שמואל גרונם אסתרמן: הבדלים בין גרסאות בדף

נולד ב[[ז'עמבין]] בשנת [[תרי"ג]]{{הערה|י"א שנולד בשנת [[תר"כ]], ויש אומרים שנולד עוד לפני שנת [[תרי"ג]].}}, בצעירותו נתגלגלו לידיו [[ספרי חב"ד]] והוא הגה בהם, הוא השתדל מאוד שה[[משפיע]] ר' [[אברהם לנדא]] יגיע לכהן ברבנות בז'עמבין, ואכן, בזכות גרונם הגיע ר' אברמק'ה ל[[עיירה]]{{הערה|ראה בהרחבה בספר [[חסידים הראשונים]] (ר' [[ישראל אלפנביין]]) חלק ב' פ"א.}}.

לאחר חתונתו המשיך להתגורר בז'עמבין והי' ל[[מלמד תינוקות|מלמד]].

עם ייסודה של ישיבת [[תומכי תמימים בליובאוויטש]] בשנת [[תרנ"ז]] מונה על ידי [[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[משפיע]] ראשי בסניף המרכזי - [[תומכי תמימים זעמבין]]. בקיץ [[תר"ס]] עקב [[שריפה]], עקרה הישיבה בראשות ר' גרונם ל[[קובליץ]], והיותה את [[תומכי תמימים קובליץ]]. בקיץ [[תרס"א]] חזרו ל[[ליובאוויטש]]. ב[[תרס"ג]] חזרו שוב לז'עמבין, וב[[תרס"ה]] התיישבו באופן סופי בליובאוויטש, ור' גרונם החל מכהן כמשפיע ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]]{{הערה|מקור: [[ספר התמימים]] חלק א' בעריכת ר' [[יצחק גנזבורג]]}}.

ר' שמואל גרונם שימש כמשפיע ראשי בישיבה, וכל תלמידי' עברו תחת שרביטו. הוא שימש להם כאב, אם, מורה ומחנך. היה מוסר שיעורים מדי שבוע לכל כתה, מתוועד באופן רציף ועוקב בצורה מדוייקת על כל בחור. יחד עם [[אדמו"ר הריי"צ]] ור' [[יחזקאל פייגין]], שימש כחבר בוועדה הנסתרת של הקבלה לישיבה.

בתחילת עבודתו כמשפיע, העביר אדמו"ר הריי"צ הוראות כיצד לחנך את הבחורים בשם אביו [[אדמו"ר הרש"ב]]. הוראות אלו נדפסו מאוחר יותר כ"[[כללי החינוך וההדרכה]]".

על [[התקשרות]]ו ל[[אדמו"ר הרש"ב]] ניתן ללמוד מפתגם החסידים{{הערה|רשימות רש"ב נאטיק}} כי מעולם לא היה לו רבי חי.{{הערה|היו כאלו שפקפקו בכך והתנגדו לפתגם זה, אלא שלאחר שנים אומת הפתגם... ראה 'מבוא' לספר [[רשימות דברים]] מהדורת [[תשס"ט]].}}.

רש"ג לא חפץ בתחילה ללמד [[מאמר]]י [[אדמו"ר הרש"ב]] אלא מאמרי [[אדמו"ר המהר"ש]], דבר שהוביל למרמור מצד ה[[תמימים]], לבסוף על פי ציווי ההנהלה החל ללמד גם מאמרי הרש"ב, אלא ששם דגש יותר על מאמרי אדמו"ר המהר"ש{{הערה|כאשר הגיע ר' [[זלמן משה היצחקי]] ל[[ליובאוויטש]] סירב להיכנס לשיעורי רש"ג. [[הרבי הרש"ב]] שאלו מדוע, והוא ענה: "כיוון שהוא אינו מקושר לרבי". [[אדמו"ר הרש"ב]] חייך ופטרו לשלום...-[[אנשים חסידים היו]].}}

[[אדמו"ר הריי"צ]] סבל אז מטיפוס, וכאשר הגיע ל[[רוסטוב]] הידיעה הסתירו אותה מאדמו"ר הריי"צ מחשש לבריאותו. רק לאחר כשלושה חודשים הודיעו לו על הפטירה.

במשך השנים מסר ר' גרונם עשרות שיעורים ב[[חסידות]], ביחוד ב[[ספר התניא]] ובמאמרי [[אדמו"ר המהר"ש]]. רבים מתלמידיו רשמו את ביאוריו{{הערה|ביאוריו על ה[[תניא]] - חלקם נלקטו לתוך [[ליקוטי ביאורים בספר התניא]] (על ידי הרב [[יהושע קארף]]), חלק גדול נמצא ב[[ספריית אגודת חסידי חב"ד]] (ונדפס בחוברת מיוחדת בשנת [[תשס"ז]].) וחלק נוסף נותר בידי אספנים פרטיים. חלק מביאוריו נמסרו כשיעורים על ידי תלמידיו - ביניהם ידועים: הרב [[שמואל לויטין]] (נאסף ב[[ניצוצי אור]]), הרב [[שאול דובער זיסלין]] והרב [[שמואל נוטיק]]. בודדים משיעוריו ב[[מאמר]]ים נאספו בספריית אגודת חסידי חב"ד ב'אוסף רש"ג פוקינג', ובאוספים אחרים.}}.

ביאוריו מתאפיינים בעמקות וברחבות, תוך דיוק בכל פסיק ותג של [[ספר התניא]], הוא מרבה לקשר את הנאמר בספר לספרי [[חסידות]] אחרים, בעיקר לספרי [[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערה|לעומת ביאורי [[ר' שילם]] קוראטין המקושרים בדרך-כלל ל[[:קטגוריה:ספרי אדמו"ר האמצעי|תורת הרבי האמצעי]], וביחוד ל[[אמרי בינה]], וראה גם כן בספר [[זכרון לבני ישראל]].}}.

בניגוד{{הערה|ראה בהרחבה בספר [[זכרונותי (ששונקין)|זכרונותי]] לרב [[נחום שמריהו ששונקין]].}} לר' [[מיכאל בלינער]] - [[התוועדות|התוועדויותיו]] של ר' גרונם היו מלאות ועמוסות ב[[סיפור]]י [[חסיד]]ים מן העבר, סיפורים על [[אדמו"רי חב"ד]] ועל חסידים גדולים, סיפורי צדיקים ואמרו.

סיפוריו ואמרותיו נלקטו בסדרת 'רשימות' ו'[[רמ"ח אותיות]]', שיו"ל על ידי '[[קה"ת]]' ו[[מרחפת]]{{הערה|על רושמי הסיפורים וכו' - ראה להלן.}}.