סגול
| סגול | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||
| אותיות האל"ף בי"ת | |||||||||||||||||||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ||||||||||||||||||||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | ||||||||||||||||||||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | ||||||||||||||||||||||||
| ק | ר | ש | ת | ||||||||||||||||||||||||||
| אותיות סופיות | |||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
| נוטריקון - חילופי אותיות | |
|---|---|
| אתב"ש · אלב"מ · אכב"י · רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה | |
| סוגי אותיות | |
| אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה רשימו · אש שחורה · אש לבנה | |
סֶגול הוא אחד מעשרת סימני הניקוד בלשון הקודש, המשמש לסימון הצליל e, והוא מורכב משלוש נקודות המוצבות מתחת לאות – שתיים למעלה ואחת למטה. הסגול הינו תנועה קטנה והוא אחד משלושת סימני הניקוד שיכולים להיות חטפים.
בתורת החסידות, מקביל הסגול לספירת החסד, ומסיבה זאת בתפילת העמידה מקומה בשם הוי"ה של חתימת ברכת סלח לנו שכנגד החסד.
לפי חוקרי הלשון, פירוש המילה 'סגול' בארמית הוא 'אשכול', והתנועה נקראת כן כיון שצורתה (נקודה מתחת לשתי נקודות) מזכירה אשכול ענבים[1].
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הניקוד סגול מקביל בחסידות לספירת החסד, והוא התנועה קטנה של צירה, וכמו שאר התנועות הקטנות שנחשבות 'עבד' של התנועות הגדולות גם הוא נחשב עבד של ה'צירה' שמקביל לספירת הבינה, כיון שהחסד נוצר ונמשך מהבינה[2][3].
החילוק בין קובוץ וסגול[עריכה | עריכת קוד מקור]
אף שגם הקובוץ[4] מורכב משלוש נקודות, יש הבדל בינו לבין הסגול, כיון שהסגול הוא חיבור ימין שמאל ואמצע, וחיבור שכזה מוליד וממשיך הלאה והלאה[5], בשונה מהקובוץ שהנקודות מסודרות זו תחת זו, ובעקמומיות לצד ימין - המורה על ההשפלה מהוד (שבשמאל) לנצח (שבימין), בחינת ביטול, שאינו מוליד[6].
ובמקום אחר מבואר באופן מעט שונה, שבקובוץ הנקודות באות זה אחר זה, דבר המורה על שכל והגבלה, שאדם נמצא קודם כל בקו זה ורק לאחר מכן בקו אחר, לעומת זאת סגול מורה על הימצאות כל הקווי יחד, ענין שלמעלה משכל והגבלה, שזו בחינת 'סגולה', דבר שיכול להיות בקדושה ובביטול לאלוקות בלבד, ולכן בני ישראל נקראים בשם עם 'סגולה'[7].
בעבודת השם[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחסידות מבואר על יסוד הפסוק "והייתם לי סגולה מכל העמים", כלומר שצריך לקחת את העמים ולעשות מהם בירור באופן של 'סגול', ובעבודת השם, רומזות שתי הנקודות העליונות שבסגול למידות הבלתי מתוקנות, חסד דקליפה - התפשטות הנפש בתאוות ובעניני העולם, וגבורה דקליפה - קמצנות, כעס וקפידה עין רעה וכו', והתיקון שלהם הוא על ידי הנקודה התחתונה, שהיא כעין חיריק ורומזת לביטול של האדם.
וכאשר האדם מצליח לפעול בעצמו ביטול, אזי הסגול הופך ל'סגולתא'[8], שהנקודה של הביטול מתעלה למעלה מהמידות[9].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ ולשיטתם, זו גם הסיבה שהטעם סגול בטעמי המקרא (המכונה גם 'סגולתא') נקרא כך.
- ↑ כמו שכתוב 'כי עמך מקור חיים', שפירושו הוא ספירת הבינה, שהיא המקור של החיים והחסד.
- ↑ אור התורה ואתחנן, שפ.
- ↑ באור התורה ובספר הלקוטים עמוד רפט מכנה אותו בשם 'שורק', להבדיל משורוק. ראו בהרחבה בערכים שורוק וקובוץ, תחת הכותרת 'ביאור השם'.
- ↑ כפי שרמוז בכך שהסגול הוא בצורת גפן, והגפן מנוקדת בב' סגולים, כי מכל 'סגול' נוצר סגול נוסף עוד ועוד עד אין סוף.
- ↑ אור התורה ויחי תתשלה 2270. וראו בדומה לזה תורה אור ויחי מז, א.
- ↑ ואף זאת - בכח שלושת האבות, "תלת אבהון אלין אקרון סגולה . . ודא הוא דכתיב והייתם לי סגולה מכל העמים" (זח"ג קיט, ב. מק"מ (להרמ"ז) לזהר שם). שיחת י"ג תמוז תשי"ב.
- ↑ הטעם בטעמי המקרא שהוא אותה צורה, רק שהיא הפוכה.
- ↑ אור התורה בראשית 24-יג. וראו בפרשת וירא עמוד 188.