הבדלים בין גרסאות בדף "זרקא"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←בפנימיות התורה: פסיק) |
|||
| (11 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:זרקא.png|שמאל|ממוזער|100px|הסימן 'זרקא' על האות [[אלף]]]] | [[קובץ:זרקא.png|שמאל|ממוזער|100px|הסימן 'זרקא' על האות [[אלף]]]] | ||
| − | ''' | + | '''זרקא֮''' הינו אחד [[טעמי המקרא]] הנכתב מעל האות המוטעמת בטעם זה{{הערה|זהה לסימן 'טילדה' (~), המשמש בשפות שונות, במדעים ובמחשבים.}}. |
| − | כשהקורא בתורה רואה את הסימן הזה מעל האות, הוא יודע | + | כשהקורא בתורה רואה את הסימן הזה מעל האות, הוא יודע שאות זו יש לבטא בהטעמה מסולסלת, כפי המנהג ה[[קבלה|מקובל]] בבית הכנסת. טעם הזרקא לרוב משמש את, ומקדים להטעמה – [[סגולתא|סגולתא֒]] (הנקראת, 'מלך'). |
==בפנימיות התורה== | ==בפנימיות התורה== | ||
| − | + | הזוהר הקדוש{{הערה|חלק א, כד, א.}} ובספרים הקדושים טעם ה'זרקא' מהולל מאד. מבאר הזהר כי הוא מרמז על עבודה של "זריקה", שבה האדם בשעת תפילתו צריך "לזרוק" (להשליך) את מחשבתו למעלה כלפי ה[[אין סוף]] ב"ה, להקים את ה[[שכינה]] הקדושה (מדלותה) לייחדה עם בעלה (הקב"ה), וזו היא הכוונה בזקיפה שהאדם זוקף בתפילה באמירת השם וכוונת הדבר ליחד את השכינה עם הקב"ה, להקימה (כנזכר בתהלים, "מקימי מעפר דל") ולעלותה למקום עליון, ובכך הוא בטוח שתפילתו תתחבר ותעלה לרצון מול ריבונו של עולם. | |
| + | {{קצרמר}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
| + | [[קטגוריה:קריאת התורה]] | ||
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]] | [[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]] | ||
| − | [[קטגוריה: | + | [[קטגוריה:תורת החסידות]] |
גרסה אחרונה מ־00:50, 1 באפריל 2022
הסימן 'זרקא' על האות אלף
זרקא֮ הינו אחד טעמי המקרא הנכתב מעל האות המוטעמת בטעם זה[1].
כשהקורא בתורה רואה את הסימן הזה מעל האות, הוא יודע שאות זו יש לבטא בהטעמה מסולסלת, כפי המנהג המקובל בבית הכנסת. טעם הזרקא לרוב משמש את, ומקדים להטעמה – סגולתא֒ (הנקראת, 'מלך').
בפנימיות התורה[עריכה]
הזוהר הקדוש[2] ובספרים הקדושים טעם ה'זרקא' מהולל מאד. מבאר הזהר כי הוא מרמז על עבודה של "זריקה", שבה האדם בשעת תפילתו צריך "לזרוק" (להשליך) את מחשבתו למעלה כלפי האין סוף ב"ה, להקים את השכינה הקדושה (מדלותה) לייחדה עם בעלה (הקב"ה), וזו היא הכוונה בזקיפה שהאדם זוקף בתפילה באמירת השם וכוונת הדבר ליחד את השכינה עם הקב"ה, להקימה (כנזכר בתהלים, "מקימי מעפר דל") ולעלותה למקום עליון, ובכך הוא בטוח שתפילתו תתחבר ותעלה לרצון מול ריבונו של עולם.
