הבדלים בין גרסאות בדף "דן"
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) מ (הוספת קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל 120 באמצעות HotCat) |
|||
| (6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | '''דָּן''' הוא בנו של [[יעקב אבינו]] מאימו [[בלהה]] שפחת [[רחל אימנו]]. | + | '''דָּן''' הוא בנו החמישי של [[יעקב אבינו]] מאימו [[בלהה]] שפחת [[רחל אימנו]]. |
==לידתו ושמו== | ==לידתו ושמו== | ||
| − | ב[[פרשת ויצא]] | + | ב[[פרשת ויצא]] מספרת התורה על עקרותה של רחל ועל קנאתה ב[[לאה]] אחותה שילדה כבר ארבעה בנים. רחל נותנת ליעקב את [[בלהה]] שפחתה כדי לזכות על ידי כך בבנים. יעקב נושא את בלהה וכך נולד דן: |
{{ציטוט|וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה. וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב. וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן|מקור=בראשית ל, א-ו.}} | {{ציטוט|וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה. וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב. וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן|מקור=בראשית ל, א-ו.}} | ||
| − | רחל היא זו שקראה את שמו של דן על שם שנתחייבה בדין אצל אלוקים ונידונה לעקרות וכעת זוכתה בדין וזכתה לבן על ידי בלהה{{הערה|רש"י מבראשית רבה פרשה עה, ז.}}. | + | רחל כגבירת בלהה היא זו שקראה את שמו של דן, על שם שנתחייבה בדין אצל אלוקים ונידונה לעקרות וכעת זוכתה בדין וזכתה לבן על ידי בלהה{{הערה|רש"י מבראשית רבה פרשה עה, ז.}}. |
לדן נולד בן יחיד "חושים", כנזכר בתורה במניין השבעים נפש שירדו למצרים "ובני דן חושים"{{הערה|בראשית מו, כג.}}. חושים שהיה כבד שמיעה ערף את ראשו של [[עשיו]] בעת הוויכוח על בעלות [[מערת המכפלה]] בקבורת יעקב{{הערה|סוטה יג, א.}}. | לדן נולד בן יחיד "חושים", כנזכר בתורה במניין השבעים נפש שירדו למצרים "ובני דן חושים"{{הערה|בראשית מו, כג.}}. חושים שהיה כבד שמיעה ערף את ראשו של [[עשיו]] בעת הוויכוח על בעלות [[מערת המכפלה]] בקבורת יעקב{{הערה|סוטה יג, א.}}. | ||
| − | מצאצאיו של דן | + | מצאצאיו של דן נמנה אהליאב בן אחיסמך שעל פי ציווי ה' הופקד על מלאכת בניית [[המשכן]] וכליו יחד עם בצלאל בן אורי משבט [[יהודה]]. במלאכת המשכן השווה ה' את אהליאב משבט דן מן הירודין שבשבטים מבני השפחות לבצלאל מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל{{הערה|רש"י שמות לה, לד. וראה [https://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/31/12/3/index.htm לקוטי שיחות חל"א ויקהל שיחה ג'].}}. |
| − | על אף | + | על אף שלדן היה רק בן אחד, שבט דן היה מרובה באוכלוסין יחסית לשבטים האחרים{{הערה|רק שבט יהודה היה גדול ממנו ומנה 74,600 איש.}}. ב[[מניין בני ישראל]] שב[[פרשת במדבר]] נמנו 62,700 גברים מגיל 20 ומעלה בשבטו של דן{{הערה|במדבר א, לט.}}. |
| − | שבט דן היה ממוקם בעת חניית בני ישראל סביב ל[[משכן]] במדבר בצד [[צפון]], ותחת דגלו חנו שני שבטים נוספים, אשר | + | שבט דן היה ממוקם בעת חניית בני ישראל סביב ל[[משכן]] במדבר בצד [[צפון]], ותחת דגלו חנו שני שבטים נוספים, [[אשר]] ו[[נפתלי]]. בעת מסע המחנה נסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות, והיות שהוא היה מרובה באוכלוסין משני השבטים שהלכו עמו, בני שבט דן נמשכו והלכו אחרונים מכל מחנה ישראל, וכל מי שהיה מאבד דבר היו מחזירים לו{{הערה|הובא ברש"י במדבר י, כה. מירושלמי מסכת עירובין ה, א.}}. |
