אף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף פרדשקא)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איברי גוף האדם
מושגים כלליים
ראשפניםנשימהדםגידיםורידי הדםעורקיםעצביםבשרעצמותעורשערות הראש והזקן
איברי הראש
גולגולתמצחמוחקרום שעל המוחאויר שבין המוח לגלגולתקרום שעל האוירשערות הראש והזקןזקןעינייםעפעפייםאוזנייםאףפהשפתייםלשוןחיךשינייםצואר - (קנה, ושט וורידים)עורףלחייםסנטר
איברי הגוף
בית החזהבית השחיבטןטבוראגןלבריאותכליותכיס המרהכבדקיבהאיברי הפסולתאיברי ההולדהסיומא דגופאיסוד דנוקבא
גפיים
כתפייםידייםרגלייםעקבאצבעותציפורניים
ראו גם
אשר יצרבריאות ורפואהאדם - מין המדבר (תבנית)

האף (שברוב המקומות נקרא "חוטם") הוא מקום כניסת הנשמה לגוף, וכמאמר חז"ל[1] "מי שנפלה עליו מפולת צריכים לבדוק אותו עד חוטמו", שמשם היא נכנסת ומשם היא יוצאת[2]. ומכיון שעיקר הנשמה הוא שכל[3] נקרא החוטם שער המוחין (דהיינו, המוחין הם תחילת הנשמה המלובשת בגוף[4], ונכנסים דרך שער החוטם, ומתלבשים תחילה במוח).

תחילת ציור האדם[עריכה | עריכת קוד מקור]

החוטם הוא תחילת "ציור" האדם. עניינו של האדם הוא התכללות שלושת הקוים (ימין, שמאל ואמצע), והחוטם הוא המקום הגבוה ביותר בו ניכרים שלושת הקוים (שני הנקבים והמחיצה שביניהם). מטעם זה אמרו חז"ל"[5] "אין מעידיו אלא על פרצוף פנים עם החוטם (מה שאין כן המצח‎ הוא למעלה מבחינת אדם שבאדם).

נקבי החוטם (פרדשקא הימני והשמאלי)[עריכה | עריכת קוד מקור]

שני נקבי החוטם[6] הם שתי מדרגות, וכמאמר הזוהר[7]"מחד נוקבא (נקב הימני) חיין ומחד נוקבא (נקב השמאלי) חיין דחיין". ומבואר בזה דבנקב הימני נמשך המקיף דאור ישר (מקיף דחיה, המגיע בחיצוניות עתיק) ובשמאלי המקיף דאור חוזר (המקיף דיחידה המגיע בפנימיות עתיק)[8][9].

עניינם בעבודה[עריכה | עריכת קוד מקור]

נקב הימני היא העבודה "מלמעלה למטה"; העבודה בתפילה תורה ומצוות, הממשיכה גילוי אלקות בתוך העולם הזה הגשמי.

נקב השמאלי היא העבודה "מלמטה למעלה"; עבודת התגברות על מניעות ועיכובים, העלמים והסתרות – להעלות את העולם ולעשותו כלי לאלקות (גילוי בו האמת הפנימית שלו. שלא זו בלבד שאינו מפריע אלא עוד זאת שמסייע לקדושה). עבודה קשה זו מעוררת את כוחותיה הפנימיים ביותר של הנשמה ולכן דווקא היא מגיעה ב"פנימיות עתיק".

עניינם בכלי המקדש[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחוטם נמצא חוש הריח, ושני הנקבים שבו הם כנגד שני המזבחות[10].

מזבח החיצון וריח הקרבנות קשור לעניין האכילה, "מזבח דאכיל קרבנין"[11]. ועניינו נקב הימני. כמשל הריח שבמאכל שלא ממשיך לגוף חיות חדשה אלא רק מחזק את החיות הקיימת, כך מחברים הקרבנות את האורות והכלים דאצילות. ובעבודה: אהבה שכלית המתעוררת מהתבוננות באלוקות המלובשת בעולמות[12], אהבה על פי טעם ודעת, המבררת רק את כוחותיה של קליפת נוגה (אך לא את מהותה ועצמותה).

