פרעות תרפ"ט: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־08:27, 18 באוגוסט 2024

פרעות תרפ"ט היו סדרת התרחשויות טרוריסטיות שבוצעו על ידי התושבים הערבים בארץ ישראל ופגעו פגיעה קשה ביישוב היהודי. המאורעות החלו ביום שישי י"ז אב ונמשכו ונמשכו כשבוע. במהלך הפרעות נרצחו מעל 120 יהודים ונפצעו מאות נוספים, נגרם נזק רב לרכוש היהודי, ומספר קהילות ברחבי הארץ נחרבו ונאלצו לנטוש את מקומם.

הרקע[עריכה | עריכת קוד מקור]

בליל יום כיפור של שנת תרפ"ט התכנסו יהודים רבים מתושבי ירושלים להתפלל ברחבת הכותל המערבי, ובשעת התפילה הקימו מחיצה בין הגברים לנשים, כפי דרישת ההלכה, מעשה זה נגד את הסטטוס-קוו בין התושבים הערבים והיהודים של ירושלים שהיה נהוג בזמן השלטון העות'מאני, וגרם לסכסוך פוליטי בין היהודים למושל ירושלים מטעם המנדט הבריטי.

המופתי המוסלמי, חאג' אמין אל חוסייני ניצל את ההזדמנות לתעמולה אנטי-יהודית בקרב הערבים, ושילהב את רוחם להתנגד ל"השתלטות היהודית על הר הבית והמקומות הקדושים". דרושתיו שהיו גדושות בשנאת ישראל מצאו אוזן קשבת אצל הערבים, והם החלו להתגרות ביהודי העיר ולהציק להם. המופתי הגביר בעקביות את דברי השנאה שלו כלפי היהודים, עד שבחודש בו פרצו הפרעות קרא לאוהדיו והבטיח להם שמי שיהרוג יהודי - מובטח לו חלק לעולם הבא.

לאחר חצי שנה מתוחה, החליטו חברי תנועת הנוער הציונית בית"ר להפגין בעלות יהודית על הכותל המערבי, והם הגיעו לשטח הכותל עם דגל ישראל בקריאות "הכותל - כותלנו", וליוו את דבריהם בקריאות בוז לממשלה. כתגובת נגד, ערכו הערבים הפגנה, שהובילה לפריצת המאורעות כשבוע לאחר מכן.

לתוצאות הקשות של המאורעות תרמה העובדה שהנציב הבריטי בארץ נסע ללונדון באותה תקופה, ומנהיגי היישוב היהודי נסעו להשתתף בקונגרס הציוני בציריך שבשווייץ, דבר שגרם למחסור בהנהגה שתשקיט את הפרעות, ותעודד את היהודים להתמודד עם הפורעים ולהציל את נפשם.

השתלשלות האירועים[עריכה | עריכת קוד מקור]

יום למחרת ההפגנה בכותל המערבי נערכה בתשעה באב על ידי חברי בית"ר, התקיימה הפגנה של ערבים-מוסלמים תושבי העיר^[1], ובמהלכה שרפו ספרי קודש. למחרת בשבת קודש פרשת ואתחנן ערבים פתחו בקטטה אלימה על קבוצת יהודית שהלכו ברחובות שכונת הבוכרים בירושלים, והרגו את אחד מחברי הקבוצה. ביום שלישי התקיימה לוייה המונית, שהפכה להפגנה יהודית עם קריאות לנקמה.

בעקבות ההתלהטות, הגיעו ערבים מכפרים הסמוכים לירושלים והתכנסו במתחם הר הבית, ובדרשת יום השישי (הקדוש למוסלמים) המופתי נשא דרשה בהשתתפות קהל רב. גם בפעם הזו דרשתו הייתה מלאת שטנה, ועם סיום הדרשה החלה צעדה המונית של מוסלמים חמושים שיצאה דרך שער שכם, והמשיכה לכיון השכונות היהודיות, כשהם טובחים ביהודים שהם פוגשים, ושורפים בתים פרטיים ובתי כנסת.

