קינות לתשעה באב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(14 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:הרבי בתשעה באב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] באמירה הקינות, [[תשעה באב]] [[תש"נ]]]]
[[קובץ:הרבי בתשעה באב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] באמירת הקינות, [[תשעה באב]] [[תש"נ]]]]
'''קינות לתשעה באב''' הן קינות הנאמרות בליל [[תשעה באב]] וביומו. בתוכנן של הקינות ניתן למצוא, הן תיאור על הצרות הרבות שהתרחשו לעם ישראל, החל מחורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית שני, ואירועים היסטוריים נוספים במהלך הדורות, והן תפילה ובקשה על [[הגאולה]].  
'''קינות לתשעה באב''' הן קינות הנאמרות בליל [[תשעה באב]] וביומו. הקינות מתארות את הצרות שהתרחשו לעם ישראל ב[[חורבן בית המקדש הראשון]] ו[[חורבן בית המקדש השני|השני]], וכן צרות נוספות לאורך הגלות.


הקינות נאמרות בליל תשעה באב בהמשך לקריאת [[מגילת איכה]], המתארת את חורבן בית המקדש הראשון. ביום תשעה באב הקינות נאמרות בתפילת [[שחרית]] לאחר [[קריאת התורה]].
הקינות נאמרות בליל תשעה באב בהמשך לקריאת [[מגילת איכה]]. ביום תשעה באב הקינות נאמרות בתפילת [[שחרית]] לאחר [[קריאת התורה]].


==חיבור וסדר הקינות==
==חיבור וסדר הקינות==
הקינות הקדומות ביותר המצויות בכתב אשר נודע מי מחברן הן של רבי [[אלעזר הקליר]], פייטן שחי ב[[ארץ ישראל]] מעט לאחר חתימת התלמוד וחיבר פיוטים רבים למועדים שונים.
המילה "קינות" משמשת בדברי [[חז"ל]] כינוי ל[[מגילת איכה]] (הנקראת בתשעה באב){{הערה|חגיגה ה, ב. תענית ל, א. בבא בתרא יד, ב. ירושלמי שבת פרק טז הלכה א. ועוד.}}. ב[[מסכת סופרים]] מוזכר המנהג לקרותה בתשעה באב יחד עם קינות נוספות{{הערה|פרק יח, הלכה ד והלכה ז.}}.


פיוטיו של רבי אלעזר הקליר נחשבים לבעלי ערך מיוחד והיו רבים שהקפידו במיוחד לומר את קינותיו, כמו למשל [[האריז"ל]].
הקינות הקדומות ביותר המצויות בכתב אשר נודע מי מחברן הן של רבי [[אלעזר הקליר]], מגדולי התנאים שחי ב[[ארץ ישראל]] בסמיכות לחורבן. הקליר חיבר פיוטים במתכונת של "קרובות" הנאמרים בתוך [[חזרת הש"ץ]], ובנוסף קינות הנאמרות מחוץ לתפילה. כיום, ברוב הנוסחים, אין אומרים את הקינות שבחזרת הש"ץ.


היצירות בימי הביניים, שנוצרו בעיקר סביב החורבן הקשה שנגרם לקהילות יהודיות במסעי הצלב, שונות. נושא הקינות איננו כבר החורבן שהיה בעבר, אלא הצרות הבאות עליהם בגלות כעת. את המקום של [[בית המקדש]] בקינות החורבן, תופסת ה[[תורה]] ולומדיה, ובקינות רבות אובדן תלמידי חכמים ותורתם הופך למרכזי.
סדר הקינות הנהוג בחב"ד הוא לפי נוסח אשכנז. לפי נוסח זה, נאמרות מספר קינות בליל תשעה באב, אחר קריאת מגילת איכה, וקינות רבות ביום אחר קריאת התורה. הקינות ליום תשעה באב נפתחות בקבוצת קינות מרבי אלעזר הקליר{{הערה|הקינה הראשונה, "שבת סורו מני", היא חציו השני של פיוט קרובה המתחיל "זכור איכה אנו שפתינו", שאמירתו נקבעה לחזרת הש"ץ. במקור, היו הבתים שמאות א' עד נ' להאמר בתוך התפילה, ומאות ס' ואילך (שבת '''ס'''ורו) אחריה. למנהגנו אומרים רק את החצי שאחר התפילה (קינות "לב אהרן", ע' כז).}}. תחילה ישנן חמש עשרה קינות הבאות ברצף זו אחר זו, ומתארות את הצרות בחורבנות בתי המקדש לפי נושאים. בהמשך הקינות מפוזרות עוד כמה מהקליר.


