ליובאוויטש בשואה (העיירה): הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־14:23, 20 בספטמבר 2024

		יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

העיירה ליובאוויטש היתה קרובה לגבול רוסיה, ולכן במהלך מלחמת העולם השנייה, לנאצים ימ"ש היה קל להגיע לכבוש^[1] אותה. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. ובכ"ו בתמוז תש"א^[2] נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.

באותו הזמן, גרו כמה מאות יהודים בליובאוויטש, והנאצים חיפשו טענה להתפטר גם מהם. ואכן, לא עברו ימים ספורים, וקבוצת יהודים נאסרה בתואנה שהם נלקחו לעבודה במחנה, אך בסופו של דבר נורו בידי הנאצים.

גזירות הנאצים[עריכה | עריכת קוד מקור]

^[3]בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול)^[4]. לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לשוח עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל (הנאצים ימ"ש) הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים.

בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.

גטו ליובאוויטש[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשבת שובה, ו' תשרי תש"ב, ריכזו הגרמנים את מאות יהודי ליובאוויטש הנותרים בגטו בכיכר המרכזית רק עם חפצים אישיים. עוד קטע מזעזע^[5]: בכיכר המרכזית - נלקחו מהם בכח 'חפציהם האישיים', ו-17 מהם הוצאו להורג במאסר^{[דרושה הבהרה]} שהיה במקום. שאר היהודים העוברו לגטו קטן וצפוף שהיה בסה"כ רחוב אחד עם 19 בתים. סה"כ: לערך 25 יהודים בכל בית, הסובלים מחרפת רעב ותשושים מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך הכיבוש על רוסיה.

חיסול הגטו[עריכה | עריכת קוד מקור]

חיסול הגטו - שהיה צפוי לכל, נערך בי"ד חשוון^[6] תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה.

הנאצים ימח שמם וזכרם, רצחו במבצע החיסול על הגטו, 483 יהודים^[7], ה' יקום דמם^[8].

בעת הכיבוש הנאצי נהרגו גם אזרחים סובייטים לא-יהודיים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי^[9]. אלה נרצחו בחשד לסיוע לפרטיזנים שקיננו באזור היערות שסביב ליובאוויטש, ועד סמולנסק. הפרטיזנים ביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים. אחת הפעולות - שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר בארזינה, ביום תשעה באב תש"ב^[10].

הנאצים הוציאו לאור בתקופת הכיבוש עיתונים שונים בשפה הרוסית, ובהם תעמולה נגד השלטון הסובייטי ונגד הפרטיזנים. לשם כך, סופרו בהם בהרחבה "עובדות מסמרות שיער" אודות מעלליהם של הפרטיזנים נגד הכנסייה, מעשי שוד וכו'.

מאידך היו מקומיים שסייעו לנאצים. תיאור מזעזע של מצב גופות הנספים שהובאו לקבר אחים, כשבוע לאחר שחרורה של ליובאוויטש - מופיע ב"ליובאוויצ'י - היסטוריה"^[11].

הרב לייב חצרנוב סיפר שבביקורו בליובאוויטש בשנת תשכ"ו - סיפר גוי אחד על זמן המלחמה והעיד ששלושה ימים אחר הטבח האדמה ניכרה עדיין זעה מפני דם הקדושים, כמו כן סיפר, שהיה יהודי נפח שהועסק על ידי הגרמנים כדי לטפל בפרסות הסוסים וכו', וכששמע שעומדים להוציא להורג את יהודי ליובאוויטש הוא בחר למות עם אחיו היהודים. הוא ברח מהגרמנים והצטרף למשפחתו. סיפור דומה שמע ר' אלישיב קפלון ממר ליאוניד גורביץ' מאשדוד, אודות דודו-זקנו, חייל בצבא האדום בשם בלינצ'יק, שביקש ממפקדיו לשוב אל משפחתו בליובאוויטש, כדי להיות איתם בגורלם, ושם נספה כנראה על ידי מקומיים עוזרי הנאצים.

סך-הכל נרצחו בליובאוויטש כ שבע מאות יהודים ולא-יהודים.

הרציחות בליובאוויטש עדיין לא פסקו: בשנת תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ובה נרצחו בידי הנאצים.

בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, ונרצחו שם.

תושב רודניא בשם ר' שמואל הסנדלר ^[12] - סיפר לרב אבא דוד גורביץ' שביקר ברודניא בשנת תשכ"ח, על הסבל שחווה בעת השואה:

"בתו התחתנה זמן קצר לפני הכיבוש הנאצי, ובעלה שהה בעיירה סמוכה שכבר נכבשה על ידי הגרמנים. נוצרה דילמה: מי יעבור למי, כלומר מי יותר טוב ליהודים - הקומוניסטים או הכובשים החדשים... בסופו של דבר היא עברה לבעלה. ר' שמואל ואשתו נמלטו מליובאוויטש ונותרו בחיים.

מאוחר יותר נרצחה הבת בידי הנאצים. לאחר שחרור האזור על ידי הסובייטים חשפו את העפר שכיסה את הנרצחים, והמתים נראו כישנים, בגלל האדמה הקפואה. ביניהם ראה גם את גופת בתו, הזעזוע ערער מאז את מצבו הנפשי.

רק בערב ראש השנה תש"ד (29 בספטמבר 1943)^[13], שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ, שוחרר גם אזור רודניא, שבו נמצאת העיירה ליובאוויטש. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונמצאו בה עשרה בתים בלבד, בקצה העיירה^[14].

הידיעה על הטבח בליובאוויטש ובסביבתה הגיעה לעיתונות באיחור רב. כך נכתב ב"הצופה" [עיתון] בכ"ג תמוז תש"ד^[15]:

""בשנה זו הגיעה ידיעה לעיתונות על הטבח הגדול שערכו הגרמנים הנאצים בשנות הכיבוש ביהודי עיירה זו, ושכעת אין כבר זכר ליישוב יהודי במקום זה"." בעיירה נמצאת אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.

לאחרונה בעקבות פרסומו של סרט תיעודי חדש בשם "השואה, חזית המזרח", נחשפה עובדה היסטורית חשובה:

תושב העיירה בשם אלכסיי קיזייב, שהיה אז נער צעיר, סייע, עם אביו, להצלת מאה ושנים-עשר יהודים^[16].

החיים לאחר המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתיאור ליובאוויטש כפי שנראתה מיד לאחר המלחמה מסופר^[17] "ואחרי אשר גברו הקאמוניסטן [הסובייטים] על הנאצים במלחמה כבדה שעברה בליובאוויטש - נחרבה העיר לגמרי, ואף מגדר כפר יצאה, ויש רק סימן של כפר עם בתים אחדים של נכרים"

סה"כ, נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש, כולל הנכרים.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

↑ על מהלך הכיבוש של ליובאוויטש בפרוטרוט, ראה ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה', עמ' 107 ואילך
↑ בעיירה נמצא מוזיאון על היסטורית העיירה (ההיסטוריה, הנכרית והיהודית), שם מופיע שהעיירה נכבשה בי"ח סיוון (13 ביולי למניינם)
↑ ראה בספר - 'ליובאוויטש - העיירה של חב"ד', עמ' 463 ואילך
↑ ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה', תמונה
↑ שם, 466
↑ במקום אחר נאמר בכ"ד מר-חשוון
↑ ברשימות דברים בעמ' 330 נאמר כי נמצאו שם 630 יהודים. וב'ליובאוויצ'י - היסטוריה' מובא שמספר הנרצחים גבוה מהידוע.
↑ ברגר, שבועון בית משיח 984
↑ ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה' עמ' 141
↑ "ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 113
↑ "ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 111, 112
↑ שהיה היהודי האחרון שגר בליובאוויטש לאחר המלחמה (עד שעבר לרודניא)
↑ במוזיאון הנ"ל מופיע העיירה שוחררה רק בט' תשרי ערב יו"כ תש"ד (8 באוקטובר למנינם)
↑ 'ליובאוויצ'י - היסטוריה' עמ' 107
↑ בית משיח גליון 984
↑ ראה שבועון בית משיח גליון 1008 - כתבתו של שניאור זלמן ברגר
↑ "רשימות דברים" עמ' 330 (מעדות אישית).