כאשר הגיעה התהלוכה לשכונת מאה שערים, הרב אהרון פישר נעמד מול הצעדה וירה באקדח לעבר ראש הצועדים, והניס את ההמון הערבי לאחור, ובכך עצר את תהלוכת המוות.

למחרת, בשבת פרשת עקב י"ח אב נמשכו הפרעות בחברון, כשהערבים המקומיים רוצחים באכזריות את רוב התושבים היהודים, ומוחקים את הקהילה המקומית כליל. רק מספר מועט של פליטים הצליחו להינצל מההרג ההמוני בעזרתם של ידידים ממשפחות ערביות שהגנו עליהם וסייעו להם לברוח.

כאשר הערבים בתל אביב ביפו ובחיפה ניסו לבצע פרעות, הצליחו היהודים המקומיים (בעזרת פעילי ההגנה שהיו חמושים) להדוף את המתקפות, כשמספר ההרוגים היה מועט ביחס לחברון ולירושלים. בימים שלאחרי זה ניסו הערבים לבצע פרעות ביישובים נוספים רבים, אך לא נחלו הצלחה, בעקבות עזרתם של הבריטים.

בכ"ב אב נמשכו הפרעות בצפת שהחלו בשעה 5:30 אחר הצהריים עם פריצתם של פורעים ערבים לרובע היהודי, ונמשכו עשרים דקות בלבד, עד להגעת השוטרים הבריטיים שעצרו את הפורעים, אך במהלך זמן קצר זה הספיקו הפורעים להרוג רבים מהתושבים, ולהעלות את בתיהם באש.

בסך הכל נרצחו במהלך הפרעות מעל מאה ועשרים יהודים: בחברון 67 יהודים, בירושלים 19 יהודים, בצפת 18, בחיפה 7, בתל אביב 6, ובמקומות נוספים בארץ נרצחו עוד כעשרים יהודים. מהפורעים הערבים נהרגו במהלך המהומות מעל מאה איש.

לאחר שוך הפרעות, הממשלה הבריטית פרסמה הודעת גינוי על הערבים שביצעו את הפרעות, השעתה את הוצאת לאור של העיתונים הערביים שהשתתפו בליבוי השנאה, והקציבה 100,000 לארץ ישראל לפיצוי היהודים שנפגעו במאורעות, סכום שכיסה רק חלק קטן מהנזק הכספי שנוצר.

התייחסות רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשבוע וחצי קודם פרוץ המאורעות ביקר אדמו"ר הריי"צ במקומות הקדושים בארץ ישראל, ובמהלכם ביקר גם במערת המכפלה ובכותל המערבי. אדמו"ר הריי"צ חווה את התלהטות הרוחות, ובשל כך נמנע מלבקר בתשעה באב עצמו בכותל המערבי, כדי לא לגרום להתקהלות גדולה של חסידים ותושבי הארץ שיבואו להתפלל יחד איתו ברחבת הכותל, ויעוררו את חמתם של המוסלמים המקומיים.

בראייתו הנבואית מרחיקת הלכת של הרבי, חזה את ההתרחשויות, וכפי שתיאר זאת במכתבו:

מחזות-תוגה הגיד לי לבי, וכתמי דם ראיתי מרחפים באוירה של ארץ ישראל, ולדאבון לב כל ישראל ולבבי קרה לא עלינו את אשר קרה, וירחם השם יתברך את עמו ונחלתו, וישלח לנו גואל צדק ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ במהרה בימינו אמן

— מכתב מתאריך כ"ח סיון תר"ץ

הרבי הריי"צ שמע על הפרעות כששהה באוניה בדרכו חזרה לריגה, ונפל למשכב.