מזבח הזהב עליו מקטירים קטורת הוא עניינו של נקב הימני. דהיינו, היות מזבח זה "פנימי" רומז לאהבת פנימיות הלב הבאה מהתבוננות בהפלאת אור אין סוף, אהבה שלמעלה מטעם ודעת המבטלת גם את מהותה ועצמות הקליפות (זדונות נהפכים לו לזכויות[13].

אמנם, כל הנ"ל הוא בכללות. אך בפרטות שתי הבחינות הן בקטורת בלבד: קטורת של כל השנה וקטורת של יום הכיפורים (וכשמדובר באופן כזה, אזי ריח הקרבנות הוא חלק מעניין האכילה)[14].

בעל החוטם[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבאר הרבי הצ"צ[15], שמאמר חז"ל לבעל החוטם אני מתפלל[16] מכוון לעיתים לאריך אנפין ולעיתים לאור אין סוף. דהיינו, כאשר ז"א נקרא אדם אז א"א נקרא בעל החוטם[17], ו"אדם גדול"[18].

אבל לגבי אוא"ס אריך אנפין הוא בחינת אדם בלבד, ואז אור אין סוף הוא בעל החוטם[19].

הערות שוליים

  1. יומא פ"ה א'.
  2. בחיי בראשית ב' ז'.
  3. ראה תניא פרק י', שנפש האלוקית משכנה במוחין ומשם מתפשטת ללב ומשם לכל האיברים.
  4. עצם המוחין דוקא, ולא התפשטותם. התפשטות המוחין היא השכל המתלבש בדיבור והוא עניין אחר. וראה אריכות בזה בד"ה והניף ידו תשי"א.
  5. משנה יבמות ט"ז ג'.
  6. הנקראים בקבלה ובחסידות "פרדשקא".
  7. באדרא רבא, ח"ג עמ' ק"ל.
  8. בשעה שהקדימו תער"ב אות רכב, והניף ידו תשי"א
  9. בעל הקול ברמה ביאר בפירושו הפוך אך אדמו"ר הרש"ב והרבי שללו את פירושו. המשך תער"ב עמ' תמח. מאמר ד"ה והיה ביום ההוא גו' והחרים, אחרון של פסח תשכ"ב, נדפס בספר המאמרים פסח חלק ב' עמ' קכט. ובעריכה מחודשת בתורת מנחם התוועדויות עמ' 323.
  10. לכל סעיף זה ראה המשך תערב ש"פ לך לך תרד"ע, והערת הרבי בהוספות ללקו"ש ח"ה ש"פ וישלח הערה 102.
  11. זהר ח"ג ל"ג א'.
  12. וראה תניא פרק מ"ג, שהיא הנקראת "אהבת עולם".
  13. גמרא יומא פ"ו ב'
  14. הערת הרבי בלקו"ש ח"ה בהוספות לפרשת וישלח, הערה 102.
  15. אוה"ת תהילים תרס"ט.
  16. זח"ג נשא דק"ל ע"ב.
  17. כי "חוטם" היא המשכה פנימית שמעשה התחתונים נוגעים לה, ואילו בעל החוטם היא בחינת המקיף שאין מעשה התחתונים נוגעים שם.
  18. כי גם בו שייכת בחינת החוטם, אלא שהיא בבחינת גדלות, "בעל" החוטם. וכמו שכתוב בכתבי האריז"ל בפירוש והבאת שלום בין אדם (אריך אנפין) לחבירו (זעיר אנפין)- שאריך אנפין הוא "חבירו" של זעיר אנפין.
  19. כך מבארת החסידות את הפסוק בישעיהו (מ"ח ט') "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך": מלכות דאין סוף אחטם לך- יאיר בבחינת אדם שהוא א"א או ז"א.