אף: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
ברכת הגאולה (שיחה | תרומות) |
||
| (9 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{איברים}} | {{איברים}} | ||
'''האף''' (שברוב המקומות נקרא '''"חוטם"''') הוא מקום כניסת הנשמה לגוף, וכמאמר חז"ל{{הערה|יומא פ"ה א'.}} "מי שנפלה עליו מפולת צריכים לבדוק אותו עד חוטמו", שמשם היא נכנסת ומשם היא יוצאת{{הערה|בחיי בראשית ב' ז'.}}. ומכיון שעיקר הנשמה הוא שכל{{הערה|ראה תניא פרק י', שנפש האלוקית משכנה במוחין ומשם מתפשטת ללב ומשם לכל האיברים.}} נקרא החוטם '''שער המוחין''' (דהיינו, המוחין הם תחילת הנשמה המלובשת בגוף{{הערה|'''עצם''' המוחין דוקא, ולא התפשטותם. התפשטות המוחין היא השכל '''המתלבש בדיבור''' והוא עניין אחר. וראה אריכות בזה בד"ה והניף ידו תשי"א.}}, ונכנסים דרך שער החוטם, ומתלבשים תחילה במוח). | |||
==תחילת ציור האדם== | ==תחילת ציור האדם== | ||
החוטם הוא תחילת "ציור" האדם. עניינו של האדם הוא התכללות שלושת הקוים (ימין, שמאל ואמצע), והחוטם הוא המקום הגבוה ביותר בו ניכרים שלושת הקוים (שני הנקבים והמחיצה שביניהם). מטעם זה אמרו חז"ל"{{הערה|משנה יבמות ט"ז ג'.}} "אין מעידיו אלא על פרצוף פנים עם החוטם (מה שאין כן | החוטם הוא תחילת "ציור" האדם. עניינו של האדם הוא התכללות שלושת הקוים (ימין, שמאל ואמצע), והחוטם הוא המקום הגבוה ביותר בו ניכרים שלושת הקוים (שני הנקבים והמחיצה שביניהם). מטעם זה אמרו חז"ל"{{הערה|משנה יבמות ט"ז ג'.}} "אין מעידיו אלא על פרצוף פנים עם החוטם (מה שאין כן ה[[מצח]] הוא למעלה מבחינת אדם שבאדם). | ||
==נקבי החוטם (פרדשקא הימני והשמאלי)== | ==נקבי החוטם (פרדשקא הימני והשמאלי)== | ||
שני נקבי החוטם{{הערה|הנקראים בקבלה ובחסידות "פרדשקא".}} הם שתי מדרגות, וכמאמר הזוהר{{הערה|באדרא רבא, ח"ג עמ' ק"ל.}}"מחד נוקבא (נקב הימני) חיין ומחד נוקבא (נקב השמאלי) חיין דחיין". ומבואר בזה דבנקב הימני נמשך המקיף | שני נקבי החוטם{{הערה|הנקראים בקבלה ובחסידות "פרדשקא".}} הם שתי מדרגות, וכמאמר הזוהר{{הערה|באדרא רבא, ח"ג עמ' ק"ל.}}"מחד נוקבא (נקב הימני) חיין ומחד נוקבא (נקב השמאלי) חיין דחיין". ומבואר בזה דבנקב הימני נמשך המקיף ד[[אור ישר]] (מקיף ד[[חיה (חלק הנפש)|חיה]], המגיע בחיצוניות [[עתיק]]) ובשמאלי המקיף ד[[אור חוזר]] (המקיף ד[[יחידה]] המגיע בפנימיות עתיק){{הערה|בשעה שהקדימו תער"ב אות רכב, והניף ידו תשי"א}}{{הערה|בעל ה[[קול ברמה]] ביאר בפירושו הפוך אך אדמו"ר הרש"ב והרבי שללו את פירושו. המשך תער"ב עמ' תמח. מאמר ד"ה והיה ביום ההוא גו' והחרים, אחרון של פסח תשכ"ב, | ||
נדפס [https://drive.google.com/file/d/1Z3qoI37N2roLNGOAF5wcX5gdW7hhucaL/view בספר המאמרים פסח חלק ב' עמ' קכט]. [https://drive.google.com/file/d/1uU6vF8r_voVRR9lbKgFJs5y-s90VHZAN/view ובעריכה מחודשת בתורת מנחם התוועדויות עמ' 323].}}. | |||
