משתמש:מר"ש: הבדלים בין גרסאות בדף
תגית: ביטול |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
<br> | <br> | ||
{{יישור טקסט|מרכז|<big>'''<big><big><big><big><big>[[יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד]]!</big></big></big></big></big>'''</big>}}}} | {{יישור טקסט|מרכז|<big>'''<big><big><big><big><big>[[יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד]]!</big></big></big></big></big>'''</big>}}}} | ||
{{חופשה חב"דפדית|אחר=ללא מגבלה לצערי}} | |||
{{תיבות משתמש| | {{תיבות משתמש| | ||
{{משתמש - יחי}} | {{משתמש - יחי}} | ||
גרסה מ־17:38, 30 ביוני 2021
{{{שם}}}
|
אני בחופשה חב"דפדית ללא מגבלה לצערי |
| תיבות משתמש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הוראותיו של הרבי:
מגורים:
מתנגד:
כללי:
תיבות משתמש:
|
קצת על משתמש זה:
פנימיות הרצון של משתמש זה היא: לעשות נחת רוח לרבי, ולגרום להתגלותו המיידית נאו ממש!
חיצוניות הרצון של משתמש זה היא: להפוך את חב"דפדיה יחד עם שאר המשתמשים לאתר האינציקלופדי הטוב ביותר בעולם, ודרכו להפציץ את המעינות לכולם!
חשוב להבהיר: משתמש זה מאמין באמונה שלמה שהרבי שליט"א חי וקיים בגוף גשמי ומחלק דולרים ב770 כל יום ראשון, והוא יגאל אותנו לגאולה האמיתית והשלמה נאו ממש!
דעה חשובה של משתמש זה: לא על כל חרק שזז צריך לפתוח ערך, אך גם לא על כל משהו שפחות מוצא חן צריך לסגור ערך הקרדיט על משפט זה נתון למשתמש:חב"דניק.
תולדות חיי:
בז' תשרי תשפ"א - מלאו לי 10 עריכות,
בי"ט תשרי תשפ"א - מלאו לי 100 עריכות,
באור לר"ח שבט תשפ"א - מלאו לי 770 עריכות,
בי"ב שבט תשפ"א - מלאו לי 1000 עריכות.
ערכים שיצרתי:
לחיות עם היום יום
משתמש זה משתדל לחיות עם היום יום!
היום יום, ט"ז בסיוון ה'תשפ"ד, יום שבת:
כבר החליטו הראשונים כמלאכים זי"ע, אשר רפואת הנפש היא כרפואת הגוף.
לכל לראש צריך לסמן מקום החולי: אם הוא מצד שחומר גופו עב גס ומושחת, או שהחסרון הוא בכחות נפשו, שיש לה נטיות לענינים רעים כמו גאוה, שקר וכדומה, או שמקור החולי הוא בהרגילות, שמפני רוע החינוך או רוע הסביבה בא לרגילות רעות.
עד אשר לא יתבררו פרטי מקום החולי וסיבת אחיזת המחלה אי אפשר להתחיל ברפואתו, כי אם לסדר אופן הנהגה ישרה בכל הדברים במה שיעשה ובמה שימנע את עצמו מהם: בועשה טוב בקיום המצות קביעות עתים לתורה קנין מדות טובות, ובסור מרע. אמנם מה שנחוץ ביותר הוא שיעורר החולה בעצמו שני ענינים: א) לידע שהוא חולה ויכסוף וישתוקק להתרפאות מחליו. ב) הידיעה שיכול להתרפאות, והתקוה ובטחון גמור כי בעזרת השם יתרפא מחליו.