|
|
| (29 גרסאות ביניים של 15 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{לעריכה|עריכה בסיסית}} | | {{להשלים|כל הערך=כן}} |
| '''יהדות''' היא כינוי ל[[אמונה]] ב[[הקדוש ברוך הוא|בורא העולם]], באחדותו המוחלטת, ובשלילת כל כוח אחר. כל ה[[כופר]] ב[[עבודה זרה]] נקרא [[יהודי]]{{הערת שוליים|1=[[מסכת מגילה]]. וראה דברי הרבי בזה בערך [[כפירה]].}}. | | ה'''יהדות''' הוא כינוי לתורה וחוקיה שנתנו מהבורא לזרעם של אברהם יצחק ויעקב. היהודי מחוייב ל[[אמונה]] ב[[הקדוש ברוך הוא|בורא העולם]], באחדותו המוחלטת, ובשלילת כל כוח אחר. |
| | ==היסטוריה== |
| | {{ערך מורחב|אבות}} |
| | היהודי הראשון היה [[אברהם אבינו]]. הוא פרסם את [[מלך|מלכות]] השם בעולם, ונלחם עם הכופרים בו ב[[מסירות נפש]]. את דרכו המשיכו [[האבות]] הקדושים, ובניהם השבטים. |
|
| |
|
| == האבות והשבטים ==
| | למרות זאת, ולמרות ש[[האבות]] קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, קיים ספק בספרי האגדה, האם השבטים היה להם דין של [[ישראל]] גם לקולא, הנוגע גם לאותם דינים שאותם אסור לבן נח לעשות ורק לישראל הותרו. אחת מהדוגמאות היא אכילת בן פקועה, שהוא וולד של [[בהמה]] שנמצא במעי אמו לאחר ה[[שחיטה]]. לישראל, שעליו מוגבלת אכילת [[בשר]] [[בהמה]] טהורה בשחיטה, מותר הוולד, מכיון שהוא ניתר בשחיטת אמו. בשונה מכך, לגוי לא הותר הוולד, מכיון שאין השחיטה מתירה אצלו את האכילה. בדומה לכך, אכילת [[בהמה]] מיד לאחר השחיטה בעוד שהיא גוססת, מותרת לישראל מכיון שהיא כבר נשחטה, בשונה מגוי לו לא הותר איסור אבר מן החי עד שתמות לגמרי{{הערה|על פי זה יש המפרשים את מה המובא ב[[רש"י]] בפרשת וישב, כי [[יוסף הצדיק]] הלשין לאביו כי אחיו אוכלים אבר מן החי. לי זה, מובן, כי האמור היה באחד משני אופנים אלו שמותר רק ליהודי לאכול ולא לבן נח, ולמרות שהשבטים סברו שדינם כישראל אף להקל, יוסף הצדיק חלק עליהם וסבר שעליהם להחמיר בכך כבן נח.}} |
|
| |
|
| היהודי הראשון היה [[אברהם אבינו]]. הוא פרסם את [[מלך|מלכות]] השם בעולם, ונלחם עם הכופרים בו ב[[מסירות נפש]]. את דרכו המשיכו האבות הקדושים, ובניהם השבטים.
