חטא העגל: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
(3 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{מקורות|כל הערך=כן}}
'''חטא העגל''' היה אחד ה[[חטא]]ים החמורים בהם נכשלו [[בני ישראל]]. החטא ארע ביום הארבעים לעליית [[משה רבינו]] להר סיני. אלו שנכשלו - נהרגו בשלושה סוגי [[מוות|מיתות]]. כתוצאה מחטא זה שוברו [[לוחות הברית]] וכלל בני ישראל נענשו בארבעים שנה במדבר{{הערה|שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, ה'תשי"ח.}}.
{{בעבודה מתמשכת|}}
'''חטא העגל''' היה אחד ה[[חטא]]ים החמורים בהם נכשלו [[בני ישראל]]. החטא ארע ביום הארבעים לעליית [[משה רבינו]] להר סיני. אלו שנכשלו - נהרגו בשלוש סוגי [[מוות|מיתות]]. כתוצאה מחטא זה שוברו [[לוחות הברית]] וכלל בני ישראל נענשו בכמה דברים.


חטא זה מקביל ל[[חטא עץ הדעת]], שכן ב[[מתן תורה]] הסתלקה זוהמת ה{{קס|נחש|הקדמוני}} מבני ישראל והתבטלה מהם ה[[מיתה]], אך לאחר חטא העגל - חזרה הזוהמה ונקנסה עליהם מיתה כפי שנקנס [[אדם הראשון]] וזרעו.
חטא זה מקביל ל[[חטא עץ הדעת]], שכן ב[[מתן תורה]] הסתלקה זוהמת ה{{קס|נחש|הקדמוני}} מבני ישראל והתבטלה מהם ה[[מיתה]], אך לאחר חטא העגל - חזרה הזוהמה ונקנסה עליהם מיתה כפי שנקנס [[אדם הראשון]] וזרעו{{הערה|מסכת שבת קמו, עמוד א. זוהר חלק א, נב, ב.}}.


==רקע==
==רקע==
לאחר ש[[בני ישראל]] [[יציאת מצרים|יצאו ממצרים]] ב[[ט"ו בניסן]], הם יצאו לדרך בת חמישים ימים, כשחלק מהימים הם בנסיעה וחלק בחניה. ב[[ראש חודש סיון]] הם הגיעו ל[[מדבר סיני]] וחנו למרגלות [[הר סיני]] מצידו המזרחי. ביום החמישים ואחד לספירתם (יש מחלוקת בין התנאים האם היה זה ב[[ו' בסיוון]] או ב[[ז' בסיוון]]) בבוקר ירדה השכינה על ההר ובני ישראל חוו את [[מעמד מתן תורה]], שמעו את [[עשרת הדברות]] ונשמותיהם פרחו מגופם עד שהקב"ה שלח להם את טל התחייה בו הוא עתיד [[תחיית המתים|להחיות את המתים]] והחייה אותם. לאחר מכן הם פנו אל [[משה רבינו]] וביקשו ממנו שיהווה [[ממוצע]] ביניהם לבין ה', שכן הם חוששים מחוויית [[כלות הנפש]] נוספת.
לאחר ש[[בני ישראל]] [[יציאת מצרים|יצאו ממצרים]] ב[[ט"ו בניסן]], הם יצאו לדרך בת חמישים ימים, כשחלק מהימים הם בנסיעה וחלק בחניה. ב[[ראש חודש סיון]] הם הגיעו ל[[מדבר סיני]] וחנו למרגלות [[הר סיני]] מצידו המזרחי. ביום החמישים ואחד לספירת העומר (יש מחלוקת בין התנאים האם היה זה ב[[ו' בסיוון]] או ב[[ז' בסיוון]]) בבוקר ירדה השכינה על ההר ובני ישראל חוו את [[מעמד מתן תורה]]{{הערה| שמות י"ט, כ.}}, שמעו את [[עשרת הדברות]] ונשמותיהם פרחו מגופם עד שהקב"ה שלח להם את טל התחייה בו הוא עתיד [[תחיית המתים|להחיות את המתים]] והחייה אותם. לאחר מכן הם פנו אל [[משה רבינו]] וביקשו ממנו שיהווה [[ממוצע]] ביניהם לבין ה', שכן הם חוששים מחוויית [[כלות הנפש]] נוספת{{הערה|שמות כ, ט"ז.}}.