ניצול כספי הפיצויים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר מאורעות תרפ"ט פנה אדמו"ר הריי"צ בכאב רב לשופט גד פרומקין, ותינה בפניו את צערו על כך שכספי הפיצויים והתרומות שנאספו על ידי מנהיגי היישוב הציוני על רקע המאורעות הקשים שהתרחשו, לא הועברו אל יעדם האמיתי - בני משפחותיהם של הנפגעים מהטבח, אלא הוקדשו למימון הפעולות שנעשו באותה שעה לקידום הרעיון הציוני. הרבי התבטא במילים קשות, והגדיר את האנשים המייעדים את הכסף למטרות אחרות בשם "חוטא נשכר"^[2].

השופט הסכים לדברי הרבי, וכתב ש"אלה שהדבר בידם, חסרה להם ההבנה, ואינם חדורים אותו הרוח הרצוי' לנו. ביחוד יש לחשוש כי תקופח זכותה של חברון עיר האבות. לקחתי דברים עם הטובים שבמנהיגים, עם הגרועים שבהם לא כדאי לנסות, וישנם בהם בעלי שאר רוח ואנשי מדות היודעים להוקיר את ערך חברון, אך גם הם מהצועקים ואינם נענים. הממונים או יותר נכון, הממונה כאן אשר אולי הנהו איש מעשה, רחוק הוא מעניני היהדות ורק מחדש בא לנו, והרי הוא מתחמק בטענה שעושה הוא לפי ההוראות של הממונים בלונדון ואמריקה"^[3].

חסידי חב"ד שנרצחו בפרעות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרב משה גולדשמיד
הרב אליעזר דן סלונים
הרב אורלנסקי (חמיו של הרב סלונים)

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנחם מענדל אדלר, כתמי דם ראיתי מרחפים, חשיפה: עדויות חסידי חב"ד על פרעות תרפ"ט, 1422

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

עיתון 'הארץ' הוציא את "דיבת הארץ" - עיתון משפחה בכתבה נגד עיתון הארץ אשר פרסם כתבה בה רמז על כך שהאשם בפרעות תרפ"ט הוא - ח"ו - אדמו"ר הריי"צ, בצירוף תגובה מעיתון בית משיח, ט"ז אלול תשס"ד (02.09.2004)
90 שנה לטבח חברון

הערות שוליים

↑ באותה שנה תשעה באב חל ביום חמישי, ויום למחרת שהיה יום שישי הקדוש למוסלמים - נשמעו שוב קריאות שטנה, שליבו את היצרים והובילו להפגנה.
↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י"ג עמוד רב. (אגרת מתאריך ו' אדר תר"ץ).
↑ נעתק בפרדס חב"ד גליון 19 עמוד 311 ואילך.

[1] באותה שנה תשעה באב חל ביום חמישי, ויום למחרת שהיה יום שישי הקדוש למוסלמים - נשמעו שוב קריאות שטנה, שליבו את היצרים והובילו להפגנה.

[2] אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י"ג עמוד רב. (אגרת מתאריך ו' אדר תר"ץ).

[3] נעתק בפרדס חב"ד גליון 19 עמוד 311 ואילך.

