קשת: הבדלים בין גרסאות בדף

ה'''קשת''', היא תופעת [[טבע]] אופטית, הנוצרת כתוצאה משבירה, נפיצה והחזרה של קרני [[אור]] המגיעות ממקום אחד. בדרך כלל הכוונה היא לקשת הנובעת משבירת [[אור]] [[השמש]]. לאחר [[המבול]] הקב"ה נשבע לנח שהוא לא יביא מבול שוב לכל העולם, והאות שהוא נתן לכך היא - הקשת בענן.

{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאמֶר אֱלֹקים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹקים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-נֹחַ זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.|מקור=[[פרשת נח]] ט, יב-יז}}

לאחר המבול הקב"ה נשבע ל[[נח]] ששוב הוא לא יביא מבול לעולם, והאות לכך תהיה הקשת. מפשטות לשון הכתוב מובן שהקשת הינה דבר חדש, שנתחדש לאחר המבול.

אבל [[הרמב"ן]]{{הערה|נח ט, יב.}} מבאר שאי אפשר לומר שהקשת היא דבר מחודש - וכמו שכתבו גם הפילוסופים היוונים, כיוון "שמלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדה", ולמשל "בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת". אלא הוא מבאר שהפסוק אומר רק ש"את קשתי נתתי", ולא "אני נותן" - להורות שאין זה דבר שנתחדש כעת, אלא דבר שתמיד היה, אלא שכעת הוא יסמל שלום. והסיבה שהקשת מסמלת שלום היא: שכפי שדרכם של לוחמים, שכאשר הם קוראים לאויב לשלום - הם הופכים את הקשת, להורות שהם לא ישליכו עליהם עוד חיצים. וכן הקשת שבענן, מכוונת כלפי מעלה, ולא כלפי בני האדם.

אמנם, האברבנאל דוחה את דבריו{{הערה|שם - הקושיא הט"ו.}}, כיוון שאות "אי אפשר שתהיה כי אם בהתחדש שום דבר שיהיה משם והלאה לאות". ומביא{{הערה|בתירוץ הקושיא.}} את ביאורו של הר"ן: שבעצם הקשת היא אכן תופעת טבע שהיתה מאז בריאת העולם, אולם היא הייתה נראת רק באוויר הלח, אך היא לא הייתה יכולה להיראות בעננים, מכיוון שהעננים היו "חזקים מן הערפיליות" - שקרני השמש לא היו יכולים להפריד בין חלקי העננים מכיוון שהיווצרות העננים היא מ"אד העולה מן הארץ"{{הערה|[[פרשת בראשית]] ב, ו.}}, לכן היו האדים העולים מן הארץ שמנים וגסים מאד מפאת חוזק הארץ. אמנם לאחר המבול הקב"ה ריחם על בני האדם, ושינה את טבעם של העננים - שיהיו יותר "דקים", ועל ידי כך תוכל להיראות גם בהם הקשת. והיינו, שהחידוש שנעשה על ידי המבול הוא - שהקשת ש"נתתי" (- שכבר נבראה) תהיה בעננים גם כן.  

אך הוא דוחה חלק מפירוש זה, כיוון שאי אפשר להבחין אם הקשת היא באוויר הלח או בענן, וממילא אין אפשרות לדעת האם זוהי הקשת שהיא סימן, או לא; ולכן מוכרחים לומר שהקשת לא הייתה יכולה להיראות גם באוויר. אלא, שאף שהקשת היא נברא שהיה מששת ימי בראשית, היא מאלו שנבראו "בערב שבת בין השמשות"{{הערה|[[פרקי אבות]] פרק ה, משנה ו.}}. וקבוצת נבראים זו לא נבראה אז בפועל, אלא כל אחד ממנה נברא בפועל בשעתו (כמו שהאיל של אברהם נברא בפועל בשעת העקידה), וכך גם הקשת לא הייתה בפועל בעולם. אך לאחר המבול הקב"ה "דקדק" את האדים העולים מן הארץ, שתוכל להיראות בהם השמש. וכוונת הפסוק "את קשתי נתתי" היא: שהשמש שמכונה "קשת", המוציאה קרני אור המכונים "חיצים", כמו שאומר הפסוק{{הערה|חבקוק ג, י.}} - "לאור חציך יהלכו". והיא תתחיל להיראות מעבר לעננים.