למחרת בבוקר עלה משה להר סיני בכדי לקבל פירוט נוסף על מצוות התורה ובכדי להוריד את [[לוחות הברית]]. קודם עלייתו הודיע משה שהוא עולה למשך ארבעים ימים תמימים, כשלאחריהם הוא ירד עם הלוחות.
למחרת בבוקר עלה משה להר סיני בכדי לקבל פירוט נוסף על מצוות התורה ובכדי להוריד את [[לוחות הברית]]. קודם עלייתו הודיע משה שהוא עולה למשך ארבעים ימים תמימים, כשלאחריהם הוא ירד עם הלוחות.


היו כאלו מבני ישראל, ובעיקר מן ה[[ערב רב]] שטעו וחשבו שיום העלייה של משה נכלל בספירה, אף שהוא הודיע שמדובר בימים תמימים, שכוללים "לילה ויום". אנשים אלו המתינו ב[[ט"ז בתמוז]] למשה, ובהגיע חצות היום, החלו לדבר על כך שבטח מת משה. בנוסף לכך [[השטן]] פעל שהעולם יראה "מעורבב" והראה להם מחזה בו [[מלאכים]] סוחבים מיטה, כלומר, שמשה מת והמלאכים עושים לו [[לוויה]].
היו כאלו מבני ישראל, ובעיקר מן ה[[ערב רב]] שטעו וחשבו שיום העלייה של משה נכלל בספירה, אף שהוא הודיע שמדובר בימים תמימים, שכוללים "לילה ויום". אנשים אלו המתינו ב[[ט"ז בתמוז]] למשה, ובהגיע חצות היום, החלו לדבר על כך שבטח מת משה. בנוסף לכך [[השטן]] פעל שהעולם יראה "מעורבב" והראה להם מחזה בו [[מלאכים]] נושאים את מיטתו של משה, כלומר, שמשה מת והמלאכים עושים לו [[לוויה]]{{הערה|מסכת שבת פט, א.}}.


==עשיית העגל==
==עשיית העגל==
כאשר ה[[ערב רב]] ראו זאת, הם הקהילו את העם סביב [[אהרן הכהן]] וביקשו ממנו שיעשה להם "אלקים". הרבי מסביר שלמעשה הם רצו שיהיה תחליף למשה רבינו, ומכיוון שעל בני אדם לא ניתן לסמוך והם כבר ראו שמשרתי ה' ב[[מרכבה]] הם בעלי [[פני שור]], הם ביקשו תחליף שכזה.
כאשר ה[[ערב רב]] ראו זאת, הם הקהילו את העם סביב [[אהרן הכהן]] וביקשו ממנו שיעשה להם "אלוהים אחרים". הרבי מסביר שלמעשה הם רצו שיהיה תחליף למשה רבינו ולא להקב"ה{{הערה|ליקוטי שיחות, חלק י"א פרשת כי תשא.}}, ומכיוון שעל בני אדם לא ניתן לסמוך והם כבר ראו שמשרתי ה' ב[[מרכבה]] הם בעלי [[פני שור]], הם ביקשו תחליף שכזה.


אהרן שראה שהעם משולהב ולא ניתן להתחמק מהם, ביקשם להביא את תכשיטי הזהב שבאזני הנשים והילדים, בכדי לעכב את עשיית ה"אלקים". במקום ללכת אל הנשים והבנות, הם פירקו מעצמם את הנזמים שהיו באזניהם וריכזו במקום אחד. אהרן השליך את הזהב אל תוך האש, לדעה אחת בחז"ל: בין ה[[ערב רב]] היו גם [[מכשפים]], והם עשו את צורת העגל בכישוף; ולדעה אחרת: [[מיכה (משבט דן)]] לקח את הטס עליו כתב משה רבינו את המילים "עלה שור" בכדי להעלות את ארונו של יוסף מה[[נילוס]], זרקו לתוך האש ומיד יצא עגל מתוך האש, בעל יכולת ללכת ולאכול.
אהרן שראה שהעם להוט מאוד ולא ניתן לדחותם, בקש מהם להביא את תכשיטי הזהב שבאזני הנשים והילדים, בכדי לעכב את עשיית העגל. הנשים סרבו לתת את הזהב שלהם עבור עשיית העגל ולכן הגברים פרקו מעצמם את הנזמים שהיו באזניהם וריכזו במקום אחד{{הערה|מדרש תנחומא פרשת 'כי תשא', סימן י"ט.}}. אהרן השליך את הזהב אל תוך האש וה[[מכשפים]] שהיו בין ה[[ערב רב]] עשו את צורת העגל בכישוף. לדעה אחרת{{הערה|רש"י שמות ל"ב, ד.}}, מיכה לקח את הטס עליו כתב משה רבינו את המילים "עלה שור" בכדי להעלות את ארונו של יוסף מהנילוס, זרקו לתוך האש ומיד יצא עגל זהב מתוך האש, בעל יכולת ללכת ולאכול.


