הבקשות מהרבי שיעלה לארץ ישראל

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

פעמים רבות ביקשו מהרבי שיגיע לארץ ישראל אם לביקור ואם באופן קבוע. הבקשות באו הן מצד אנ"ש חסידי חב"ד והן מצד אישים שונים בארץ ישראל.

המענות של הרבי לפונים, היו מגוונים ומרתקים והתחלקו לפי זהות הפונים ותוכן בקשתם.

בקשות מאנ"ש חסידי חב"ד בארץ

• תשי"ג:

בקיץ תשי"ג, פנו אל הרבי, אנ"ש בארץ הקודש וצרפת, בהזמנה בקשה והפצרה, שהרבי יבוא לביקור להתראות עם אנ"ש, שהרי רבים חפצים להתראות, ואינם יכולים לבוא בעצמם לביקור בבית חיינו בניו יורק.

חתמו על הזמנה זו, רבני חב"ד, גדולי החסידים, אנ"ש והתמימים, מארץ הקודש ומצרפת. בסך הכל מתועדות כיום כ-300 חתימות, על הזמנה ובקשה זו.

מכתב הבקשה וההזמנה של אנ"ש בירושלים:

"ירושלים ב"ה. אייר תשי"ג

למרן כ"ק אדמו"ר שליט"א

בשם קהל עדת אנ"ש בעיה"ק ירושלים תובב"א ושאר ערי ועירות "ישראל" אנו פונים בזה לכ"ק אדמו"ר שליט"א בקריאה נרגשה מעומק לבנו בתקוה נאמנה שקריאתנו תשמע ובקשתנו תתמלא.

"רצוננו לראות את מלכנו" – זוהי קריאתנו.

קשר חי ואמיץ הי' מאז ומעולם בין רבותינו מורינו הקדושים נשמתם עדן עם רבבות אלפי אנ"ש הקשורים והעטופים. מפיהם – מפיהם ממש! - הי' חיים, ולאורם – אור פני מלך! – היו הולכים. בזמנים קבועים וכלליים ובזמנים מיוחדים ופרטיים היתה לכל אחד מאנ"ש חובה קדושה לנסוע למקום משכן רבותינו ולהתראות פנים ביחידות ובצבור עם הנשיא המכהן באותם הימים, ונסיעה זו שמשה לו לעמוד אור ולעמוד אש. השפעה זו וקשר זה שבין רבי לחסיד מתבארת היטב גם בכמה משיחות הקדושות של כ"ק אדמו"ר נ"ע, והדברים עתיקים.

ועתה שנסיבות הזמן גרמו שמרחקים גדולים מפרידים בין אנ"ש שבאה"ק לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ורק יחידי סגולה יכולים להרשות לעצמם הנסיעה למדינת הים כדי לחזות את אור פני כ"ק שליט"א, והצבור הרחב של אנ"ש אין להם כל אפשרות לכך, ומהצד השני יש ב"ה כעת באה"ק ת"ו בכל הערים והמושבות צבור של אנ"ש עם כמה מוסדות תורה חשובים של חב"ד, בירושלים, תל-אביב, לוד, ספריה ועוד, ונחוץ מאד להפיח רוח חיים בכלל ובפרט, באישים ובמוסדות, אי לזאת באנו לידי החלטה לבקש את כ"ק שליט"א כי יואיל נא ברוב חסדו לבוא לאה"ק לבקור של זמן מסויים. אין ספק בדבר שיהי' קדוש השם גדול בזה בהרמת קרן התורה והחסידות לא בלבד בין אנ"ש המקושרים אלא אף בין כל אחב"י החרדים לדבר ד'.

"והיו עיניך רואות את מוריך"! – זוהי תשוקתנו העזה, ואנו מקוים שכ"ק שליט"א ימלא את בקשתנו. אנו מחכים בהקדם להסכמתו של כ"ק, ואז נגש בע"ה מיד לסדור ההכנות הדרושות כיאות." לאחר המכתב באו חתימותיהם של אנ"ש מירושלים והסביבה.