| | אחרי שהשבטים גלו ל[[מצרים]], ובניהם עברו שעבוד של מאתים ועשר שנים, [[הקדוש ברוך הוא]] הוציאם ממצרים, ולאחר [[שנה]] בלבד, הם קיבלו את ה[[תורה]], ואז הפכו ליהודים גמורים{{הערה|למרות זאת, לא היה להם דין של "גר שנתגייר כקטן שנולד", מכיון שדין זה אמור דווקא כלפי גר מאומה אחרת שעבר אומה, ומכיון שהוא עבר אומה אחרת הוא נחשב לקטן שנולד. בשונה מכך יהדותם של עם ישראל באה להם כאומה, ולא עברו כלל לאומה אחרת, ולכן אנו מוצאים אותם בוכים על משפחותיהם, ופרש"י על עסקי עריות שנאסרו להם, ומכאן שקרובי המשפחה שלהם שלפני מתן תורה נאסרו להם גם לאחריה, מכיון שלא היה להם דין של קטן שנולד.}} |
|
| |
|
| :::'''לערך מורחב: [[אבות]].''' | | ==האמונה היהודית== |
| | {{ערך מורחב|י"ג עיקרי האמונה}} |
| | כל יהודי ויהודי מחויב בלהאמין בי"ג העקרים האמורים ב[[רמב"ם]], ובקב"ה שהם:. |
| | :א. '''מציאות [[ה']]:''' שה' הוא מצוי, והוא היחידי המצוי בשלימות - כי כל שאר הנמצאים תלויים בקיומו, והוא אינו תלוי בקיומם. |
| | :ב. '''[[אחדות ה'|אחדותו]]:''' שה' הוא אחד ו[[אחדות פשוטה|אינו מורכב מחלקים]]. |
| | :ג. '''[[שלילת הגשמות]] ממנו''': שאין לה' [[גוף]] ולא שייך בו שום מאורע [[גשמי]]. |
| | :ד. '''הקדמות''': שה' הוא קדום ולא מחודש, לעומת שאר הדברים שאינם קדומים כי הוא המהווה אותם. |
| | :ה. '''היותו היחיד שראוי לעבדו''': שרק את ה' ראוי לעבוד, ולא שום מציאות אחרת, כי רק לו יש שלטון ו[[בחירה]] ולא לשאר הברואים (כמו [[מלאכים]], [[כוכבים]] וכדומה) - איסור [[עבודה זרה]]. |
| | :ו. '''ה[[נבואה]]''': שיש בין [[אדם (מין)|בני האדם]] אנשים שלמים באישיותם ובחכמתם שיכולים לקבל את השפע האלוקי ולהתנבא. |
| | :ז. '''נבואת [[משה]]''': שמשה רבינו הוא מבחר המין האנושי, והוא הגדול במעלה מכל הנביאים שלפניו ואחריו. |
| | :ח. '''[[תורה מן השמים]]''': שכל ה[[תורה]] שבידינו - [[תורה שבכתב]] ו[[תורה שבעל פה]] על כל פרטיה - ניתנה למשה מאת ה'. |
| | :ט. '''[[נצחיות התורה]]''': שהתורה לא תשתנה ולא תהיה בה תוספת וגרעון. |
| | :י. '''[[השגחה]]''': שה' משגיח ויודע את מעשי בני האדם. |
| | :יא. '''[[שכר ועונש]]''': שה' נותן [[שכר]] למקיימי רצונו ו[[עונש]] לעוברי רצונו. |
| | :יב. '''[[האמונה בביאת המשיח|ביאת המשיח]]''': ש[[מלך המשיח]] יבוא ויתקיימו בו הנבואות שנאמרו עליו (בעיקר זה כלול החיוב [[ציפיה לגאולה|לחכות למשיח]]). |
| | :יג. '''[[תחיית המתים]]'''- ש[[הקב"ה]] יחיה את המתים לעתיד לבוא |
|
| |
|