| − | בברכת יעקב לבניו | + | בברכת יעקב לבניו ב[[פרשת ויחי]], מוזכר דן במקום השביעי, מיד לאחר בניה של לאה, כבכור בני השפחות: |
{{ציטוט|דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'|מקור=בראשית מט, טז.}} | {{ציטוט|דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'|מקור=בראשית מט, טז.}} | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
יעקב מתנבא על [[שמשון הגיבור]] שיעמוד מצאצאיו של דן והוא ידין את ישראל וינקום נקמתם מפלישתים. וכמו נחש הנושך בעקב הסוס ומפיל את הרוכב, כך שמשון שבר את עמודי התווך של הבניין והרג את סרני פלשתים. | יעקב מתנבא על [[שמשון הגיבור]] שיעמוד מצאצאיו של דן והוא ידין את ישראל וינקום נקמתם מפלישתים. וכמו נחש הנושך בעקב הסוס ומפיל את הרוכב, כך שמשון שבר את עמודי התווך של הבניין והרג את סרני פלשתים. | ||
| − | בברכת [[משה רבנו]] לשבט דן בפרשת [[וזאת הברכה]] מוזכרת גבורתו של שבט דן שהיה יושב ליד הגבול בנחלתו | + | ב[[ילקוט שמעוני]] מובא על הפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו"{{הערה|ילקוט שמעוני שמות א, ו-ז.}} שדן נולד ב[[ט' באלול]] ונפטר בן מאה עשרים וחמש שנים ב[[מצרים]]. ב[[יציאת מצרים]] לקחו בני ישראל את כל בני יעקב על מנת לקוברם ב[[ארץ ישראל]]{{הערה|תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה י.}}. |
| + | |||
| + | בברכת [[משה רבנו]] לשבט דן בפרשת [[וזאת הברכה]] מוזכרת גבורתו של שבט דן שנמשל לאריה, שהיה יושב ליד הגבול בנחלתו ב[[ארץ ישראל]]: | ||
{{ציטוט|וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן|מקור=דברים לג, כב.}} | {{ציטוט|וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן|מקור=דברים לג, כב.}} | ||
==בתורת החסידות== | ==בתורת החסידות== | ||
| − | בתורת החסידות והקבלה מבואר שה[[משכן]] נעשה על ידי בצלאל ואהליאב שהן בחינות [[חסד]] ו[[גבורה]]{{הערה|זהר חלק ב' פקודי דרכ"ב סע"א ודרכ"ג סע"א.}}. בצלאל | + | בתורת החסידות והקבלה מבואר שה[[משכן]] נעשה על ידי בצלאל ואהליאב שהן בחינות [[חסד]] ו[[גבורה]]{{הערה|זהר חלק ב' פקודי דרכ"ב סע"א ודרכ"ג סע"א.}}. בצלאל הוא "בצל [[א-ל]]" - בחינת חסד, ואהליאב הוא בחינת גבורות (שהוא למטה דן, בחינת "דָּן יָדִין"). והיינו לפי שצריך להיות "וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי"{{הערה|זכריה ג, ז.}}. עניין תדין הוא ל[[נפש האלוקית]], והוא בדברים, אך ל[[נפש הבהמית]] לא מועילים הדיבורים וצריך להכותה בשבט. וככתוב "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ"{{הערה|דברים טז, יח.}}, שופטים הוא בחינת תדין שהיא לנפש האלוקית, ושוטרים הוא בחינת שבט - לנפש הבהמית{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/zz/oht/otb2/1/30/415a.htm אור התורה בבעלותך תטו].}}. |
| − | [[אדמו"ר המהר"ש]] מבאר מדוע | + | [[אדמו"ר המהר"ש]] מבאר מדוע ממשיל יעקב בברכותיו כמה מהשבטים לחיות טמאות, ודן נמשל לנחש ומהי המעלה בזה. ומבאר, ששורשן הרוחני של החיות והבהמות הטמאות גבוה ונעלה מאד, והא גופא הטעם שירדו ונפלו למטה מאד{{הערה|שלהיותו תחילה ערום מכל ככתוב ""והנחש היה ערום"{{הערה|בראשית ג' א'.}} לכן נתקלל שהיה ארור מכל, ועל ידי הבירור מתעלה לשרשו בתהו כמו קודם [[חטא עץ הדעת]].}}. ואין הכוונה בברכות יעקב (לדן) על הנחש הגשמי כמו שירד ונשפל למטה, אלא על שרשו ומקורו בקדושה. ולפי ערך מעלת דן בעבודתו כך דימה אותו יעקב. שבירר [[נחש הקדמוני|בחינת הנחש]], והתעלה להיות כמו שהוא בשרשו ב[[תוהו]] שלפני (למעלה מ) [[שבירת הכלים|השבירה]]. ועליתו זו רמוזה באותיות המילה "נחש" - אותיות חשן (בחינת [[חשן המשפט]]) שזהו ב[[תיקון]], ובערך זה יובן מעלתו בבחינת התהו. ומכיון שעבודתו בירור הנחש (שהוא הרע היותר גרוע) לכן היה מאסף לכל המחנות.{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/640a/1/4/29.htm תורת שמואל תר"ם ח"א ד"ה גור אריה].}}. |
