ליקוטי אמרים - הקדמת המלקט: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (15 גרסאות ביניים של 10 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
"הקדמת המלקט" היא הקדמת [[אדמו"ר הזקן]] ל[[ספר התניא]], | "הקדמת המלקט" היא הקדמת [[אדמו"ר הזקן]] ל[[ספר התניא]], בה הוא מסביר על הסיבה שחיבר את הספר. | ||
==הקדמה== | ==הקדמה== | ||
בהקדמה מסביר [[אדמו"ר הזקן]] כי למרות שהלימוד בספרי מוסר אינו באותו דרגה של שמיעה מפי רבי, שונה בכך [[ספר התניא]] שחובר על ידו ליודעיו ומכיריו ומיועד אליהם בצורה אישית לאחר ששמע את בעיותיהם הרוחניות ומכירם אישית. מקובל מפי [[רבותינו נשיאינו]]{{הערה| ב[[ליקוטי ביאורים בספר התניא]] עמוד ט ("'''ומקובל אצלינו'''"). ראה גם [[לקו"ש]] חלק כ"ו עמוד 38 (ושם "'''ע"ד''' ווי יודעי ומכיריי").}}, כי כאשר כתב [[אדמו"ר הזקן]] את המילים "ביודעי ומכרי" כוונתו הייתה על כל [[יהודי]] עד סוף כל הדורות שילמד את ספרו. | |||
בתחילה, הספר היה בקונטרסים אותם כתב לאנ"ש, ואשר היוו כעין סיכום וליקוט מתשובותיו לשאלות השונות לאנ"ש. כאשר הקונטרסים הועתקו פעמים רבות על ידי סופרים שונים ונפלו בהם טעויות שונות, החליט [[אדמו"ר הזקן]] כי מהראוי להוציאם לאור בצורה מסודרת. | |||
==טקסט== | ==טקסט== | ||
| שורה 8: | שורה 11: | ||
==סיכום== | ==סיכום== | ||
{{להשלים}} | |||
== | ==מושגים יסודיים== | ||
== | ==לקריאה נוספת== | ||
*הרב [[יוסף ויינברג]], [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/535540 ביאור משולב להקדמת המלקט], מתוך הספר [[שיעורים בספר התניא]] | |||
{{סדרה|הקודם=[[ליקוטי אמרים - הסכמה ג'|הסכמה ג']]|הבא=[[ליקוטי אמרים - פרק א'|ליקוטי אמרים - פרק א']]}} | {{סדרה|הקודם=[[ליקוטי אמרים - הסכמה ג'|הסכמה ג']]|הבא=[[ליקוטי אמרים - פרק א']]|רשימה=הקדמת המלקט|ליקוטי אמרים - פרק א']]}} | ||
[[קטגוריה: | {{הערות}} | ||
[[קטגוריה:דף השער וההקדמה - תניא]] | |||
גרסה אחרונה מ־15:10, 27 ביולי 2023
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
"הקדמת המלקט" היא הקדמת אדמו"ר הזקן לספר התניא, בה הוא מסביר על הסיבה שחיבר את הספר.
הקדמה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהקדמה מסביר אדמו"ר הזקן כי למרות שהלימוד בספרי מוסר אינו באותו דרגה של שמיעה מפי רבי, שונה בכך ספר התניא שחובר על ידו ליודעיו ומכיריו ומיועד אליהם בצורה אישית לאחר ששמע את בעיותיהם הרוחניות ומכירם אישית. מקובל מפי רבותינו נשיאינו[1], כי כאשר כתב אדמו"ר הזקן את המילים "ביודעי ומכרי" כוונתו הייתה על כל יהודי עד סוף כל הדורות שילמד את ספרו.
בתחילה, הספר היה בקונטרסים אותם כתב לאנ"ש, ואשר היוו כעין סיכום וליקוט מתשובותיו לשאלות השונות לאנ"ש. כאשר הקונטרסים הועתקו פעמים רבות על ידי סופרים שונים ונפלו בהם טעויות שונות, החליט אדמו"ר הזקן כי מהראוי להוציאם לאור בצורה מסודרת.
