לבוש חסידי: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ (←לבושים נוספים: הגהה) |
||
| שורה 108: | שורה 108: | ||
מסופר משמו של ר' [[מיכאל בלינר]], שכשחסידים היו רואים בלא כוונה כומר הולך ברחוב, היו פותחים את כפתור המכנסיים, שהיה תפור שמאל על ימין, כיוון שכשפוגשים כומר ה[[גבורה]] מתחזקת ביותר{{הערה|[[התמים (בית משיח)]] גיליון מב.}} | מסופר משמו של ר' [[מיכאל בלינר]], שכשחסידים היו רואים בלא כוונה כומר הולך ברחוב, היו פותחים את כפתור המכנסיים, שהיה תפור שמאל על ימין, כיוון שכשפוגשים כומר ה[[גבורה]] מתחזקת ביותר{{הערה|[[התמים (בית משיח)]] גיליון מב.}} | ||
{{ | |||
{{ | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה מ־13:22, 8 במרץ 2023
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
הלבוש החסידי הוא הלבוש הנהוג בין חסידי חב"ד. הוא שונה מהנהוג בין חסידי פולין וזהה יותר אל הנהוג בציבור הליטאי. הוא מורכב מחליפה קצרה בימות החול, וארוכה בשבת לאברכים נשואים, מגבעת קנייטש, ולאברכים נשואים גם גארטל.
במשך השנים פחות ניתן דגש בחסידות חב"ד על השמירה על סגנון הלבוש הקבוע, בעוד שעיקר ההשקעה הייתה על פנמיות החסיד והילוכו. עם זאת, הייתה זהירות שלא לשקוע ולהיות מונחים בהתחשבות באופנה.
הימנעות מלבישת בגדי האופנה
לפני חתונתו של ר' נחום – נכדו של אדמו"ר הזקן, פנה אליו אדמו"ר הזקן ושאלו אם יסכים לקרוע את החלק היפה בפרווה שבדש מעיל המשי והעור בו אמור היה להיכנס לחופה. ר' נחום אמר שאינו מסכים ואינו רוצה בכך, גם כשהציע לו אדמו"ר הזקן ללמוד איתו בעבור כך, אך אדמו"ר הזקן אמר לו כי אם יסכים ייתן לו לזכות להיות 'אתי עמי במחיצתי' בעולם הבא[1]. ר' נחום רצה להסכים, אך עדיין שאל אם עליו לעשות זאת מכיוון שרוצה באמת להחליף את המשי היקר בטלאי, או לעשות זאת ב'קבלת עול' מכיוון שאדמו"ר הזקן מצוה עליו לעשות כך. אדמו"ר הזקן אמר כי עליו לרצות זאת באמת של ה"יחידה", ור' נחום שתק – מכיוון שבאמת לא רצה לתפור תלאי במעיל. ביום החתונה, נכנס ר' נחום להתברך אצל אדמו"ר הזקן לפני החופה, ואז תלש לו אדמו"ר הזקן חלק מהצוארון והבטיח לו בעבור זה אריכות ימים. באחרית ימיו, קבע ר' נחום את מגוריו בהאדיטש – ליד ציון אדמו"ר הזקן – בכדי לכפר על כך שלא רצה בצעירותו לקרוע את הפרווה ולתפור את הטלאי באמת.
הרבי סיפר את סיפור זה מספר פעמים[2] והסביר כי בכל דור יש את ה'קליפה' והניסיונות שמתעוררים על ידיה, ואדמו"ר הזקן ראה כי בדור זה הולכת ומתחזקת ה'קליפה' והתאווה של הידור בבגדים מפוארים. מכיוון שכך, רצה אדמו"ר הזקן 'לשבור' ולבטל את הקליפה הזו על ידי קריעת החלק היפה שבמעיל המהודר, עד כדי כך שהבטיח בעבור כך 'אתי עמי במחיצתי'[3].
כך גם בימי אדמו"ר המהר"ש החלה להתפשט האופנה כי בחליפה בנוסף לכיס בחלקה התחתון של החליפה, נתפר כיס גם בחלקה עליון, ובו נתחבה ממחטה. כשהבחין אדמו"ר המהר"ש באחד החסידים שהיה סוחר הולך בחליפה שכזו, שאל אותו הרבי מדוע עליו ללכת בחליפה המעוצבת כצו האופנה, והחסיד שאל בתגובה כי מה ההבדל אם ישנו כיס גם בחלק העליון של הליפה ומה החשש בכך. אדמו"ר המהר"ש אמר כי ההבדל הינו גדול, משום שישנו פתגם רווח כי "חסיד – עד הכיס...", ולכן אם הכיס הוא למטה – כפי שהיה עד אז – יש חלק גדול של החסיד, אך אם הכיס הוא למעלה – נשאר מהחסיד רק חלק קטן[4]...