במכתב אנ"ש מתל אביב הנוסח דומה לנוסח המכתב של אנ"ש ירושלים, ורק זאת, שבמקום "בעיה"ק ירושלים", נכתב: "בשם קהל עדת אנ"ש בעיר ואם בישראל תל-אביב". לאחר המכתב באו חתימותיהם של אנ"ש בתל אביב ומרכז הארץ בכלל.

מכתב נוסף שלח הרב אלכסנדר יודסין יחד עם גבאי בתי כנסיות חב"ד בתל אביב:

"לכ"ק אדמו"ר שליט"א

בלב ונפש ומאד אנו מ(א)חלים את פני הוד כ"ק אדמו"ר שליט"א לבקר בארצנו הקדושה אף שלא אכשר דרי אך הלא זה רק בבחי' הדור והזמן עבר, הוה ועתיד אבל המקום שהוא ארצה"ק והארץ לעולם עומדת היא תמיד בבחי' מלא כל הארץ כבודו ובזכות ארצנו אנו פונים אל הודו זיוו והדרו לבוא ולבקר להאיר ולהכשיר גם את הזמן ואנו מסיימים במא' רז"ל (סנהדרין יד.) רבה דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם ופירש"י רבה דעמיה "נשיא בעמיו" בריך מתייך לשלם "ברוך בואך" לשלום." לאחר המכתב באו חתימות הרב יודאסין וגבאי הבתי כנסיות חב"ד בתל אביב.

באותה תקופה שלחו אנ"ש חסידי חב"ד בצרפת מכתב באותו תוכן אל הרבי, בבקשה והזמנה שיואיל לבקרם בצרפת. בשולי החתימות שהתקבלו מאנ"ש בצרפת, רשם הרבי בכתב-יד-קדשו: "נתקבל יב"ת [י"ב תמוז] ה'תשי"ג".

המענה להזמנות אלו נדפס באגרות קודש ח"ז אגרת ב'רכט:

"ב"ה, י"ג אלול, תשי"ג

ברוקלין, נ.י.

אנ"ש אשר בארצנו הקדושה ת"ו וביחוד...

ה' עליהם יחיו!

שלום וברכה!

מאשר הנני בזה קבלת מכתבם הצעה לבוא לבקר במקומות מושבותיהם לראות ולראות וכו'.

ומה אעשה ולצערי, הנה כמה העלמות והסתרים מניעות ועיכובים הן בגשמיות והן ברוחניות למילוי ענין זה הראוי והטוב ומי יתן ויסיר השי"ת את ענין ההעלמות והסתרים בכלל והעלמות והסתרים הנ"ל בפרט, ונתראה בשובע שמחות..."

בקשות מרבנים בארץ ישראל

הרב שלמה גורן

הרב שלמה גורן שכיהן כרב הצבאי הראשי ולאחר מכן כרב הראשי לישראל, היה ביחידות אצל הרבי, ארבע פעמים, פעם בשנה, במשך ארבע שנים ברציפות. בכל אחת מהפעמים שהה בחדר יותר מארבע שעות. היחידות שלו התחילה תמיד ב- 11:30 בלילה, ונמשכה עד קרוב לארבע לפנות בוקר.

כל פעם שהרב גורן נכנס ליחידות הוא שאל את הרבי למה אין הרבי מבקר בארץ.

ובכל שיחה במשך ארבע השנים נתן הרבי טעם אחר לאי-בואו לארץ. בפעם הראשונה ענה שאינו מבקר בארץ משום שמאז עלה לנשיאות שלו לא יצא מליובאוויטש, והרבי הבטיח שאם יחליט לצאת מליובאוויטש, המקום הראשון שיסע אליו יהיה ארץ ישראל.