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+[[קובץ:פרעות_תרפט.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בית כנסת מנוחה רחל]] לאחר שחולל על ידי הפורעים ב[[חברון]] בעת המאורעות]]
+[[קובץ:פרעות_תרפט_2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבוצת יהודים מתבוננים בהריסות שנגרמו לשוק היהודי בעיר העתיקה ב[[צפת]] על ידי הפורעים הערבים]]
+[[קובץ:פרעות_תרפט_3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מסע הלוייה להרוגים בטבח ב[[צפת]]]]
 '''פרעות [[תרפ"ט]]''' היו סדרת התרחשויות טרוריסטיות שבוצעו על ידי התושבים הערבים ב[[ארץ ישראל]] ופגעו פגיעה קשה ביישוב היהודי. המאורעות החלו ביום שישי [[י"ז אב]] ונמשכו ונמשכו כשבוע. במהלך הפרעות נרצחו מעל 120 יהודים ונפצעו מאות נוספים, נגרם נזק רב לרכוש היהודי, ומספר קהילות ברחבי הארץ נחרבו ונאלצו לנטוש את מקומם.
 ==הרקע==
-בליל [[יום כיפור]] של שנת [[תרפ"ט]] התכנסו יהודים רבים מתושבי [[ירושלים]] להתפלל ברחבת [[הכותל המערבי]], ובשעת ה[[תפילה]] הקימו מחיצה בין הגברים לנשים, כפי דרישת ה[[הלכה]], מעשה זה נגד את הסטטוס-קוו בין התושבים הערבים והיהודים של ירושלים שהיה נהוג בזמן השלטון העות'מאני, וגרם לסכסוך פוליטי בין היהודים למושל ירושלים מטעם המנדט הבריטי.
+בליל [[יום כיפור]] של שנת [[תרפ"ט]] התכנסו יהודים רבים מתושבי [[ירושלים]] להתפלל ברחבת [[הכותל המערבי]], ובשעת ה[[תפילה]] הקימו מחיצה בין הגברים לנשים, כפי דרישת ה[[הלכה]], מעשה זה נגד את הסטטוס-קוו בין התושבים הערבים והיהודים של [[ירושלים]] שהיה נהוג בזמן השלטון העות'מאני, וגרם לסכסוך פוליטי בין היהודים למושל [[ירושלים]] מטעם המנדט הבריטי.
-המופתי המוסלמי, חאג' אמין אל חוסייני ניצל את ההזדמנות לתעמולה אנטי-יהודית בקרב הערבים, ושילהב את רוחם להתנגד ל"השתלטות היהודית על הר הבית והמקומות הקדושים". דרושתיו שהיו גדושות בשנאת ישראל מצאו אוזן קשבת אצל הערבים, והם החלו להתגרות ביהודי העיר ולהציק להם. המופתי הגביר בעקביות את דברי השנאה שלו כלפי היהודים, עד שבחודש בו פרצו הפרעות קרא לאוהדיו והבטיח להם שמי שיהרוג יהודי - מובטח לו חלק לעולם הבא.
+המופתי המוסלמי, חאג' אמין אל חוסייני ניצל את ההזדמנות לתעמולה אנטי-יהודית בקרב הערבים, ושילהב את רוחם להתנגד ל"השתלטות היהודית על [[הר הבית]] והמקומות הקדושים". דרושתיו שהיו גדושות בשנאת ישראל מצאו אוזן קשבת אצל הערבים, והם החלו להתגרות ביהודי העיר ולהציק להם. המופתי הגביר בעקביות את דברי השנאה שלו כלפי היהודים, עד שבחודש בו פרצו הפרעות קרא לאוהדיו והבטיח להם שמי שיהרוג יהודי - מובטח לו חלק לעולם הבא.