אדמו"ר הרש"ב התבטא כי "כשנכנסים אלי ליחידות ב"קורצע רעקל"[5], זו 'דקירה' עבורי"[6].
כך גם ישנו סיפור על עיירה חסידית מימי הצמח צדק שהדיחה שו"ב ממשרתו, כיוון שלבש ערדליים, שכן למרות שאין איסור בלבישת ערדליים, אלא שפשוט הדבר מראה על פנמיותו של האדם[7] עם זאת מסיפור זה הוכיח הרבי כי גם דברים שלא היו מקובלים בעבר ואף עוררו התנגדות - הרי שבדורנו ייתכן שבחלק מהדברים אין פסול בשימוש היום, שהרי אנו רואים כיום חסידים גדולים ההולכים עם ערדליים[8]
מסופר כי כאשר נשאל הרבי באיזה דגם לבחור עבור משקפי הקריאה שלו, השיב "לא מהמודה הזו" (או "לא מהמודה האחרונה")[9].
הרבי כתב שעצם הלבוש החסידי שומר על הלובש אותו שלא יתרועע ויפגש עם דמויות לא רצויות[10], והביע קורת רוח כששמע על שליח שמקפיד שלא לפתוח את דלת ביתו הפונה לרחוב כשאינו לבוש בכובע וחליפה[11].
בנוגע לשינוי הלבושים ללבוש חסידי כאשר בני המשפחה מתנגדים לכך, כתב הרבי שאין למהר להחליט בענין, ויש להקדים לכך שינוי פנימי, ורק לאחר שההחלטה בזה מוצקת באופן שיבטיח שגם אם יהיו מלעיגים ולחצים האדם לא יחזור בו מהחלטתו - ניתן להחליף את הלבוש[12].
לבושי חסידי פולין
הרבי הרש"ב דיבר אודות מעלת עניין החיצוניות של פולין שזהו עניין הלבושים, באמרו:"אני מיצר ודואג על שאין אנו דרים בפולין" וזהו מצד ה'פוילשע חיצוניות'[13].
גם הרבי הריי"צ שיבח מאוד את מלבושי חסידי פולין שניכרים מאוד במלבושיהם היהודיים, ואמר שהלוואי והיה יכול להנהיג גם הוא מלבושים אלו בחב"ד[14].
לחסידי פולין שהתקרבו לחסידות חב"ד שרצו להחליף את בגדיהם לסגנון הלבוש החב"די, הורה הרבי להמשיך ללבוש את הלבושים הללו[דרוש מקור].
מגבעת
בשנים הראשונות היו חסידי חב"ד הולכים עם כובע עגול ללא שוליים שנקרא קאזיראק, אך לאחר מכן במשך רוב שנות קיומה של חסידות חב"ד מנהג החסידים ברוסיה היה ללכת בקסקט – כובע בעל מצחייה(ראה דוגמה בתמונה 1). בעקבות החלטותיה של 'גזרת הלבוש', בה חויבו ללכת כל היהודים בלבוש אחיד – בין היתר עם כובע ולו שוליים קדמיים, הקסקט. כאשר שמע זאת אדמו"ר הצמח צדק, אמר בתגובה כי גזרה זו היא מצד ה'קליפה', שמנסה למנוע את העניין של "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא כל אלה" – כלומר, הבטה בשמים ומתוך כך להגיע להתבוננות בגדלות השם ורוממותו. כששמעו זאת חסידי הצמח צדק, התחכמו בקיום הגזירה ולבשו את הקסקט כשהמצחיה מופנת אחורה –כלפי העורף[15].
בנוהג הנשיאות נהגו אדמו"ר הרש"ב והריי"צ לחבוש מגבעת העשויה ממשי. עד להסתלקות הרבי הרש"ב היה הקמט בכובעו של הרבי הריי"צ בצורת משולש כפי שנהגו הסוחרים אז, ומאז שינה אותו לצורת עיגול כפי שהיה נהוג אצל הרבנים הזקנים באותה התקופה[16].