הרב גורן שאל והרי הרבי מתגורר בניו יורק, ב770 איסטרן פארקוויי, ולא בליובאוויטש אשר ברוסיה. ענה הרבי: אנו העתקנו לכאן את ליובאוויטש, ואין אנו מתגוררים כלל בניו יורק. חזר הרב גורן ושאל: הרי כבודו נוהג להשתטח על קברו של חותנו? על זה ענה: שאנשי חב"ד יצרו מעין פרוזדור של ליובאוויטש מבית המדרש עד לציון קברו של חותנו...

בשנה שאחריה ענה שהוא כבר היה מוכן לבקר בארץ, אבל אז לא יוכל לעזוב אותה עוד ותישאר החסידים ללא מנהיג וללא נשיא. והוסיף שלעזוב את ארץ ישראל, הקדושה בעשר קדושות ולצאת לחוץ לארץ, אין מעשה זה הולם את ההלכה.

בשנה השלישית הפעם לאחר שהתווכח עם הרבי על מדינת ישראל ועל צה"ל, שוב שאל, והרבי ענה שבעצם הוא מוכן לבקר בארץ והתחיל לעשות הכנות לכך. תוך כדי ההכנות לנסיעה, נזכר שאף אחד מרבותינו נשאינו של חב"ד שקדמו לו לא עלה לארץ, ואינו רוצה לשנות ממנהגם.

הרב גורן הגיב ואמר שאין ללמוד מהנשיאים שקדמו לו, משום שאז לא הייתה מדינת ישראל קיימת ולא היו בארץ מיליוני יהודים. מה שאין כן עתה, כשמצפים לבואו רבבות חסידים וסתם עמך, וביקורו של האדמו"ר יעלה את רוחם ויביא לידי זרם חדש של עולים.

הרבי ענה כי אילו הביקור בארץ ישראל היה חשוב מנקודת השקפה של החסידות, היו הנשיאים שלפניו עולים לארץ ישראל במסירות נפש, ואם לא עשו כך סימן שישנם עיכובים מן השמים לנשיאי חב"ד שלא יעלו לארץ.

כשהרב גורן הגיע לכפר חב"ד למסיבת י"ט כסלו סיפר לקהל הרב את דברי הרבי. לאחר המסיבה פנה אליו רבו של כפר חב"ד, הרב שניאור זלמן גרליק בתמיהה, ואמר כי לא יתכן שהרבי אמר כך שהרי אדמו"ר הריי"צ ביקר בארץ? הרב גורן התבלבל, והחליט שבביקור הבא אצל הרבי יעיר לרבי על מה שאמר לו וישאל על ביקור הריי"צ.

כשנסע לרבי לשנה הבאה ונכנס ליחידות. הרבי עמד בפתח חדרו לקבלו ועוד בטרם שהרב גורן אמר משהו, אמר לו הרבי בוודאי יש לכבודו תמיהה על דברי בשנה שעברה, שאמרתי לו שלכן החלטנו לא לבקר בארץ משום שרבותינו נשיאנו לא ביקרו בארץ ישראל, והרי חותני ביקר בארץ והתפלל על קברי האבות בחברון. הרבי המשיך ואמר כעת אגלה לכבודו את כל האמת למה אין אנו מבקרים בארץ: משום שעבודת הקודש של נשיאי חב"ד קשורה עם הקברים הקדושים של נשיאי חב"ד הקודמים. כל הבקשות בכתב ובעל פה שאנו מקבלים אנו מביאין אותן לקברים הקדושים ודרכם אנו מפעילים את מידת הרחמים בשמים. בימיו של חותני לא היה לו ציון וקבר לשטוח עליהם את תפילותיו ובקשותיו, משום שהקברים של הנשיאים הקודמים נשארו ברוסיה ולא היתה לנו גישה אליהם. לכן לא היתה לחותני דרך אחרת אלא לנסוע לארץ ישראל ולהעביר לשם את כל הבקשות ולשטחן על קברי האבות בחברון.

