ירבעם בן נבט – הבדלי גרסאות

==סיפורו של ירבעם במקרא==

עוד בימיו של [[שלמה המלך]] ניסה ירבעם למרוד בו, בערבות סגירת המילוא בידי שלמה<ref>מלכים א, יא, כז.</ref>. לאחר המרידה פגש ירבעם את הנביא [[אחיה השילוני]] שניבא לו שהקדוש ברוך הוא עתיד לקרוע את מלכות ישראל מיד בנו של שלמה, וישאיר לו רק שבט אחד, ואילו עשרה שבטים יינתנו בידיו של ירבעם.

אחרי מות שלמה הלך בנו [[רחבעם]] למעמד הכתרתו בשכם. בינתיים שלחו אנשים מישראל וקראו לירבעם, שחזר ממצרים. ירבעם וכל ישראל ביקשו מרחבעם להפחית את העבודה והעול שהיו בימי שלמה. זקני רחבעם יעצו לו לשמוע לעם, אך הילדים שגדלו עמו הציעו לו להכריז שהוא יכביד את העול, ורחבעם שמע לעצתם. בעקבות כך פרץ מרד בעם, ובו נרגם אדרם, השר הממונה על המס, ורחבעם הצליח לנוס לירושלים. שבטי יהודה ובנימין נותרו נאמנים לשושלת בית דוד, אך על עשרת השבטים האחרים מלך ירבעם.

ירבעם מלך עשרים ושתים שנה. הוא התחיל את ממלכותו בבנין: הוא בנה את שכם וישב בה, ולאחר מכן יצא ממנה ובנה את פנואל. בהמשך מוזכר שהוא ישב בתרצה.  

מתוך חשש שישראל יעלו לרגל ובעקבות זאת ישובו לבית דוד, יצר ירבעם "תחליף" לירושלים: הוא בנה שני עגלי זהב והציב אותם בבית אל ובדן, מינה כהנים משבטים שונים ובדה מליבו חג בט"ו לחודש השמיני (חודש אחרי סוכות). בנוסף, הוא העמיד שומרים שלא יתנו לאנשים לעבור ליהודה ולעלות לרגל<ref>תענית ל ע"ב.</ref>.

בגמרא<ref>סנהדרין קא ע"ב.</ref> נדרש שמו: ירבעם - שריבע עם. [רש"י: שריבץ את ישראל והשפילם] דבר אחר: ירבעם - שעשה מריבה בעם. דבר אחר: ירבעם - שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. בן נבט - בן שניבט ולא ראה. עוד אומרים עליו שהיתה בו גסות רוח וגאווה, ודורשים את הפסוק "חבר הוא לאיש משחית" - חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית ישראל לאביהם שבשמים.

על ירבעם כתוב<ref>סנהדרין קב ע"א.</ref> שהיה תלמיד חכם עצום, והפסוק "והוא מתכסה בשלמה חדשה" מרמז שכשם ששלמה חדשה אין בה דופי, כך תורתו של ירבעם אין בה דופי (ומדייק אדמו"ר הצמח צדק מהלשון "שלמה" שעסקו בפנימיות התורה<ref>אוה"ת נ"ך ע' סח.</ref>), והמשך הפסוק "ושניהם לבד בשדה" מרמז שכל תלמיד חכם היה בפניהם כעשבי השדה, ועד כדי כך היתה גבוה מעלתו שהיה קרוב לרוח הקודש.

וכותב אדמו"ר הצמח צדק<ref>אוה"ת דרושים לפסח ע' תמא-ב; ע' תשעה-ו.</ref> שבגלל שהיה לו גסות הרוח נפל עד כדי כך ממדריגתו הגבוהה, כי בלי גסות הרוח לא יכל לדלג מהקדושה בה היה שרוי לתכלית הטומאה, אך על ידי גסות הרוח ניתן לדלג על כל המדרגות וכך נפל מדרגתו.

בנוגע לעגלים שעשה ירבעם מבואר שהן זו"נ דקליפה, ועל ידם רצה למנוע את השפע של זו"נ דקדושה<ref>זח"ב ס"פ תשא דף קצג ע"ב, ובמקדש מלך דף קנ.</ref>.

חז"ל מכלילים את ירבעם ברשימת שלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא<ref>סנהדרין צ ע"א.</ref>. אך בירושלמי מובא<ref>כלאים פ"ט ה"ג.</ref> שלמרות מה שנאמר שאין לו חלק לעולם הבא, לאחרי שעברו שנים רבות ממותו נעשתה בו מידת הדין ונשרף גופו, ובצירוף עם זכות הארץ יקום גם הוא לתחיה. הרבי מבאר<ref>אג"ק ח"א אגרת פה הערה 5.</ref> שרין מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, אלא כוונת הבבלי היא לגופו של ירבעם, ובירושלמי מדובר בנשמתו, שתקום בגוף אחר.