מלכויות, זכרונות ושופרות

מלכויות, זכרונות ושופרות הן שלוש ברכות תפילה המתווספות לעמידה של תפילת מוסף בראש השנה. שלוש הברכות נאמרות זו אחר זו, ובסיום כל אחת מהן תוקעים בשופר. בסיסן של ברכות אלה, כמופיע במשנה, הוא אמירת פסוקים המבטאים שלושה נושאים אלו.

מקורם

במסכת ראש השנה לומד את החיוב לומר מלכויות זכרונות ושופרות מן הביטוי "זכרון תרועה" המופיע לגבי ראש השנה וקובע שעניינו של ראש השנה בזכרון ובתרועה. ברכת מלכויות נלמדת מן המילים "אני ה' אלקיכם". כמו כן הוא קובע ”אמר רבה: אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיבא לפני זכרונכם לטובה, ובמה – בשופר”. מאידך, בסוגיא אחרת נאמר כי אמירת הברכות היא מדרבנן בלבד ואינה חיוב מן התורה. מרבית הראשונים פרשו שמלכויות זכרונות ושופרות הן אכן מדרבנן והפסוקים הם רק אסמכתאות. אולם, יש ראשונים שמשתמע מדבריהם שהברכות אכן מדאורייתא.

מנהגים

עלינו לשבח

ברכת מלכויות מתחילה כברכה אמצעית רגילה של מוסף יו"ט עם פסוקים של ר"ה, ופסוקי המלכויות מתחילות ב'עלינו'.

נוהגים שהקהל אומר גם. פותחים את הארון ב"עלינו לשבח" וסוגרים ב"ולא שם חלקנו כהם".

אין רוקקים ב'להבל ולריק'.

ב"ואנחנו כורעים" פותחים את הארון.

כשאומרים "כורעים" כורעים על הברכיים ועל גודלי הרגל וב"משתחוים" משתחווים וצריך שישען על הרצפה על ארבעת אגודליו בלבד.

מפני האיסור להשתחוות על הרצפה נוהגים להפסיק באיזה חציצה כל שהיא בין האדם לרצפה.

תקיעות דמעומד

אחרי כל ברכה ממלכויות, זכרונות ושופרות - תוקעים בשופר בסדר תשר"ת תש"ת תר"ת פעם אחת.

תוקעין הן בלחש והן בחזרת הש"ץ.

מי שסיים את הברכה מחכה עד התקיעות, ומי שבאמצע הברכה עוצר ומאזין לתקיעות ורק אז ממשיך.

הפסוקים

מלכויות

• ה֥' ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:
• לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל ה֤' אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ:
• וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

• כִּ֣י לַ֭ה' הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בגויים:
• ה֣' מָלָךְ֘ גֵּא֪וּת לָ֫בֵ֥שׁ לָבֵ֣שׁ ה' עֹ֣ז הִתְאַזָּ֑ר אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּ֝בֵ֗ל בַּל־ תימוט:
• שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ה֥' עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר ה֗' גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה: שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֤י ה֣וּא זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ה֥' צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה:

• כֹּֽה־אָמַ֨ר ה֧' מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ ה֣' צְבָ-א֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹקים:
• וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽה֖' הַמְּלוּכָֽה:
• וְהָיָ֧ה ה֛' לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה ה֛' אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד:
• שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה֥' אֱלֹהֵקינוּ ה֥' ׀ אֶחָֽד:

זכרונות

• וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹקים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּֽעֲבֵ֨ר אֱלֹקים ר֨וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃
• וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹקים אֶת־נַֽאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹקים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב׃
• וְזָֽכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַֽעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃

• זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְיָ׃
• טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִֽירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ׃
• וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב חֲסָדָֽו׃

• הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָאתָ֩ בְאָזְנֵ֨י יְרֽוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַֽהֲבַ֖ת כְּלֽוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה׃
• וְזָֽכַרְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־בְּרִיתִ֛י אוֹתָ֖ךְ בִּימֵ֣י נְעוּרָ֑יִךְ וַהֲקִֽימוֹתִ֥י לָ֖ךְ בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃
• הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַֽׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְיָ׃

• וְזָֽכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִֽאשֹׁנִ֑ים אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵֽאתִי־אֹתָם֩ מֵאֶ֨רֶץ מִצְרַ֜יִם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֗ם לִֽהְי֥וֹת לָהֶ֛ם לֵֽאלֹקים אֲנִ֥י יְיָ׃

שופרות

• וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
• וַֽיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָֽאֱלֹקים יַֽעֲנֶ֥נּֽוּ בְקֽוֹל׃
• וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃

• עָלָ֣ה אֱ֭לֹקים בִּתְרוּעָ֑ה יְיָ בְּק֣וֹל שׁוֹפָֽר׃
• בַּ֭חֲצֹ֣צְרוֹת וְק֣וֹל שׁוֹפָ֑ר הָ֝רִ֗יעוּ לִפְנֵ֤י ׀ הַמֶּ֬לֶךְ יְיָ׃
• תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵֽאלֹקי יַֽעֲקֹֽב׃
• הַ֥לְלוּ יָ֨-הּ ׀ הַֽלְלוּ־אֵ֥-ל בְּקָדְשׁ֑וֹ הַֽ֝לְל֗וּהוּ בִּרְקִ֥יעַ עֻזּֽוֹ׃ הַֽלְל֥וּהוּ בִגְבֽוּרֹתָ֑יו הַֽ֝לְל֗וּהוּ כְּרֹ֣ב גֻּדְלֽוֹ׃ הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃ הַֽ֭לְלוּהוּ בְּתֹ֣ף וּמָח֑וֹל הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּמִנִּ֥ים וְעֻגָֽב׃ הַֽלְל֥וּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָׁ֑מַע הַֽ֝לְל֗וּהוּ בְּֽצִלְצְלֵ֥י תְרוּעָֽה׃ כֹּ֣ל הַ֭נְּשָׁמָה תְּהַלֵּ֥ל יָ֗-הּ הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃

• כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃
• וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּֽחֲו֧וּ לַֽייָ בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃
• וַֽ-ה' עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽאדֹ-נָ֤י יֱֹיִ בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַֽעֲר֥וֹת תֵּימָֽן׃ יְיָ צְבָ-אוֹת֮ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒
• וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽקיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְיָ אֱלֹֽקיכֶֽם

בחסידות

כללות עניינם

הרבי מבאר שעניינם של המלכויות, זכרונות ושופרות הינם קיימות לא רק בדיבור בלבד, באמירת הברכות, אלא יש בהן גם את עניין המעשה שבהם, מלכיות - 'כדי שתמלכוני עליכם' - תמליכוני במעשה בפועל, זכרונות - 'שיעלה זכרוני לפניכם' - כנ"ל שיהיה עניין הזכרון במעשה בפועל, ועניין השופרות הוא "במה? בשופר" - עניין תקיעת שופר במעשה בפועל.

והיינו שכל העניינים הללו של מלכויות זכרונות שופרות נמשכות ע"י המעשה בפועל של תק"ש שעניינו הוא תשובה.

מלכויות

אדמו"ר האמצעי מבאר בעניין פסוקי מלכויות הוא כמו שאמרו "אמרו לפני מלכיות כדי שתמלכוני עליכם", שע"י הי' פסוקים של המלכויות שאומרים מעוריים את מקור חוצב של מדת מלכות הראשון, שהוא מחשבה שבעצמות - רצון המוחלט - שהחליט הרצון והמחשב דאנא אמלוך איך שהוא בעצמותו עדיין.

ו"תמלכוני עליכם" הוא המשכת כתר מלכות ע"י ישראל שמכתירים אותו והוא מקבל הכתר ברצון.

וזהו "אמרו לפני" - לפני עצמות ומהות, אמרו י' פסוקים אלו שמעוררים את המחשבה הראשונה בעצמותו כמו 'ה' מלך' וכו'.

זכרונות

עניין ה'זכרונות' הוא שצופה ומביט הכל בסקירה א', עניין דעת עליון.

ומבאר עוד אדמו"ר האמצעי שעניין הזכרונות הוא עניין העלאה.