| למרות זאת, ולמרות שהאבות קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, קיים ספק בספרי האגדה, האם השבטים היה להם דין של [[ישראל]] גם לקולא, הנוגע גם לאותם דינים שאותם אסור לבן נח לעשות ורק לישראל הותרו. אחת מהדוגמאות היא אכילת בן פקועה, שהוא וולד של בהמה שנמצא במעי אמו לאחר ה[[שחיטה]]. לישראל, שעליו מוגבלת אכילת בשר בהמה טהורה בשחיטה, מותר הוולד, מכיון שהוא ניתר בשחיטת אמו. בשונה מכך, לגוי לא הותר הוולד, מכיון שאין השחיטה מתירה אצלו את האכילה. בדומה לכך, אכילת בהמה מיד לאחר השחיטה בעוד שהיא גוססת, מותרת לישראל מכיון שהיא כבר נשחטה, בשונה מגוי לו לא הותר איסור אבר מן החי עד שתמות לגמרי{{הערת שוליים|על פי זה יש המפרשים את מה המובא ב[[רש"י]] בפרשת וישב, כי [[יוסף הצדיק]] הלשין לאביו כי אחיו אוכלים אבר מן החי. לי זה, מובן, כי האמור היה באחד משני אופנים אלו שמותר רק ליהודי לאכול ולא לבן נח, ולמרות שהשבטים סברו שדינם כישראל אף להקל, יוסף הצדיק חלק עליהם וסבר שעליהם להחמיר בכך כבן נח.}}
| | ==החיים היהודיים== |
| | ===התורה=== |
| | {{ערך מורחב|תורה}} |
| | התורה הינה שם כללי לכתבי קודש שדרכם יכול היהודי להתקשר עם [[הקב"ה]], התורה כוללת גם את [[תורה שבעל פה]] וגם את [[התורה שבכתב]]. |
|
| |
|
| אחרי שהשבטים גלו ל[[מצרים]], ובניהם עברו שעבוד של מאתים ועשר שנים, הקדוש ברוך הוא הוציאם ממצרים, ולאחר [[שנה]] בלבד, הם קיבלו את ה[[תורה]], ואז הפכו ליהודים גמורים{{הערת שוליים|למרות זאת, לא היה להם דין של "גר שנתגייר כקטן שנולד", מכיון שדין זה אמור דווקא כלפי גר מאומה אחרת שעבר אומה, ומכיון שהוא עבר אומה אחרת הוא נחשב לקטן שנולד. בשונה מכך יהדותם של עם ישראל באה להם כאומה, ולא עברו כלל לאומה אחרת, ולכן אנו מוצאים אותם בוכים על משפחותיהם, ופרש"י על עסקי עריות שנאסרו להם, ומכאן שקרובי המשפחה שלהם שלפני מתן תורה נאסרו להם גם לאחריה, מכיון שלא היה להם דין של קטן שנולד.}}
| | התורה הינה אחד המרכיבים החשובים ביהדות שרק דרכה אפשר לקיים את המצוות, וכן גם לימוד תורה בעצמו הינו מצווה בפני עצמה ודרך להרגיש את [[הקב"ה]]. |
|
| |
|
| == נביאים ==
| | מהתורה שבעל פה נכתבה ההלכה שמסכמת את הדרך איך לנהוג בפועל בעולם וקיים את מצוות התורה. |
|
| |
|
| כבר במצרים היה רצון השם שישראל ימשכו אחרי מנהיג שיקשר אותם לבורא ויהיה [[ממוצע המחבר]], וככזה שימש [[משה רבינו]] גדול הנביאים. את דרכו המשיך תלמידו המובהק [[יהושע בן נון]], ואחריו המשיכו את הקשר של ממוצע המחבר כל הנביאים, איש איש בדורו.
| | ===שבת וחגי ישראל=== |
| | {{ערך מורחב|ערך=[[שבת]] {{*}} [[תשרי]] {{*}} [[חנוכה]] {{*}} [[פורים]] {{*}} [[פסח]] {{*}} [[שבועות]] {{*}} }} |
|
| |
|
| :::'''לערך מורחב: [[נביאים]].'''
| | ===תפילה=== |
| | {{ערך מורחב|תפילה}} |
|
| |
|
| == תנאים == | | ==ראו גם== |
| | *[[תורה]] |
| | *[[מצוות]] |
| | *[[גיור]] |
|
| |
|
| בתום תקופת הנביאים, שנסתיימה עם פטירתם של חגי וחבריו, החלה תקופה חדשה של [[תנאים|תנאי המשנה]], שהיו עמלים לפרש את ההלכות היוצאים מהתורה שבכתב. את מסקנתם וסיכומי משנתם העלה אחד מהאחרון התנאים ונשיא ישראל, הוא [[רבי יהודה הנשיא]].
| |
|
| |
| :::'''לערך מורחב: [[תנאים]].'''