===עניינם בעבודה=== | ===עניינם בעבודה=== | ||
'''נקב הימני''' היא העבודה "מלמעלה למטה"; העבודה | '''נקב הימני''' היא העבודה "מלמעלה למטה"; העבודה ב[[תפילה]] [[תורה]] ו[[מצוות]], הממשיכה גילוי אלקות בתוך העולם הזה הגשמי. | ||
'''נקב השמאלי''' היא העבודה "מלמטה למעלה"; | '''נקב השמאלי''' היא העבודה "מלמטה למעלה"; עבודת התגברות על מניעות ועיכובים, העלמים והסתרות – להעלות את העולם ולעשותו כלי לאלקות (גילוי בו האמת הפנימית שלו. שלא זו בלבד שאינו מפריע אלא עוד זאת שמסייע לקדושה). עבודה קשה זו מעוררת את כוחותיה הפנימיים ביותר של הנשמה ולכן דווקא היא מגיעה ב"פנימיות עתיק". | ||
===עניינם בכלי המקדש=== | ===עניינם בכלי המקדש=== | ||
| שורה 18: | שורה 19: | ||
'''מזבח החיצון''' וריח הקרבנות קשור לעניין האכילה, "מזבח דאכיל קרבנין"{{הערה|זהר ח"ג ל"ג א'.}}. ועניינו נקב הימני. כמשל הריח שבמאכל שלא ממשיך לגוף חיות חדשה אלא רק מחזק את החיות הקיימת, כך מחברים הקרבנות את האורות והכלים דאצילות. ובעבודה: אהבה שכלית המתעוררת מהתבוננות '''באלוקות המלובשת''' בעולמות{{הערה|וראה תניא פרק מ"ג, שהיא הנקראת "אהבת עולם".}}, אהבה על פי טעם ודעת, המבררת רק את '''כוחותיה''' של קליפת נוגה (אך לא את מהותה ועצמותה). | '''מזבח החיצון''' וריח הקרבנות קשור לעניין האכילה, "מזבח דאכיל קרבנין"{{הערה|זהר ח"ג ל"ג א'.}}. ועניינו נקב הימני. כמשל הריח שבמאכל שלא ממשיך לגוף חיות חדשה אלא רק מחזק את החיות הקיימת, כך מחברים הקרבנות את האורות והכלים דאצילות. ובעבודה: אהבה שכלית המתעוררת מהתבוננות '''באלוקות המלובשת''' בעולמות{{הערה|וראה תניא פרק מ"ג, שהיא הנקראת "אהבת עולם".}}, אהבה על פי טעם ודעת, המבררת רק את '''כוחותיה''' של קליפת נוגה (אך לא את מהותה ועצמותה). | ||
'''מזבח הזהב''' עליו מקטירים קטורת הוא עניינו של נקב הימני. דהיינו, היות מזבח זה "פנימי" רומז לאהבת פנימיות הלב הבאה מהתבוננות '''בהפלאת''' אור אין סוף, אהבה שלמעלה מטעם ודעת המבטלת גם את מהותה ועצמות הקליפות (זדונות נהפכים לו לזכויות{{הערה|גמרא יומא פ"ו ב' | '''מזבח הזהב''' עליו מקטירים קטורת הוא עניינו של נקב הימני. דהיינו, היות מזבח זה "פנימי" רומז לאהבת פנימיות הלב הבאה מהתבוננות '''בהפלאת''' אור אין סוף, אהבה שלמעלה מטעם ודעת המבטלת גם את מהותה ועצמות הקליפות (זדונות נהפכים לו לזכויות{{הערה|גמרא יומא פ"ו ב'}}. | ||
אמנם, כל הנ"ל הוא בכללות. אך בפרטות '''שתי''' הבחינות הן בקטורת בלבד: קטורת של כל השנה וקטורת של יום הכיפורים (וכשמדובר באופן כזה, אזי ריח הקרבנות הוא חלק מעניין האכילה){{הערה|הערת הרבי בלקו"ש ח"ה בהוספות לפרשת וישלח, הערה 102.}}. | אמנם, כל הנ"ל הוא בכללות. אך בפרטות '''שתי''' הבחינות הן בקטורת בלבד: קטורת של כל השנה וקטורת של יום הכיפורים (וכשמדובר באופן כזה, אזי ריח הקרבנות הוא חלק מעניין האכילה){{הערה|הערת הרבי בלקו"ש ח"ה בהוספות לפרשת וישלח, הערה 102.}}. | ||