קינותיו של רבי [[יהודה הלוי]] משנות לחלוטין את כל האופי של הקינות. בקינותיו אין כבר צער ויאוש על הצרות שהיו בעבר הרחוק או הקרוב, אלא געגועים: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך... מי יתנני משוטט במקומות אשר נגלו אלהים לחוזייך וצירייך... אל מי ידמו משיחייך ואל מי נביאייך" וכך עוד ועוד.
החלק השני של קינות היום הוא לקט קינות ממחברים שונים, על צרות שונות. חלק מהקינות עוסקות בצרות שאירעו אחרי החורבן כגון [[עשרה הרוגי מלכות]] ו[[מסעי הצלב]]. באחת הקינות מבאר המחבר כי כדי לא להוסיף יום אבל מיוחד על הרוגי מסעי הצלב, ומכיון שהריגת הצדיקים שקולה לחורבן בית המקדש, לכן נקבע יום תשעה באב כיום אבילות גם על מאורעות אלו{{הערה|קינת "מי יתן ראשי מים" לרבי קלונימוס בן יהודה: "שִׂימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הֲרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְרָה, כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ הָאוּלָם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִּים זוּלָתִי לְאַחֲרָהּ, תַּחַת כֵּן הַיּוֹם לִוְיָתִי אֲעוֹרְרָה . .".}}.


הקינות מסודרות בנוסחי הקינות על פי סדר היסטורי כללי, כך שהקינות מביאות לידי עצבות בתחילתן ולגעגועים ותקווה לבניין מחודש ולגאולה בסופן, בדומה ל[[מגילת איכה]] המאריכה בסיפור הצרות והחורבנות, אך מסיימת באמירה "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".
החלק השלישי הוא הקינות "ציון", הנפתחות בקינה המפורסמת מרבי [[יהודה הלוי]] "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". שאר הקינות הבאות אחריה, הן ממחברים שונים שבאו אחריו וכתבו בסגנון כמותו - פונים לציון בלשון נוכח ומדברים אליה ועל חורבנה. בקינות אלו מודגשים הגעגועים והתקוה לגאולה בה תחזור ציון למעלתה המיוחלת.


==מנהגים==
==מנהגים==
הקינות נאמרות בישיבה על הארץ או על מקום נמוך. לאמירת הקינה האחרונה "אלי ציון ועריה" [[הרבי]] נהג לעמוד, ונוהגים לאומרה במנגינה מיוחדת, חזן וקהל.
הקינות נאמרות בישיבה על הארץ או על מקום נמוך. לאמירת הקינה האחרונה "אלי ציון ועריה" [[הרבי]] נוהג לעמוד, ונוהגים לאומרה במנגינה מיוחדת, חזן וקהל.


קיים מנהג בקהילות ישראל, שבסיום אמירת הקינות, גונזים את ספר הקינות. כדי להדגיש את האמונה שעד השנה הבאה יהיו כבר ב[[ירושלים]] הבנויה ב[[גאולה]]. ההשערה היא, שמשום מנהג זה, לא מצויים כמעט ספרי קינות מדפוסים קדמוניים. בחב"ד לא אימצו מנהג זה.
קיים מנהג בקהילות ישראל, שבסיום אמירת הקינות, גונזים את ספר הקינות. כדי להדגיש את האמונה שעד השנה הבאה יהיו כבר ב[[ירושלים]] הבנויה ב[[גאולה]]{{הערה|1=נזכר ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4622&st=&pgnum=565&hilite= שיחת כ' מנחם אב תשל"ט].}}. ההשערה היא, שמשום מנהג זה, לא מצויים כמעט ספרי קינות מדפוסים קדמוניים. בחב"ד לא אימצו מנהג זה, והרבי משתמש באותו הספר משנה לשנה{{הערה|הוצאת מוסד הרב קוק (מאז יצאה השתמש בהוצאת תשמ"ט).}}.
 
