כתובות{{הערה|דף ע"ב.}} לומדת מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. הגמרא בעירובין{{הערה|דף ק'.}} מביאה את הטעם לכך, והוא שחוה נענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל". יש המביאים גם טעם על פי הסוד, שנשואה צריכה לכסות ראשה{{הערה|הזכיר זאת בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.


לפי רוב הפוסקים, איסור גילוי הראש הוא מדאורייתא, למרות שלא נכלל במניין המצוות, והראיה לכך היא מהגמרא בכתובות, ששם הלשון הוא "דאורייתא היא". אמנם תרומת הדשן{{הערה|סימן רמ"ב.}} בשם הרמב"ם כתב שהאיסור הוא מדרבנן, ודאורייתא היא פירוש הדבר "רמז מדאורייתא יש לה". יש פוסקים נוספים שסברו כך, והגאון רבי יוסף משאש, רבה של חיפה, טען שיסוד הדין הוא מנהג ולא איסור דאורייתא, ולכן הוא משתנה לפי הזמן והמקום. אולם כאמור, רוב ככל הפוסקים סוברים שיש בגילוי הראש איסור דאורייתא, והזוהר האריך בחומרת האיסור.
מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.


בימינו יש שכתבו שטעם כיסוי הראש הוא משום צניעות, היות וצריך להצניע את השיער. אולם אין לזה מקור בחז"ל או בראשונים, והיכן שנזכר בראשונים לשון של צניעות או פריצות, הוא לאחר שכבר פשט המנהג, וממילא הפורצת גדר היא פרוצה, אבל לא כתבו זאת כטעם התורה. כמו כן, לשיטה זו אין הסבר מדוע יש חילוק בין נשואה לרווקה. כמו כן, לשיטה זו אין הסבר מדוע אשה קירחת אסורה לצאת לרשות הרבים. כמו כן, לשיטה זו אין הסבר מדוע השיער היוצא מחוץ לכיסוי ("שיער שחוץ לצמתה") הוא מותר בגילוי לפי הראשונים, ואין בו ערווה כיוון שרגילות לגלותו. כמו כן, לשיטה זו אין הסבר מדוע הרמב"ם והרי"ף סוברים שמותר ללמוד או לקרוא ק"ש מול שיער אשה נשואה.  
במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל". הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.


בגמרא במסכת כתובות{{הערה|דף ע"ב.}} נאסר כיסוי "קלתה" מדין "דת יהודית". הרמב"ם החליף להלכה את "קלתה" במטפחת, ופסק שהיוצאת במטפחת מצווה לגרשה ואין לה כתובה, אלא חייבת ללבוש רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה. כך גם פסק השולחן ערוך: "יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת... בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה"{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.
==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".


בימינו כתבו הפוסקים להתיר בדיעבד את כיסוי הראש במטפחת או כובע, למרות האיסור המפורש בשו"ע, וביארו שדין "דת יהודית" משתנה לפי הזמן והמקום. פוסקים בודדים התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על מהר"ם אלשקר{{הערה|בשו"ת מהר"ם אלשקר סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא דיבר על הראש עצמו אלא על שערות היוצאות מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי פאה נכרית, נחלקו הפוסקים.
מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.


==פולמוס הפיאה==
{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.
הפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו לאסור פאה, שהם מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש בשני כיסויים, ולכן חובה ללבוש רדיד, ואסור לחבוש מטפחת או פאה. היעב"ץ אף אסר לרווקות ללכת בגילוי ראש. ואי אפשר להסתמך עליהם כדי לאסור חבישת פאה, ובד בבד להתעלם מדבריהם אודות חבישת מטפחת.


וגם הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי"{{הערה|בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה}}, שהם נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, כתבו להתיר פאה נכרית, וביארו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה בגדר פירצה חדשה. וזה לשונם שם: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".
למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.