הערב רב שראו את ההצלחה, הכריזו "אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".
הערב רב שראו את ההצלחה, הכריזו "אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים"{{הערה|שמות ל"ב, ד.}}.


==החגיגות==
לאחר שנעשה העגל, אהרן רצה לדחות את בני ישראל עוד קצת, ולכן הכריז: מחר יהיה חג לה', אהרון התכוון לדחות אותם כמה שיותר ולכן החל בבנייה איטית מכוונת של המזבח בתקווה שמשה ירד ויעצור אותם. הוא פחד לעצור אותם לאחר שראה שהרגו את חור, בנה של מרים שהוכיח אותם.
לאחר שנעשה העגל, אהרן רצה לדחות את בני ישראל עוד קצת, ולכן הכריז: מחר יהיה חג לה', ולבינתיים אבנה בעצמי את המזבח. אהרן החל בבנייה איטית מכוונת של המזבח, שהסתיים עם היום.


למחרת בבוקר, השטן זירז את בני ישראל לקום, בכדי שיספיקו לחטוא לפני שמשה ירד מההר. בני ישראל הקריבו קרבנות, ישבו לאכול וחגגו. באותם חגיגות היה גם מקרה של רצח [[חור (בן מרים)]] שמחה במעשיהם.
למחרת בבוקר, השטן זירז את בני ישראל לקום, בכדי שיספיקו לחטוא לפני שמשה ירד מההר. בני ישראל הקריבו קרבנות, ישבו לאכול וחגגו.


==כעסו של ה'==
==כעסו של ה'==
היום בו משה רבינו היה צריך לרדת באמת היה [[י"ז בתמוז]], באותו זמן שה' "סיים" לצייד את משה ב[[לוחות הברית]] ובשאר מצוות התורה שלמד במשך אותם ארבעים ימים, בני ישראל החלו לחגוג עם העגל. הקב"ה מיד אמר למשה "לך רד, כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים", כלומר, כל הגדולה שלך היא בשביל בני ישראל, וכעת כשהם חטאו בגלל העם שמשה העלה ממצרים - ה"ערב רב", רד מגדולתך זו.
היום בו משה רבינו היה צריך לרדת באמת היה [[י"ז בתמוז]], באותו זמן שה' הביא למשה את [[לוחות הברית]], בני ישראל החלו לחגוג עם העגל. הקב"ה מיד אמר למשה "לך רד, כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים"{{הערה|שמות ל"ב, ז.}}, כלומר, כל הגדולה שלך היא בשביל בני ישראל, וכעת כשהם חטאו בגלל העם שמשה העלה ממצרים - ה"ערב רב", רד מגדולתך זו.


בנוסף אמר ה' למשה: אל תבקש ממני לוותר להם, אכלה אותם ואקים ממך עם חדש. משה הבין שהכל תלוי בו, ומיד החל לבקש מה' שיוותר להם בגלל שני דברים: 1. פרעה אמר למשה שלא יצא למדבר כי הוא רואה את הכוכב "רעה" שעולה מולם, וכעת יצא שפרעה צדק - שכאשר בני ישראל יהיו במדבר תבוא אליהם כליה. 2. בזכות האבות שנשבע להם ה' שיקים מהם עם שינחל את [[ארץ ישראל]].
ה' רוצה לכלות את כל בני ישראל ולהקים ממשה עם חדש, אך משה מתחנן לה' שלא יעשה זאת משתי סיבות: 1. פרעה אמר למשה שלא יצא למדבר כי הוא רואה את הכוכב "רעה" שעולה מולם, וכעת יצא שפרעה צדק - שכאשר בני ישראל יהיו במדבר תבוא עליהם כליה. 2. בזכות האבות שנשבע להם ה' שיקים מהם עם שינחל את [[ארץ ישראל]].