[1] על מהלך הכיבוש של ליובאוויטש בפרוטרוט, ראה ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה', עמ' 107 ואילך

[2] בעיירה נמצא מוזיאון על היסטורית העיירה (ההיסטוריה, הנכרית והיהודית), שם מופיע שהעיירה נכבשה בי"ח סיוון (13 ביולי למניינם)

[3] ראה בספר - 'ליובאוויטש - העיירה של חב"ד', עמ' 463 ואילך

[4] ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה', תמונה

[5] שם, 466

[6] במקום אחר נאמר בכ"ד מר-חשוון

[7] ברשימות דברים בעמ' 330 נאמר כי נמצאו שם 630 יהודים. וב'ליובאוויצ'י - היסטוריה' מובא שמספר הנרצחים גבוה מהידוע.

[8] ברגר, שבועון בית משיח 984

[9] ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה' עמ' 141

[10] "ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 113

[11] "ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 111, 112

[12] שהיה היהודי האחרון שגר בליובאוויטש לאחר המלחמה (עד שעבר לרודניא)

[13] במוזיאון הנ"ל מופיע העיירה שוחררה רק בט' תשרי ערב יו"כ תש"ד (8 באוקטובר למנינם)

[14] 'ליובאוויצ'י - היסטוריה' עמ' 107

[15] בית משיח גליון 984

[16] ראה שבועון בית משיח גליון 1008 - כתבתו של שניאור זלמן ברגר

[17] "רשימות דברים" עמ' 330 (מעדות אישית).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-מפאת היותה של העיירה [[ליובאוויטש]] קרובה לגבול, במהלך מלחמת העולם השניה, לנאצים ימ"ש היה קל להגיע לכבוש גם אותה. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. ואכן בכ"ו בתמוז תש"א, נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.
+{{לשכתב}}
+[[קובץ:העיירה ליובאוויטש.jpg|ממוזער|שמאל|העיירה ליובאוויטש מבעד למכחולו של ר' [[הענדל ליברמן (פוטרפס)]] - תקופת כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]]]]
-באותו הזמן, גרו כמה מאות יהודים ב[[ליובאוויטש]], והנאצים חפשו טענה להתפטר גם מהם. ואכן, לא עברו ימים ספורים, וקוצת יהודים נאסרה בתואנה שהם נלקחו לעבודה במחנה, אך בסופו של דבר נורו בידיי הנאצים.
+העיירה [[ליובאוויטש]] היתה קרובה לגבול רוסיה, ולכן במהלך מלחמת העולם השנייה, ל[[נאצים]] ימ"ש היה קל להגיע לכבוש{{הערה|על מהלך הכיבוש של ליובאוויטש בפרוטרוט, ראה ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה', עמ' 107 ואילך}} אותה. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. וב[[כ"ו בתמוז]] [[תש"א]]{{הערה|בעיירה נמצא מוזיאון על היסטורית העיירה (ההיסטוריה, הנכרית והיהודית), שם מופיע שהעיירה נכבשה ב[[י"ח סיוון]] (13 ביולי למניינם)}} נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.
+באותו הזמן, גרו כמה מאות יהודים ב[[ליובאוויטש]], והנאצים חיפשו טענה להתפטר גם מהם. ואכן, לא עברו ימים ספורים, וקבוצת יהודים נאסרה בתואנה שהם נלקחו לעבודה במחנה, אך בסופו של דבר נורו בידי הנאצים.
 ==גזירות הנאצים==
-{{הערת שוליים|ראה בספר - 'ליובאוויטש - העיירה של חב"ד', עמ' 463 ואילך}}לאחר חודש, בסיום חודש [[מנחם אב]], יצאה ההוראה שעל כל יהודי בעיירה, מוטלת חובה לשאת על ביגדו העליון והנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לשוח עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג (הנאצים ימ"ש), גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים.
