שניאור זלמן קליין

הרב זלמן קליין

הרב קליין עוסק במבצע תפילין

הרב שניאור זלמן קליין (ה' סיון תרפ"ה-י"ב טבת תשס"ז), מזקני קהילת חב"ד בקריית מלאכי, שמסר את נפשו ברוסיה על שמירת תורה ומצוות.

תולדות חיים

נולד בערב חג השבועות תרפ"ה בעיר פולטבה לאביו הרב שמואל מנחם קליין ואימו מרת מרים, בתו של החסיד הרב שניאור זלמן חוסידוב. ברית המילה נערכה בחשאי והסנדק היה הסבא-רבא של הנימול הרב שאול משה חוסידוב, והרך הנימול נקרא שניאור זלמן, על שם סבו הרב שניאור זלמן חוסידוב שנפטר שלוש שנים קודם לכן.

ילדותו

בהיותו ילד בן חמש, העתיקה משפחתו את מקום מגוריה ל'פושקינה' שבפרברי לנינגרד, שם הייתה קהילה חב"דית קטנה. בבית הוריו שהיה בן חדר אחד בלבד, התקיים מניין חשאי שלוש פעמים ביום, ונערכו בו התוועדויות.

בימי השואה נמלטה משפחתו עם קבוצת חסידים מאיזור לנינגרד מזרחה, ובמשך שנתיים שהו בקולחוז טטרי ליד העיר אופה. לאחר שנתיים עברו להתגורר בטשקנט, שם גר ר' זלמן עד שיצא את ברית המועצות בשנות הלמ"דים הראשונות.

פריצה לבית הכנסת במסירות נפש

בטשקנט המשיכה משפחת קליין להיות מהמובילות למען צרכי הכלל, בהמשיכה לפעול בכל ענייני הציבור. בני המשפחה היו מראשי העוסקים בסיוע לפליטי המלחמה הרבים שנהרו לטשקנט. בית המשפחה היה כתובת לאירוח קבועה או זמנית, כמו גם חתונות, בריתות והתוועדויות שנערכו בו לרוב, למרות הסכנה. בביתם היה גם ספר תורה שנלקח במסירות נפש מתוך בית כנסת שנסגר על ידי אנשי הק.ג.ב. הארורים. לאחר שנודע על סגירתו, החליטו ר' זלמן ואחיו ר' שואל משה להוציא מבית הכנסת את ספר התורה. הם פרצו לבית הכנסת דרך החלון, הוציאו את הספר והעבירוהו היישר לביתם. מאז התקיים בבית משפחת קליין מניין תפילה חב"די.

בההתוועדויות הרבות שהתקיימו בבית המשפחה, היה ר' זלמן עושה אוזנו כאפרכסת, שומע ושומר את הסיפורים כבקופסה. לאחר שנים רבות עוד היה זוכר את הסיפורים לפרטים, ואף דאג להעבירם לדור הבא. לימים החלו אנשי הק.ג.ב. להתעניין בנעשה בבית משפחת קליין, ואף ניסו לשתול סוכן מסווה במניין החשאי שהתקיים שם. בשל המעקבים הצמודים, נדד המניין במשך השנים למקומות שונים. לאחר נישואיו, זכה גם ר' זלמן לארח את המניין בביתו, צעד שהיה כרוך באומץ לב רב ובמסירות נפש ממשית.

נישואיו

בשנת תש"י נשא ר' זלמן את מרת פרלה פלזנשטיין. החתונה התקיימה בחצר בית משפחת קליין בהשתתפות מניין מצומצם בלבד.

את ביתו השתית על מסירות נפש שהייתה חלק מאורח החיים בבית החסידי תחת השלטון הקומוניסטי. את ארבעת בניו חינך למסירות נפש. ר' זלמן לא הסתפק בחינוך החסידי שהחדיר בבניו, אלא גם הביא לביתו מלמדים שלימדו את בניו וכן ילדי אנ"ש נוספים. כל ילדיו אכן התנהגו בדרכי התורה והחסידות, וכאשר ר' זלמן נפטר אמרו כולם כי "מיטתו שלימה", שכן כל בניו נכדיו וניניו הולכים בדרך ליובאוויטש.

שמירת שבת בברית המועצות

ר' זלמן אמנם יצא לעבוד, אך הוא שמר שבת על אף הסכנה. שמירת השבת הייתה בעבורו בעיה חריפה. החוק קבע כי כל אזרח מחויב לעבוד בכל ימות השבוע, מלבד יום ראשון, שנקבע כיום חופש. כאשר יהודי ניסה להיעדר מהעבודה בשבתות, מיד היו מבינים כי מניעיו הנם דתיים. חסידי חב"ד מצאו פתרונות יצירתיים לבעיה.

