ליקוטי אמרים - פרק י"ד: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "==צילום דפוס התניא==" ב־"") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תניא}} | {{תניא}} | ||
'''פרק י"ד | '''פרק י"ד - כל אחד יכול להיות בינוני''' | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
השניה משלוש ההכנות לעבודת השם (עוד לפני העבודה עצמה) היא הידיעה שהדבר אפשרי. בפרק זה מוסבר מדוע העבודה היא בכוחו של כל אחד ואחת, ולכן אין פטור ממנה. | |||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
| שורה 8: | שורה 9: | ||
==סיכום הפרק== | ==סיכום הפרק== | ||
בפרק יב הוסבר שעל הלב אין לאדם שליטה{{הערה|אדם לא יכול "להחליט" סתם כך, שמהיום הוא אוהב או לא אוהב דבר מסויים - אין זה בשליטתו}}, אבל על המחשבה דיבור ומעשה יש לו. נמצא, שבאפשרותו לבחור כל רגע מחדש ב"עשה טוב" - ולהיות "בינוני". | |||
ומאחר וכל אחד יכול להיות בינוני מובן שאפשר להשביע ולדרוש מכל אחד "ואל תהי רשע" - היינו בינוני. | |||
ומשמעות תחילת השבועה "תהי צדיק", שצריך להתייגע אפילו להיות צדיק!{{הערה|לבער הרע לגמרי, ולשמוח רק באלוקות}} - אולי יזכה שתתעבר בו נשמת איזה צדיק ויעבוד ה' בשמחה אמיתית. | |||
==מושגים יסודיים בפרק== | ==מושגים יסודיים בפרק== | ||
גרסה מ־22:51, 17 בפברואר 2020
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
פרק י"ד - כל אחד יכול להיות בינוני
מבוא לפרק
השניה משלוש ההכנות לעבודת השם (עוד לפני העבודה עצמה) היא הידיעה שהדבר אפשרי. בפרק זה מוסבר מדוע העבודה היא בכוחו של כל אחד ואחת, ולכן אין פטור ממנה.
גוף הפרק
| פרק יד |
|---|
| פרק יד והנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך שכל אדם יכול להיות בינוני בכל עת ובכל שעה כי הבינוני אינו מואס ברע שזהו דבר המסור ללב ולא כל העתים שוות אלא סור מרע ועשה טוב דהיינו בפועל ממש במעשה דבור ומחשבה שבהם הבחירה והיכולת והרשות נתונה לכל אדם לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד תאות לבו והפכה ממש כי גם בשעה שהלב חומד ומתאוה איזו תאוה גשמיית בהיתר או באיסור ח"ו יכול להתגבר ולהסיח דעתו ממנה לגמרי באמרו ללבו אינני רוצה להיות רשע אפילו שעה אחת כי אינני רוצה להיות מובדל ונפרד ח"ו מה' אחד בשום אופן כדכתיב עונותיכם מבדילים וגו' רק אני רוצה לדבקה בו נפשי רוחי ונשמתי בהתלבשן בשלשה לבושיו יתברך שהם מעשה דבור ומחשבה בה' ותורתו ומצותיו מאהבה מסותרת שבלבי לה' כמו בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמך ואפילו קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדושת ה' ולא נופל אנכי ממנו בודאי אלא שנכנס בו רוח שטות ונדמה לו שבעבירה זו עודנו ביהדותו ואין נשמתו מובדלת מאלהי ישראל וגם שוכח אהבתו לה' המסותרת בלבו אבל אני אינני רוצה להיות שוטה כמוהו לכפור האמת. מה שאין כן בדבר המסור ללב דהיינו שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה או אפילו שלא בתכלית שנאה הנה זה אי אפשר שיהיה באמת לאמיתו אלא על ידי גודל ותוקף האהבה לה' בבחינת אהבה בתענוגים להתענג על ה' מעין עולם הבא. ועל זה אמרו רז"ל "עולמך תראה בחייך" כו' ואין כל אדם זוכה לזה כי זהו כעין קבול שכר וכדכתיב "עבודת מתנה אתן את כהונתכם" וגו' כמו שמבואר במקום אחר. ולכן אמר איוב "בראת צדיקים" וכו' וכדאיתא בתיקונים שיש בנשמות ישראל כמה מיני מדרגות ובחינות. חסידים גבורים המתגברים על יצרם מארי תורה נביאים כו' צדיקים כו' עיין שם:
ובזה יובן כפל לשון השבועה "תהי צדיק ואל תהי רשע" דלכאורה תמוה כי מאחר שמשביעים אותו תהי צדיק למה צריכים להשביעו עוד שלא יהיה רשע. אלא משום שאין כל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך להתענג על ה' באמת ושיהיה הרע מאוס ממש באמת ולכן משביעים שנית אל תהי רשע על כל פנים שבזה משפט הבחירה והרשות נתונה לכל אדם למשול ברוח תאותו שבלבו ולכבוש יצרו שלא יהיה רשע אפילו שעה אחת כל ימיו בין בבחינת סור מרע בין בבחינת ועשה טוב ואין טוב אלא תורה דהיינו תלמוד תורה שכנגד כולן. אך אף על פי כן צריך לקבוע לו עתים גם כן לשית עצות בנפשו להיות מואס ברע כגון בעצת חכמינו ז"ל "אשה חמת מלאה צואה" כו'. וכהאי גוונא. וכן כל מיני מטעמים ומעדנים נעשים כך חמת מלא כו'. וכן כל תענוגי עולם הזה החכם רואה הנולד מהן שסופן לרקוב ולהיות רמה ואשפה וההפך להתענג ולשמוח בה' על ידי התבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא כפי יכולתו אף שיודע בנפשו שלא יגיע למדרגה זו באמת לאמיתו כי אם בדמיונות אף על פי כן הוא יעשה את שלו לקיים את השבועה שמשביעים תהי צדיק וה' יעשה הטוב בעיניו. ועוד שההרגל על כל דבר שלטון ונעשה טבע שני. וכשירגיל למאס את הרע יהיה נמאס קצת באמת וכשירגיל לשמח נפשו בה' על ידי התבוננות בגדולת ה' הרי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא וכולי האי ואולי יערה עליו רוח ממרום ויזכה לבחינת רוח משרש איזה צדיק שתתעבר בו לעבוד ה' בשמחה אמיתית כדכתיב "שמחו צדיקים בה'" ותתקיים בו באמת השבועה שמשביעים תהי צדיק: |
סיכום הפרק
בפרק יב הוסבר שעל הלב אין לאדם שליטה[1], אבל על המחשבה דיבור ומעשה יש לו. נמצא, שבאפשרותו לבחור כל רגע מחדש ב"עשה טוב" - ולהיות "בינוני".
ומאחר וכל אחד יכול להיות בינוני מובן שאפשר להשביע ולדרוש מכל אחד "ואל תהי רשע" - היינו בינוני.
ומשמעות תחילת השבועה "תהי צדיק", שצריך להתייגע אפילו להיות צדיק![2] - אולי יזכה שתתעבר בו נשמת איזה צדיק ויעבוד ה' בשמחה אמיתית.
מושגים יסודיים בפרק
| הקודם: פרק י"ג |
פרקי לקוטי אמרים | הבא: פרק ט"ו |