ניגון אִי וְו ווָאדיֶע: הבדלים בין גרסאות בדף
קונטרס החלצו (שיחה | תרומות) (←פתיח) |
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) (אם כבר העלת) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Png ניגון שכא.png|ממוזער|תווי הניגון כפי שהובאו ב[[ספר הניגונים]]]] | |||
'''אִיוו ווָאדיֶע''' הוא [[ניגון]] [[חסיד]]י תוסס שהושר על ידי [[חסידי חב"ד]] ב[[ברית המועצות]] בתקופת השלטון הקומוניסטי. מילות הניגון משדרות [[מסירות נפש]] עזה ו[[ביטחון]] עצום ללא חת שהיו לחם חוקם היומיומי של חסידי חב"ד באותם שנים קשות. | '''אִיוו ווָאדיֶע''' הוא [[ניגון]] [[חסיד]]י תוסס שהושר על ידי [[חסידי חב"ד]] ב[[ברית המועצות]] בתקופת השלטון הקומוניסטי. מילות הניגון משדרות [[מסירות נפש]] עזה ו[[ביטחון]] עצום ללא חת שהיו לחם חוקם היומיומי של חסידי חב"ד באותם שנים קשות. | ||
גרסה מ־19:21, 6 ביולי 2023
אִיוו ווָאדיֶע הוא ניגון חסידי תוסס שהושר על ידי חסידי חב"ד בברית המועצות בתקופת השלטון הקומוניסטי. מילות הניגון משדרות מסירות נפש עזה וביטחון עצום ללא חת שהיו לחם חוקם היומיומי של חסידי חב"ד באותם שנים קשות.
ניגון זה הוא ניגון שכ"א בספר הניגונים.
נוסחא נוספת לניגון זה, ללא המילים ברוסית ובשינויים קלים - נרשם מפי ר' שמריהו פלדמן (כפר חב"ד) - מופיע כניגון שכ"ב בספר הניגונים.
מילות הניגון
אִיוו ווָאדיֶע
מִי ניֶע פַּאטָאנִים,
אִיוו וו'אָגְניֶע
מִי ניֶע זְגַארִים.תרגום:
בְּמַיִם
לֹא נִיטָבַע,
וּבָאֵשׁ
לֹא נִישָׂרֵף.
שירתו לפני הרבי
הניגון הושר רבות בפני הרבי בשנות תש"ל, לאחר שחסידים רבים הצליחו לצאת מרוסיה והרבי ביקש בהתוועדות שישירו ניגון שמח, אותו שרו החסידים יוצאי רוסיה כאשר עדיין היו כלואים ברוסיה הקומוניסטית.
הפעם הראשונה בה ניגנו את הניגון לפני הרבי, הייתה בשמחת תורה תש"ל, כאשר ר' צבי הירש גנזבורג שהיה ממונה על התחלת הניגונים בהתוועדויות אצל הרבי, החל לשיר ניגון זה בפני הרבי. החסידים היו המומים, היות ואשתו נפטרה פחות משבוע קודם לכן, בגיל 37 בלבד, והותירה אותו לבד לגדל את חמשת ילדיהם, אך הרבי החל לעודד את הניגון בשמחה ובהתלהבות גדולה כשהוא עומד על מקומו.
בהתוועדות י"ב תמוז תשל"ד, הסביר הרבי את המסר של הניגון לתקופה הנוכחית, בה אפשר לקיים תורה ומצוות מבלי למסור את הנפש בפועל:
"כאשר אומרים "אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים אי וו אגניע מי ניע סגארים", היינו - הן במים לא ניטבע והן באש לא נישרף, אין הכוונה לענין כפשוטו חס ושלום, כיוון שעניינים אלו כבר נעשו גם עבורנו על ידי היחידי סגולה ואנשי הסגולה ודור הסגולה, הן בדורנו והן בדורות שלפני זה, ולנו לא נותרו אלא הבירורים האחרונים, עד לנקודת העניינים כפי שהם בעבודה הרוחנית, שבזה יש לוודא ולהבטיח ש"במים לא ניטבע ובאש לא נישרף". "וכללות הענין הוא - של"רצוא" יהיה "שוב", ול"שוב" יהיה "רצוא"".
"ובפרטיות יותר: "מים"
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין קאי על ענין התורה, "אין מים אלא תורה", ויהודי שחלקו בתורה ויש לו חשק בלימוד התורה, ויתירה מזו שמצליח בלימוד התורה, יכול לחשוב שעליו "להיטבע" שם, ולשאר
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין כל העניינים לא תהיה שייכות כלל. וכדי לשלול סברא זו מבטיחים לקב"ה, ומתוך שירה וזמרה - "אי וו וואדיע מי ניע פאטאנים", היינו שאף על פי שה"מים" דתורה הם מים טובים ומתוקים וכו', בכל זאת לא "ניטבע" בהם".
"ובסגנון דנגלה דתורה, לשון הגמרא במסכת יבמות - "כל האומר אין לי אלא תורה, אזי חס ושלום - "אפילו תורה אין לו", כי אם כל רצונו הוא "לטבוע" במים של תורה, אזי "אפילו תורה אין לו", אלא צריך להיות "תורה וגמילות חסדים"".
"ולאידך גיסא, יש לוודא ולהבטיח גם בנוגע למי שעיקר עניינם הוא מצוות,
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין מארי עובדין טבין, שעיקר ענינו הוא גמ"ח ומעשה המצוות, יכול לטעון שביכולתו "להישרף" במעשה המצוות, שעניינו הוא להעלות ולקדש את כל עניני העולם על ידי קיום המצוות, ועל כך אומרים לו שאין לו "להישרף" מבלי שייכות למים חס ושלום, שהרי "גדול לימוד שמביא לידי מעשה", "ולא עם הארץ חסיד", ובנוסף למעשה המצוות שבהם הוא "בוער" ו"נשרף" עליו לשתות מים ו"לטבוע" ולהשקיע את עצמו ב"מי הדעת הטהור", "אי וו אגניע מי ניע סגארים"...".
קישורים חיצוניים
- חסידים מנגנים את הניגון בהתוועדות עם הרבי באתר בית חב"ד
- לשמיעת ניגון שכ"א מפי ר' דוד הורביץ
- לשמיעת ניגון שכ"ב מפי ר' דוד הורביץ
- לשמיעת הניגון (בדקה 8:41) מתוך אלבום "אבינו מלכנו", אברהם פריד