שטריימל
| ערך מורחב – שטריימל |
שְׁטְרַיְמְל (בעברית:מזנבת, כלומר:בגד העשוי מזנב חיה) הוא כובע העשוי מזנב חיה (לרוב שועל), הנחשב ללבוש חסידי ונחשב כבגד שבתי הנלבש רק בשבתות, חגים ושמחות (ראה דוגמא בתמונה 8).
דומה לו הוא הקוֹלְפִּיק, המשמש כמקביל לשטריימל[17], ונחבש בימי חול מיוחדים, כראשי חודש, צומות, ותאריכים חסידיים על ידי האדמו"ר[18], ובשבתות וחגים על ידי בני ונכדי האדמו"ר שלא נישאו.
מקביל לשטריימל ולקופליק הוא הספודיק, הרחב יותר מהקופליק ובהיר יותר ממנו ומהשטריימל(ראה דוגמה בתמונה מספר 7), המקובל במקום השטריימל שלא נחבש בחצרות חסידיות שמקורן בפולין כמו גור, אשלג, סוכטשוב, ועוד. הוא נחבש במקומות אלו במקום השטריימל במסגרת פשרה של חסידי בעל ה"חידושי הרי"ם" מגור עם ממשלת פולין בתקופת "גזירת הלבוש", להחליף את הלבוש היהודי (מכנסיים קצרים ושטריימל) ללבוש הקוזאקים שהיה מורכב מספאדיק "גרבי קוזאקים" וזקן[19].
מקורו של השטריימל אינו ברור, אך אחת הדעות היא כי החל להיחבש על ידי תלמדי הבעל שם טוב, שרצו לסמל בכך את בירור הניצוצות אף מהדבר הנמוך ביותר – זנב חיה טמאה[20].
המנהג החב"די
מנהג חב"ד היה מאז ומעולם כשאר החצרות החסידיות. כך גם בציור הצמח צדק(ראה תמונה 6) הוא נראה לבוש בבגדי השבת וחבוש בשטריימל שירש מאדמו"ר הזקן[21]. מסופר על אדמו"ר האמצעי כי בכל יום כיפור היה יושב בין מנחה לנעילה (ולגירסה אחרת בין מוסף לנעילה), והיה תפוס במחשבות עד כדי כך שהייתה נוטפת זעה מקצהו העליון של השטריימל שלבש. אדמו"ר הרש"ב היה מספר זאת ומציין את גודל יגיעת המוח שהייתה לאדמו"ר האמצעי, עד שאי אפשר לשער מה היה נפעל על ידו באותה שעה[22].
אדמו"ר הריי"צ ואדמו"ר הרש"ב נזהרו ללבוש את השטריימל רק בליובאוויטש, בעקבות הוראתו של אדמו"ר המהר"ש לאדמו"ר הרש"ב לפני חתונתו באוורוטש להיזהר וללבוש את השטריימל רק בליובאוויטש. כך שמאז שעזבו אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ את ליובאוויטש לא חבשו שוב שטריימל, עד לשבת החתן של הרבי, בה חזר אדמו"ר הריי"צ לחזור ולחבוש את השטריימל של אדמו"ר הרש"ב[23]. סוג השטריימל שהיה נלבש על ידי אדמו"ר הריי"צ היה קולפיק.
