כ"ה בטבת

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף כ"ה טבת)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< >> חודש טבת

א ב ג ד ה ו ז ח ט י
יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
כא כב כג כד כה כו כז כח כט

תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט · אדר
ניסן · אייר · סיוון · תמוז · מנחם אב · אלול

כ"ה בטבת הוא היום העשרים וחמשה בחודש טבת.

אירועים ביהדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • תקצ"ח - רבי משה צבי מסוורן, מחבר ספר 'ליקוטי שושנים', נפטר.
  • תש"ב - התחלת ריכוז יהודי הולנד על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה.
  • תשמ"ב - רבי שלמה מזוז מג'רבה, מחבר 'שואל ומשיב', 'חשק שלמה' ו'כרם שלמה', נפטר.

ימי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

אירועים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולדו[עריכה | עריכת קוד מקור]

נפטרו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ביום שני כ"ה טבת תש"נ נכנס המזכיר הרב יהודה לייב גרונר וביקש מהרבי רשות לקרוא לספר בשם זה, והרבי הסכים אך שאל אם הספר יוכל להיות מודפס עד לשבת. חברי הועד הזדרזו בעבודתם וכבר ביום חמישי הספר היה מוכן, והרבי לקח את הספר יחד איתו לאוהל. התאריך היה כ"ח טבת יום הולדתה של אימו של הרבי, שבזכותה נכתבו ביאורים אלו מכיון שדאגה לבעלה רבי לוי יצחק לכלי כתיבה. הדבר גרם לרבי נחת רוח רב. כשהרבי אישר בפעם הראשונה להדפיס ספר עם שמו הפרטי


הפתגם היומי - כ"ה בטבת - מלוח היום יום
מברכים ראש חודש שבט, אמירת כל התהלים בהשכמה, יום התוועדות.

משיחות אבי אדמו"ר: יציאת מצרים איז דער ארויסגעהן פון מצרים וגבולים, און חסידות איז אויף ארויסגעהן פון די מצרים און גבולים פון וועלט.

עס איז פאראן א הפרש: יציאת מצרים איז א ענין פון שבירה און עזיבה, דערפאר איז מען אוועק פון מצרים. יציאת מצרים פון חסידות איז בירור און תקון, יציאה פון מצרים און גבולים פון וועלט אבער אין וועלט. דאס הייסט, זייענדיג אין וועלט באדארפען זיין אין א יציאה פון מיצר וגבול פון וועלט. אראפנעהמען דעם מיצר וגבול און דערהערען דעם אמת, אז וועלט אליין איז באמת גוט, ווייל דאס איז דאך רצונו ית', איז דאס דורך עבודה פון חסידות.


תרגום מאידיש: משיחות אבי אדמו"ר: יציאת מצרים היא היציאה ממצרים וגבולים, וחסידות היא עבור היציאה מהמצרים וגבולים של העולם.

ישנו הפרש: יציאת מצרים הוא ענין של שבירה ועזיבה ולכן הלכו ממצרים. יציאת מצרים של חסידות הוא בירור ותיקון, יציאה ממצרים וגבולים של עולם, אבל בתוך העולם. זאת אומרת, בתוך העולם צריכים להיות ביציאה ממיצר וגבול של העולם. להוריד את המיצר וגבול ולהפנים ("דערהערן") את האמת, שהעולם עצמו הוא באמת טוב, כיון שזהו הרי רצונו יתברך, זהו על ידי עבודה של חסידות.