טקסט[עריכה | עריכת קוד מקור]
| הקדמת המלקט |
|---|
| הקדמת המלקט והיא אגרת השלוחה לכללות אנשי שלומינו יצ"ו:
אליכם אישים אקרא שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' וישמע אליכם אלקים למגדול ועד קטן כל אנ"ש דמדינתינו וסמוכות שלה איש על מקומו יבוא לשלום וחיים עד העולם נס"ו אכי"ר: הנה מודעת זאת כי מרגלא בפומי דאינשי בכל אנ"ש לאמר כי אינה דומה שמיעת דברי מוסר לראייה וקריאה בספרים שהקורא קורא לפי דרכו ודעתו ולפי השגת ותפיסת שכלו באשר הוא שם ואם שכלו ודעתו מבולבלים ובחשיכה יתהלכו בעבודת ה' בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים אף כי מתוק האור לעינים ומרפא לנפש ובר מן דין הנה ספרי היראה הבנויים ע"פ שכל אנושי בוודאי אינן שוין לכל נפש כי אין כל השכלים והדעות שוות ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל שכל חבירו וכמו שארז"ל גבי ברכת חכם הרזים על ששים ריבוא מישראל שאין דעותיהם דומות זו לזו וכו' וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות שם בפירוש הספרי גבי יהושע שנאמר בו איש אשר רוח בו שיכול להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד וכו'. אלא אפילו בספרי היראה אשר יסודותם בהררי קודש מדרשי חז"ל אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם ואורייתא וקב"ה כולא חד וכל ששים רבוא כללות ישראל ופרטיהם עד ניצוץ קל שבקלים ופחותי הערך שבעמינו בני ישראל כולהו מתקשראן באורייתא ואורייתא היא המקשרת אותן להקב"ה כנודע בזה"ק הרי זה דרך כללות לכללות ישראל ואף שניתנה התורה לידרש בכלל ופרט ופרטי פרטות לכל נפש פרטית מישראל המושרשת בה הרי אין כל אדם זוכה להיות מכיר מקומו הפרטי שבתורה: והנה אף בהלכות איסור והיתר הנגלות לנו ולבנינו מצאנו ראינו מחלוקת תנאים ואמוראים מן הקצה אל הקצה ממש ואלו ואלו דברי אלהים חיים לשון רבים על שם מקור החיים לנשמות ישראל הנחלקות דרך כלל לשלשה קוין ימין ושמאל ואמצע שהם חסד וגבורה וכו' ונשמות ששרשן ממדת חסד הנהגתן גם כן להטות כלפי חסד להקל כו' כנודע וכ"ש וק"ו בהנסתרות לה' אלהינו דאינון דחילו ורחימו דבמוחא ולבא דכל חד וחד לפום שיעורא דיליה לפום מה דמשער בליביה כמו שכתב בזה"ק על פסוק נודע בשערים בעלה וגו': אך ביודעיי ומכיריי קאמינא הם כל אחד ואחד מאנ"ש שבמדינותינו וסמוכות שלה אשר היה הדבור של חיבה מצוי בינינו וגילו לפני כל תעלומות לבם ומוחם בעבודת ה' התלויה בלב אליהם תטוף מלתי ולשוני עט סופר בקונטריסים אלו הנקראים בשם לקוטי אמרים מלוקטים מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן המפורסמים אצלינו וקצת מהם נרמזין לחכימין באגרות הקדש מרבותינו שבאה"ק תובב"א. וקצתם שמעתי מפיהם הקדוש בהיותם פה עמנו וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתינו תמיד כל אחד לפי ערכו לשית עצות בנפשם בעבודת ה' להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות וגם השכחה מצויה על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה' ונכון יהיה לבו בטוח בה' גומר בעדינו: ומי שדעתו קצרה להבין דבר עצה מתוך קונטריסים אלו יפרש שיחתו לפני הגדולים שבעירו והם יבוננוהו ואליהם בקשתי שלא לשום יד לפה להתנהג בענוה ושפלות של שקר ח"ו וכנודע עונש המר על מונע בר וגודל השכר ממאמר רז"ל ע"פ מאיר עיני שניהם ה' כי יאיר ה' פניו אליהם אור פני מלך חיים. ומחיה חיים יזכנו ויחיינו לימים אשר לא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי וגו' כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו' אכי"ר: והנה אחר שנתפשטו הקונטריסים הנ"ל בקרב כל אנ"ש הנ"ל בהעתקות רבות מידי סופרים שונים ומשונים הנה על ידי ריבוי ההעתקות שונות רבו כמו רבו הט"ס במאוד מאוד ולזאת נדבה רוחם של אנשים אפרתים הנקובים הנ"ל מע"ל לטרוח בגופם ומאודם להביא את קונטריסים הנ"ל לבית הדפוס מנוקים מכל סיג וט"ס ומוגהים היטב ואמינא לפעלא טבא יישר חילא ולהיות כי מקרא מלא דבר הכתוב ארור מסיג גבול רעהו וארור בו קללה בו נידוי ח"ו וכו' ע"כ כיהודה ועוד לקרא קאתינא למשדי גודא רבא על כל המדפיסים שלא להדפיס קונטריסים הנ"ל לא על ידי עצמן ולא על ידי גירא דילהון בלתי רשות הנקובים הנ"ל משך חמש שנים מיום כלות הדפוס ולשומעים יונעם ותבא ברכת טוב כה דברי המלקט ליקוטי אמרים הנ"ל: |
סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]
מושגים יסודיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב יוסף ויינברג, ביאור משולב להקדמת המלקט, מתוך הספר שיעורים בספר התניא
| הקודם: הסכמה ג' |
הקדמת המלקט | הבא: ליקוטי אמרים - פרק א' |
- ↑ בליקוטי ביאורים בספר התניא עמוד ט ("ומקובל אצלינו"). ראה גם לקו"ש חלק כ"ו עמוד 38 (ושם "ע"ד ווי יודעי ומכיריי").