מסופר כי במניין של אדמו"ר הזקן הייתה חובה על כל עולה לתורה היה צריך לחבוש שטריימל בעלייתו, ולמי שלא היה שטריימל – היה מקבל לשם כך שטריימל שהיה מיוחד לכך מהגבאי. באחת הפעמים, כשלא מצר הגבאי את השטריימל, נתן לעולה את השטריימל של אדמו"ר הזקן. כשבא אדמו"ר הזקן לחבוש את הכובע בסוף התפילה, שאל את הגבאי אם משהוא חבש את השטריימל. כשסיפר לו הגבאי את המקרה, ביקש אדמו"ר הזקן לקרוא לכובען, וביקש ממנו לפרום את כל התפרים בשטריימל כך שיתפרק, ולאחר מכן לתפרו מחדש. בסיום העבודה, תלה הכובען את השטריימל לייבוש מעל האש, ושכח ממנו במשך כל הלילה. כשגילה בבוקר שהשטריימל נשרף והגיע להודיע על כך לאדמו"ר הזקן, עוד לפני שהתחיל לדבר על כך שאל אותו אדמו"ר הזקן עם הכובע נשרף, וכשענה הכובען שכך קרה ענה לו אדמו"ר הזקן שהדבר לא נורא[24]
הרבי לא לבש שטריימל, ויש לכך שני הסברים סותרים: הדעה הראשונה סוברת כי הרבי רצה ללבוש שטריימל - אך רק את השטריימל של אדמו"ר הריי"צ, אך כיוון שחנה גוראריה עוד צידדה אז במינויו של בעלה –הרש"ג – לרבי, לא נתנה אותו לרבי וכך נשאר המצב כי הרבי לא חבש שטריימל. הדעה השנייה היא כי הרבי לא רצה כלל לחבוש שטריימל, בטענה כי "שטריימל הינו לבוש אדמו"רי", וכי היה זה פרט נוסף ביחסו של הרבי אל אדמו"ר הריי"צ כאל ממשיך הנשיאות גם לאחר הסתלקותו, למרות הפצרת הרב אפרים ילס כי יחל לחבוש שטריימל[25].
כשנכנס יהודי המשתייך לאחת מחצרות גליציה, אמר לרבי כי אילו היה הרבי היה 'מסלק' את הכובע וחובש שטריימל, היו מצטרפים לחצרו אלפי חסידים. הרבי התחיל לצחוק בקול, ושאל אותו איזה יהודים היו נהיים חסידים שלו כתוצאה מהשטריימל, שצריכים שטריימל דווקא ולא כובע. החסיד ענה שיהיו אלו יהודים מכל הסוגים, והחל למנות סוגים רבים של חסידיות, באומרו כי אותם יהודים לא יסתדרו עם כך שבשבת יצטרכו ללכת עם כובע ולא עם שטריימל. ענה לו הרבי שאם מתכוון הוא ליהודים האלו, "מה רע בחסידויות בהן הם נמצאים שצריכים הם להיות חסידים שלי דווקא? מה שאני רוצה לדעת זה כמה קיבוצניקים[26] יהיו חסידים שלי כתוצאה מכך שאסלק את המגבעת ואלבש שטריימל!"[27].
מנהג חסידי חב"ד הוא שמוכר העליות לחגי תשרי חובש באותה שעה שטריימל, ועל ידי כך נהיה "יהודי של שטריימל"[28].(ראה דוגמה בתמונה מספר 9).
מגבעת קנייטש
|
| ערך מורחב – מגבעת קנייטש |
כיום נוהגים רוב חסידי חב"ד ללכת במגבעת קיפול המכונה "מגבעת קנייטש" על שם ה"קנייטש" - ה"קיפול" באידיש. מגבעת זו בנוייה כאשר יש משני צידיה קיפולים כלפי פנים ("עיניים"), ולאורך כיפתו של הכובע ישנו קמט לכל אורכו.
יש אומרים כי חבישת מגבעת זאת הייתה לראשונה אצל אדמו"ר המהר"ש, שכאשר יצא למסעותיו היה לובש בגדי סוחרים מהודרים בכדי שלא יזוהה. מאוחר יותר לבש אותו גם אדמו"ר הריי"צ בצעירותו, ואף יש תמונה מכך (ראה בתמונה 2), אם כי הלכו במגבעת כששוליה למעלה.
הנהגת החסידים ללכת במגבעת קנייטש החלה כאשר הרבי החל ללכת במגבעת, כששוליה הקדמיים היו משוכים כלפי מטה בצורה חדה, והקמט המרכזי בכיפתו של הכובע עמוק ורחב יותר, והוא בעל שלוש צלעות, מה שקיבל את הכינוי "משולש חב"ד" (ראה דוגמה בתמונה 3). כשנשאל הרבי מדוע שולי המגבעת משוכים קדימה בצורה קיצונית המסתירה את עיניו, ענה הרבי כי "בשבילי די להביט בארבע אמות שלי..."[29].