| |
|
| |
| == אמוראים ==
| |
|
| |
| תלמידו של רבינו הקדוש היה רבי חייא, ותלמידו היה אחיינו רב, שהיה גם תלמיד של רבינו הקדוש. מאז החלה תקופה חדשה של האמוראים, שעמלו לפרש את דברי המשנה, וליישבם. בדורו היו גם רבים מגדולי האמוראים, ומבניהם - רב אסי, רבי יוחנן, ריש לקיש, שמואל, ועוד.
| |
|
| |
| :::'''לערך מורחב: [[אמוראים]].'''
| |
| ===ריש גלותא ונשיא===
| |
| בתקופת ה[[תנאים]] וה[[אמוראים]], היו שני תפקידים של הנהגה, ב[[ארץ ישראל]] היה הנשיאים שהיו מצאצאיו בנותיו של דוד המלך.
| |
|
| |
| בבבל היו הריש גלותא, שהיה להם השפעה ושליטה מטעם המלוכה, וכוחם היה גדול משל הנשיאים. הם היו בן אחד בן לדוד המלך, והירושה של תקפיד זה עבר לבן אחד בן.
| |
|
| |
| :::'''לערך מורחב: [[נשיא]].'''
| |
|
| |
| מחלקי שושלת הריש גלותא היו זקניו של [[אדמו"ר הזקן]], אשר מתייחס כבן אחר בן ל[[דוד המלך]]. בין הדור הל"ב לדור הנ"ה:
| |
|
| |
| לב. חזקיה ריש גלותא. לג. התנא נתן דצוציתא ריש גלותא. לד. ר' הונא ריש גלותא. לה. ר' עקוב ריש גלותא. לו. ר' נחום ריש גלותא. לז. ר' יוחנן ריש גלותא. לח. ר' שפט ריש גלותא. לט. ר' ענן ריש גלותא. מ. ר' הונא ריש גלותא. מא. ר' נתן ריש גלותא. מב. ר' נחמיה ריש גלותא. מג. ר' עוקבן דצוציתא ריש גלותא. מד. ר' אבא ריש גלותא. מה. ר' ספרא ריש גלותא. מו. מר זוטרא ריש גלותא. מז. רב כהנא ריש גלותא. מח. רב גוריא ריש גלותא. מט. מר בוסתנאי ריש גלותא. נ. רב יעקב ריש גלותא. נא. רב מגיס ריש גלותא. נב. רב נחמיה ריש גלותא. נג. רב אבדימא ריש גלותא. נד. רב פינחס ריש גלותא. נה. רב חצוב ריש גלותא.
| |
|
| |
| == גאונים ==
| |
|
| |
| אחרי תקופת האמוראים, באה תקופה חדשה, של גאונים, שהנהיגו את כלל ישראל. אחד מהם היה [[רב סעדיה גאון]].
| |
|
| |
| אחד מהגאונים היה רב שמואל גאון, צאצא לשושלת של ריש גלותא, ובן אחר בן ל[[דוד המלך]] ולבנו [[שלמה המלך]]{{הערת שוליים|ראה בהרחבה בערך [[יעמוד מלך מבית דוד]]. בנו היה רב יהודה גאון, נכדו היה רב חנניה גאון, נינו היה רב שרירא גאון, אביו של [[רב האי גאון]]. משושלת זו מתייחסת משפחתו של הרבי{{הערת שוליים|ראה שם.}}
| |
|
| |
| הרבי הסביר את הסיבה לכך ש"גאון" הוא כינוי של אותם חכמים, מכיון שהמילה "גאון" היא בגמטריא שישים, על שם שישים המסכתות שהיו בקיאים בהם, ובבקיאות עצומה ועמוקה של "גאונים".{{הערת שוליים|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15982&hilite=39bd6739-48b3-433a-a9dc-25a85c9e55ac&st=%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%9D&pgnum=557 התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 552.].}}
| |
|
| |
| == ראשונים ואחרונים ==
| |
|
| |
| איתא ב[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]]<REF> שבת ספ"ו.</REF> על הפסוק "כעת יאמר ליעקב וגו'", שבלעם אמרו בחצי ימיו של עולם.