+{{הערה|ראה בספר - '[[ליובאוויטש - העיירה של חב"ד]]', עמ' 463 ואילך}}בסיום חודש [[מנחם אב]] (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול){{הערה|ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה', תמונה}}. לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לשוח עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל (הנאצים ימ"ש) הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים.
-בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון - שאולצו לרקוד על ספרי תורה! ולאחר מכן נורו למוות בידיי הנאצים ימ"ש וזכרם.
+בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.
 ==גטו ליובאוויטש==
-ב[[שבת שובה]], ו' תשרי תש"ב, הגרמנים ריכזו את מאות יהודי ליובאוויטש הנותרים בגטו. עוד קטע מזעזע{{הערת שוליים|שם, 466}}, כל היהודים נצטוו להתאסף בכיכר המרכזית ולקחת איתם רק חפצים אישיים, כשהגיעו לכיכר המרכזית - נלקחו מהם בכח 'חפציהם האישיים', ו17 מהם הוצאו להורג במאסר שהיה במקום. שאר היהודים העוברו לגטו קטן וצפוף שהיה בסה"כ רחוב אחד עם 19 בתים. סה"כ: לערך 25 יהודים בכל בית, הסובלים מחרפת רעב ותשושים מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך הכיובש על רוסיה.
+ב[[שבת שובה]], ו' תשרי תש"ב, ריכזו הגרמנים את מאות יהודי ליובאוויטש הנותרים בגטו בכיכר המרכזית רק עם חפצים אישיים.
+עוד קטע מזעזע{{הערה|שם, 466}}: בכיכר המרכזית - נלקחו מהם בכח 'חפציהם האישיים', ו-17 מהם הוצאו להורג במאסר{{הבהרה}} שהיה במקום. שאר היהודים העוברו לגטו קטן וצפוף שהיה בסה"כ רחוב אחד עם 19 בתים. סה"כ: לערך 25 יהודים בכל בית, הסובלים מחרפת רעב ותשושים מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך הכיבוש על רוסיה.
-==חיסול הגטו==
+===חיסול הגטו===
-חיסול הגטו - שהיה צפוי לכל, נערך ב[[י"ד חשוון]], אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה.
+חיסול הגטו - שהיה צפוי לכל, נערך ב[[י"ד חשוון]]{{הערה|במקום אחר נאמר בכ"ד מר-חשוון}} [[תש"ב]], אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה.
-הנאצים ימח שמם וזכרם, רצחו במבצע החיסול על הגטו, 483 יהודים, ה' יקום דמם.
+הנאצים ימח שמם וזכרם, רצחו במבצע החיסול על הגטו, 483 יהודים{{הערה|ב[[רשימות דברים]] בעמ' 330 נאמר כי נמצאו שם 630 יהודים. וב'ליובאוויצ'י - היסטוריה' מובא שמספר הנרצחים גבוה מהידוע.}}, ה' יקום דמם{{הערה|ברגר, [[שבועון בית משיח]] 984}}.
-[[קובץ:קבר האחים.jpg|ממוזער|שמאל|קבר האחים בליובאוויטש בו נקברו 483 היהודים שנרצחו בידי הנאצים בטבח הגדול, כיום בליובאוויטש]]
+[[קובץ:קבר האחים.jpg|ממוזער|שמאל|קבר האחים בליובאוויטש בו נקברו היהודים שנרצחו בידי הנאצים בטבח הגדול בליובאוויטש]]
-'''עוד כמה קטעים על שואת ליובאוויטש, מתוך הספר 'ליובאוויטש - העיירה של חב"ד':'''