ואכן, הטעמים שכתבו רוב הפוסקים לאסור חבישת פאה, אינם שייכים בימינו כיום.{{הערה| ראה בבשו"ת "שמש ומגן" חלק ב' אה"ע סימן ט"ו והלאה., בספרו "אום אני חומה" דף צ"ד.,מח"ס "נטעי גבריאל", במאמר בקובץ "אור ישראל" ל"ז.,}}
פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.


והגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואחר כך רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, כתב{{הערה|בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה.}}:''' {{ציטוטון|בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך.}}
==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי{{הערה|מערה זו התגלתה בכפר מצרי עתיק לפני כמאה שנה ע"י שני ארכיאולוגים מאיטליה. לפי הכיתוב שנמצא במערה, נקברו בה בני הזוג חה ומריט. קברם השתמר בצורה מושלמת, בצורה נדירה ביותר, ונמצא שלם וחתום. זהו ההישג הארכיאולוגי הגדול ביותר במאה האחרונה. כל חפציהם של בני הזוג הוצאו מהקבר והם מוצגים כעת במוזיאון המצרי בטורינו שבאיטליה, ביניהם: חמישים בדים, עשרים ושש חצאיות באורך הברך, ארבעה צעיפים, ופאתה של הגברת מריט. הפריטים זמינים לצפיה באתר egyptianhistorypodcast/com.}}. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.


הראשון שעורר על חשש ע"ז שיש בפאות, היה הרב [[משה שטרנבוך]], בשנת [[תש"ל]]. ובשנה זו הוציא לאור את ספרו "דת והלכה", ושם יצא נגד המתנגדים ללבישת פאה, ובסוף דבריו עורר על חשש ע"ז בפאה, והסיק על הפאות המסופקות הבאות מאירופה: {{ציטוטון|"ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}
מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.


ובתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא שנכתבה בשנת תשס"ד, כתב במסקנתו על פאות הודו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".
הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.


לאחר עשרים שנה, בשנת [[תש"נ]], התעורר הענין שוב, והרב רבי יעקב אהרן שפירא נדרש אז לבאר את הענין בפני גדולי הרבנים בארץ ובחו"ל, וע"פ דבריו התירו גדולי ישראל הרב יוסף שלום אלישיב והרב שלמה זלמן אויערבאך את הפאות מהודו (ועוד מגדולי הרבנים שלא נקב בשמם), וגם גדולי חו"ל ובתוכם הרב משה פיינשטיין.
אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.


בשנת [[תשס"ד]] התעורר הענין שוב, וחזר בו הרב [[יוסף שלום אלישיב]] בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על אופן הפעולה המעשית במתחם הע"ז בהודו, ובעקבות נתונים שקיבל, לפיהם רוב השיער הנמכר בארץ מקורו בהודו (אמנם הרבנים מצאו הרבה פירכות בעדותו של הרב דונר, והביאו עדויות רבות הסותרות לגמרי את עדותו, והוכיחו שהכניס פרשנות אישית לדבריו). וכך כתב הרב יוסף אפרתי ביום כ"ב באייר תשס"ד בשם הגרי"ש אלישיב:
כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|לדוגמא, הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראו בדברי רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.


{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה".}}
==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.


ולאחר כל זאת, יעץ הרב [[יוסף שלום אלישיב]] להקים הכשר על מנת לייבא פאות כשרות לפי שיטתו, והרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הענין ובמאמצים רבים הקים הכשר המפקח על מקור השיער.
==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:


רוב הפוסקים חלקו על הרב אלישיב וסברו שאין כלל צורך בהכשר, וכתבו תשובות להוכיח שאין בשיער ההודי משום עבודה זרה. מהם הרב וואזנר (שיצא בקריאה פושרת יחד עם הרב ניסים קרליץ, ובה נאמר לנשים "להשתדל" להחליף את השיער ההודי, ועל השיער המסופק לא נאמר כלום) שדעתו הובאה בהרחבה ע" בנו, הרב בן ציון הלוי וואזנר, אב"ד דבד"ץ ובית הוראה שבט הלוי במונסי{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ובה פסק שכל פאה שספק מהיכן באה, מותרת, ופאה שידוע שהגיעה ממקום הע"ז בהודו, יש להשתדל להחליפה, ובשעת הדחק מותר ללבשה.
{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}
 