עוד מבואר{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/641/1/11/108.htm#_ftnref_1432 תורת שמואל תרמ"א ד"ה ראה קראתי בשם].}} שדן קשור עם שם [[אדנ"י]]{{הערה|ראה הגהות מהרח"ו לזהר בלק קצז, א.}} כי שם אדנ"י הוא א' דין{{הערה|ראה ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"ה. סידור תפלת ר"ה רלו, ג. תו"ח בשלח ח"א רמד, א. וש"נ.}}. לעומת זאת יהודה קשור עם שם [[הוי']] כי כל ארבעת האותיות של שם הוי' נמצאים ביהודה. ולכן בצלאל ואהליאב בנו את המשכן שעל ידם נמשך נמשך שם הוי' בשם אדנ"י. ככתוב "ראו קרא הוי' בשם בצלאל", דהיינו שבצלאל קרא והמשיך שם הוי' בשם אדנ"י. אך יחד איתו צריך להיות אהליאב משבט דן כדי שיהיה "יראה את פני האדון הוי'" כמאמר רז"ל לראות בשתי עיניו בחינת יחוד ב' השגחות, ולכן היה צריכים גם אהליאב משבט דן שזהו [[דעת תחתון]], ואז יהיה שילוב שם אדנ"י בהוי' וכך יומשך הגילוי במשכן ומקדש. | עוד מבואר{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/641/1/11/108.htm#_ftnref_1432 תורת שמואל תרמ"א ד"ה ראה קראתי בשם].}} שדן קשור עם שם [[אדנ"י]]{{הערה|ראה הגהות מהרח"ו לזהר בלק קצז, א.}} כי שם אדנ"י הוא א' דין{{הערה|ראה ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"ה. סידור תפלת ר"ה רלו, ג. תו"ח בשלח ח"א רמד, א. וש"נ.}}. לעומת זאת יהודה קשור עם שם [[הוי']] כי כל ארבעת האותיות של שם הוי' נמצאים ביהודה. ולכן בצלאל ואהליאב בנו את המשכן שעל ידם נמשך נמשך שם הוי' בשם אדנ"י. ככתוב "ראו קרא הוי' בשם בצלאל", דהיינו שבצלאל קרא והמשיך שם הוי' בשם אדנ"י. אך יחד איתו צריך להיות אהליאב משבט דן כדי שיהיה "יראה את פני האדון הוי'" כמאמר רז"ל לראות בשתי עיניו בחינת יחוד ב' השגחות, ולכן היה צריכים גם אהליאב משבט דן שזהו [[דעת תחתון]], ואז יהיה שילוב שם אדנ"י בהוי' וכך יומשך הגילוי במשכן ומקדש. | ||
| + | |||
| + | [[הרבי]] מבאר{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/18DQsyK8uXzPiTOW81GKQxAmsPeTaJZoK/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק א', ויחי].}} את התוכן בעבודת ה' של מחנה דן (שחנה בצפון [[המשכן]]) "מאסף לכל המחנות". העבודה דשבט דן היא קבלת עול - "דונו דיני", שמתנהג בכל פרט כפי הוראת השולחן ערוך. שבט דן היה לו קבלת עול לקיים רצון העליון ולכן נסע באחרונה כדי להחזיר את האבידות של שאר בני ישראל. שאמרו חז"ל "איזהו שוטה זה המאבד מה שנותנים לו", והפירוש הפנימי בזה הוא שלכל אחד ישנו [[מ"ה]] - [[ביטול]], אך יכולים לאבד את בחינת מ"ה. ושבט דן, על ידי עבודתם בקבלת עול, מחזירים לבני ישראל את הביטול דמ"ה. | ||
{{השבטים}} | {{השבטים}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:השבטים]] | [[קטגוריה:השבטים]] | ||
| + | [[קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל 120]] | ||
גרסה אחרונה מ־21:24, 29 באוגוסט 2023
דָּן הוא בנו החמישי של יעקב אבינו מאימו בלהה שפחת רחל אימנו.