ה' שמע את דברי משה, ו"חזר בו" מההחלטה לכלות את כל בני ישראל.
ה' שמע את דברי משה, ו"חזר בו" מההחלטה לכלות את כל בני ישראל{{הערה|שמות ל"ב, י"ד.}}.


==שבירת הלוחות וענישת החוטאים==
==ראו גם==
*[[דבר מלכות כי תשא]]


==במדרשי חז"ל==
==לקריאה נוספת==
חזאומרים שחטא העגל החזיר את הזוהמא לעולם, שהרי במ"ת ירדה שכינה לעולם שוב, לאחר שנסתלקה בחטא עהוהחטאים שלאחריו (שבעה חטאים כנגד שבעה רקיעים), ובמ"ת פסקה, ולכן זכו כל ישראל לראות את ה' פנים בפנים לשמוע את קולו (ויתר הנסים שהיו שם), אך חטא העגל החזיר זוהמא זוהמא זו לעולם.
*'''הרפורמים הראשונים - היו עובדי עגל הזהב''', מכתב הרבי מתאריך ראש חודש שבט תש"ל, נדפס בשבועון כפר חב1962 עמוד 8


משה רבינו בזכות בקשת רחמיו על עם ישראל זכה לפעול אצל הקב"ה שיסלח להם, ובכל זאת בכל פורענות שמגיעה לישראל מאז חטא העגל הקב"ה מוסיף לה מפורענות של חטא העגל כנאמר "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם".
==קישורים חיצוניים==
*'''[https://drive.google.com/file/d/15z_EBcOHHdbjyhqDMCxyNmUS7NnpHOOi/view אופן הכפרה דמחצית השקל על חטא העגל]''', קובץ 'פלפולא דאורייתא' תומכי תמימים קרית גת י"א ניסן תשפ"ד (גליון ד') עמוד 305
 
{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה:חומש שמות]]
[[קטגוריה:חומש שמות]]

גרסה אחרונה מ־08:15, 28 באפריל 2024

חטא העגל היה אחד החטאים החמורים בהם נכשלו בני ישראל. החטא ארע ביום הארבעים לעליית משה רבינו להר סיני. אלו שנכשלו - נהרגו בשלושה סוגי מיתות. כתוצאה מחטא זה שוברו לוחות הברית וכלל בני ישראל נענשו בארבעים שנה במדבר[1].

חטא זה מקביל לחטא עץ הדעת, שכן במתן תורה הסתלקה זוהמת הנחש מבני ישראל והתבטלה מהם המיתה, אך לאחר חטא העגל - חזרה הזוהמה ונקנסה עליהם מיתה כפי שנקנס אדם הראשון וזרעו[2].

רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים בט"ו בניסן, הם יצאו לדרך בת חמישים ימים, כשחלק מהימים הם בנסיעה וחלק בחניה. בראש חודש סיון הם הגיעו למדבר סיני וחנו למרגלות הר סיני מצידו המזרחי. ביום החמישים ואחד לספירת העומר (יש מחלוקת בין התנאים האם היה זה בו' בסיוון או בז' בסיוון) בבוקר ירדה השכינה על ההר ובני ישראל חוו את מעמד מתן תורה[3], שמעו את עשרת הדברות ונשמותיהם פרחו מגופם עד שהקב"ה שלח להם את טל התחייה בו הוא עתיד להחיות את המתים והחייה אותם. לאחר מכן הם פנו אל משה רבינו וביקשו ממנו שיהווה ממוצע ביניהם לבין ה', שכן הם חוששים מחוויית כלות הנפש נוספת[4].

למחרת בבוקר עלה משה להר סיני בכדי לקבל פירוט נוסף על מצוות התורה ובכדי להוריד את לוחות הברית. קודם עלייתו הודיע משה שהוא עולה למשך ארבעים ימים תמימים, כשלאחריהם הוא ירד עם הלוחות.