הרבי הזכיר "ווארט" חסידי, ש"עבדו את ה' בשמחה" היינו שאפילו בתשעה באב - יהפך במהרה לששון ולשמחה - בביאת משיח צדקנו, יש להתענות ולומר קינות, אך גם בשעת מעשה יש להיות בשמחה, ממה שזכינו לאושר הגדול והיכולת לקיים את ציווי מלך מלכי המלכים הקב"ה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/12/4117.htm אגרות קודש חלק יב, אגרת ד'קיז].}}.


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
'''סדר צום החמישי''' - קינות ותפילות [[תשעה באב]] כנהוג בקהילות חב"ד - בהוצאת [[חזק]], תשע"ה.
*'''סדר צום החמישי''' - קינות ותפילות [[תשעה באב]] כנהוג בקהילות חב"ד - בהוצאת [[חזק]], תשע"ה.
*מנחם ברונפמן, '''בליל זה יבכיון''', מסע בעקבות הקינות, [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1869 עמוד 39


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[https://chabad.info/beis-medrash/507679/ קינות לתשעה באב להורדה] {{אינפו}}
* [https://chabad.info/wp-content/uploads/2019/08/10-08-2019-17-53-32-%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%91.pdf קינות לתשעה באב בקובץ PDF]
*[https://nehora.zone/kinot/MA_03.html קינות לתשעה באב עם פירוש "לב אהרן"]
*[[מנחם מענדל ברונפמן]], [https://www.alysefer.com/kinut/ קינות לתשעה באב: מתי הן נוצרו? כיצד הן בנויות? ומדוע שפתן כה קשה להבנה?]


{{בין המיצרים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תעניות]]
[[קטגוריה:תעניות]]
[[קטגוריה:בין המצרים]]

גרסה מ־01:30, 25 ביולי 2023

הרבי באמירת הקינות, תשעה באב תש"נ

קינות לתשעה באב הן קינות הנאמרות בליל תשעה באב וביומו. הקינות מתארות את הצרות שהתרחשו לעם ישראל בחורבן בית המקדש הראשון והשני, וכן צרות נוספות לאורך הגלות.

הקינות נאמרות בליל תשעה באב בהמשך לקריאת מגילת איכה. ביום תשעה באב הקינות נאמרות בתפילת שחרית לאחר קריאת התורה.

חיבור וסדר הקינות

המילה "קינות" משמשת בדברי חז"ל כינוי למגילת איכה (הנקראת בתשעה באב)[1]. במסכת סופרים מוזכר המנהג לקרותה בתשעה באב יחד עם קינות נוספות[2].

הקינות הקדומות ביותר המצויות בכתב אשר נודע מי מחברן הן של רבי אלעזר הקליר, מגדולי התנאים שחי בארץ ישראל בסמיכות לחורבן. הקליר חיבר פיוטים במתכונת של "קרובות" הנאמרים בתוך חזרת הש"ץ, ובנוסף קינות הנאמרות מחוץ לתפילה. כיום, ברוב הנוסחים, אין אומרים את הקינות שבחזרת הש"ץ.

סדר הקינות הנהוג בחב"ד הוא לפי נוסח אשכנז. לפי נוסח זה, נאמרות מספר קינות בליל תשעה באב, אחר קריאת מגילת איכה, וקינות רבות ביום אחר קריאת התורה. הקינות ליום תשעה באב נפתחות בקבוצת קינות מרבי אלעזר הקליר[3]. תחילה ישנן חמש עשרה קינות הבאות ברצף זו אחר זו, ומתארות את הצרות בחורבנות בתי המקדש לפי נושאים. בהמשך הקינות מפוזרות עוד כמה מהקליר.