חבישת המגבעת כ'כיסוי שני'
חסידים נוהגים ללבוש את המגבעת בעיקר בשעת התפילה, כ'כיסוי שני' בנוסף לכיפה[30]. מקור הדברים הם ככול הנראה בדברי הגמרא[31] שכתבה כי תחת למצנפת של הכהן הגדול הייתה כיפת צמר, ובדברי הצמח צדק שבספרו "פסקי דינים לצמח צדק"[32] שכתב כי מנהג חסידים הראשונים היה לכסות את הראש בנוסף לכיפה שעל ראשם בכיסוי נוסף. כך גם כתבו ה'בית חדש'[33], ה'טורי זהב'[34] וה'משנה ברורה'[35] כי ראוי לנהוג שבנוסף לטלית אין להסיר את הכובע, משום שהדבר מוסיף ביראת שמים. סיבה נוספת היא, שכיוון שבתפילה יש לעמוד בצורה מכובדת, כפי שמתאים לעמוד בפני מלך או אדם חשוב – יש לחבוש גם כובע מעל הכיפה, משום שאין זה כבוד לעמוד לפני אדם חשוב כשכיפה בלבד לראשו[36].
מוסבר בחסידות כי שני הכיסויים הם בחינת שני מקיפים מבחינת חיה ויחידה, ועל ידי קישור המקיפים שבנשמה עם מקיפים גשמיים (כיפה וכובע) מתוסף יותר בהמשכה ובגילוי של שני המקיפים שבנשמה[37]. אדמו"ר הריי"צ נהג לישון עם שני כיפות (וייתכן שנהג כך לא רק בשעת השינה)[38].
סירטוק
|
| ערך מורחב – סירטוק |
בשונה מן
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין רעקל החסידית – שהינה חליפה ארוכה העוברת את הברך בכ-10 סנטימטר לערך, ומן הקפוטה הנלבשת בשבת[39], הסירטוק הוא החליפה הארוכה הנלבשת על ידי חסידי חב"ד בשבתות וחגים (ראה דוגמה בתמונה ראשית ובתמונה מספר 3). הסירטוק קצר מהקפוטה הרגילה בעקבות גזירת הלבוש, אז גם נגזר כי על היהודים לקצר את בגדיהם.
עם הסירטוק החלו חסידי חב"ד ללכת משנת תר"ד בעקבות גזירת הלבוש שגזר הצאר ניקלואי, אך לבוש זה היה שייך רק לחסידים, ורבותינו נשיאנו מתקופת נשיאותו של אדמו"ר הזקן ועד לתקופת נשיאותו של אדמו"ר המהר"ש המשיכו ללכת עם הקפוטה הארוכה והרחבה בימי חול, ובקפוטת משי לבנה בימות השבת ומועד. אך מאז שעלה אדמו"ר המהר"ש לנשיאות החל אף הוא ללכת כפי שהולכים החסידים, והחליף את מלבושיו מהקפוטה לסירטוק, וזאת בשל מצבו הבריאותי שאילץ אותו לנדוד בין העיירות השונות והוא לא חפץ שיראו בו כרבי, ולכן התלבש כאחד הסוחרים.
עד לנשיאותו של הרבי נהגו החסידים ללכת בסירטוק בד, וסירטוק משי היה שייך רק לרביים, שאתו הם הלכו בשבתות ומועדים. אך בעקבות שיחתו של הרבי שבה אמר שצריך להחליף את סירטוק הבד בסירטוק משי החלו רבים מחסידי חב"ד ללבוש סירטוק משי.
כיום יש חסידים הנוהגים ללכת כל השבוע בסירטוק, גם בימות החול ולא רק בשבת ומועד, וזאת בשל הנהגתו של הרבי מאז שנת תש"נ ללכת עם בגד השבת (סירטוק משי) בכל ימי השבוע.
אבנט
|
| ערך מורחב – אבנט |
האבנט (נקרא גם גאַרטל או גרטל)(ראה דוגמה בתמונה ראשית ובתמונה 3) הינו פריט לבוש אותו נוהגים החסידים לחגור מסביב לבגדיהם במקביל מגובה המרפקים בשעת התפילה במטרה לחצוץ בין החלק העליון של הגוף לחלקו התחתון. מקורו של המנהג הוא מהבגדי כהונה, אותם היו לובשים הכהנים בשעת העבודה בבית המקדש. הרבי הקפיד כי אורך שני קצוות הגארטל יגיע לקצוות הסירטוק.
הרבי הרש"ב הורה לתמימים בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש להסיר את הגארטל[40]. אומנם הרבי הורה כי בעת כניסה ליחידות יש לחגור גארטל, אך אין חובה שיהיה מעל החליפה ואפשר שיהיה גם תחתיה (וכן נהוג)[41].
