זלמן לייב אסטולין

		יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הרב זלמן לייב אסטולין בקבלת דולר לברכה מהרבי

החסיד הרב זלמן לייב אסטולין (כ"ה כסלו תרע"ג - ט"ו באדר א' תשס"ה), נולד ביום א' דחנוכה כ"ה כסלו תרע"ג, לאביו ר' יעקב יצחק ולאמו שרה, בעיירה שומיאץ' (הסמוכה לעיירה חאסלאוויטש) בבילורוסיה.

ר' זלמן היה סמל של חסיד, מופשט מהעולם ומהנאותיו. ביתו שבטשקנט, היה פתוח תמיד בפני אורחים או לחסידים שנמלטו מהשלטונות, למרות הסיכון העצום שהיה כרוך בכך.

הוא היה בקי בש"ס ובפוסקים. בני משפחתו וידידיו ידעו כי כל סוגיא בש"ס היה יודע לצטט בעל פה. גאונותו ואהבת ישראל האין סופית שלו, הקנו לו מקום של כבוד בקרב גדולי הרבנים וראשי הישיבות בבני ברק, גם הליטאיים שבהם. אלה ידעו להעריך לא רק את גאונותו, אלא גם, ובעיקר את ענוותנותו המופלגת.

תולדות חיים

שנות צעירותו

בעת לידתו נפטרה אמו מרת שרה. אביו הר"ר יעקב יצחק לא יכול היה לגדלו לבדו, ולכן מסר אותו לאחות אמו - מרת גיסא בריינא. זו גידלה אותו יחד עם בעלה הרב ישראל נח אסטולין בעיירה שומיאץ בה התגוררו. כיוון שלא היו להם ילדים משלהם, לכן השקיעו רבות בחינוכו של האחיין היתום. ר' זלמן לייב אימץ לעצמו את שם המשפחה של דודו, ומכאן ואילך נקרא שמו "אסטולין".

רק לעיתים נדירות ראה ר' זלמן לייב את אביו.

את שנות ילדותו עשה בעיירת הולדתו שרוב תושביה לא היו חסידים ומיעוטם חסידי קאפוסט. אביו, ר' יעקב יצחק, היה מחסידי אדמו"ר מהרי"ד מקאפוסט (בעל "סידור מהרי"ד") והעניק לזלמן-לייב חינוך ברוח חסידית. עם זאת, כשבגר קצת לא נשלח ללמוד בתומכי תמימים, אולי משום שהאווירה בעיירה לא הייתה מספיק חסידית.

כשהחלה המהפכה הקומוניסטית הוריו מאמציו של ר' זלמן לייב, שהיו חסידי קאפוסט, לא הסכימו לשלחו לבית ספר בו מלמדים כפירה. כיוון שהיה ילד מאומץ, קל היה להורים להערים מהשלטונות את עובדת קיומו.

במקום ללכת ללמוד בבית ספר כמו שאר בני גילו, החל ללמוד אצל רב העיירה הרב דוד אליהו הכהן. הרב, שהיה בשנות התשעים לחייו, היה סגי-נהור, ולימד את ר' זלמן לייב בעל פה.

לאחר פטירתו של הרב כהן, בעת שר' זלמן לייב היה בן 13 לערך, החל ללמוד אצל ממלא מקומו ברבנות העיירה, הרב אדלשטיין שהיה מתלמידיו של רבי חיים מבריסק. ר' זלמן לייב שלמד כמה שנים רצופות גמרא מתוך הבנה מעמיקה, המשיך ללמוד אצל הרב אדלשטיין בעמקות גדולה, את מפרשי הגמרא. כתמורה לימד ר' זלמן לייב את ילדי משפחת אדלשטיין גמרא, רש"י ותוספות.

במשך ארבע שנים למד ר' זלמן לייב עם הרב אדלשטיין, כאשר כל משך זמן הלימוד היה ר' זלמן לייב עומד על רגליו. בתקופה זו סיימו ללמוד יחד את כל הש"ס.

לאחר ארבע שנות לימוד, עלה הרב אדלשטיין לארץ הקודש. קודם שעלה, הציע לר' זלמן לייב למלאות את מקומו כרב העיירה. ר' זלמן לייב שהיה אז כבן 17 בלבד, כבר נחשב לבקי, חריף וגאון גדול ואף כונה "העילוי משומיאץ". אולם ר' זלמן לייב סירב לבקשתו של ידידו.