בשנת [[תשע"ח]] הוציאו לעז על הכשרו של הרב מרדכי גרוס, כביכול אינו מפקח על השיער כראוי, והמציאו שרוב השיער בעולם הוא מהודו. כמו כן, אחד העדים שנשלח בשנת תשס"ד, נשלח שוב להודו. הרב משה שטרנבוך קיבל את עדותו יחד עם כמה רבני שכונות בירושלים, ונוכח שם גם הרב יצחק מרדכי רובין, רבה של קהילת בני תורה בהר נוף, וחבר ביה"ד של הרב ניסים קרליץ, ומחבר ספר "ארחות שבת". הרב רובין שאל שאלות נוקבות, ולא קיבל תשובות מספקות לשאלותיו. בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל הע"ז יודעים מדוע הם עושים זאת.
 
ביום [[י"ז אייר]] [[תשע"ח]] הלך הרב גרשון וועסט מארה"ב ושהה כמה ימים בהודו, וניסה לחקור שוב את הענין (בשליחותו של הגאון רבי חיים יוסף דוד ווייס), והעלה את עדותו על הכתב. מסקנתו הייתה שלהודים אין מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל. "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם".
 
"כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".
 
הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות ב"תורתם", והם העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". ותמה על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. והתמיהה תגדל לאחר שהרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. וכמו כן הוכיח במאמרו שהשיער אינו תקרובת: ראשית, השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. שנית, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". שלישית, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. רביעית, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.
 
===אוסרי הפאה בימינו===
כיום רוב הפוסקים התירו לבישת פאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} אולם יש האוסרים פאה, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]] שאסר פאה בספריו ובדרשותיו.
 
בספר "חן וכבוד" מצביע המחבר על סתירות רבות בתשובתו של הרב עובדיה יוסף{{הערה|ראו שו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה'}}, ביניהן:


*הוא אוסר פאה מטעם 'בחוקותיהם לא תלכו', ומאידך בענין היתר גילוח במכונה כתב{{הערה|שו"ת יביע אומר חלק ט' יו"ד סי' י'}} שהאיסור הוא רק כאשר מתכוונים להידמות אליהם, ובנדון הפאה אין ניסיון להידמות אל הגויות אלא לנשים רווקות יהודיות, וכמו כן בימינו אין הגויות חובשות פאה באורח קבע וכבר הורגלו היהודיות לחבוש פאה. כמו כן כתב עוד שהאיסור 'בחוקותיהם' נוגע רק לדבר הנעשה משום אמונתם ועבודתם.
שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.


*הוא אוסר פאה מטעם שגורמת הרהורי עבירה, ומאידך לגבי היתר אמירת דבר שבקדושה כנגד שיער נשים נשואות שאין דרכן לכסות ראשן, כתב{{הערה|שו"ת יביע אומר חלק ו' או"ח סי' י"ג}} שאין הרהור בימינו בראיית שיער, כיוון שנשים רבות יוצאות בגילוי ראש, וכמו כן אינו דומה גילוי סתם ערוה באשה שנאסר גם לרווקות, לגילוי שיער שהותר לרווקות, ולכן לא מצוי הרהור בזה.
[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:


*הוא אוסר פאה מטעם מראית העין, ומאידך לגבי היתר גילוח במכונה כתב{{הערה|שו"ת יביע אומר חלק ט' יו"ד סי' י'}} שלא גוזרים גזירות של מראית העין לאחר חתימת הש"ס, ולא גוזרים משום מראית העין כאשר נפוץ מנהג של היתר והרואה יכול לתלות בהיתר ולא לחשוד, וכמובן שהרואה בימינו אשה חרדית איננו חושד בה שהולכת בגילוי ראש כי נפוץ המנהג של חבישת פאה.
{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראו מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.