אודות המנהג לחגור ב' אבנטים - כתב הרבי שאין מנהג חב"ד בזה. אך עפ"י השמועה הרבי עצמו כן נהג בכך[דרוש מקור].
חולצה
חסידים לובשים חולצה לבנה מכופתרת. חלק מחסידי חב"ד נוהגים אף שלא להכניס את החולצה לתוך המכנסיים, ויש שהסבירו זאת[42] על פי מנהגו של הרבי עקב דברי האריז"ל שאין ללכת עם ציצית מגולה ולאידך אין לתחוב את הציציות במכנסיים אלא צריך שיהיו נוטפות.
הרבי לובש חולצה ששרווליה קצרים גם בימות החורף.
סגירת הכפתורים
מנהג חסידים לכפתר ימין על שמאל על פי דברי הזוהר[43] שישלוט צד ימין (המושווה בקבלה לספירת החסד) על צד שמאל (המושווה לספירת הגבורה)[44] . יש שנתנו טעם נוסף שבעבר היו האנשים הולכים עם חרב ביד ימין והיה קשה לפתוח את הכפתור ביד שמאל כשהוא מכופתר שמאל על ימין[45]. מסופר משמו של ר' מיכאל בלינר, שכשחסידים היו רואים בלא כוונה כומר הולך ברחוב, היו פותחים את כפתור המכנסיים, שהיה תפור שמאל על ימין, כיוון שכשפוגשים כומר הגבורה מתחזקת ביותר[46]
{{
קישורים חיצוניים
- גרטל, סירטוק, קנייטש
- הפקה חסידית לבר מצווה: "למה? כובע!" ● צפו
- הרב יוסי פלטיאל, מדוע בחב"ד לא נהוג ללבוש מעיל ארוך כמו בחסידויות אחרות
(אנגלית)
הערות שוליים
- ↑ כלומר, שר' נחום יזכה להיות בעולם הבא במקום בו יישב שם אדמו"ר הזקן.
- ↑ תורת מנחם חלק ה' שנת תשי"ב חלק ב' עמוד 155, תורת מנחם חלק י"ג שנת תשט"ו חלק א', עמוד 244, ועוד. סיפור זה מופיע לראשונה בליקוטי דיבורים חלק א' עמוד 24
- ↑ אמרה שמקורה במאמר שמואל הנביא לשאול שיום למחרת ימות ויהיה "עימו", ומכך מדייקת הגמרא כי "עימי" רומז ל"עימי במחיצתי" (מסכת ברכות דף י"ב עמוד ב')
- ↑ רשימות דברים חלק ב' עמוד פ"ג
- ↑ חליפה קצרה, אז גם חסידי חב"ד שלפני הבר מצווה היו לובשים בגד עליון ארוך גם בימות החול, והליכה בחליפה קצרה נחשבה למודרנית ביותר
- ↑ "אז מען קומט צו מיט אריין מיט א קורצע רעקל, גיט דאס מיר א שטאך" לקוטי סיפורים והתוועדויות עמוד 312
- ↑ אגרות קודש חלק ט' עמוד רט"ז.
- ↑ חלק ג' עמוד קנ"ד (בסעיף ה'), ובהוספת פרטים בנספח המכתבים ללקוטי שיחות חלק כ"ד, עמודים 416-417: "אולי כוונתו למה מכניסים ענין הפוטוגרפיא לגבול ליובאוויטש. - ונזכר הנני ששמעתי מספרים של במהפנים העבירו שו"ב ממשמרתו ובצדק על שלבש קאלאשן [=ארדליים], ועתה גם זקני החסידים משתמשים בקאלאשן - וגם כן בצדק".
- ↑ קובץ אילנא דחיי.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ב עמוד שלה.
- ↑ שבועון בית משיח 1199 עמוד 32.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ב עמוד של.
- ↑ רשימות היומן עמ' קע ראה גם ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תרפ"ג סוף עמוד 46 ואילך
- ↑ רשימות תרצ"א
- ↑ תורת מנחם חלק י' עמוד 70
- ↑ רשימות דברים עמוד 187
- ↑ הצר יותר מהשטריימל ובהיר יותר מהספודיק, ולאורכו פסים בהירים.