| |
|
| |
| [[הרמב"ם]] כותב באחת מאגרותיו – אגרת תימן<REF>פ"ג (קרוב לסופו).</REF> – שבלעם אמר זאת בשנת ב' אלפים תפ"ח, וזהו אמרו "כעת", שלאחרי משך זמן כזה, לאחרי שיעברו מספר שנים כזה, דהיינו בשנת ד' אלפים תתקע"ו<REF>כן הוא בשלשלת הקבלה (אף שאינו מתאים לחשבונו שם) ובקובץ תשובות הרמב"ם (ליפסיא, תרי"ט). אבל בסדר הדורות (ד"א תתקע"ב) מגי' – בשה"ק – שצריך לומר תתקע"ב. וכן הוא גם בפי' של ר' יהודה אברצלוני על ספר יצירה (פ"ד (ע' 239)) וקה"ע בירושלמי שם – תתקע"ב. וי"א אשר בכתב יד אגרת זו נמצא תתק"ע. וצע"ג הגהת הסה"ד, וכן, בכלל, דעת המסופקים בגירסא הנכונה באגרת הרמב"ם, בה בשעה דמוכחי קראי דנבואת בלעם היתה בשנת הארבעים – (ולא ל"ח) – ליציאת מצרים, ז.א. בשנת ב' אלפים תפ"ח, ועל פי זה, "כעת" – הוא ד' אלפים תתקע"ו. ובמקום הכתוב אחרת עכצ"ל שהוא טעות המעתיק.</REF> – תחזור הנבואה בישראל.
| |
|
| |
| [[הרבי]] הסביר, כי בסביבות זמן הנ"ל היוצא בשנת ד' אלפים תתקע"ו, היו רבי שמואל החסיד, ובנו רבי [[יהודה החסיד]], עליו נאמר<REF> ראה תורת מנחם – התוועדויות חי"ג ע' 138. וש"נ.</REF> שאילו היה בימי האמוראים הי' אמורא, אילו היה בימי התנאים היה תנא, ואילו הי' בימי הנביאים הי' נביא.<REF> תורת מנחם יז, שנת תשט"ז חלק שלישי, שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז.</REF>, ר' אלעזר בעל הרוקח{{הערת שוליים|כידוע מהרוקח ור"י חסיד וסייעתם שהיו אנשי מופת מאד (כ"ק אדמו"ר הצ"צ מצות עדות פ"ח – ספר החקירה סה, סע"א).}} וכן היה ה[[רמב"ן]], שחיבר כמה ספרי קבלה, ואיתא בכתבי האריז"ל<REF> ראה הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (נדפס ג"כ בהוספה לקונטרס עץ החיים ע' 79).</REF> שהוא אחד המקובלים היחידים שסומכים עליהם.<REF> תורת מנחם יז, שנת תשט"ז חלק שלישי, שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז. ושם מביא רשימה של ראשונים עליהם ראוי לחול דברי הרמב"ם, עיי"ש.</REF> הראב"ד, שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו{{הערת שוליים|השגות הראב"ד לרמב"ם הל' לולב פ"י ה"ה. וראה שם הל' ביהב"ח פ"ו הי"ד.}}, ר' עזרא הנביא{{הערת שוליים|הובא בתוד"ה ודלמא – גיטין פח, רע"א. תוד"ה רב – שבועות כה, סע"א.}}
| |
|
| |
| === חזרת הנבואה החל מהבעל שם טוב ===
| |
|
| |
| דורות לאחרי זה, כאשר נעשה קרוב יותר לביאת המשיח, היה עוד הפעם הענין דתחזור הנבואה בישראל – על ידי התגלות מורנו [[הבעש"ט]] ו[[:קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב|תלמידיו]] עד ל[[רבינו הזקן]]{{הערת שוליים|1="הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא היה מימות הראשונים פלאי פלאות [[ניסים]] היוצאים מה[[טבע]] היו נראים על ידו, כאשר שמעתי מאאזמו"ר נ"ע ש[[הבעל שם טוב|הוא]] ותלמידו הוא הרב [[המגיד ממזריטש|המגיד]] נ"ע היו רואים מסוף ה[[עולם]] ועד סופו ממש בעין ראיה, והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם, והיינו על ידי שהיה גלוי לפניהם אור שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו ב[[תורה]], הנה כל אלה המופתים האמיתיים מגלים גילוי א"ס ב"ה הבבע"ג. גם מ[[אדמו"ר הזקן|זקיני]] נ"ע שמענו עתידות קולע אל השערה" (מצות עדות שם).}}, שעליו נאמר<REF> ראה [[תורת מנחם]] – [[התוועדויות]] חי"ג ע' 138. וש"נ.</REF> לשון הנ"ל אודות ר' יהודה החסיד, ועוד ביתר שאת.