{{ציטוט|תוכן=בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ:}}

הרמב"ן מבאר את טעם הדבר על פי דברי המדרש{{הערה|בראשית רבה פרשה לה, ג.}} שה"קשת" נקראת כך כיוון שהיא {{ציטוטון|דבר שהוא מוקש לי}} - לקב"ה, ומבהיר המדרש מיד שאין הכוונה ממש, אלא שזהו כמו הדמיון בין ה"קש" שעל הפרי לפרי עצמו. וממשיך המדרש ונותן [[משל]] מאדם שכעס על בנו, ורצה לשפוך עליו "סולת רותח", ונתן אותה בסוף על עבדו. ועל כן מובן - שהקשת היא מידת הדין של למעלה שהיא קשה, ועל כן אין להסתכל בה.

המדרש אומר{{הערה|בראשית רבה לה, ב.}}, שהסיבה שהפסוק אומר שהקשת תהיה ל"דרת" עולם בכתיב חסר היא: מכיוון שיהיו שני דורות שבהם לא יצטרכו לקשת; {{ציטוטון|אמר רבי יודן: פרט לדורו של חזקיהו ולדורו של אנשי כנסת הגדולה. רבי חזקיה: מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של [[רבי שמעון בן יוחאי]]}}. הגמרא אומרת{{הערה|[[מסכת כתובות]] עז, ב.}} שגם בדורו של רבי יהושע בן לוי היא לא נראתה. וטעם הדבר: מכיוון שזכותם הגינה על אנשי דורם{{הערה|פני משה לירושלמי ברכות פ"ט, ה"ב.}}.

כתוב בזהר{{הערה|ח"א עב, ב.}} ובתיקוני זהר{{הערה|תיקון י"ח (לו, ריש ע"ב).}}, "לא תצפי לרגלי דמשיחא, עד דיתחזי האי קשת .. בגווני נהירין .. וכדין צפי ליה למשיח", וטעם הדבר הוא: שהאור לא יכול להתגלות בעולם כל זמן שהקליפות מסתירות עליו, וכאשר תסתיים הגלות, הקשת תיראה "בגוונין נהירין", ואז מיד יתקיים "וראיתיה לזכור ברית עולם", ומיד יתגלה שעל זה אמר הקב"ה ל[[משה רבינו]] "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך"{{הערה|שמות ג, יב.}}, שיתקיים אז "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|מיכה ז, טו.}}.

היווצרותם של העננים, היא על ידי ש"שלושת יסודות רוח מים עפר שבארץ יוצאים ובוקעים בקיטור מפני תגבורת חום השמש". והחום של השמש שפוגע בארץ הוא בכוח הכי חזק כאשר הוא פוגע בארץ, ואז הוא פועל את שאיבתם של שלושת היסודות שיהיו "עבים וגסים" עד להיווצרות העננים.

ובנמשל - השמש היא שם הוי', כמו שכתוב{{הערה|[[תהילים]] פד, יב.}} "שמש ומגן הוי' אלקים". והיא מאירה ומשפיעה את כל הכוחות של [[אצילות]] עד למטה מטה, בכדי לאפשר ל[[ספירת המלכות]] לברר ולהעלות את ה[[רפ"ח ניצוצים]] שנפלו ל[[קליפת נוגה|נוגה]]; והעליה הזאת יוצרת את העננים, שעניינם הוא "[[שם אלוקים]]", שמעלים ומגן מגילוי שמש הוי'.

קודם המבול הקשת לא היתה יכולה להיראות בעננים. וטעם הדבר: מכיוון שעניינם של העננים הוא [[גבורה]] ו[[צמצום]] - שהם מגיעים מ[[שם אלוקים]], ובצמצומים יש שני אופנים; וכמו למשל בזכוכית, שכאשר שמים לה ציפוי כסף דק היא נעשית למראה, אך באם ישימו לה כיסוי עבה ושחור היא לא תראה כלום, ועל דרך זה בצמצומים - ב[[קליפת נוגה]] שייך הבירור והעליה, מכיוון שזהו צמצום שעדיין "מותר" ואינו קשור ב[[ג' קליפות]], אבל בדבר שהוא "אסור" וקשור בהן, אי אפשר להעלותו.

אבל המבול פעל זיכוך בעולם, שהעולם מצד עצמו יוכל להתברר ולעלות לקדושה, כמו שהאדים שעולים מהאדמה הינם די מזוככים עד שיראו בהם גווני הקשת. ולכן לא יבוא שוב מבול - כיוון שיש אפשרות לתקן את הקלקול.  

{{הערות שוליים|טורים=כן}}