+בעת הכיבוש הנאצי נהרגו גם אזרחים סובייטים לא-יהודיים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי{{הערה|ב'ליובאוויצ'י - היסטוריה' עמ' 141}}. אלה נרצחו בחשד לסיוע לפרטיזנים שקיננו באזור היערות שסביב ליובאוויטש, ועד סמולנסק. הפרטיזנים ביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים. אחת הפעולות - שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר בארזינה, ביום תשעה באב תש"ב{{הערה|"ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 113}}.
+הנאצים הוציאו לאור בתקופת הכיבוש עיתונים שונים בשפה הרוסית, ובהם תעמולה נגד השלטון הסובייטי ונגד הפרטיזנים. לשם כך, סופרו בהם בהרחבה "עובדות מסמרות שיער" אודות מעלליהם של הפרטיזנים נגד הכנסייה, מעשי שוד וכו'.
-{{ציטוטון|בעת הכיבוש הנאצי נהרגו גם אזרחים סובייטים לא-יהודיים, בינייהם כמה ממורי בית הספר המקומי. אלה נרצחו בחשד לסיוע לפרטיזנים שקיננו באזור היערות שסביב ליובאוויטש, ועד סמולנסק. הפרטיזנים ביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים. אחת הפעולות - שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר בארזינה, ביום תשעה באב תש"ב.}}
+מאידך היו מקומיים שסייעו לנאצים. תיאור מזעזע של מצב גופות הנספים שהובאו לקבר אחים, כשבוע לאחר שחרורה של ליובאוויטש - מופיע ב"ליובאוויצ'י - היסטוריה"{{הערה|"ליובאוויצ'י - היסטוריה" עמ' 111, 112}}.
-{{ציטוטון|הנאצים הוציאו לאור בתקופת הכיבוש עיתונים שונים בשפה הרוסית, ו7בהם תעמולה נגד השלטון הסובייטי ונגד הפרטיזנים. לשם כך, סופרו בהם בהרחבה "עובדות מסמרות שיער" אודות מעלליהם של הפרטיזנים נגד הכנסייה, מעשי שוד וכו'.}}
+הרב [[לייב חצרנוב]] סיפר שבביקורו ב[[ליובאוויטש]] בשנת [[תשכ"ו]] - סיפר גוי אחד על זמן המלחמה והעיד ששלושה ימים אחר הטבח האדמה ניכרה עדיין זעה מפני דם הקדושים, כמו כן סיפר, שהיה יהודי נפח שהועסק על ידי הגרמנים כדי לטפל בפרסות הסוסים וכו', וכששמע שעומדים להוציא להורג את יהודי ליובאוויטש הוא בחר למות עם אחיו היהודים. הוא ברח מהגרמנים והצטרף למשפחתו.
+סיפור דומה שמע ר' [[אלישיב קפלון]] ממר ליאוניד גורביץ' מ[[אשדוד]], אודות דודו-זקנו, חייל בצבא האדום בשם בלינצ'יק, שביקש ממפקדיו לשוב אל משפחתו בליובאוויטש, כדי להיות איתם בגורלם, ושם נספה כנראה על ידי מקומיים עוזרי הנאצים.
-{{ציטוטון|מאידך היו מקומיים שסייעו לנאצים.}}
+סך-הכל נרצחו בליובאוויטש כ שבע מאות יהודים ולא-יהודים.
-{{ציטוטון|תיאור מזעזע של מצב גופות הנספים שהובאו לקבר אחים, כשבוע לאחר שחרורה של ליובאוויאש - מופיע ב"ליובאוויצ'י - היסטורייה"{{הערת שוליים|ספר / חוברת שיצא לאור על היסטוריית [[ליובאוויטש]] היהודית. שם, עמ' 111,112}}.}}
+הרציחות ב[[ליובאוויטש]] עדיין לא פסקו: בשנת תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ובה נרצחו בידי הנאצים.