| |
|
| |
| ואחר כך על ידי הרביים ממלאי מקומו, עד לדורנו זה – נשיאינו [[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]], "הבוקר אור"{{הערת שוליים|1=[[פרשת מקץ]] מד, ג.}} דא צפרא ד[[יוסף]], כדאיתא ב[[זוהר]]{{הערת שוליים|ח"ג רד, סע"א ואילך, ובביאורי הזהר שם. ומשם מובן גם כן דלא קשי מזח"א רג, ב (וראה גם לקמן סי"ט).}}, והרי על בוקר צפרא דיוסף נאמר{{הערת שוליים|1=[[תהלים]] ה, ד.}}"בקר אערך לך", והפירוש ד"'''אערך''' לך" הוא כמ"ש{{הערת שוליים|שם קלב, יז.}} "'''ערכתי''' נר למשיחי", כמ"ש בזהר{{הערת שוליים|חלק ג' שם.}} – שזוהי הגאולה שלימה במהרה בימינו ע"י [[משיח צדקנו]].
| |
|
| |
| :::'''לערך מורחב: [[פורטל:נשיאי חב"ד]]'''.
| |
| {{הערות שוליים}} | | {{הערות שוליים}} |
| | [[קטגוריה:יהדות|*]] |
|
יש להשלים ערך זה
ערך זה אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
|
היהדות הוא כינוי לתורה וחוקיה שנתנו מהבורא לזרעם של אברהם יצחק ויעקב. היהודי מחוייב לאמונה בבורא העולם, באחדותו המוחלטת, ובשלילת כל כוח אחר.
היסטוריה
היהודי הראשון היה אברהם אבינו. הוא פרסם את מלכות השם בעולם, ונלחם עם הכופרים בו במסירות נפש. את דרכו המשיכו האבות הקדושים, ובניהם השבטים.
למרות זאת, ולמרות שהאבות קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, קיים ספק בספרי האגדה, האם השבטים היה להם דין של ישראל גם לקולא, הנוגע גם לאותם דינים שאותם אסור לבן נח לעשות ורק לישראל הותרו. אחת מהדוגמאות היא אכילת בן פקועה, שהוא וולד של בהמה שנמצא במעי אמו לאחר השחיטה. לישראל, שעליו מוגבלת אכילת בשר בהמה טהורה בשחיטה, מותר הוולד, מכיון שהוא ניתר בשחיטת אמו. בשונה מכך, לגוי לא הותר הוולד, מכיון שאין השחיטה מתירה אצלו את האכילה. בדומה לכך, אכילת בהמה מיד לאחר השחיטה בעוד שהיא גוססת, מותרת לישראל מכיון שהיא כבר נשחטה, בשונה מגוי לו לא הותר איסור אבר מן החי עד שתמות לגמרי[1]
אחרי שהשבטים גלו למצרים, ובניהם עברו שעבוד של מאתים ועשר שנים, הקדוש ברוך הוא הוציאם ממצרים, ולאחר שנה בלבד, הם קיבלו את התורה, ואז הפכו ליהודים גמורים[2]
האמונה היהודית
כל יהודי ויהודי מחויב בלהאמין בי"ג העקרים האמורים ברמב"ם, ובקב"ה שהם:.