במוסקבה

לאחר שמורו ורבו עזב לארץ הקודש, נדד ר' זלמן-לייב למוסקבה, שם חי בשכונת מארינא רושצ'א ולמד והתוועד רבות עם רב בית הכנסת מרינה רושצ'ה הרב ישעיה זושא שובאוו הידוע בכינויו 'הבוידע רב'. עבד מעט לפרנסתו כשומר במפעל, אך את רוב שעות היממה הקדיש ללימוד התורה. בתקופה זו התקרב מאוד אל החסידים שהכיר וצעד אחר צעד החל לנהוג במנהגי חב"ד. הוא החל ללמוד חסידות, השתתף בהתוועדויות והתדבק לגדולי החסידים בימים ההם. ברבות הימים הפך לחסיד נלהב.

באותן שנים מילא את כרסו בש"ס ובפוסקים, עד שזכה לקבל סמיכה מגדולי הרבנים של אותה תקופה, ביניהם הרב יצחק-אייזיק קראסילשציקוב, שכיהן כאב"ד בעיר האדיטש ולאחר מכן בפולטובה בעל מחבר הספר "בית יצחק" על תלמוד ירושלמי וספר התבונה. ברבות הימים קבל סמיכה מהרב יהודה לייב לוין רבה של מוסקבה, והרב שניאור זלמן גרליק הרב של כפר חב"ד.

מלחמת העולם השנייה

זמן קצר לפני פלישת גרמניה לברית המועצות, בא ר' זלמן בקשרי השידוכין עם מרת רייזל, בת החסיד ר' חיים בנימין ברוד מחשובי חסידי ברסלב.

כחצי שנה לאחר חתונתו, גויס ר' זלמן לייב בעל כורחו לצבא האדום, במלחמה כנגד הגרמנים. רעייתו מרת רייזל נותרה לבדה בביתה. במשך כל תקופת שהותו בצבא נזהר מלהתגעל במאכלי טריפה.

בתום המלחמה, בעודו פצוע ברגלו, הגיע לטשקנט שם כבר התאספו הרבה חסידים, פליטי מלחמה. ר' זלמן השתלב בטבעיות בעדת החסידים במקום. עד מהרה החל לעסוק בהרבצת תורה. הוא אסף ילדים שנותרו יתומים מהוריהם, לאחר שנהרגו או נפטרו מהפגזות, רעב וממחלות. כעשרים ילדים יתומים קיבץ סביבו והחל ללמדם.

במשך חייו נעצר ר' זלמן ועונה קשות.

החל משנת תש"ו ניסו ר' זלמן ובני משפחתו לצאת מרוסיה, יחד עם חסידים רבים נוספים שניסו להבריח את הגבול (בריחה שנקראה לימים "יציאת רוסיה תש"ו"), אולם בסופו של דבר השתבשו האירועים ומשפחת אסטולין לא זכתה לצאת את רוסיה. כחלק מניסיון היציאה, מכרו את כל חפצי-הערך שלהם כדי שיהיו להם מזומנים להוצאות הנסיעה. בינתיים נשארנו ברוסיה עוד עשרים שנה. ר' זלמן לייב מצא עבודה למחייתו כשומר בבית חרושת, אך למרות זאת, נפשו שחשקה בתורה משכה אותו לבית המדרש. רוב שעות היום עסק בלימוד תורה בהתמדה ובשקידה האופייניים לו, מתוך אהבה בוערת לתורה.

החיים בטשקנט

שנים ספורות לאחר המלחמה, נפטר בנם הבכור שכאמור, היה חולה בלבו. במשך השנים נולדו לבני הזוג אסטולין ארבעה ילדים: חיה, נפתלי, ברינא גיסא ודוד.

לצד לימודו ועבודתו, החל ר' זלמן ללמד תורה לילדי החסידים שהגיעו לביתו. ר' זלמן נתכבד במשרה זו לא רק בגלל למדנותו, אלא גם בגלל סברתם של החסידים, כי אם ר' זלמן לייב יתפס, ירחמו עליו שכן הוא נכה מלחמה.