-{{ציטוטון|הר"ר לייב חצרנוב סיפר שבביקורו ב[[ליובאוויטש]] בשנת [[תשכ"ו]] - סיפר גוי אחד על זמן המלחמה והעיד ששלושה ימים אחר הטבח האדמה עדיים זעה - - -{{הערת שוליים|זעה מפני דמם של הנרצחים ! ! !}} כמו כן סיפר, שהיה יהודי נפח שהועסק על ידי הגרמנים כדי לטפל בפרסות הסוסים וכו', וכששמע שעומדים להוציא להורג את יהודי ליובאוויטש הוא בחר למות עם אחיו היהודים. הוא ברח מהגרמנים והצטרף למשפחתו. סיפור דומה שמעתי [א.ק.] ממר ליאוניד גורביץ' מ[[אשדוד]], אודות דודו-זקנו, חייל בצבא האדום בשם בלינצ'יק, שביקש ממפקדיו לשוב אל משפחתו ב[[ליובאוויטש]], כדי להיות איתם בגורלם, ושם נספה (כנראה על ידי מקומיים עוזרי הנאצים)!}}
+בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו ל[[רודניא]] יהודים מליובאוויטש ומ[[ליוזנה]] ומעוד עיירות, ונרצחו שם.
-{{ציטוטון|סך-הכל נרצחו בליובאוויטש (יהודים ולא-יהודים) כ-700 איש.}}
+תושב רודניא בשם ר' שמואל הסנדלר {{הערה|שהיה היהודי האחרון שגר ב[[ליובאוויטש]] לאחר המלחמה (עד שעבר לרודניא)}} - סיפר לרב [[אבא דוד גורביץ]]' שביקר ברודניא בשנת [[תשכ"ח]], על הסבל שחווה בעת השואה:
-{{ציטוטון|הרציחות ב[[ליובאוויטש]] עדיין לא פסקו: בשנת תש"ב הובאו ל[[ליובאוויטש]] תושביה היהודיים של קראסנאיע, ובה נרצחו בידי הנאצים.}}
+"בתו התחתנה זמן קצר לפני הכיבוש הנאצי, ובעלה שהה בעיירה סמוכה שכבר נכבשה על ידי הגרמנים. נוצרה דילמה: מי יעבור למי, כלומר מי יותר טוב ליהודים - הקומוניסטים או הכובשים החדשים... בסופו של דבר היא עברה לבעלה. ר' שמואל ואשתו נמלטו מליובאוויטש ונותרו בחיים.
-{{ציטוטון|בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניע יהודים מ[[ליובאוויטש]] ומ[[ליוזנה]] ועוד עיירות, וחוסלו שם.}}
+מאוחר יותר נרצחה הבת בידי הנאצים. לאחר שחרור האזור על ידי הסובייטים חשפו את העפר שכיסה את הנרצחים, והמתים נראו כישנים, בגלל האדמה הקפואה. ביניהם ראה גם את גופת בתו, הזעזוע ערער מאז את מצבו הנפשי.
-{{ציטוטון|תושב רודניע, בשם ר' שמואל הסנדלר, שהיה היהודי האחרון שגר ב[[ליובאוויטש]] לאחר המלחמה (עד למעבר לרודניא) - סיפר לרב אבא דוד גורביץ' שביקר ברודניא בשנת [[תשכ"ח]], על הסבל שחווה בעת השואה:}}
+רק בערב ראש השנה תש"ד (29 בספטמבר 1943){{הערה|במוזיאון הנ"ל מופיע העיירה שוחררה רק בט' תשרי ערב יו"כ תש"ד (8 באוקטובר למנינם)}}, שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ, שוחרר גם אזור רודניא, שבו נמצאת העיירה ליובאוויטש. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונמצאו בה עשרה בתים בלבד, בקצה העיירה{{הערה|'ליובאוויצ'י - היסטוריה' עמ' 107}}.
-{{ציטוטון|"בתו התחתנה זמן קצר לפני הכיבוש הנאצי, ובעלה שהה בעיירה סמוכה שכבר נכבשה על ידי הגרמנים. נוצרה דילמה: מי יעבור למי, כלומר מי יותר טוב ליהודים - הקומוניסטים או הכובשים החדשים... בסופו של דבר היא עברה לבעלה. ר' שמואל ואשתו נמלטו מליובאוויטש ונותרו בחיים.}}
+הידיעה על הטבח בליובאוויטש ובסביבתה הגיעה לעיתונות באיחור רב. כך נכתב ב"הצופה" [עיתון] בכ"ג תמוז תש"ד{{הערה|בית משיח גליון 984}}:
-{{ציטוטון|מאוחר יותר נרצחה הבת בידי הנאצים. לאחר שחרור האזור על ידי הסובייטים חשפו את העפר שכיסה את הנרצחים, והמתים נראו כישנים, בגלל האדמה הקפואה. ביניהם ראה גם את גופת בתו - - -}}
-{{ציטוטון|הזעזוע ערער מאז את מצבו הנפשי (ל"ע).}}