- ↑ אם כי האדמו"ר מבעלז לובש ספודיק במקום הקופליק
- ↑ את פאותיהם הם החלו להכניס מתחת לכיפה
- ↑ ראה ספר הזכרונות (אדמו"ר הריי"צ) חלק א' עמוד 284, תיאור על אחד מתלמידי הבעל שם טוב מה'נסתרים' שחבש כובע שיער
- ↑ השטריימל הינו נמוך וקצר ובעל כיפה גבוהה – כפי שהיה נהוג בימים ההם. עם השנים כיפת הקטיפה שבשטריימל התנמכה, השטריימל התרחב לצדדים וגבה ביותר.
- ↑ ספר השיחות תש"ג, עמוד 14, ספר השיחות תרצ"ו עמוד 303
- ↑ יומן הרב אליהו חיים אלטהויז, שנדפס כנספח לאגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, כרך ט"ו. מובא גם בספר "המופלא והמיוחד" עמוד ל"ז
- ↑ רשימות דברים חלק עמוד א' עמוד ס"ה, מובא "סיפורי חסידים" על התורה עמוד 237
- ↑ הרב טוביה בלוי, גרטל, סירטוק, קנייטש
- ↑ לגירסה אחרת התבטא הרבי: כמה נערים מ'השומר הצעיר' (תנועת נוער ציונית)
- ↑ לכבוד ג' תמוז: הרב יעקבסאן בתוכנית מיוחדת 16:12
- ↑ תורת מנחם תשמ"ח חלק א', עמוד 339
- ↑ לכבוד ג' תמוז: הרב יעקבסאן בתוכנית מיוחדת
- ↑ הוספה ללקוטי שיחות בחלק ט' דף 276 בשולי הגליון, ובספר המנהגים עמוד 9 בשולי הגליון, וראה כאן וכאן
- ↑ חולין קל"ח עמוד א'
- ↑ פסקי דינים לצ"צ בתחילתו
- ↑ בית חדש על על אורח חיים סימן ח' סעיף א', דיבור המתחיל 'ומכסה'
- ↑ ט"ז(מגן אברהם) על אורח חיים סימן ח' סעיף ב' סעיף קטן ג':"ולעניות דעתי אדרבה בא רבינו להזהיר שיהיה נזהר כל כך בכיסוי הראש שאפילו בשעה שמעוטף בטלית של מצוה צריך שלא יזוז ממנו כיסוי של ראש"
- ↑ משנה ברורה על אורח חיים סימן ח' סעיף ב' סעיף קטן ד':"שכיסוי זה מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. ועיין בט"ז שדעתו נכון שלא יסיר הכובע (=כיפה) הקטן שעל ראשו בעת התפילה אף שהוא מכסה ראשו בטלית ג"כ"
- ↑ משנה ברורה, אורח חיים סימן צ"א סעיך קטן י"ב:"ובזמננו צריך להשים בעת התפילה כובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים"
- ↑ מאמר דיבור המתחיל "צוהר תעשה לתיבה" תרפ"ג - ספר המאמרים תרפ"ג עמוד ק"מ, וכן בספר המאמרים תש"ז עמוד 185, תורת מנחם התוועדויות תשמ"ח חלק ד' עמוד 164
- ↑ ימי בראשית עמוד 67, וראה שם בעמוד 75 שהכיפה הפנימית ניתנה לרב ישראל ג'ייקובסון והחיצונית לרב שמואל לויטין
- ↑ השונה מרעלק בכך שהיא עשויה ממשי שחוק ולא מבד רגיל, למרות שכיום לרוב מיוצרת הקפוטה מחומרים סינטטים
- ↑ מלבד התמים יצחק הורביץ, שכאשר הגיע ללמוד בישיבה הרבי הרש"ב הורה שלא יורו לו להוריד את הגארטל. שמועות וסיפורים חלק ג' עמ' 240. ראה אגרות קודש חלק י' עמוד שצד.
- ↑ ימי בראשית עמוד 55 ושיחות קודש קודם הנשיאות עמוד 138 הערה 2
- ↑ שלא שינו את שמם עמוד 32, מוסף לעיתון בקהילה.
- ↑ פרשת מקץ: "ותו דבעי לבר נש לנטלא ידא ימינא בשמאלא לשלטאה ימינא על שמאלא".
- ↑ וכפי שכק אדמור שליטא מהמ אומר בשיחת ה טבת תשמז
- ↑ רבבות אפרים חלק ח' סימן תקמו.
- ↑ התמים (בית משיח) גיליון מב.