*הוא אוסר פאה מטעם דת יהודית, ומאידך לגבי כיסוי המטפחת כתב{{הערה|שו"ת יביע אומר חלק חלק ד' אה"ע סי' ג'}} שרק עצם הכיסוי הוא דאורייתא ואינו משתנה, אבל סוג הכיסוי משתנה בהתאם למנהג המקום, והיות ונהגו לחבוש מטפחת, בא המנהג החדש ומבטל את המנהג הראשון. ולכאורה, אין הבדל בין מטפחת לפאה בענין זה.
ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:


*הוא אוסר פאה למרות שספק דרבנן לקולא, מטעם שעיקר האיסור דאורייתא, ולמרות שרוב ככל האוסרים את הפאה אסרו רק מדרבנן. ומאידך כתב{{הערה|בשו"ת יביע אומר חלק ד' יו"ד סי' ח'}} שאומרים ספק דרבנן לקולא גם בדבר שעיקרו מדאורייתא, ובמחלוקת הפוסקים על דבר האסור מדרבנן אומרים ספק דרבנן לקולא והולכים אחר המקילים{{הערה|ראה בשו"ת יביע אומר חלק ד' יו"ד סי' ח'}}.
{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.


*הוא אוסר פאה מטעם חרם ההפלאה, ומאידך גיסא כתב{{הערה|בשו"ת יביע אומר חלק ד' אה"ע סימן ג'}} להתיר מטפחת המגלה מקצת שערות, ולא חש לחרם החריף שנעשה בנדון והובא בספר דת והלכה בשם שדי חמד{{הערה|ראו החרם במלואו, בספר משא חיים להגר"ח פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ}}: "בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש, ועל ידי זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, ולא יאבה ה' סלוח לו".
הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:


*הוא אוסר פאה מטעם שהתחשב בלשונו החריף של "עצי ארזים", שכתב שהמורים היתר בזה יתנו את הדין על כך. ומאידך כתב{{הערה|בספר הליכות עולם חלק א' פרשת לך לך הלכה ה'}} להתיר להכניס טלית קטן תחת הבגדים, ולא לגלות הציציות, כיוון שכך המנהג. ואע"פ שהמשנה ברורה כתב שאלה המכניסים ציציותיהם עתידים ליתן את הדין, לא התחשב בדבריו ופסק אחרת ממנו.
{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}


*הוא דחה את היתר הרמ"א, בטענה שדיבר על ק"ש ולא על יציאה לרחוב עם פאה. אולם מאידך כתב בתחילת תשובתו{{הערה|בשו"ת יביע אומר חלק ה' אה"ע סימן ה'}} שרווקה מותרת לצאת בגילוי ראש, והביא ראיה מאותם ראשונים שכתבו שמותר לקרוא ק"ש כנגד הרווקות - ראבי"ה, ארחות חיים, מאירי, מרדכי ורא"ש.
סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:


ואמנם, יש לציין כי גם הרב עובדיה יוסף התיר פאה לנשואות במקרים פרטיים שהגיעו לפניו: לדוגמא, אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם פאה, או בגלל שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא{{הערה|ראה ספר מעיין אומר חלק ט'.}}
{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.


==בחב"ד==
כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.
הפוסקים נחלקו האם כיסוי ראש זה מועיל, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל). רוב הפוסקים קבעו כי פאה נחשבת לכיסוי ראש, ובכללם היה [[אדמו"ר הזקן]], [[בעל התניא]], שכתב בספרו "שולחן ערוך הרב":


{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}
בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.