-{{ציטוטון|רק בערב ראש השנה תש"ד (29 בספטמבר 1943), לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ, שוחרר גם אזור רודניא, שבו נמצאת העיירה ליובאוויטש. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונמצאו בה עשרה בתים בלבד, בקצה העיירה.}}
-{{ציטוטון|הידיעה על הטבח בליובאוויטש ובסבביתה הגיעה לעיתונות באיחור רב. כך נכתב ב"הצופה" [עיתון] בכ"ג תמוז תש"ד:}}
 {{ציטוטון|"בשנה זו הגיעה ידיעה לעיתונות על הטבח הגדול שערכו הגרמנים הנאצים בשנות הכיבוש ביהודי עיירה זו, ושכעת אין כבר זכר ליישוב יהודי במקום זה".}}
+בעיירה נמצאת אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.
-{{ציטוטון|בעיירה נמצאת אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.}}
+לאחרונה בעקבות פרסומו של סרט תיעודי חדש בשם "השואה, חזית המזרח", נחשפה עובדה היסטורית חשובה:
-{{ציטוטון|לאחרונה בעקבות פרסומו של סרט תיעודי חדש בשם "השואה, חזית המזרח", נחשפה עובדה היסטורית חשובה:}}
+תושב העיירה בשם אלכסיי קיזייב, שהיה אז נער צעיר, סייע, עם אביו, להצלת מאה ושנים-עשר יהודים{{הערה|ראה [[שבועון בית משיח]] גליון 1008 - כתבתו של [[שניאור זלמן ברגר]]}}.
-{{ציטוטון|תושב העיירה בשם אלכסיי קיזייב, שהיה אז נער צעיר, סייע, עם אביו, להצלת מאה ושנים-עשר יהודים!{{הערת שוליים|ראה שבועון בית משיח גליון 1008 - כתבתו של שניאור זלמן ברגר}}}}
+===החיים לאחר המלחמה===
-{{ציטוטון|'''החיים לאחר המלחמה:'''}}
+בתיאור ליובאוויטש כפי שנראתה מיד לאחר המלחמה מסופר{{הערה|"[[רשימות דברים]]" עמ' 330 (מעדות אישית).}} {{ציטוטון|ואחרי אשר גברו הקאמוניסטן [הסובייטים] על הנאצים במלחמה כבדה שעברה בליובאוויטש - נחרבה העיר לגמרי, ואף מגדר כפר יצאה, ויש רק סימן של כפר עם בתים אחדים של נכרים}}
-{{ציטוטון|ב"רשימות דברים"{{הערת שוליים|עמ' 330}} (חיטריק) מתוארת ליובאוויטש (מעדות אישית) כפי שנראתה מיד לאחר המלחמה:}}
+סה"כ, נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש, כולל הנכרים.
-{{ציטוטון|"ואחרי אשר גברו הקאמוניסטן [הסובייטים] על הנאצים במלחמה כבדה שעברה בליובאוויטש - נחרבה העיר לגמרי, ואף מגדר כפר יצאה, ויש רק סימן של כפר עם בתים אחדים של נכרים""}}
+{{ליובאוויטש}}
-סה"כ, נרצחו בליובאוויטש כ700 איש, כולל הנכרים.
 ==ראו גם==
+* [[ליובאוויטש (עיירה)|ליובאוויטש]]
+* [[מוזיאון ליובאוויטש (רוסיה)|מוזיאון ליובאוויטש]]
+* [[בית שניאורסאהן שבליובאוויטש]]
-* [[ליובאוויטש (עיירה)|ליובאוויטש]].
+{{שואה}}
+{{הערות שוליים}}
-* [[גטו ליובאוויטש]], שם נכתב מעין הנכתב פה.
+[[קטגוריה:ליובאוויטש]]
+[[קטגוריה:שואה]]
-* [[מוזיאון ליובאוויטש (רוסיה)|מוזיאון ליובאוויטש]].
-==הערות שוליים==

ליובאוויטש
העיירה	ליובאוויטש • תומכי תמימים ליובאוויטש • ליובאוויטש - רוסיה - המקומות הקדושים
אתרי העיירה	בית העלמין בליובאוויטש • אוהל אדמו"ר הצמח צדק והמהר"ש • אוהל הרבניות • הזאל הגדול • בית שניאורסון • בית כנסת של העקידה • קבר האחים היהודי בליובאוויטש
מאורות בעיירה	השריפה הגדולה • ליובאוויטש בשואה
ספרים על העיירה	ליובאוויטש - העיירה של חב"ד • ליובאוויטש וחייליה