 לאחר חצי שנה מתוחה, החליטו חברי תנועת הנוער הציונית בית"ר להפגין בעלות יהודית על הכותל המערבי, והם הגיעו לשטח הכותל עם דגל ישראל בקריאות "הכותל - כותלנו", וליוו את דבריהם בקריאות בוז לממשלה. כתגובת נגד, ערכו הערבים הפגנה, שהובילה לפריצת המאורעות כשבוע לאחר מכן.
@@ שורה 11: / שורה 14: @@
 ==השתלשלות האירועים==
-יום למחרת ההפגנה בכותל המערבי נערכה בתשעה באב על ידי חברי בית"ר, התקיימה הפגנה של ערבים-מוסלמים תושבי העיר{{הערה|באותה שנה תשעה באב חל ביום חמישי, ויום למחרת שהיה יום שישי הקדוש למוסלמים - נשמעו שוב קריאות שטנה, שליבו את היצרים והובילו להפגנה.}}, ובמהלכה שרפו ספרי קודש. למחרת בשבת קודש [[פרשת ואתחנן]] ערבים פתחו בקטטה אלימה על קבוצת יהודית שהלכו ברחובות שכונת הבוכרים בירושלים, והרגו את אחד מחברי הקבוצה.ביום שלישי התקיימה לוייה המונית, שהפכה להפגנה יהודית עם קריאות לנקמה.
+יום למחרת ההפגנה ב[[כותל המערבי]] נערכה ב[[תשעה באב]] על ידי חברי בית"ר, התקיימה הפגנה של ערבים-מוסלמים תושבי העיר{{הערה|באותה שנה [[תשעה באב]] חל ביום חמישי, ויום למחרת שהיה יום שישי הקדוש למוסלמים - נשמעו שוב קריאות שטנה, שליבו את היצרים והובילו להפגנה.}}, ובמהלכה שרפו ספרי קודש. למחרת ב[[שבת קודש]] [[פרשת ואתחנן]] ערבים פתחו בקטטה אלימה על קבוצת יהודית שהלכו ברחובות שכונת ה[[בוכרה|בוכרים]] בירושלים, והרגו את אחד מחברי הקבוצה. ביום שלישי התקיימה לוייה המונית, שהפכה להפגנה יהודית עם קריאות לנקמה.
-בעקבות ההתלהטות, הגיעו ערבים מכפרים הסמוכים לירושלים והתכנסו במתחם הר הבית, ובדרשת יום השישי (הקדוש למוסלמים) המופתי נשא דרשה בהשתתפות קהל רב. גם בפעם הזו דרשתו היתה מלאתש טנה, ועם סיום הדרשה החלה צעדה המונית של מוסלמים חמושים שיצאה דרך שער שכם, והמשיכה לכיון השכונות היהודיות, כשהם טובחים ביהודים שהם פוגשים, ושורפים בתים פרטיים ו[[בית כנסת|בתי כנסת]].
+בעקבות ההתלהטות, הגיעו ערבים מכפרים הסמוכים לירושלים והתכנסו במתחם הר הבית, ובדרשת יום השישי (הקדוש למוסלמים) המופתי נשא דרשה בהשתתפות קהל רב. גם בפעם הזו דרשתו הייתה מלאת שטנה, ועם סיום הדרשה החלה צעדה המונית של מוסלמים חמושים שיצאה דרך שער שכם, והמשיכה לכיון השכונות היהודיות, כשהם טובחים ביהודים שהם פוגשים, ושורפים בתים פרטיים ו[[בית כנסת|בתי כנסת]].
 כאשר הגיעה התהלוכה לשכונת מאה שערים, הרב אהרון פישר נעמד מול הצעדה וירה באקדח לעבר ראש הצועדים, והניס את ההמון הערבי לאחור, ובכך עצר את תהלוכת המוות.
-למחרת, בשבת [[פרשת עקב]] [[י"ח אב]] נמשכו הפרעות ב[[חברון]], כשהערבים המקומיים רוצחים באכזריות את רוב התושבים היהודים, ומוחקים את הקהילה המקומית כליל. רק מספר מועט של פליטים הצליחו להינצל מההרג ההמוני בעזרתם של ידידים ממשפחות ערביות שהגנו עליהם וסייעו להם לברוח.