חלק ניכר מגדולי פוסקי ההלכה, הורו גם שפאה נכרית היא כיסוי ראש עדיף מבחינה הלכתית - מאחר ובימינו לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי.
==פוסקי הלכה נוספים==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב [[אברהם ישעיה קרליץ]], בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הרב [[חיים קנייבסקי]], הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו.}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב [[משה פיינשטיין]], הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב [[גבריאל ציננער]], אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב [[אליעזר שלמה שיק]], מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב [[שלמה זלמן אויערבאך]], שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:


נשיאי חב"ד [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא. דוגמאות לדבריהם:
{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.


אדמו"ר הריי"צ כותב: {{ציטוטון|אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.
==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.


הרבי כותב: "מהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה"{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע, תרגום מאידיש.}}. כמו כן כתב: "בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד תומכי תמימים צריכה לשאת פאה, כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר"{{הערה|"ספר התולדות" פרק י"א - אגרות קודש דף רכ"ז, וכן בספר "אגרות קודש" להריי"צ, איגרת א'תתנ"ג}}.
חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:


הסיבה העיקרית לכך היא שבמטפחת קשה לכסות את השיער, וזהו איסור חמור, וכך ביאר הרבי בכמה הזדמנויות: {{ציטוטון|"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע"{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}.}}
{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}


סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין הדבר אפשרי. {{ציטוטון|"בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי"}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.
לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.


הרבי הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}. כמו כן [[הרבי]] גו הורה שכל אישה תשכנע את חברה לעשות כן{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}.הרבי אמר כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}.הרבי גם דיבר על פאה שהיא יותר יפה מהשיער הטבעי{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.
==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.


וכך כתב הרבי באיגרת לרב [[שניאור זלמן גרליק]] רבו של [[כפר חב"ד]]{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ג'קע"א, מתאריך ו' טבת ה'תשט"ו.}}:
גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראו קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.


"מצער אותי ביותר מה שכנראה בענין הפאות נעשית הזזה בזעיר אנפין, והרי ידוע שכל אתערותא הבאה מבחוץ צריך לנצלה בשעת מעשה, מה שאין כן כשעובר משך זמן. ומה שכתב אודות דוחק המצב וכו', הנה האמנם אי אפשר היה להשיג הלוואות בקופות גמ"ח של אנ"ש, שכפי הנודע לי הנה ישנה ב[[אגודת חסידי חב"ד בישראל|אגודת חב"ד]] שעל ידי כת"ר אצל הוו"ח כו' [[משה דובער גנזבורג|הר"ד גנזבורג]] ושנים או שלשה בירושלים עיה"ק ת"ו".
כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.
 
לאחד מחסידי חב"ד ב[[אוסטרליה]] הרבי כתב שהקשיים בפרנסה מתעוררים לא בגלל סיבות [[גשמיות]] אלא בגלל שהנשים אינן מכסות את הראש בפאה{{הערה|1=זלמן דובינסקי, '''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=82083 בעיות פרנסה לאנ"ש? בגלל חסרון בענין הפאה! {{*}} מכתב מהרבי בפרסום ראשון]''' {{אינפו}} כ"ט [[אייר]] [[תשע"ד]] (29.05.2014)}}.
 
אחד התנאים להסכמת הרבי לערוך [[קידושין]] היא שה[[כלה]] תלבש כל חייה [[פאה נוכרית]] ולא [[מטפחת]].
 
==דעות נוספות של פוסקי הלכה==
 
עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, כתבו להעדיף לבישת פאה על מטפחת או כובע, ודבריהם עולים בקנה אחד עם דברי [[הרבי]], ביניהם:
 