היו כאלו מבני ישראל, ובעיקר מן הערב רב שטעו וחשבו שיום העלייה של משה נכלל בספירה, אף שהוא הודיע שמדובר בימים תמימים, שכוללים "לילה ויום". אנשים אלו המתינו בט"ז בתמוז למשה, ובהגיע חצות היום, החלו לדבר על כך שבטח מת משה. בנוסף לכך השטן פעל שהעולם יראה "מעורבב" והראה להם מחזה בו מלאכים נושאים את מיטתו של משה, כלומר, שמשה מת והמלאכים עושים לו לוויה[5].

עשיית העגל[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאשר הערב רב ראו זאת, הם הקהילו את העם סביב אהרן הכהן וביקשו ממנו שיעשה להם "אלוהים אחרים". הרבי מסביר שלמעשה הם רצו שיהיה תחליף למשה רבינו ולא להקב"ה[6], ומכיוון שעל בני אדם לא ניתן לסמוך והם כבר ראו שמשרתי ה' במרכבה הם בעלי פני שור, הם ביקשו תחליף שכזה.

אהרן שראה שהעם להוט מאוד ולא ניתן לדחותם, בקש מהם להביא את תכשיטי הזהב שבאזני הנשים והילדים, בכדי לעכב את עשיית העגל. הנשים סרבו לתת את הזהב שלהם עבור עשיית העגל ולכן הגברים פרקו מעצמם את הנזמים שהיו באזניהם וריכזו במקום אחד[7]. אהרן השליך את הזהב אל תוך האש והמכשפים שהיו בין הערב רב עשו את צורת העגל בכישוף. לדעה אחרת[8], מיכה לקח את הטס עליו כתב משה רבינו את המילים "עלה שור" בכדי להעלות את ארונו של יוסף מהנילוס, זרקו לתוך האש ומיד יצא עגל זהב מתוך האש, בעל יכולת ללכת ולאכול.

הערב רב שראו את ההצלחה, הכריזו "אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים"[9].

לאחר שנעשה העגל, אהרן רצה לדחות את בני ישראל עוד קצת, ולכן הכריז: מחר יהיה חג לה', אהרון התכוון לדחות אותם כמה שיותר ולכן החל בבנייה איטית מכוונת של המזבח בתקווה שמשה ירד ויעצור אותם. הוא פחד לעצור אותם לאחר שראה שהרגו את חור, בנה של מרים שהוכיח אותם.

למחרת בבוקר, השטן זירז את בני ישראל לקום, בכדי שיספיקו לחטוא לפני שמשה ירד מההר. בני ישראל הקריבו קרבנות, ישבו לאכול וחגגו.

כעסו של ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]

היום בו משה רבינו היה צריך לרדת באמת היה י"ז בתמוז, באותו זמן שה' הביא למשה את לוחות הברית, בני ישראל החלו לחגוג עם העגל. הקב"ה מיד אמר למשה "לך רד, כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים"[10], כלומר, כל הגדולה שלך היא בשביל בני ישראל, וכעת כשהם חטאו בגלל העם שמשה העלה ממצרים - ה"ערב רב", רד מגדולתך זו.

ה' רוצה לכלות את כל בני ישראל ולהקים ממשה עם חדש, אך משה מתחנן לה' שלא יעשה זאת משתי סיבות: 1. פרעה אמר למשה שלא יצא למדבר כי הוא רואה את הכוכב "רעה" שעולה מולם, וכעת יצא שפרעה צדק - שכאשר בני ישראל יהיו במדבר תבוא עליהם כליה. 2. בזכות האבות שנשבע להם ה' שיקים מהם עם שינחל את ארץ ישראל.

ה' שמע את דברי משה, ו"חזר בו" מההחלטה לכלות את כל בני ישראל[11].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • הרפורמים הראשונים - היו עובדי עגל הזהב, מכתב הרבי מתאריך ראש חודש שבט תש"ל, נדפס בשבועון כפר חב"ד 1962 עמוד 8

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, ה'תשי"ח.
  2. מסכת שבת קמו, עמוד א. זוהר חלק א, נב, ב.
  3. שמות י"ט, כ.
  4. שמות כ, ט"ז.
  5. מסכת שבת פט, א.
  6. ליקוטי שיחות, חלק י"א פרשת כי תשא.
  7. מדרש תנחומא פרשת 'כי תשא', סימן י"ט.
  8. רש"י שמות ל"ב, ד.
  9. שמות ל"ב, ד.
  10. שמות ל"ב, ז.
  11. שמות ל"ב, י"ד.