+למחרת, ב[[שבת]] [[פרשת עקב]] [[י"ח אב]] נמשכו הפרעות ב[[חברון]], כשהערבים המקומיים רוצחים באכזריות את רוב התושבים היהודים, ומוחקים את הקהילה המקומית כליל. רק מספר מועט של פליטים הצליחו להינצל מההרג ההמוני בעזרתם של ידידים ממשפחות ערביות שהגנו עליהם וסייעו להם לברוח.
 כאשר הערבים ב[[תל אביב]] ב[[יפו]] וב[[חיפה]] ניסו לבצע פרעות, הצליחו היהודים המקומיים (בעזרת פעילי ההגנה שהיו חמושים) להדוף את המתקפות, כשמספר ההרוגים היה מועט ביחס לחברון ולירושלים. בימים שלאחרי זה ניסו הערבים לבצע פרעות ביישובים נוספים רבים, אך לא נחלו הצלחה, בעקבות עזרתם של הבריטים.
@@ שורה 23: / שורה 26: @@
 ב[[כ"ב אב]] נמשכו הפרעות ב[[צפת]] שהחלו בשעה 5:30 אחר הצהריים עם פריצתם של פורעים ערבים לרובע היהודי, ונמשכו עשרים דקות בלבד, עד להגעת השוטרים הבריטיים שעצרו את הפורעים, אך במהלך זמן קצר זה הספיקו הפורעים להרוג רבים מהתושבים, ולהעלות את בתיהם באש.
-בסך הכל נרצחו במהלך הפרעות ב[[חברון]] 67 יהודים, ב[[ירושלים]] 19 יהודים, ב[[צפת]] 18, ב[[חיפה]] 7, וב[[תל אביב]] 6. מהפורעים הערבים נהרגו במהלך המהומות מעל מאה איש.
+בסך הכל נרצחו במהלך הפרעות מעל מאה ועשרים יהודים: ב[[חברון]] 67 יהודים, ב[[ירושלים]] 19 יהודים, ב[[צפת]] 18, ב[[חיפה]] 7, ב[[תל אביב]] 6, ובמקומות נוספים בארץ נרצחו עוד כעשרים יהודים. מהפורעים הערבים נהרגו במהלך המהומות מעל מאה איש.
-לאחר שוך הפרעות, הממשלה הבריטית פרסמה הודעת גינוי על הערבים שביצעו את הפרעות, השעתה את הוצאת לאור של העיתונים הערביים שהשתתפו בליבוי השנאה, והקציבה 100,000 לא"י לפיצוי היהודים שנפגעו במאורעות, סכום שכיסה רק חלק קטן מהנזק הכספי שנוצר.
+לאחר שוך הפרעות, הממשלה הבריטית פרסמה הודעת גינוי על הערבים שביצעו את הפרעות, השעתה את הוצאת לאור של העיתונים הערביים שהשתתפו בליבוי השנאה, והקציבה 100,000 לארץ ישראל לפיצוי היהודים שנפגעו במאורעות, סכום שכיסה רק חלק קטן מהנזק הכספי שנוצר.
 ==התייחסות רבותינו נשיאינו==
-{{פסקה חסרה}}
+כשבוע וחצי קודם פרוץ המאורעות [[אדמו"ר הריי"צ#ביקורו בארץ בישראל|ביקר אדמו"ר הריי"צ]] במקומות הקדושים ב[[ארץ ישראל]], ובמהלכם ביקר גם במערת המכפלה ובכותל המערבי. [[אדמו"ר הריי"צ]] חווה את התלהטות הרוחות, ובשל כך נמנע מלבקר ב[[תשעה באב]] עצמו בכותל המערבי, כדי לא לגרום להתקהלות גדולה של חסידים ותושבי הארץ שיבואו להתפלל יחד איתו ברחבת הכותל, ויעוררו את חמתם של המוסלמים המקומיים.
+בראייתו הנבואית מרחיקת הלכת של הרבי, חזה את ההתרחשויות, וכפי שתיאר זאת במכתבו:
+{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מחזות-תוגה הגיד לי לבי, וכתמי דם ראיתי מרחפים באוירה של ארץ ישראל, ולדאבון לב כל ישראל ולבבי קרה לא עלינו את אשר קרה, וירחם השם יתברך את עמו ונחלתו, וישלח לנו גואל צדק ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ במהרה בימינו אמן|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31605&st=&pgnum=244 מכתב מתאריך כ"ח סיון תר"ץ]}}
