שינויים

'''המגילה הראשונה''' שבידינו העניק הרבי [[אדמו"ר מהר"ש|המהר"ש]] לבנו [[אדמו"ר הרש"ב|הרש"ב]], ממנו עברה לבנו יחידו [[אדמו"ר הריי"ץ|הריי"ץ]], שהביא אותה יחד איתו לאמריקה. עקב הטלטלות שעברה במהלך המלחמה [[השואה|המלחמה]] היא הייתה זקוקה לשיפוץ מאסיבי, ונמסרה ע"י הרבי לסופר סת"ם בבראונסווילב[[בראונזוויל]]{{הערה|בניו יורק, שכונה צמודה לקראון הייטס.}} שישפץ אותה. הסופר (שלא היה בקי בכתב אדמו"ר הזקן) ראה בהוראה עבודת קודש ונתינת רשות, ועשה בה תיקונים רבים בלי שהקפיד לשמר את צורת האותיות (ויש אומרים שמטעם זה מה שהדפיס ממנה הרבי ב[[ספר התולדות]] של הרבי המהר"ש{{הערה|מול עמוד 21.}}, על מנת שילמדו ממנה{{הערה|לקוטי שיחות חט"ז ע' 255: "מטעמי זהירות בכתבי הקודש, הנה לא נראה לי כלל כשמדפיסים פסוקים כתובים בכתב סת"ם, אפילו בספרי הלכה ואגדה ועאכו"כ בספרי תולדות... ומובן שאינו דומה למה שהדפיסו עמוד ממגלת אסתר כיון שאין בה השם, והי' בזה גם מעין הוראה לרבים באופן כתיבת המגילה".}} טושטש במתכוון).

לר' מנחם מענדל היה בן חולה עפילעפסיה{{הערה|לכאורה היה זה בנימין (מזיווגו השלישי), שידוע שנפטר בעודו נער (ולא בנו ישראל דובער מזיווגו השני) - אך הדבר צריך בירור.}} שטופל (עד פטירתו בגיל י"ח) על ידי [[שניאור זלמן שניאורסון (פריז)|שניאור זלמן שניאורסון]] ורעיתו. לאות תודה (וגם בידעו שאין לו יורשים, וכפי הנראה רצה שהמגילה תשאר עכ"פ במשפחת בית הרב) העניק להם מנחם מענדל את המגילה(נראה שהכרת תודה זו הייתה כה גדולה עד שהנעניק את המגילה להם למרות שבנו הבכור היה בחיים וכן שתי בנות. יתכן שחלק משיקול הדעת היה שבסופו של דבר גם כך נשארה המגילה במשפחת בית הרב על כל פנים) . מהזוג שניאורסון עברה המגילה לביתם הדסה{{הערה|היה להם גם בן שהאריך ימים, וצריך בירור האם המגילה נמסרה לבן ורק בהסתלקותו עברה לבת, או שהבת הייתה הגדולה והמגילה נמסרה ישירות אליה.}}, שנישאה ל[[אליהו חיים קרליבך]]. נכון להיום המגילה היא רכושן של חמש האחיות בנותיה של הדסה.

ג. ישנם במגילה זו ישנם עשרה שינויים של חסר/ יתיר ביחס לכתר ל[[כתר ארם צובא{{הערה|שלרוב הדיעות הוא הספר שהגיה בן אשר בטבריה לערך בשנת ד'תרץ (930 למניינם) – לפני כ1,100 שנים, ועליו סמך הרמבם בפסקיו ביד החזקה. ספר זה נשתמר בשלימותו עד שנעלם בפרעות בחלב שבסוריה בשנת 1947, ולאחר כעשר שנים הופיע פתאום בלי שום הסבר בידיו של מר יצחק בן צבי - כשהוא קרוע וחסר. יצחק בן צבי לא סיפק מעולם מידע כיצד הגיע הספר לידיו, או מדוע הוא חסר וקרוע.}}, אך חלק גדול מהם מופיע גם בנוסחאות אחרות של המגילה{{הערה|והם נוסח מנחת שי, ברדיטשב, תימן לפי הרב רצאבי, נוסח תימן שבספריה הלאומית ונוסח ספרד לפי מגילת מהר"ם זבארו שהגיע בשלימותו לידינו.}}. (לגבי יחסו של הרבי לספר העתיק, יש לציין מה שהביא בהתקשרות{{הערה|גליון 746 עמ' 15.}}, שהבעל-קורא הוותיק הרב יוסף יצחק שי' אופן (שהתעניין הרבה בפרטי המסורה) מספר, שפעם ענה הרבי למישהו ביחידות, שבתנ"ך 'קורן' [וכן בתנ"ך 'ברויאר'] מכריעים על-פי המסורה של 'כתר ארם צובה', שהיא מסורה ספרדית, ואין בזה הכרעה לפי המסורה האשכנזית, ע"כ. מאידך, אומר הרב אופן, שחומש 'תורה תמימה' (וכן 'העמק דבר') מוסר את המסורה במדוייק "כמנהג מדינתנו", ולכן השתמש בו הרבי, ומשום-כך הסתמכו עליו רבים מאנ"ש, כולל הרב שוסטערמאן(].

יש להעיר, שרובא רובא דרובא של השינויים הנ"ל הם רק במגילה שנמצאת בספריה, ואילו אבל המגילה שבחזקת הבנות לבית קרליבך היא בנוסח ברדיטשב הרגיל (למעט שני השינויים שגם בנוסח ברדיטשב עצמו יש מחלוקת לגביהם. המנחת שי{{הערה|שם=נוסח מנחת שי|לגבי מחלוקת זו נוסח זה והראיות לאמינותו הגדולה ראה [[http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=12797 מאמר הרב ברויאר בפורום אוצר החכמה]]}}, (למעט "ואיש לא עמד '''ב'''פניהם"{{הערה|אסתר ט ב.}} שהוא בנוסח אשכנז שלפני הגהות המנחת שי).

ואולי יש לומר, שמטעם זה צין הרבי בספר המנהגים שני שינויים בלבד – שרק הם המשותפים לשתי המגילות{{הערה|אמנם יש במגילה שני שינויים משותפים נוספים: ("והלבשו" חסר י', "לקיים" בשני י'), אבל אלו אינם מיוחדים בדווקא לחב"ד (אלא הם על פי נוסח המנחת שי המוגה והמדוייק, וראה בהערה הקודמת) - וממילא אין מקומם בספר המנהגים.}}.