ר' זלמן עבד לפרנסתו בחנות ממשלתית בשוק המרכזי של טשקנט שנקרא "הלייסקי". כיוון שהקפיד על שמירת שבת, סיכם עם מנהל העבודה שישלים את שעות העבודה של שבת בימי החול. ההסדר פעל תקופה ארוכה בשקט יחסי, עד שהיוצרות התהפכו. באחד הימים קראה ההנהלה את כל העובדים לישיבה דחופה שלא מן המניין. מנהל החנות פתח את האסיפה באמרו ששמע לפני זמן מה שאחד העובדים בחנות הנו יהודי שאינו עובד בשבת. 'חשבתי', המשיך המנהל, 'כי מדובר ביהודי זקן ששומר עדיין על חוקי הדת שלו, ואמרתי לעצמי שאניח לו בשל גילו; אבל בימים האחרונים שמעתי שמדובר ביהודי צעיר'. כאן המנהל השתולל מזעם, קילל את היהודים וכינה את ר' זלמן במילים חריפות. לבסוף הכריז שיכריח אותו לעבוד בשבתות, ויהי מה. ר' זלמן עצמו לא נכח בישיבה ושמע עליה רק למחרת בבוקר, כאשר אחד מחברי ההנהלה שהיה יהודי קומוניסט ניגש אליו וסיפר לו על הישיבה שכונסה ביום הקודם. לאחמ"כ ניסה לשכנע את ר' זלמן שיסכים לעבוד בשבת. מובן שר' זלמן התנגד בתוקף, ובסיום השיחה אמר לר' זלמן: "לא חשבתי שאתה מה'למדווניקים'..."

בשנים מאוחרות יותר עבד ר' זלמן במפעל שייצר שלטי הוראות למפעלים. היה זה מפעל קטן, והעובדים בו היו ברובם שומרי מצוות. בשבתות היה המפעל סגור ללא ידיעת השלטונות. שבת אחת נודע כי אמור להגיע מפקח בכיר כדי לבדוק מה קורה. או אז העובדים כולם התייצבו לעבודה, לבשו את בגדי העבודה אבל לא עסקו בעבודה בפועל. הם שפכו בשטח חומר עם ריח מצחין, וכשהמפקח הגיע, הוא הביט כה וכה וראה את כולם באווירה של עבודה. הריח הנורא עשה אף הוא את שלו, וכעבור זמן קצר עזב את המפעל.

העלייה לארץ הקודש

משפחות קליין ניסו במשך השנים לצאת את ברית המועצות והרבי העניק הוראות מיוחדות כיצד לקבל אישורי יציאה עבור משפחת קליין ובתחילת חודש סיון תשל"א, יצאו אמו מרת מרים קליין ואחיו ר' ליפא קליין ומשפחתו, מברית המועצות והגיעו לארץ הקודש. לחודש תשרי תשל"ב נסע לרבי, וב'יחידות' שאל את הרבי בשם שני אחיו שנותרו בטשקנט - האם כדאי שאנ"ש ייתנו שוחד כדי לקבל את המסמכים הדרושים ליציאה מברית המועצות? הרבי השיב שלא יתנו שוחד והעניינים יסתדרו מעצמם. ואכן, מספר חודשים לאחר מכן, קיבלו ר' זלמן ואחיו ר' שואל משה קליין ומשפחותיהם אישורי יציאה..

מברית המועצות נסע ר' זלמן עם משפחתו ברכבת לפולין, כשאת הגבול חצה בי"ט כסלו תשל"ב. היה זה חג הגאולה הפרטי שלו.

בהגיעו ארצה השתקע בנחלת הר חב"ד שבקריית מלאכי שם השתלב בטבעיות. היה מוכר כחסיד בעל לב זהב, מלא וגדוש בסיפורי חסידים. הוא השרה שמחה על כל אחד, זקנים כילדים, חסידים כמו גם אורחים מבחוץ.

מאז שנת תשד"מ, כשיצא לפנסיה מוקדמת, החל להשתתף בקביעות בשיעורי תורה, השכם והערב. מדי בוקר יצא מביתו בשעה חמש. היה מתפלל במתינות ראויה לאחר לימוד חסידות. לאחר תפילת שחרית היה יושב בשיעורי נגלה והלכה.

ר' זלמן היה מטבעו איש שמח ואף השרה שמחה על כל הסובבים אותו. היה מרבה לספר סיפורי חסידים בהתוועדויות, כשהמתוועדים היו מאזינים לו בשקיקה רבה.

בתקופה האחרונה לחייו חלה ואושפז בבית הרפואה ברזילי באשקלון, ובי"ב טבת תשס"ז נפטר.

משפחתו

אחיו:

• ר' שואל משה קליין, חבר בוועד נחלת הר חב"ד
• ר' ליפא קליין, מזכ"ל ישיבת הבוכרים 'אור שמחה', כפר חב"ד

בניו:

• ר' יחזקאל לייב קליין ז"ל (נפטר ל' שבט התשס"א)
• ר' יהודה צבי שי' קליין חתן של ר' דוד קוק ממייסדי כפר חב"ד.
• ר' יוסף יצחק שי' קליין.
• ר' שמואל מנחם שי' קליין חתן של ר' גרשון קוק מכפר חב"ד.

לקריאה נוספת

• תולדות חב"ד בפטרבורג
• שניאור זלמן ברגר , חסיד ללא פעמונים - תולדות אחיו הרב שואל משה קליין

ראו גם

• פולטובה
• לנינגרד
• טשקנט
• נחלת הר חב"ד