פרשת בהר בחוקותי: הבדלים בין גרסאות בדף

פרשת '''בהר''' (או '''בהר סיני''') היא [[פרשת השבוע]] התשיעית בספר [[ויקרא]]. היא מתחילה בפרק כ"ה פסוק א ומסתיימת בפרק כ"ו פסוק ב. ופרשת '''בחוקותי''' ( '''בחֻקֹתַי''') היא [[פרשת השבוע]] העשירית והאחרונה בספר [[ויקרא]]. היא מתחילה בפרק כ"ו פסוק ג ומסתיימת בסוף הספר, פרק כ"ז פסוק לד.

'''ראשון''' אנו קוראים על שנת השבת הידועה כשנת ה[[שמיטה]], וכן על שנת היובל המופיעה פעם בחמישים [[שנה]]. בשנת השמיטה אנו מצווים שלא לעבוד בשדה, לא לזרוע, לא לקצור ולא לעבד. התורה מפרטת דינים רבים מה מותר ומה אסור לעשות עם הפירות שגדלים בשנה זו. כל דיני השמיטה חלים רק על [[ארץ ישראל]], אך בכל ה[[עולם]] יש להיזהר שלא [[אכילה|לאכול]] מ[[פירות]] שגדלו בארץ באותה שנה באם לא נשמרו דיני השמיטה.

העליה הראשונה ממשיכה באזהרה שלא להונות ול[[שקר]] במשא ומתן, ומסתיימת בהבטחת התורה שבאם נשמור את החוקים והמשפטים, תהיה הארץ בטוחה ושלווה.

'''חמישי''' - בחמשת הפסוקים הראשונים של העליה החמישי ממשיכה ה[[תורה]] ב[[ברכה|ברכות]] למי שישמור את התורה והמצווות, אך לאחר מכן התורה מפרטת את העונשים והקללות ל[[רשע|סרים מדרך התורה]], ובהם [[גלות]] מארץ הקודש.

העליה מסתיימת בדיני [[מעשר]] בהמות, כאשר כל בהמה עשירית מוקרבת כקרבן לה'.