אבל אנו יש לנו הציון של חותני, הנמצא כאן. עליו אנו יכולים לשטוח את הבקשות והתפילות, ולכן אין אנו זקוקים לבקר בארץ.

כשהרב גורן סיפר את הסיפור הוא הוסיף: "אני אחוז התפעלות כיצד ידע הרבי על השאלה שקננה בליבי ולא נתנה לי מנוח והוא מצא לנכון להרגיענו מיד בכניסתי לחדרו".

בקשות מעמך ישראל

ליהודי ששאל את הרבי על כך הרבי ענה:

תשמ"ג

מר...

סקוטסדייל, אריזונה

שלום וברכה:

הנני לענות על מכתבך, שבו אתה כותב שאתה מוטרד ונבוך, ומבקש בדחיפות תשובה בנוגע לשאלה מדוע אין אני נוסע לארץ ישראל.

עם כל ההערכה הראויה, איני מבין כלל מה תשיג מכך שתהיה לך תשובה לשאלה הזאת, בעלת העדיפות העליונה בעיניך.

יתרה מזו, מכיוון שהשם ברא כל דבר כפי כוונתו, וכשיודעים ששום דבר אינו מיותר, זה יהיה בזבוז זמן ומאמץ של האדם אילו לא ינצלו את זה במידה המלאה ביותר.

מצד שני, שליחותו העיקרית של היהודי בחייו, כפי שרבותינו מבטאים אותה, "אני נבראתי לשמש את קוני" (קידושין פב, א), ועבודה זאת מתבצעת על ידי חיזוק והפצת יהדות, לכל לראש בחייו האישיים של האדם, ואחר כך בסביבתו של האדם, בזכרו ש'ואהבת לרעך כמוך' הוא הכלל הגדול של התורה (ויקרא יט, יח. בראשית רבה כד, ז). לפיכך, אם אדם יבזבז את זמנו ומרצו על עניינים מבחוץ, במקום לנצל אותם לביצוע שליחות חייו, זה יהיה בזבוז גלוי לעין ושיבוש של כל הסדר האלוקי.

בהתאם למידע שבידי, העיר שבה אתה חי היא עיר שבה יש מקום גדול מאוד לעבודה למען חיזוק היהדות, בכל הקשור ליהודים, וכן למען הפצת מה שנקרא 'שבעת החוקים המוסריים', עם כל הפרטים שלהם, בכל הקשור לגויים, מכיוון שהם ניתנו על ידי הקב"ה לבני נח, זאת אומרת, לכל האנושות. ולכן אני מופתע עוד יותר משאלתך.

מכיוון שאתה כותב שאתה מאוד נבוך, ואתה מבקש תשובה מיד, לא אתחמק מלהשיב לך תשובה – ועל אחת כמה וכמה כאשר התשובה פשוטה מאוד. לאמתו של דבר, העניין כבר מרומז במה שנאמר למעלה לגבי החובה הראשונה של יהודי, ושל כל אדם, לבצע את שליחותו במקום שבו הוא חי, ורק לאחר שעשה את כל מה שמצפים ממנו במקום זה, יש מקום לשקול אם הוא צריך ללכת למקום אחר ולהמשיך את שליחותו שם. כמובן, אין אדם צריך לנטוש את "החזית" לפני שהוא מוודא שהכול כשורה.

אני משתמש בביטוי "החזית" בצורה מחושבת. אתה בוודאי יודע מה קורה מסביבך – בדיוק אותו דבר שקורה בכל מקום שבו יהודים חיים, ובמיוחד במקומות שהם מהווים מיעוט קטן – במונחים של ניכור כלפי יהדות, אובדן הזהות היהודית, נשואי-תערובת והתבוללות מוחלטת. זוהי חובתו של כל יהודי לעשות את המרב שלו, או שלה, כדי להיאבק בכוחות שמאיימים על עצם היסודות של עמנו – לכל לראש כאשר הוא מוצא אותם בסביבתו הקרובה ביותר.

בברכה,