החלק השני של קינות היום הוא לקט קינות ממחברים שונים, על צרות שונות. חלק מהקינות עוסקות בצרות שאירעו אחרי החורבן כגון עשרה הרוגי מלכות ומסעי הצלב. באחת הקינות מבאר המחבר כי כדי לא להוסיף יום אבל מיוחד על הרוגי מסעי הצלב, ומכיון שהריגת הצדיקים שקולה לחורבן בית המקדש, לכן נקבע יום תשעה באב כיום אבילות גם על מאורעות אלו[4].

החלק השלישי הוא הקינות "ציון", הנפתחות בקינה המפורסמת מרבי יהודה הלוי "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". שאר הקינות הבאות אחריה, הן ממחברים שונים שבאו אחריו וכתבו בסגנון כמותו - פונים לציון בלשון נוכח ומדברים אליה ועל חורבנה. בקינות אלו מודגשים הגעגועים והתקוה לגאולה בה תחזור ציון למעלתה המיוחלת.

מנהגים

הקינות נאמרות בישיבה על הארץ או על מקום נמוך. לאמירת הקינה האחרונה "אלי ציון ועריה" הרבי נוהג לעמוד, ונוהגים לאומרה במנגינה מיוחדת, חזן וקהל.

קיים מנהג בקהילות ישראל, שבסיום אמירת הקינות, גונזים את ספר הקינות. כדי להדגיש את האמונה שעד השנה הבאה יהיו כבר בירושלים הבנויה בגאולה[5]. ההשערה היא, שמשום מנהג זה, לא מצויים כמעט ספרי קינות מדפוסים קדמוניים. בחב"ד לא אימצו מנהג זה, והרבי משתמש באותו הספר משנה לשנה[6].

הרבי הזכיר "ווארט" חסידי, ש"עבדו את ה' בשמחה" היינו שאפילו בתשעה באב - יהפך במהרה לששון ולשמחה - בביאת משיח צדקנו, יש להתענות ולומר קינות, אך גם בשעת מעשה יש להיות בשמחה, ממה שזכינו לאושר הגדול והיכולת לקיים את ציווי מלך מלכי המלכים הקב"ה[7].

לקריאה נוספת

  • סדר צום החמישי - קינות ותפילות תשעה באב כנהוג בקהילות חב"ד - בהוצאת חזק, תשע"ה.
  • מנחם ברונפמן, בליל זה יבכיון, מסע בעקבות הקינות, שבועון כפר חב"ד גליון 1869 עמוד 39

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. חגיגה ה, ב. תענית ל, א. בבא בתרא יד, ב. ירושלמי שבת פרק טז הלכה א. ועוד.
  2. פרק יח, הלכה ד והלכה ז.
  3. הקינה הראשונה, "שבת סורו מני", היא חציו השני של פיוט קרובה המתחיל "זכור איכה אנו שפתינו", שאמירתו נקבעה לחזרת הש"ץ. במקור, היו הבתים שמאות א' עד נ' להאמר בתוך התפילה, ומאות ס' ואילך (שבת סורו) אחריה. למנהגנו אומרים רק את החצי שאחר התפילה (קינות "לב אהרן", ע' כז).
  4. קינת "מי יתן ראשי מים" לרבי קלונימוס בן יהודה: "שִׂימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הֲרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְרָה, כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ הָאוּלָם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִּים זוּלָתִי לְאַחֲרָהּ, תַּחַת כֵּן הַיּוֹם לִוְיָתִי אֲעוֹרְרָה . .".
  5. נזכר בשיחת כ' מנחם אב תשל"ט.
  6. הוצאת מוסד הרב קוק (מאז יצאה השתמש בהוצאת תשמ"ט).
  7. אגרות קודש חלק יב, אגרת ד'קיז.