ימי השובבי"ם
ימי השובבי"ם הוא כינוי לימי החורף הקצרים בהן נוהגים להתענות ולחזור בתשובה על תיקון פגם הברית. ימים אלו נקראים על שם הראשי תיבות של ששת פרשיות השבוע הראשונות בספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. יש שהזכירו בקשר לענין זה את לשון הפסוק: "שובו בנים שובבים".
בשנה מעוברת נוהגים להאריך את ימי התשובה גם בימי חודש אדר א', ועל כן ימים אלו מכונים גם בשם "שובבי"ם ת"ת", על שם שתי הפרשות הנוספות: תרומה, תצוה[1].
אצל רבותינו נשיאינו הענין מוזכר במספר מקומות, אך לא הורו לנהוג בתיקוני התשובה הנהוגים בימים אלו וכיוצא בזה.
מקור התענית[עריכה | עריכת קוד מקור]
המקור הראשון לימי השובבי"ם הוא בספר 'לקט יושר', בו מופיעה עדות על המנהג בקהילות אוסטריה בשנה מעוברת להתענות שמונה תעניות בימי חמישי בפרשיות אלו[2], וכן בספר המנהגים לר' יצחק אייזיק מטירנא[3].
המנהג הובא ב'מגן אברהם'על השולחן ערוך[4].
בספרי המקובלים, מבואר כי ימים אלו מסוגלים מאוד לכפרת עוונות, ולכל שבוע סגולה מיוחדת על פגם פרטי הקשור לשמירת הברית, כעס, גאוה, וכיבוד אב ואם.
ככלל, בקהילות החסידיות המעיטו בתעניות תשובה בכלל ובפרט בימים אלו , כיון שבדורות שלנו הגופים כבר חלשים והצומות גורמים לאדם שלא יוכל להתפלל וללמוד כראוי. במקום זאת, היו שהמליצו להחליף זאת בתענית דיבור, בתענית שעות, או בהוספה בצדקה.
אצל רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
באגרת מהמגיד ממעזריטש לבנו[5], מזהיר אותו שלא יתענה תענית שובבי"ם[6].
במאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים[7] מבאר אדמו"ר הזקן את ענין שובב"ים, שהוא ענין העלאת ישראל מהמדריגה התחתונה להעלותה לשורשה, בדוגמת התוכן של פרשיות אלו המספרות אודות היציאה ממצרים, כשהתוכן של הפרשיות הולך ועוסק בענינים יותר גבוהים ויותר נעלים, בהתאם למצבו של היהודי שמתקן את נפשו, ובהמשך הספר שם[8] מופיע מאמר שלם המבאר ענין השובבי"ם שהוא תיקון לפגם הברית. אך כמו שהרבי מציין[9], גם במאמר זה לא הוזכר כלל ענין התעניות.
בשנת תשמ"ט התבטא הרבי ש"בספרי היסוד של חסידות חב"ד (תניא, תורה-אור ולקוטי-תורה) לא נזכר כלל על-דבר תעניות שובבי"ם [ת"ת] בשבועות אלו (מתחילת ספר שמות), ואפילו לא הענין, התיבה שובבי"ם!... כי עיקר התיקון על-ידי תעניתים אלו כבר נסתיים בדורות הראשונים[10]"[11].
בשיחת אור לא' אדר ראשון תשנ"ב הזכיר הרבי שימים אלו הם ימי סגולה: "ובפרט בעמדנו בשבועות ד"שובבי"ם ת"ת" - אף על פי שהענין דשובבי"ם ת"ת אינו מוזכר בחסידות - על כל פנים במאמרים שראיתי ומצאתי, מלבד מאמר אחד וגם ביו יש ספק בדבר, וכמדובר כמה פעמים".
עם זאת, במכתב פרטי הורה הרבי[12] לאדם מסויים שכיון שעורר על זה, שבאותה שנה בלבד, ובימים שני וחמישי בלבד (בתנאי שהם לא חלים בראש חודש), יאחר את סעודותיו כ-10 עד 15 דק' מהרגיל, ובזמן זה שמאחר את סעודותיו, ילמד חסידות.
ולהעיר, שהרבי בעצמו התייחס לכך שהוא לא שולל ענין זה מעיקרו, אלא רק מדגיש שאין זו הדרך של חסידות חב"ד[13].
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בירור דעת רבותינו נשיאינו בענין תעניות שובבי"ם ת"ת, הערות התמימים ואנ"ש צפת גליון עו, עמוד 32
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
| חגים וזמנים | ||
|---|---|---|
| מדברי תורה | שבת · פסח · שביעי של פסח · פסח שני · שבועות · ראש השנה · עשרת ימי תשובה · יום הכיפורים · ימים נוראים · סוכות · הושענא רבה · שמיני עצרת · שמחת תורה | |
| מדברי חכמים | חנוכה · פורים · יום טוב שני של גלויות · עירוב תבשילין | |
| תעניות | צום גדליה · עשרה בטבת · תענית אסתר · שבעה עשר בתמוז · תשעה באב · תענית בכורות · תענית בה"ב · ימי השובבי"ם | |
| מנהג ישראל | חמשה עשר בשבט · פורים קטן · ל"ג בעומר · חמשה עשר באב | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים · שבת חזק · שבת שובה · שבת בראשית · שבת שירה · שבת שקלים · שבת זכור · שבת פרה · שבת החודש · שבת הגדול · שבת אסרו חג פסח · שבת של שמחה · שבת חזון · שבת נחמו · שבת סליחות · שבת חול המועד | |
הערות שוליים
- ↑ לבוש או"ח תרפה, א. ברכי יוסף על המקום, ועוד.
- ↑ לקט יושר עמוד 116.
- ↑ הגהות מנהגים פורים אות י'
- ↑ סימן תרפה בהקדמה.
- ↑ יום רביעי פרשת שמות תקל"ב, נדפסה בקובץ 'התמים' שכו, ג. אור תורה בהוספות נא, א.
- ↑ "לבני היקר משוש לבי קדוש וטהור מני בטן מ' אברהמיני' יחי' נ' הנני מזהירך שבל תתענה תענית שובבי"ם".
- ↑ עמוד תטו.
- ↑ עמוד תקמט.
- ↑ ספר השיחות תשמ"ט דלקמן.
- ↑ הרבי מציין למשנת חסידים מסכת טבת ושבט פרק א' משנה ב' ואילך. וספר תיקון שובבי"ם להרמ"ז.
- ↑ ספר-השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 185 הערה 64. התוועדויות חלק ב' עמוד 185 הערה 60.
- ↑ אגרות קודש חלק י' עמוד רנט.
- ↑ "להוסיף ולהדגיש, שאין זה שולל חס ושלום את המנהגים ששאר היהודים נוהגים בהם באופן אחר מהנ"ל, מאחר ו"נהרא נהרא ופשטי", וכל אחד במסילתו יעלה; הדרך של חסידות חב"ד, כפי שהורונו רבותינו נשיאינו, היא כנ"ל". ובהערה 67 שם: "ואין זה סתירה להביאור שבפנים (שבדורנו כבר נגמר עיקר העבודה בדרך תעניות), כי גם עתה שייך עבודה זו ביחידים".