עבד עברי

עבד עברי הוא יהודי שנמכר למשך שש שנים ליהודי אחר. במובנים רבים השיעבוד שלו לאדון דומה לשיעבוד של אדם שהשכיר את עצמו למשך תקופה ממושכת.

בתורת החסידות מבואר משמעותו הפנימית של דין עבר עברי, שהוא עובד את השם מתוך אהבה ויראה (בשונה מעבד כנעני שעבודתו היא במעשה בלבד, העבודה של העבד עברי היא מתוך חיבור פנימי לרגש וללב), אך בלי שינוי מוחלט במידות הנפש. הוא מתמקד בהבאת חיות רוחנית לנפשו דרך קיום מצוות, תפילה ולימוד תורה, כל זאת מתוך רצון לקרב את הנפש לה' ולחיות על פי דרכי הקדושה, אבל ללא שינוי מהותי של הטבע האנושי.

בנגלה

מקורו של קנין עבד עברי הוא בספר שמות: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ".

התורה רואה בעצם העבדות של יהודי דבר לא טבעי ולא נכון, המתאפשר רק במצבים מיוחדים: "עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד".

מכירה לעבדות

אדם יכול להימכר לעבד באחד משתי האופנים:

1. עבד הנמכר על ידי בית דין: - אדם שגנב ואין לו כיצד לשלם את מחיר הגניבה, בית דין מוכרים אותו ומשלמים על הגניבה בתשלום שקיבלו עבורו.
2. עבד המוכר את עצמו: אדם מישראל שאין לו את צרכי הקיום היום-יומיים, יכול למכור את עצמו.

הגדרת הקנין

מסוגיות רבות בש"ס מוכח שעבד עברי קנוי רק למעשה ידיו אך גופו לא קנוי לאדון, ואילו לדעת רבא - אכן גופו קנוי.

הגדרה זו משליכה על דינים שונים:

• עבד עברי שנמכר לכהן, אינו יכול לאכול בתרומה, אף שעבד כנעני כן יכול, כיון שבהגדרה ההלכתית שלו אינו שייך לכהן.
• ידו של העבד עברי אינה כ'יד ארוכה' של רבו.

התחייבות האדון כלפיו

חז"ל אומרים כי "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו", דבר המבטא את ההתחייבויות הרבות כלפיו.

היחס של האדון לעבד צריך להיות מכבד ולא כיחס לעבד, אסור לו להטיל עליו לבצע עבודות בזויות או עבודות שאין להן קצבה, והוא צריך להעניק לו מאכל משקה ותנאי מגורים כמו שיש לו עצמו, ואף להעדיף את צרכיו של העבד על שלו.

באם העבד היה נשוי קודם למכירתו, על האדון לפרנס במשך התקופה גם את בני משפחתו.

כאשר העבד משתחרר (במידה ומדבר בעבד שנמכר על ידי בית דין), צריך האדון להעניק לו מתנה מהרכוש שלו (תבואה ובעלי חיים) בשווי מינימלי של שלושים סלעים, על מנת לאפשר לו להתחיל בצורה טובה את חיי החירות שלו. על האדון מוטל גם להשתדל להעניק לו ברוחב יד כפי יכולתו, בדומה ל'הענקה' שהקב"ה העניק לבני ישראל כאשר השתחררו מעבדות מצרים.

שחרורו

עבד עברי יכול בכל זמן שרוצה לפדות את עצמו באמצעות חישוב התשלום ששילם האדון בחלוקה לתקופה של שש שנים, ובגרעון התקופה שכבר עברה, כך שישלם רק על הזמן שנותר עד לשחרורו.

עבד שלא פדה את עצמו בתוך תקופת העבדות, יוצא עם סיומה של השנה השישית, או בהגיע שנת היובל (אפילו אם הוא עבד נרצע).

עבד נרצע

עבד עברי שרצה בסיומה של תקופת העבדות להישאר לעבוד אצל אדונו, מבטא בכך כעין מרידה במלכות שמים, ולכן רוצעים את אזנו במרצע, כפי שהתורה מפרטת את דיניו: "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹקים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם".

בשונה מהמכירה הראשונה שהייתה לתקופה מוגבלת ובעבור תשלום, הארכת תקופת העבדות ללא תמורה מסמלת את רצונו של העבד להשתעבד לאדון אחר תחת שיעבודו לאדון האמיתי, הקב"ה.

