חיים אלטר ניסן שמעון שימחוביץ': הבדלים בין גרסאות בדף
(←פטירתו) |
(←פטירתו) |
||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
===פטירתו=== | ===פטירתו=== | ||
נפטר בדמי ימיו, בז' [[ניסן]] [[תרצ"ט]], בהותירו אחריו צוואה רוחנית מפורטת, ובה גם הוראות מדוייקות לגבי ההלוייה ומי ראוי לישא את מיטתו, ומי לא. | נפטר בדמי ימיו, בז' [[ניסן]] [[תרצ"ט]], בהותירו אחריו צוואה רוחנית מפורטת, ובה גם הוראות מדוייקות לגבי ההלוייה ומי ראוי לישא את מיטתו, ומי לא. | ||
שלוש ילדות | שלוש ילדות הותיר אחריו, וחלקן גדלו אצל כמה מגדולי החסידים בדור ההוא. [[אדמו"ר הריי"צ]] דאג מאד לשלומם והתעניין בהם מאד{{הערת שוליים|ראה: "אד"ש דואג לטויבע שימחוביץ'" (מכתב הרב [[אברהם פריז]] לבני משפחתו, [[אחד היה אברהם]] עמ' 148)}}. למעשה בהמשך כולם עזבו את הדת ואחת מהם אף התחתנה עם גוי בריטי. | ||
==תלמידיו== | ==תלמידיו== | ||
גרסה מ־13:41, 26 באוגוסט 2011
המשפיע הרב חיים אלטר ניסן שמעון שימחוביץ הידוע בשם "ר' אלטר שימחוביץ" - כיהן כמשפיע בישיבות תומכי תמימים.
ביוגרפיה
נולד לאביו הרב יצחק ולאימו מרת חיה מרים בעיירה פוצ'פ בתחילת שנות התר"נ.
בצעירותו למד בישיבת ישיבת חב"ד פוצ'פ אצל הרב יהושע נתן גנעסין ("צבי נטע"). בחשון תרס"ה נתקבל לישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. בערך בשנת תרס"ח נשלח לתומכי תמימים הורודישץ, שם למד אצל הרב שלמה זלמן הבלין שלימים היה חותנו.
בשנת תער"ב נשלח יחד עם עוד ששה תלמידים והמשפיע הרב שלמה זלמן הבלין לחברון, שם ייסדו את ישיבת תורת אמת חברון, אך בסיום אותה שנה חזר לליובאוויטש, שם שהה עד שנת תרע"ז.
בשנים אלו שימש כחוזר אצל אדמו"ר הרש"ב
משפיע
בשנת תרע"ו השתדך עם זוגתו מרת רבקה, בת הרב שלמה זלמן הבלין. בשנת תרע"ז נישא אליה, ועבר לשצעדרין, שם מונה למשפיע ישיבת תומכי תמימים שצעדרין.
לאחר הסתלקות אדמו"ר הרש"ב בב' ניסן תר"פ, נסע ר' אלטר לרוסטוב. הוא החל לשמש כמוכר דייסה. סגן מנהל תומכי תמימים רוסטוב, הרב יצחק גולדין, הציע לו לשמש כמשפיע בישיבה. ר' אלטר סרב, אך כששמע שאדמו"ר הריי"צ עומד מאחורי ההצעה, שפך את קערת הדיסה על הארץ ורץ לישיבה, להתחיל בתפקידו.
בקיץ תרפ"א נשלח על-ידי אדמו"ר הריי"צ לשמש כמשפיע בישיבת תומכי תמימים ורשה, הוא הגיע לשם בפסח תרפ"א, ורבים באו לישיבה לשמוע שיעוריו בתורת החסידות.
בגלל תנאי המגורים הצפופים בורשה, חלה ר' אלטר בשחפת. בהוראת אדמו"ר הריי"צ עלה לארץ הקודש והתיישב בירושלים. בחודש תמוז תרפ"ז נרפא ממחלתו, ובכ"ד תמוז נפטרה רעייתו.
בחודש תשרי תרפ"ט נסע לריגא לאדמו"ר הריי"צ להסתופף בצילו בחודש החגים, ובחשוון חזר לעבוד בתומכי תמימים ורשה.
בי"ד כסלו תרפ"ט השתתף בחתונת כ"ק אדמו"ר שליט"א עם הרבנית חיה מושקא, ושם נצטווה על-ידי אדמו"ר הריי"צ לחלק בשמו משקה לכל תלמידי הישיבה.
בתמוז תרפ"ט, בעקבות בקשות מצד משפחתו, הוחלט שיחזור לשמש כמשפיע בתורת אמת ירושלים.
בעשור השנים בהם כיהן כמשפיע כיהן גם כחבר הנהלה, ונלחם בצורה עקשת על-מנת שהנהלת היישבה תקיים בדיוק את הוראות אדמו"ר הריי"צ.
פטירתו
נפטר בדמי ימיו, בז' ניסן תרצ"ט, בהותירו אחריו צוואה רוחנית מפורטת, ובה גם הוראות מדוייקות לגבי ההלוייה ומי ראוי לישא את מיטתו, ומי לא. שלוש ילדות הותיר אחריו, וחלקן גדלו אצל כמה מגדולי החסידים בדור ההוא. אדמו"ר הריי"צ דאג מאד לשלומם והתעניין בהם מאד[1]. למעשה בהמשך כולם עזבו את הדת ואחת מהם אף התחתנה עם גוי בריטי.
תלמידיו
תלמידים רבים היו לו, בניהם:
- הרב משה אשכנזי
- הרב אפרים וולף
- הרב דוד חנזין
כתביו
- ציוני מקבילות וביאורים על ספר התניא, רשימות, הערות ויצונים שנרשמו על-ידו על גליון ספר התניא. בעריכת הרב יצחק וילהלם, היכל הבעש"ט, ניסן תשס"ט.
הערות שוליים
- ↑ ראה: "אד"ש דואג לטויבע שימחוביץ'" (מכתב הרב אברהם פריז לבני משפחתו, אחד היה אברהם עמ' 148)