| שורה 29: | שורה 30: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | ||
[[קטגוריה:אברי הגוף]] | |||
גרסה אחרונה מ־00:46, 3 בספטמבר 2024
| איברי גוף האדם |
|---|
| מושגים כלליים |
| ראש • פנים • נשימה • דם • גידים • ורידי הדם • עורקים • עצבים • בשר • עצמות • עור • שערות הראש והזקן |
| איברי הראש |
| גולגולת • מצח • מוח • קרום שעל המוח • אויר שבין המוח לגלגולת • קרום שעל האויר • שערות הראש והזקן • זקן • עיניים • עפעפיים • אוזניים • אף • פה • שפתיים • לשון • חיך • שיניים • צואר - (קנה, ושט וורידים) • עורף • לחיים • סנטר |
| איברי הגוף |
| בית החזה • בית השחי • בטן • טבור • אגן • לב • ריאות • כליות • כיס המרה • כבד • קיבה • איברי הפסולת • איברי ההולדה • סיומא דגופא • יסוד דנוקבא |
| גפיים |
| כתפיים • ידיים • רגליים • עקב • אצבעות • ציפורניים |
| ראו גם |
| אשר יצר • בריאות ורפואה • אדם - מין המדבר (תבנית) |
האף (שברוב המקומות נקרא "חוטם") הוא מקום כניסת הנשמה לגוף, וכמאמר חז"ל[1] "מי שנפלה עליו מפולת צריכים לבדוק אותו עד חוטמו", שמשם היא נכנסת ומשם היא יוצאת[2]. ומכיון שעיקר הנשמה הוא שכל[3] נקרא החוטם שער המוחין (דהיינו, המוחין הם תחילת הנשמה המלובשת בגוף[4], ונכנסים דרך שער החוטם, ומתלבשים תחילה במוח).
תחילת ציור האדם[עריכה | עריכת קוד מקור]
החוטם הוא תחילת "ציור" האדם. עניינו של האדם הוא התכללות שלושת הקוים (ימין, שמאל ואמצע), והחוטם הוא המקום הגבוה ביותר בו ניכרים שלושת הקוים (שני הנקבים והמחיצה שביניהם). מטעם זה אמרו חז"ל"[5] "אין מעידיו אלא על פרצוף פנים עם החוטם (מה שאין כן המצח הוא למעלה מבחינת אדם שבאדם).
נקבי החוטם (פרדשקא הימני והשמאלי)[עריכה | עריכת קוד מקור]
שני נקבי החוטם[6] הם שתי מדרגות, וכמאמר הזוהר[7]"מחד נוקבא (נקב הימני) חיין ומחד נוקבא (נקב השמאלי) חיין דחיין". ומבואר בזה דבנקב הימני נמשך המקיף דאור ישר (מקיף דחיה, המגיע בחיצוניות עתיק) ובשמאלי המקיף דאור חוזר (המקיף דיחידה המגיע בפנימיות עתיק)[8][9].
עניינם בעבודה[עריכה | עריכת קוד מקור]
נקב הימני היא העבודה "מלמעלה למטה"; העבודה בתפילה תורה ומצוות, הממשיכה גילוי אלקות בתוך העולם הזה הגשמי.
נקב השמאלי היא העבודה "מלמטה למעלה"; עבודת התגברות על מניעות ועיכובים, העלמים והסתרות – להעלות את העולם ולעשותו כלי לאלקות (גילוי בו האמת הפנימית שלו. שלא זו בלבד שאינו מפריע אלא עוד זאת שמסייע לקדושה). עבודה קשה זו מעוררת את כוחותיה הפנימיים ביותר של הנשמה ולכן דווקא היא מגיעה ב"פנימיות עתיק".
עניינם בכלי המקדש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחוטם נמצא חוש הריח, ושני הנקבים שבו הם כנגד שני המזבחות[10].