הגאון בעל [[הבן איש חי]]{{הערה|בן איש חי פרשת ויקהל אות יג}}, הגאון בעל "חזון איש",{{הערה|חלק ב' פ"ח אות ט'.}}הגאון רבי חיים קניבסקי,{{הערה|דף רי"ד.}}הגאון רבי בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים,{{הערה|חלק א' סימן י"א וחלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, וכן נהגה רעייתו ומחברתו הטהורה מרת הדסה מסעודה אבא שאול זצ"ל}} הגאון רבי שלום משאש, ראב"ד [[ירושלים]] ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|בספריו תבואות שמש אה"ע סימן קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סימן ט"ו-י"ז.}}, הגאון רבי בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה,{{הערה|אז נדבר,חלק י"ב סימן מ"א.}}הגאון רבי משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, בספרו "דת והלכה"{{הערה| דת והלכה, סימן א'.}}הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז', {{הערה| קובץ" בית הלל", קובץ י"ט.}}הגאון רבי משה ווינער, מרבני ארה"ב, {{הערה|בספר "כבודה של בת מלך"}}הגאון רבי יצחק עבאדי, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד ובירושלים,{{הערה|אור יצחק, אה"ע סימן ג'.}},הגאון רבי יהודה טשזנר, אב"ד ומו"צ באופקים, {{הערה|כתב בספרו שערי תורת הבית}}הגאון רבי מרדכי גרוס, אב"ד חניכי הישיבות, {{הערה|בספר "והיה מחניך קדוש"}}הגאון רבי גבריאל ציננער, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", {{הערה|כתב בקובץ "אור ישראל" ל"ו-ל"ז.}}הגאון רבי יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן, {{הערה|בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר', עמ' מ'.}}הגאון רבי שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{מקור}}הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך, לפי עדות חתנו הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי, משגיח בישיבת קול תורה, וראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו עדותו בספר "חן וכבוד" שנמסרה על ידי הרב יואל שילה מתוך שיחה מוקלטת.}}. הגאון רבי יהודה שפירא, ראש כולל 'חזון איש', ומתלמידיו המובהקים של החזון איש, {{הערה|בספרו "דעת יהודה" (תשובות בהלכה ובהנהגה)}}, הגאון רבי יהודה אריה דינר, רב בית המדרש דברי שיר בב"ב, {{הערה|בכנס חיזוק מרכזי לאברכים מוצ"ש פרשת וארא תשע"ו, מתוך החוברת "בהתאסף ראשי עם",}} הגאון רבי פנחס ברונפמן, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס,{{הערה|תמצית דרשתו בפסח תשע"ח}}וכן פסק הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], אב"ד ורב [[כפר חב"ד]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= "ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה".}}


==ספרים בנושא==
==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
כאשר אחד מחשובי הרבנים מחה כנגד [[חסידות חב"ד]] על שנשיהם לבושים בפאה נכרית, דבר הנידון בשאלה בפוסקים, הוציא הרב [[שלום דוב וולפא]] את ספרו '''"[[לקט שכחת הפאה]]"''' בו הוא מוכיח מעשרות פוסקי ההלכה ראשונים כ[[מלאכים]] ואחרונים כולל גדולי רבני עדות המזרח כי מותר ואף חובה לחבוש דווקא פאה נכרית. בספר גם שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל השאלות העולות לגבי הפאה הנכרית.
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.


לאחר מכן יצא לאור הספר '''"ותשקט הארץ"''', על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".
כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.


הספר '''"חן וכבוד"''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יצחק" ב[[אופקים]]. הספר כולל את תשובות כל הפוסקים המתירים, כל אחד בפרק נפרד, ובפרק הראשון מובאת רשימת המתירים המלאה עם דבריהם בקצרה. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא זכה לפרסום נרחב. הספר נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה, ומביא כמעט כל מי שדיבר בענין זה. מחבר הספר מציג בהקדמתו ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות והטענות של המתירים והאוסרים גם יחד.
הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.


כאשר בשנת [[תשס"ד]] פורסם בעיתונות על עדים שנסעו להודו והעידו כי הפאות שמקורן בהודו אסורות בהנאה משום תקרובת עבודה זרה, והגרי"ש אלישיב הוציא איסור על הפאות, חיבר הרב [[שלום דוב וולפא]] את ספרו '''"[[יקם שערה לדממה]]"''', אשר סוקר את הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו. הוא מסכם את צדדי השאלה בהלכה, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.
בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.