בתורת החסידות

מדריגת עבד עברי נחשבת למדריגה גבוהה יותר בעבודת ה' מאשר עבד כנעני, אך היא עדיין אינה מושלמת. עבד עברי מבצע את עבודתו מתוך הרגש הלב, ולא רק מתוך קיום חיצוני של מצוות או פעולות. עבודתו היא לא רק בצורה של הודאה וכפי' (כמו בעבד כנעני), אלא גם מתוך רגש פנימי שבקודש, אף שלפעמים הוא שומר על המידות הטבעיות שלו ללא שינוי מהותי.

כמו שבגשמיות, זה שהעבד עברי מביא את הצרכים הבסיסיים לבית, מבהירה שהעבודה אינה משנות את המהות של הדברים. כמו שצוין, הצרכים שהעבד מביא אינם ראויים לאכילה עד שהם לא עברו את תהליך הבישול או הצלייה של אמה העברייה, כלומר - ישנם שלבים נוספים שצריך לעבור על המוצר כדי להפוך אותו ראוי לשימוש. זהו ביטוי לכך שהעבד עברי לא משנה את מהות הדברים בעצמו, אלא רק מבצע את עבודתו באופן החיצוני – הוא מביא את הצרכים, אך לא משנה את עצמם עד שיעברו שלב נוסף על ידי אמה העברייה.

במובן הרוחני, זה מציין את העובדה שעבודת עבד עברי, אף שהיא נעשית מתוך רגש לב, אינה משנה את מהות הטבע של האדם. היא פשוט מקדמת את האדם לרוחניות באמצעות עבודה פנימית – כלומר הוא לא משנה את הטבע אלא מנצל אותו בקדושה, בדיוק כפי שהעבד מביא את הצרכים הבסיסיים לבית, אך אין בהם שינוי מהותי.

למשל אם ניחן בכיווץ או בהתפשטות, הוא מנצל את המידות הללו לקדושה. כלומר, הוא משנה את הדרך שבה הוא מנצל את רגשותיו, אבל לא משנה את מהותן. זהו, למעשה, שלב ביניים – הוא עושה שימוש במידות הטבעיות לקיום עבודתו הרוחנית, אך הוא לא משנה אותן באופן מוחלט.

מדריגת העבד עברי היא כנגד עולם היצירה. ובנפש היא מדריגת רוח, בחינת המידות חג"ת.

בעבודת התפילה

בעבודת התפילה של עבד עברי, מדובר בהתעוררות המידות בלבד, ולא במוחין (הבנה ושכל). התפילה, ובמיוחד פסוקי דזמרה וברוך שאמר, מתעוררת מתוך רגשות כבוד והודיה, אך אין בה שינוי מהותי במידות הנפש. ההתבוננות היא רק כדי לעורר את המידות, ולא כדי לשנות את מהותן כפי שיקרה בעבודת מוחין.

בלימוד התורה

לימוד התורה של עבד עברי אינו באופן של שינוי מוחלט במידות ובטבע הנפש, אלא בלימוד שמכוון לקשר את הנפש עם ה', והאדם עושה זאת מתוך רצון להתקרב לשם, בלי שינוי מהותי במידותיו. המטרה היא להקשר לה' באמצעות התורה, שהיא המקשרת את נשמות ישראל עם הקדוש ברוך הוא.

כפי שבלימוד התורה לשמה ייתכן שינוי במידות הנפש, בלימוד של עבד עברי נשארת המהות כפי שהיא, והמטרה היא רק להעצים את הקשר עם ה' דרך לימוד התורה.

בקיום המצוות

עבודת עבד עברי במצוות נוגעת בהבאת חיות רוחנית לנפשו. האדם מקיים את המצוות כדי להמשיך חיות אלוקית לנפשו – הוא מקיים את רמ"ח המצות כדי לחיות חיות רוחנית לכל איברי גופו, והשס"ה לאווין כדי לקבל חיות לשס"ה גידיו. כל המטרה היא להמשיך חיות אלוקית למערכת הפנימית של האדם, תוך שמירה על המהות האישית.

ראו גם

• מצוות הענקה
• אמה עבריה

לקריאה נוספת

• דרך מצותיך, מאמר ד"ה "אמה עבריה".

• עבד עברי. הנמכר לישראל, ולעכו"ם. לקוטי שיחות חל"ב עמ' 161 (עמ' 174)
• כי תקנה עבד עברי, לקט פתגמי רבותינו נשיאינו על משמעותו של עבד עברי בפנימיות התורה, שבועון בית משיח כ"ו שבט תש"פ עמוד 16
• הרב מרדכי פרקש, אנא עבדא - סיפורו של הניגון ומשמעות ה'עבד' בעבודת השם