מזבח החיצון וריח הקרבנות קשור לעניין האכילה, "מזבח דאכיל קרבנין"[11]. ועניינו נקב הימני. כמשל הריח שבמאכל שלא ממשיך לגוף חיות חדשה אלא רק מחזק את החיות הקיימת, כך מחברים הקרבנות את האורות והכלים דאצילות. ובעבודה: אהבה שכלית המתעוררת מהתבוננות באלוקות המלובשת בעולמות[12], אהבה על פי טעם ודעת, המבררת רק את כוחותיה של קליפת נוגה (אך לא את מהותה ועצמותה).
מזבח הזהב עליו מקטירים קטורת הוא עניינו של נקב הימני. דהיינו, היות מזבח זה "פנימי" רומז לאהבת פנימיות הלב הבאה מהתבוננות בהפלאת אור אין סוף, אהבה שלמעלה מטעם ודעת המבטלת גם את מהותה ועצמות הקליפות (זדונות נהפכים לו לזכויות[13].
אמנם, כל הנ"ל הוא בכללות. אך בפרטות שתי הבחינות הן בקטורת בלבד: קטורת של כל השנה וקטורת של יום הכיפורים (וכשמדובר באופן כזה, אזי ריח הקרבנות הוא חלק מעניין האכילה)[14].
בעל החוטם[עריכה | עריכת קוד מקור]
מבאר הרבי הצ"צ[15], שמאמר חז"ל לבעל החוטם אני מתפלל[16] מכוון לעיתים לאריך אנפין ולעיתים לאור אין סוף. דהיינו, כאשר ז"א נקרא אדם אז א"א נקרא בעל החוטם[17], ו"אדם גדול"[18].
אבל לגבי אוא"ס אריך אנפין הוא בחינת אדם בלבד, ואז אור אין סוף הוא בעל החוטם[19].
הערות שוליים
- ↑ יומא פ"ה א'.
- ↑ בחיי בראשית ב' ז'.
- ↑ ראה תניא פרק י', שנפש האלוקית משכנה במוחין ומשם מתפשטת ללב ומשם לכל האיברים.
- ↑ עצם המוחין דוקא, ולא התפשטותם. התפשטות המוחין היא השכל המתלבש בדיבור והוא עניין אחר. וראה אריכות בזה בד"ה והניף ידו תשי"א.
- ↑ משנה יבמות ט"ז ג'.
- ↑ הנקראים בקבלה ובחסידות "פרדשקא".
- ↑ באדרא רבא, ח"ג עמ' ק"ל.
- ↑ בשעה שהקדימו תער"ב אות רכב, והניף ידו תשי"א
- ↑ בעל הקול ברמה ביאר בפירושו הפוך אך אדמו"ר הרש"ב והרבי שללו את פירושו. המשך תער"ב עמ' תמח. מאמר ד"ה והיה ביום ההוא גו' והחרים, אחרון של פסח תשכ"ב, נדפס בספר המאמרים פסח חלק ב' עמ' קכט. ובעריכה מחודשת בתורת מנחם התוועדויות עמ' 323.
- ↑ לכל סעיף זה ראה המשך תערב ש"פ לך לך תרד"ע, והערת הרבי בהוספות ללקו"ש ח"ה ש"פ וישלח הערה 102.
- ↑ זהר ח"ג ל"ג א'.
- ↑ וראה תניא פרק מ"ג, שהיא הנקראת "אהבת עולם".
- ↑ גמרא יומא פ"ו ב'
- ↑ הערת הרבי בלקו"ש ח"ה בהוספות לפרשת וישלח, הערה 102.
- ↑ אוה"ת תהילים תרס"ט.
- ↑ זח"ג נשא דק"ל ע"ב.
- ↑ כי "חוטם" היא המשכה פנימית שמעשה התחתונים נוגעים לה, ואילו בעל החוטם היא בחינת המקיף שאין מעשה התחתונים נוגעים שם.
- ↑ כי גם בו שייכת בחינת החוטם, אלא שהיא בבחינת גדלות, "בעל" החוטם. וכמו שכתוב בכתבי האריז"ל בפירוש והבאת שלום בין אדם (אריך אנפין) לחבירו (זעיר אנפין)- שאריך אנפין הוא "חבירו" של זעיר אנפין.
- ↑ כך מבארת החסידות את הפסוק בישעיהו (מ"ח ט') "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך": מלכות דאין סוף אחטם לך- יאיר בבחינת אדם שהוא א"א או ז"א.