בכל השנים הללו חזרו וביקשו אשרת יציאה מברית המועצות, עד שבשנת תשכ"ו קיבלו לפתע מכתב עם הודעה מהשלטונות, שבקשת יציאתם מרוסיה אושרה.

המשפה נסעה למסוקבה, שם ניגשה לקונסוליה הישראלית, שם טיפלו ביציאת יהודים מברית המועצות. לאחר תהליכים, יצאה המשפחה מרוסיה דווקא באווירון כרצונה של אשת ר' זלמן. הם הגעו בשלום לווינה, ומשם נסעו ישירות לארץ הקודש.

בארץ ישראל

לאחר שעלה לארץ הקודש, הגיע ר' זלמן לייב להתיישב בסמוך לחמיו הרב חיים בנימין ברוד בעיר בני-ברק. תחילה עבד ר' זלמן לייב כ"מלמד', ולאחר שיצא לפנסיה, השקיע עצמו בתפילה ולימוד תורה.

וכך היה סדר יומו במשך השנים הארוכות לאחר שיצא לפנסיה: מידי בוקר השכים קום, למד במשך זמן ארוך. בזמן תפילה היה הולך לבית כנסת כדי לשמוע ברכו, קדיש, חזרת הש"ץ וקריאת התורה. לאחר מכן היה חוזר לביתו והיה מתחיל להתפלל. תפילתו נמשכה כשעתיים ויותר. את התפילה, כמו כל ברכה, אמר בקול רם ומהדהד, בהדגשה מיוחדת ובהטעמה. לאחר התפילה, למד במשך כמה שעות, בתחילה לבדו, ולאחר מכן החלו להגיע בזה אחר זה חברותות.

לעת ערב מסר שיעור גמרא בבית כנסת חב"ד ברחוב רש"י, ולאחר מכן היה ממשיך את לימודיו בביתו, שם היה מעביר לילות ארוכים בלימוד תורה. ילדיו זוכרים את לימודו כחלק מאווירת הלילה בבית. בכל שעה שקמו, מצאוהו בתלמודו.

פטירתו

בשנים האחרונות לחייו סבל מיסורים ומכאובים ועבר להתגורר בנחלת הר חב"ד. בימיו האחרונים, היה בהכרה מעורפלת, ומתוך עירפול כל העת מלמל: "רבי, רבי". למרות ייסוריו, פניו האירו וגם הרופאים הביעו התפעלותם מכך.

ביום חמישי, ט"ו באדר א' תשס"ה, כאשר הבינו בני המשפחה שהנה הסוף מגיע, נקראו מניין יהודים שומרי מצוות למקום, וכולם יחד קראו "שמע ישראל". נשמתו יצאה, כשמילותיו האחרונות הן "רבי, רבי", והוא בן תשעים ושתיים שנה.

משפחתו

רעייתו, רייזל - נפטרה כ"ו שבט תשנ"ו.

• בנו, הרב נפתלי אסטולין - משלוחי הרבי בקליפורניה
• בנו, ר' דוד אסטולין - קראון-הייטס ניו-יורק
• בתו, מרת חיה מוצ'קין - קראון-הייטס
• בתו מרת גיסא, רעיית הרב אברהם מענדל פרידלנד - נחלת-הר-חב"ד קריית-מלאכי

לקריאה נוספת

• הרב שלום בער פרידלנד, גאון וחסיד, ביוגרפיה, סיפורים ואמרות שנהג לומר מאת נכדו (תשס"ח, 320 עמודים)
• יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב
• הערות וחידושים שכתב בנגלה וחסידות (מבחר קטן לדוגמא): קובץ הערות וביאורים - אהלי תורה, גליון תקפד, עמ' 36. קובץ לכבודו של מלך, קרית גת תשנ"ה, עמ' 166; עמ' 220. ועוד.

קישורים חיצוניים

• הרב אסטולין בחלוקת דולרים אצל הרבי. (הקישור אינו פעיל, א' סיון תשפ"ג)
• קשרי הרב אסטולין עם גדולי דורו (הקישור אינו פעיל, א' סיון תשפ"ג)

הרב אסטולין מספר כמה סיפורים