לידתו ושמו[עריכה]
בפרשת ויצא מספרת התורה על עקרותה של רחל ועל קנאתה בלאה אחותה שילדה כבר ארבעה בנים. רחל נותנת ליעקב את בלהה שפחתה כדי לזכות על ידי כך בבנים. יעקב נושא את בלהה וכך נולד דן:
וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה. וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב. וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן
— בראשית ל, א-ו.
רחל כגבירת בלהה היא זו שקראה את שמו של דן, על שם שנתחייבה בדין אצל אלוקים ונידונה לעקרות וכעת זוכתה בדין וזכתה לבן על ידי בלהה[1].
לדן נולד בן יחיד "חושים", כנזכר בתורה במניין השבעים נפש שירדו למצרים "ובני דן חושים"[2]. חושים שהיה כבד שמיעה ערף את ראשו של עשיו בעת הוויכוח על בעלות מערת המכפלה בקבורת יעקב[3].
מצאצאיו של דן נמנה אהליאב בן אחיסמך שעל פי ציווי ה' הופקד על מלאכת בניית המשכן וכליו יחד עם בצלאל בן אורי משבט יהודה. במלאכת המשכן השווה ה' את אהליאב משבט דן מן הירודין שבשבטים מבני השפחות לבצלאל מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל[4].
על אף שלדן היה רק בן אחד, שבט דן היה מרובה באוכלוסין יחסית לשבטים האחרים[5]. במניין בני ישראל שבפרשת במדבר נמנו 62,700 גברים מגיל 20 ומעלה בשבטו של דן[6].
שבט דן היה ממוקם בעת חניית בני ישראל סביב למשכן במדבר בצד צפון, ותחת דגלו חנו שני שבטים נוספים, אשר ונפתלי. בעת מסע המחנה נסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות, והיות שהוא היה מרובה באוכלוסין משני השבטים שהלכו עמו, בני שבט דן נמשכו והלכו אחרונים מכל מחנה ישראל, וכל מי שהיה מאבד דבר היו מחזירים לו[7].
בברכת יעקב לבניו בפרשת ויחי, מוזכר דן במקום השביעי, מיד לאחר בניה של לאה, כבכור בני השפחות:
דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל; יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'
— בראשית מט, טז.
יעקב מתנבא על שמשון הגיבור שיעמוד מצאצאיו של דן והוא ידין את ישראל וינקום נקמתם מפלישתים. וכמו נחש הנושך בעקב הסוס ומפיל את הרוכב, כך שמשון שבר את עמודי התווך של הבניין והרג את סרני פלשתים.
בילקוט שמעוני מובא על הפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו"[8] שדן נולד בט' באלול ונפטר בן מאה עשרים וחמש שנים במצרים. ביציאת מצרים לקחו בני ישראל את כל בני יעקב על מנת לקוברם בארץ ישראל[9].
בברכת משה רבנו לשבט דן בפרשת וזאת הברכה מוזכרת גבורתו של שבט דן שנמשל לאריה, שהיה יושב ליד הגבול בנחלתו בארץ ישראל:
וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן
— דברים לג, כב.
בתורת החסידות[עריכה]
בתורת החסידות והקבלה מבואר שהמשכן נעשה על ידי בצלאל ואהליאב שהן בחינות חסד וגבורה[10]. בצלאל הוא "בצל א-ל" - בחינת חסד, ואהליאב הוא בחינת גבורות (שהוא למטה דן, בחינת "דָּן יָדִין"). והיינו לפי שצריך להיות "וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי"[11]. עניין תדין הוא לנפש האלוקית, והוא בדברים, אך לנפש הבהמית לא מועילים הדיבורים וצריך להכותה בשבט. וככתוב "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ"[12], שופטים הוא בחינת תדין שהיא לנפש האלוקית, ושוטרים הוא בחינת שבט - לנפש הבהמית[13].