בספר "חן וכבוד" פרק י"ח אפשר למצוא את רוב תשובות הרבנים המתירים את השיער ההודי, כולל ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק.
הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".


כמו כן, בשנת תשפ"א יצא לאור הספר "הכצעקתה"{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing לקריאת הספר].}}, ע"י הרב יואל שילה וצוות של אחד עשר ת"ח, ובו מבורר ההיתר של הפאות מהודו, גם מבחינה מציאותית.
בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
* הרב שלום דובער וולפא, [[יקם שערה לדממה]]
{{בית|מנדי דיקשטיין|סערה בשערה|1323|32-36|תשפ"ב}}
*הרבנית סימה אשכנזי, '''עטרת תפארת''', מצוות כיסוי הראש חומרתה ושכרה, מוסף 'נשי' לשבועון כפר חב"ד גליון 1892 עמוד 22 {{*}} '''מקור הברכה''', גליון 1894 עמוד 28
==קישורים חיצוניים==
*'''נוגע לבנים ולבני בנים, לפרנסה ולבריאות''', במדור 'חיי רבי' שבועון כפר חב"ד 1914 עמוד 38
 
== קישורים חיצונים ==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view לקט שכחת הפאה]
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view ותשקט הארץ]
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד]
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']


;קונטרסים ופרסומים שונים
;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel {{קישור שבור}}
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
* הרב שלום דובער וולפא, [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=5761 '''"פתח דבר"''' לספר "ויקם שערה לדממה"], [[תשס"ד]] - {{אינפו}}
* הרב משה שטרנבוך [http://www.kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/SHTRANBUCH.pdf תשובה הלכתית], מתוך ספרו "דת והלכה"
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*[https://lior-azran.site123.me '''מכון דרך האמת'''], שו"ת בענין הספר "חן וכבוד"
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
 
*'''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%A0%D7%A1%D7%95%D7%9F/335948/ הרב נחמנסון: כל האמת על הפאה הנכרית]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]
[[קטגוריה:יורה דעה]]
[[קטגוריה:דיונים ופולמוסים]]

גרסה אחרונה מ־21:30, 2 באפריל 2024

פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים

פאה נכרית היא כיסוי ראש משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

מצוות כיסוי הראש לנשים

בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות[1], מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן[2]. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"[3] בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין[4] מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל". הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה[5].

דין דת יהודית

בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות[1], מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

"יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת... בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה"[6].

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים[7] התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר[8]. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי[9]. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

פולמוס הפאה

השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי[10]. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות[11] או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית[12].

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה[13] שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:

  • ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
  • איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה[14].
  • אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות[15]. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
  • איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
  • אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

הפולמוס בימינו

כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה[16] כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב עובדיה יוסף[17].

בחסידות חב"ד

בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע אדמו"ר הזקן בעל התניא בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

"שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע, שהוא אסור מן התורה באשת איש".

— או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'

שני נשיאי חב"ד האחרונים, אדמו"ר הריי"צ והרבי, אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

אדמו"ר הריי"צ כתב:

"בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד תו"ת צריכה לשאת
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין פאריק כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר"[18].

והרבי הורה לכל נשות חסידות חב"ד ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

"מהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה."[19].

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע."[20]

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

"בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי"[21].

כמו כן הורה הרבי שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה[22]. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה[23]. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה[24].

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך הרבי קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת קידושין היה שהכלה תלבש כל חייה פאה נכרית ולא מטפחת.

פוסקי הלכה נוספים

דעתו של הרבי בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"[25], הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי[26], הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים[27], הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו[28], הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה[29], הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית[30], הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'[31], הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב[32], הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים[33], הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות[34], הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל[35], הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן[36], הרב אליעזר שלמה שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב[37], הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך[38], וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים[39], הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"[40], וכן הורה הרב מרדכי שמואל אשכנזי, רב ואב"ד כפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם:

"ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה".

