מצות כיסוי הדם
מצות כיסוי הדם בעפר, היא המצווה לכסות את דם השחיטה, המצוה נכתבה בתורה בעניין זביחת חיה או עוף.
מקור המצוה[עריכה | עריכת קוד מקור]
וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר
— ויקרא יז, יג
מטעמי המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
המצווה נועדה לכסות את הדם שנשפך בזמן השחיטה, שכן בדם ישנה איזושהי נגיעה בנפש, הדם מסמל את הנפש, ולכן ראוי לכסות אותו ולהסתירו מעין הרואים. זאת, כדי למנוע זילות בנפש השוחטת ולהמעיט באכזריות שהיא תוצאות השחיטה. ייחודיות מצווה זו נוגעת לכך שבבהמות דם שנשפך יכול לשמש כקורבן כפרה, ולכן אין צורך לכסותו. עם זאת, במצוות כיסוי הדם בעופות, על אף שישנם עופות שמוקרבים על המזבח, הדבר מועט ולא משנה את ההלכה לגבי כל העופות, ויש לחייב בכיסוי דם של כל עוף שנשחט.
מדיני המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כיסוי הדם הוא חיוב בכל מקרה של שחיטה. ישנן כמה דעות לגבי כיסוי דם בכוי, שכן מדובר בספק אם מדובר בבהמה או חיה, ולכן לא מברכים על הכיסוי. דם שנשפך ונראה על הסכין מחייב כיסוי, בעוד שדם שהתפזר או לא נמצא במקום שצריך, אין חובה לכסותו. הכיסוי עצמו צריך להיות בעפר שמניחים מעל ומטה, ובפועל כל עפר דק או כל חומר הנקרא עפר, כמו זהב שחוק, יכול לשמש לכיסוי.
החיוב על כיסוי הדם נוגע לכל בני ישראל, גם בזמן הזה, במקומות שונים ובזמנים משתנים, ויש להקפיד עליו הן בזכרים והן בנקבות. אדם שעובר על מצווה זו ולא מכסה את דם החיה או העוף, עובר על עשה ומבטל את המצווה[1].
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפנימיות הענינים, מצות כיסוי הדם נוגעת לתחום רוחני עמוק של הבחנה בין גשמיות לקדושה. הדם, כפי שהוא מציין את החיות והחיות שבאדם, משדר את האנרגיה והרוחניות שמזינה את הפעולות הגשמיות שלנו. אם מדובר בעניינים של חולין או רשות, יש לכסות את הדם – כלומר, הגשמיות לא צריכה להיות עם התלהבות הלב, רק היא צריכה להיות מנותקת מהלב, מבלי להחיות את כל התחום הגשמי. על ידי כיסוי הדם, אנו רומזים לכך שעלינו להמעיט בהשפעת החיות הגשמית, שהרי זו לא מיועדת להיות מרכז החיים שלנו.
דם של מוקדשין – מצוות כיסוי הדם אינה נוהגת במוקדשין, כי בתחום הקדושה אנו צריכים את הדם – את החיות וההתלהבות שבפעולותינו. במוקדשין, דווקא הדם הוא שמייצג את הקשר העמוק והחיות שנדרשת ללוות את המעשים הקדושים. זו הסיבה שלדבר זה אין צורך בכיסוי.
דם בהמת חולין – לא נדרשת כיסוי דם, שכן מדובר בעובדה שרוב סוגי הבהמות נקרבים על גבי המזבח ומביאים כפרה, וממילא הדם של בהמה שמוקדשת לאל לא דורש כיסוי. בהמות אלו קשורות בקדושה והדם מסמל את החיות שצריך להיות בעניני קדושה.
חיה ועוף – החיות שבעלי החיים אינם מקודשים. הם זקוקים לכיסוי, משום שהחיות שברשותם אינן קשורות לקודש.
אמרו חז"ל: "אבוהון דכולהון דם" (ולא אמרו "כיסוי הדם"), הפירוש הפנימי בזה הוא, שהעניין המרכזי הוא הדם, שמייצג את החיות, שהוא עקרון יסוד בקיום המצוות, שהוא החיות וההתלהבות בקיום המצות[2].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ ספר החינוך מצוה קפז.
- ↑ לקוטי שיחות חל"ז ע' 48.