שמחה בונם אלתר

הרה"צ שמחה בונים אלתר, מאחוריו בנו הרה"צ יעקב אריה אלתר

רבי שמחה בונם אלתר (מכונה הלב שמחה על שם ספרו) (כ"ד בניסן ה'תרנ"ח 1898 - ז' בתמוז ה'תשנ"ב 1992) היה האדמו"ר החמישי של חסידות גור, בין השנים תשל"ז - תשנ"ב (1992-1977).

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בכ"ד ניסן תרנ"ח, בעיירה גורה קלוואריה שבפולין, לאביו האדמו"ר מגור הרה"צ אברהם מרדכי אלתר מגור בעל ה'אמרי אמת', בימים בהם כיהן סבו השפת אמת כאדמו"ר.

בשנות הצדי"ק, לאחר פטירת אמו ונישואי אביו מחדש, עלה לארץ הקודש. בשנת תרצ"ט חזר לפולין להביא את אביו לארץ הקודש ונתר שם עד לשנת ת"ש. בין השנים תש"א - תש"ח סייע לאביו בייסוד מוסדות גור בארץ הקודש. לאחר פטירת אביו ביום חג השבועות תש"ח, נבחר אחיו הרה"צ ישראל אלתר מגור בעל ה'בית ישראל' לאדמו"ר והוא יצא למשך תקופה עם משפחתו מארץ ישראל, לסן ז'רמן, מפרברי פריז שבצרפת, ואחר כך התיישב באנטוורפן שבבלגיה.

בשנת תשל"ז, עם פטירתו של אחיו האדמו"ר, הוכתר על ידי חסידי גור כאדמו"ר. הרבי הקדיש באופן נדיר שיחה שלימה למינוי האדמו"ר.

נודע בבקיאותו בתלמוד הירושלמי ובשנת תש"מ יזם את לימוד הדף היומי בתלמוד הירושלמי. שני מפעלים של פרשנות הירושלמי נקראו על שמו: פירושי "נטיעה של שמחה" ו"בנין של שמחה".

בשנת תשמ"ה חלה ומיעט לצאת מביתו ולדבר, למרות זאת הנהיג והשתתף במספר מאבקים פומביים ביניהם נגד הקמת "האוניברסיטה המורמונית" בירושלים, נגד חילולי שבת בחברות ציבוריות ועוד. נפטר ביום ז' תמוז תשנ"ב, ואת מקומו באדמו"רות מילא אחיו מאביו, רבי פנחס מנחם אלתר בעל ה'פני מנחם' מגור. ליקוטים מחידושיו בטישים שערך לפני שנת תשמ"ה כונסו בספר "לב שמחה".

קשריו עם הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

השתתף בחתונת הרבי בשנת תרפ"ט בשליחות אביו ה"אמרי אמת", יחד עם אחיו ה"בית ישראל". (שמן ששון מחבריך, חלק א, מהדורת תשע"ו, עמ' 107).

עוד קודם עלייתו לכס האדמו"רות היה מספר פעמים אצל הרבי ביחידות ושמר על קשר כל הזמן.

לרגל עלייתו על כס האדמו"רות אמר הרבי שיחה, שהיוותה תחילתה של תקופה קרובה וחמימה בקשר בין חצר ליובאוויטש לחצר גור.

לאחר שמונה לאדמו"ר, בט' אלול תשל"ח הגיע ליחידות אצל הרבי. היחידות מוקלטת ומפורסמת, הרבי דיבר איתו על שלימות הארץ מתוך תוקף ועל תיקון מיהו יהודי, ובקש שיוציא קול קורא גלוי בעניין. במהלך היחידות ביקש לומר "לחיים", שתהיה ישועה לכלל ישראל. והרבי אמר איתו "לחיים". היחידות נדפסה בשיחות קודש תשל"ח חלק ג'.

הרה"צ שמחה בונים אלתר היה ידידו של הרבי, והעריצו. בשעה שהתחילה הסערה של סביב הנושא של משיח ובאו אל ה"לב שמחה" עם טענות, שחסידי חב"ד אומרים שהרבי הוא המשיח, ענה כדרכו בקצרה ובחריפות: "מה אתם רוצים? יש לכם יהודי טוב ממנו?!"

בשנת תשמ"ט הגן על כבודו של הרבי במסירות נפש, מה שהביא לפילוג הליטאים ממפלגת אגודת ישראל ופתיחת מפלגת דגל התורה. הרבי השיב לו על כך בכך שציווה באופן חד פעמי (בבחירות תשמ"ט) לבחור במפלגת אגודת ישראל, ולפעול על אחרים לעשות כך. בעקבות הוראת הרבי זכתה אגודת ישראל כמעט ל-6 מנדטים (היה חסר 600 קולות בלבד למנדט השישי) - נצחון היסטורי למפלגת אגודת ישראל.

בזמן חוליו בא בנו הרב יעקב אריה אלתר (לימים האדמו"ר מגור) לביקור אצל הרבי מלווה בעסקני בית גור. לאחר סיום הביקור בו כיבד הרבי את הרב יעקב אריה בכבוד רב, נכנסו אל הרבי חתנו של הרה"צ מגור עם עסקני גור, והרבי התעניין אצל כל אחד מהם על מצבו של האדמו"ר מגור, שהתאושש באותה עת ממחלה קשה, ושאל בפרטות על מצבו של האדמו"ר מגור^[1].

מלך בשדה[עריכה | עריכת קוד מקור]

באלול תשמ"ה כשנכנס הרבי לתפילת ערבית נעצר ליד פתח הזאל, שם עמד ר' יוסף אלימלך ניימאן מעסקני גור בארה"ב, והרבי התעניין בשלומו של האדמו"ר מגור. כאשר סיפר לו ריא"נ כי הוא מרגיש יותר טוב וככל הנראה יצא למלון, הגיב הרבי: 'דאס איז א גלייכע זאך' (=זה דבר נכון), על פי המשל המבואר בליקוטי תורה מאדמו"ר הזקן שבחודש אלול המלך בשדה.

לאחר מכן אמר הרבי: שיעשו מחר מי שברך, וכמו כן תכניסו שמו ושם אמו של האדמו"ר מגור למזכירות, ומחר אסע לאוהל ואקרא את זה. שתהיה לו רפואה שלימה, כתיבה וחתימה טובה' ושנשמע בשורות טובות.

זמן קצר לאחר מכן יצאה הוראה מהרבי להתפלל לרפואתו של האדמו"ר מגור, ומודעות על כך נתלו ב770.

במשך כל תקופת חליו התעניין הרבי בשלומו באמצעות עסקני חסידות גור שהיו מבקרים אצל הרבי^[2]

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנו היחיד - הרב יעקב אריה אלתר הוא האדמו"ר מגור הנוכחי. בתו היחידה - מרת רבקה פייגא. הייתה נשואה לרב מאיר מנדל, מחשובי חסידי גור בלונדון ונתגרשה ממנו. לאחר מכן נישאה לרב חזקיהו לב. נפטרה בתאריך י"א אב תשנ"ז, והותירה את בנה היחיד, הרב נחמיה מנדל, ראש כולל בית ישראל דחסידי גור, אשדוד.