- א. מציאות ה': שה' הוא מצוי, והוא היחידי המצוי בשלימות - כי כל שאר הנמצאים תלויים בקיומו, והוא אינו תלוי בקיומם.
- ב. אחדותו: שה' הוא אחד ואינו מורכב מחלקים.
- ג. שלילת הגשמות ממנו: שאין לה' גוף ולא שייך בו שום מאורע גשמי.
- ד. הקדמות: שה' הוא קדום ולא מחודש, לעומת שאר הדברים שאינם קדומים כי הוא המהווה אותם.
- ה. היותו היחיד שראוי לעבדו: שרק את ה' ראוי לעבוד, ולא שום מציאות אחרת, כי רק לו יש שלטון ובחירה ולא לשאר הברואים (כמו מלאכים, כוכבים וכדומה) - איסור עבודה זרה.
- ו. הנבואה: שיש בין בני האדם אנשים שלמים באישיותם ובחכמתם שיכולים לקבל את השפע האלוקי ולהתנבא.
- ז. נבואת משה: שמשה רבינו הוא מבחר המין האנושי, והוא הגדול במעלה מכל הנביאים שלפניו ואחריו.
- ח. תורה מן השמים: שכל התורה שבידינו - תורה שבכתב ותורה שבעל פה על כל פרטיה - ניתנה למשה מאת ה'.
- ט. נצחיות התורה: שהתורה לא תשתנה ולא תהיה בה תוספת וגרעון.
- י. השגחה: שה' משגיח ויודע את מעשי בני האדם.
- יא. שכר ועונש: שה' נותן שכר למקיימי רצונו ועונש לעוברי רצונו.
- יב. ביאת המשיח: שמלך המשיח יבוא ויתקיימו בו הנבואות שנאמרו עליו (בעיקר זה כלול החיוב לחכות למשיח).
- יג. תחיית המתים- שהקב"ה יחיה את המתים לעתיד לבוא
החיים היהודיים
התורה
התורה הינה שם כללי לכתבי קודש שדרכם יכול היהודי להתקשר עם הקב"ה, התורה כוללת גם את תורה שבעל פה וגם את התורה שבכתב.
התורה הינה אחד המרכיבים החשובים ביהדות שרק דרכה אפשר לקיים את המצוות, וכן גם לימוד תורה בעצמו הינו מצווה בפני עצמה ודרך להרגיש את הקב"ה.
מהתורה שבעל פה נכתבה ההלכה שמסכמת את הדרך איך לנהוג בפועל בעולם וקיים את מצוות התורה.
שבת וחגי ישראל
תפילה
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ על פי זה יש המפרשים את מה המובא ברש"י בפרשת וישב, כי יוסף הצדיק הלשין לאביו כי אחיו אוכלים אבר מן החי. לי זה, מובן, כי האמור היה באחד משני אופנים אלו שמותר רק ליהודי לאכול ולא לבן נח, ולמרות שהשבטים סברו שדינם כישראל אף להקל, יוסף הצדיק חלק עליהם וסבר שעליהם להחמיר בכך כבן נח.
- ↑ למרות זאת, לא היה להם דין של "גר שנתגייר כקטן שנולד", מכיון שדין זה אמור דווקא כלפי גר מאומה אחרת שעבר אומה, ומכיון שהוא עבר אומה אחרת הוא נחשב לקטן שנולד. בשונה מכך יהדותם של עם ישראל באה להם כאומה, ולא עברו כלל לאומה אחרת, ולכן אנו מוצאים אותם בוכים על משפחותיהם, ופרש"י על עסקי עריות שנאסרו להם, ומכאן שקרובי המשפחה שלהם שלפני מתן תורה נאסרו להם גם לאחריה, מכיון שלא היה להם דין של קטן שנולד.
