שטות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף שטות דקדושה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שטות דקדושה

שטות הוא התנהגות, שבה האדם פועל שלא בהגיון השכל. השטות יכולה להיות לשמש את הרע לעשיית עבירות, למרות שאינם כדאיות גם לפי השכל; או גם לצד הקדושה, לנהוג במעשים שלמעלה מן השכל.

המילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

שטות מלשון סטיה כמו שאומר הכתוב[1]: "כי תשטה אשתו", ומפרש רש"י שסטתה מדרכי הצניעות. מכאן, ששטות מלשון סטיה - שסוטה מהדעת וההיגיון[2].

שטות דקליפה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – רוח שטות

נקראת גם 'שטות שלמטה מטעם ודעת' - כי היא שטות שלמטה מכל הסבר שלילי.

וזהו מה שהיצר הרע מכניס רעיונות שגם על פי שכל אנושי, אינם הגיוניים בכלל.

השלכותיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • כאשר האדם עובר עבירה, זהו בגלל הרוח שטות, שאומר לו שגם כאשר עובר עבירה "קלה" - עדיין נשאר יהודי ולא מתנתק מה'. וזוהי שטות כי באמת בכל עבירה יהודי מתנתק מה'.
  • זה שלאדם יש נטיה לאהוב יותר תענוגים גשמיים וחומריים, הוא שטות כי האדם הוא בחיר הנבראים, ויש בו חלקים רוחניים כבמלאכים, ולכן היה ראוי לו לעסוק בענינים רוחניים, וזה שאוהב את הגשמיות זוהי מצד השטות שמכניסה לו הנפש הבהמית[3].

סיבת הגעתה[עריכה | עריכת קוד מקור]

השטות מגיעה רק להתפשטות הנשמה ולא לעצם הנשמה. ולכן כאשר היהודי נעמד למבחן של מסירות נפש הוא מוסר את נפשו על קידוש ה'. כי אז מתגלה עצם הנשמה, ששם אין השטות מגיעה.

סיבת השטות היא, כי חסר את הדעת - המוריד את תובנות שכלו לרגשותיו ולמעשה בפועל. ובהיעדר הדעת, גם כשמבין שבעברו עבירה, נעשה נפרד מה', הרי הוא לא מיישם את זה וממשיך בדרכו בעבירת עבירות[4].

שטות דקדושה[עריכה | עריכת קוד מקור]

נקראת גם 'שטות שלמעלה מטעם ודעת'.

כדי לתקן את שטות הקליפה, אין זה בשבירתה, אלא על ידי שמהפכים אותה לשטות של קדושה.

התנהגויות בשטות דקדושה[עריכה | עריכת קוד מקור]

במשכן[עריכה | עריכת קוד מקור]

כבר במשכן הפכו את השטות לקדושה, כשבנו אותו מקרשי עצי שיטים. שקרש אותיות שקר[5] היינו השקר של ה'שטות' - 'שיטים' דקליפה. וכשניצלו את זה לבניית המשכן, העלו את השטות לקדושה.

דוד המלך[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאשר ארון הברית הוחזר לירושלים, עמד דוד המלך ורקד מולו בכל כוחו. כפי שמתאר זאת הנביא[6]: "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה'".

כאשר ראתה את זה אשתו - מיכל, בזתה לו בלבה. וכשחזר נזפה בו על כך ואמרה לו[7]: "מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים?"

על כך ענה לה דוד: "לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ...וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי ה'".

הרבי מסביר[8], שדוד ענה לה כך: אביך - שאול המלך נהג בעבודתו על פי טעם ודעת[9], ניטלה ממנו המלוכה. ובאם אני רוצה שמלכותי תתקיים, גם אני צריך להתנהג כך.

רב שמואל בר יצחק[עריכה | עריכת קוד מקור]

ידוע גם על רב שמואל בר יצחק, שנהג לרקוד לפני חתן וכלה עם שלוש ענפי הדס, שהיה זה שטות דקדושה בהיותו מחשובי הדור, וחכמי דורו אמרו אז: "קא מכסיף לן סבא" = מבייש אותנו הזקן.

וכשמת, הפסיקה בין מיטתו לכל העם עמוד של אש - שידוע שישנו רק לאחד או שניים בכל דור, ואז אמר עליו רבי זירא: "אהני ליה שטותיה לסבא" = הועילה השטות לזקן. (ולדעות אחרות שיטתיה = שיטתו. או "שוטיתיה" = שוט ההדס שלו).

הערות שוליים

  1. ויקרא ה יב
  2. באתי לגני תש"י
  3. קונטרס ומעין מאמר א
  4. באתי לגני תשי"ג
  5. באתי לגני יו"ד שבט תשל"ז.
  6. שמואל ב ו יד
  7. שם שם כ
  8. שיחת ש"פ שמיני תשט"ז
  9. כפי שאומר עליו הפסוק "שאול מרחובות הנהר" שמרמז על הבינה - שכל.