+הרבי הריי"צ שמע על הפרעות כששהה באוניה בדרכו חזרה ל[[ריגה]], ונפל למשכב.
+===ניצול כספי הפיצויים===
+לאחר מאורעות [[תרפ"ט]] פנה [[אדמו"ר הריי"צ]] בכאב רב לשופט גד פרומקין, ותינה בפניו את צערו על כך שכספי הפיצויים והתרומות שנאספו על ידי מנהיגי היישוב הציוני על רקע המאורעות הקשים שהתרחשו, לא הועברו אל יעדם האמיתי - בני משפחותיהם של הנפגעים מהטבח, אלא הוקדשו למימון הפעולות שנעשו באותה שעה לקידום [[ציונות|הרעיון הציוני]]. הרבי התבטא במילים קשות, והגדיר את האנשים המייעדים את הכסף למטרות אחרות בשם "חוטא נשכר"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31605&st=&pgnum=221 אגרות קודש [[אדמו"ר הריי"צ]] חלק י"ג עמוד רב]. (אגרת מתאריך ו' אדר תר"ץ).}}.
+השופט הסכים לדברי הרבי, וכתב ש"אלה שהדבר בידם, חסרה להם ההבנה, ואינם חדורים אותו הרוח הרצוי' לנו. ביחוד יש לחשוש כי תקופח זכותה של [[חברון]] עיר האבות. לקחתי דברים עם הטובים שבמנהיגים, עם הגרועים שבהם לא כדאי לנסות, וישנם בהם בעלי שאר רוח ואנשי מדות היודעים להוקיר את ערך חברון, אך גם הם מהצועקים ואינם נענים. הממונים או יותר נכון, הממונה כאן אשר אולי הנהו איש מעשה, רחוק הוא מעניני היהדות ורק מחדש בא לנו, והרי הוא מתחמק בטענה שעושה הוא לפי ההוראות של הממונים בלונדון ואמריקה"{{הערה|1=נעתק ב[http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/pardes/pardes19-s2.pdf פרדס חב"ד גליון 19] עמוד 311 ואילך.}}.
 ==חסידי חב"ד שנרצחו בפרעות==
 *הרב [[משה גולדשמיד]]
+*הרב [[אליעזר דן סלונים]]
-{{פסקה חסרה}}
+*הרב אורלנסקי (חמיו של הרב סלונים)
 ==לקריאה נוספת==
-{{פסקה חסרה}}
+* [[מנחם מענדל אדלר]], '''כתמי דם ראיתי מרחפים''', חשיפה: עדויות חסידי חב"ד על פרעות תרפ"ט,  {{בית משיח}} 1422
 ==קישורים חיצוניים==
-*[http://www.chabad.info/#!g=1&url=article&id=6945 עיתון 'הארץ' הוציא את "דיבת הארץ"] - עיתון משפחה בכתבה נגד עיתון הארץ אשר פרסם כתבה בה רמז על כך שהאשם בפרעות תרפ"ט הוא אדמו"ר הריי"צ, בצירוף תגובה מעיתון בית משיח {{אינפו}}
+*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=6945 עיתון 'הארץ' הוציא את "דיבת הארץ"] - עיתון משפחה בכתבה נגד עיתון הארץ אשר פרסם כתבה בה רמז על כך שהאשם בפרעות [[תרפ"ט]] הוא - ח"ו - אדמו"ר הריי"צ, בצירוף תגובה מעיתון בית משיח, ט"ז [[אלול]] [[תשס"ד]] (02.09.2004) {{אינפו}}
+*'''[https://anash.org/90-years-since-chevron-massacre/ 90 שנה לטבח חברון]'''{{אנש}}
+{{תבנית:פיגועי טרור}}
 {{הערות שוליים}}
-[[קטגוריה:אירועים בהיסטוריה]]
+[[קטגוריה:פיגועי טרור]]
+[[קטגוריה:ארץ ישראל]]