החוששים לשיער ההודי

חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף[41]. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ[42] בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון[43]. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת[44]. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"[45]. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם[46]. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו[47]. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

"ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה."

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר[48].

המתירים את השיער ההודי

בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב[49], הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו[50]. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין[51].

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו[52], ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר[53].

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם[54]. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים[55].

ספרים בנושא

הספר "לקט שכחה הפאה"

הספר לקט שכחת הפאה יצא לאור על ידי הרב שלום דוב וולפא, ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר ויקם שערה לדממה בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר חן וכבוד יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר אופקים. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר ותשקט הארץ יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר הכצעקתה, יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

לקריאה נוספת

  • מנדי דיקשטיין, ‏סערה בשערה, שבועון בית משיח, גיליון 1323 עמוד 32-36 (תשפ"ב) קישור לשבועון בית משיח

קישורים חיצוניים

ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
קונטרסים ופרסומים שונים

הערות שוליים

  1. ↑ 1.0 1.1 דף ע"ב.
  2. ↑ רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי
  3. ↑ סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).
  4. ↑ דף ק'.
  5. ↑ הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".
  6. ↑ אבן העזר, סימן קט"ו.
  7. ↑ הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.
  8. ↑ סימן ל"ה.
  9. ↑ ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.
  10. ↑ מערה זו התגלתה בכפר מצרי עתיק לפני כמאה שנה ע"י שני ארכיאולוגים מאיטליה. לפי הכיתוב שנמצא במערה, נקברו בה בני הזוג חה ומריט. קברם השתמר בצורה מושלמת, בצורה נדירה ביותר, ונמצא שלם וחתום. זהו ההישג הארכיאולוגי הגדול ביותר במאה האחרונה. כל חפציהם של בני הזוג הוצאו מהקבר והם מוצגים כעת במוזיאון המצרי בטורינו שבאיטליה, ביניהם: חמישים בדים, עשרים ושש חצאיות באורך הברך, ארבעה צעיפים, ופאתה של הגברת מריט. הפריטים זמינים לצפיה באתר egyptianhistorypodcast/com.
  11. ↑ ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"
  12. ↑ ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].
  13. ↑ לדוגמא, הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".
  14. ↑ ראו בדברי רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".
  15. ↑ כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד
  16. ↑ ראו ספר חן וכבוד שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו
  17. ↑ בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב
  18. ↑ אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו', עמ' תי"א, באתר HebrewBooks וראו מילים דומות בעמ' הבא תי"ב
  19. ↑ אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים
  20. ↑ אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.
  21. ↑ תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.
  22. ↑ אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'
  23. ↑ אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג
  24. ↑ תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך
  25. ↑ ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הרב חיים קנייבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.
  26. ↑ ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו.
  27. ↑ ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".
  28. ↑ ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".
  29. ↑ ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".
  30. ↑ ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".
  31. ↑ ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".
  32. ↑ ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".
  33. ↑ ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".
  34. ↑ ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".
  35. ↑ ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".
  36. ↑ ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".
  37. ↑ ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".
  38. ↑ ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".
  39. ↑ ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".
  40. ↑ ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".
  41. ↑ עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן
  42. ↑ בשו"ת שיח נחום סימן נ"א
  43. ↑ יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער
  44. ↑ ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".
  45. ↑ ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".
  46. ↑ עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"
  47. ↑ ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית
  48. ↑ ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".
  49. ↑ תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז
  50. ↑ ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".
  51. ↑ ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".
  52. ↑ ראו קובץ "אור ישראל" ל"ו
  53. ↑ הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.
  54. ↑ ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".
  55. ↑ בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=פאה_נכרית&oldid=672087"