אדמו"ר המהר"ש מבאר מדוע ממשיל יעקב בברכותיו כמה מהשבטים לחיות טמאות, ודן נמשל לנחש ומהי המעלה בזה. ומבאר, ששורשן הרוחני של החיות והבהמות הטמאות גבוה ונעלה מאד, והא גופא הטעם שירדו ונפלו למטה מאד[15]. ואין הכוונה בברכות יעקב (לדן) על הנחש הגשמי כמו שירד ונשפל למטה, אלא על שרשו ומקורו בקדושה. ולפי ערך מעלת דן בעבודתו כך דימה אותו יעקב. שבירר בחינת הנחש, והתעלה להיות כמו שהוא בשרשו בתוהו שלפני (למעלה מ) השבירה. ועליתו זו רמוזה באותיות המילה "נחש" - אותיות חשן (בחינת חשן המשפט) שזהו בתיקון, ובערך זה יובן מעלתו בבחינת התהו. ומכיון שעבודתו בירור הנחש (שהוא הרע היותר גרוע) לכן היה מאסף לכל המחנות.[16].
עוד מבואר[17] שדן קשור עם שם אדנ"י[18] כי שם אדנ"י הוא א' דין[19]. לעומת זאת יהודה קשור עם שם הוי' כי כל ארבעת האותיות של שם הוי' נמצאים ביהודה. ולכן בצלאל ואהליאב בנו את המשכן שעל ידם נמשך נמשך שם הוי' בשם אדנ"י. ככתוב "ראו קרא הוי' בשם בצלאל", דהיינו שבצלאל קרא והמשיך שם הוי' בשם אדנ"י. אך יחד איתו צריך להיות אהליאב משבט דן כדי שיהיה "יראה את פני האדון הוי'" כמאמר רז"ל לראות בשתי עיניו בחינת יחוד ב' השגחות, ולכן היה צריכים גם אהליאב משבט דן שזהו דעת תחתון, ואז יהיה שילוב שם אדנ"י בהוי' וכך יומשך הגילוי במשכן ומקדש.
הרבי מבאר[20] את התוכן בעבודת ה' של מחנה דן (שחנה בצפון המשכן) "מאסף לכל המחנות". העבודה דשבט דן היא קבלת עול - "דונו דיני", שמתנהג בכל פרט כפי הוראת השולחן ערוך. שבט דן היה לו קבלת עול לקיים רצון העליון ולכן נסע באחרונה כדי להחזיר את האבידות של שאר בני ישראל. שאמרו חז"ל "איזהו שוטה זה המאבד מה שנותנים לו", והפירוש הפנימי בזה הוא שלכל אחד ישנו מ"ה - ביטול, אך יכולים לאבד את בחינת מ"ה. ושבט דן, על ידי עבודתם בקבלת עול, מחזירים לבני ישראל את הביטול דמ"ה.
| השבטים - בני יעקב אבינו | ||
|---|---|---|
| בני לאה | ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון • דינה (בת) | |
| בני רחל | יוסף (מנשה ואפרים) • בנימין | |
| בני בלהה | דן • נפתלי | |
| בני זלפה | גד • אשר | |
הערות שוליים
- ↑ רש"י מבראשית רבה פרשה עה, ז.
- ↑ בראשית מו, כג.
- ↑ סוטה יג, א.
- ↑ רש"י שמות לה, לד. וראה לקוטי שיחות חל"א ויקהל שיחה ג'.
- ↑ רק שבט יהודה היה גדול ממנו ומנה 74,600 איש.
- ↑ במדבר א, לט.
- ↑ הובא ברש"י במדבר י, כה. מירושלמי מסכת עירובין ה, א.
- ↑ ילקוט שמעוני שמות א, ו-ז.
- ↑ תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה י.
- ↑ זהר חלק ב' פקודי דרכ"ב סע"א ודרכ"ג סע"א.
- ↑ זכריה ג, ז.
- ↑ דברים טז, יח.
- ↑ אור התורה בבעלותך תטו.
- ↑ בראשית ג' א'.
- ↑ שלהיותו תחילה ערום מכל ככתוב ""והנחש היה ערום"[14] לכן נתקלל שהיה ארור מכל, ועל ידי הבירור מתעלה לשרשו בתהו כמו קודם חטא עץ הדעת.
- ↑ תורת שמואל תר"ם ח"א ד"ה גור אריה.
- ↑ תורת שמואל תרמ"א ד"ה ראה קראתי בשם.
- ↑ ראה הגהות מהרח"ו לזהר בלק קצז, א.
- ↑ ראה ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"ה. סידור תפלת ר"ה רלו, ג. תו"ח בשלח ח"א רמד, א. וש"נ.
- ↑ לקוטי שיחות חלק א', ויחי.
