ישעיהו משולם זושא שוב

הרב ישעיהו משולם זוסי' (זושא) שובּ^[1] (תרל"ו – י"ד בסיוון ת"ש) היה רבה הראשי של ברית המועצות תחת שלטון האימה הקומוניסטי^{[דרושה הבהרה]}^[^{דרוש מקור]}, רב בית כנסת חב"ד 'מרינה רושצ'ה' במוסקבה שם התפללו חסידים שפעלו במסירות נפש, והיה מראשי המתוועדים.

תולדות חיים עריכה

נולד בשנת תרל"ו לערך בעיר "סרדינה בודע" שבאוקראינה לאביו ר' טוביה שהיה שוחט ובודק בעיירה החסידית בוברויסק. נקרא על שם זקנו ר' משולם זוסי' מאניפולי, וככל הנראה נקרא גם ישעיה מפאת היותו צאצא של"ה הקדוש.

היה בן למשפחה חסידית ואבותיו היו חסידיו של אדמו"ר הזקן והנשיאים שלאחריו, מקושר לאדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.

בצעירותו למד אצל רבי אליעזר גורדון מטעלז^[2] הידוע בכינויו - ר' לייזער טעלזער.

לאחר מכן נסע עם חברו בעיירות ועשו נפשות לישיבת תומכי תמימים שנפתחה לתת מענה בעסק בתורה ובעבודה כפי דרכי החסידות.

את ידיעותיו בתורת הנגלה ניצל לטובת ענייני הרבי. כשהיה נוסע לעיירות בהם גרים יהודים, ומדבר עם אברכי ולמדני המקום בלימוד, והשאיר רושם עז וקידוש שם ליובאוויטש עצום.

לאחר נישואיו עם רעייתו מרת ציפה התבקש לכהן כרבה של העיר בוידע, וכיהן בה ברבנות ועל שם זה נקרא בפי החסידים בכינוי 'דער בוידער רב'. בשנים מאוחרות יותר נקרא לכהן כרבה של מוסקבה^{[דרושה הבהרה]}, . היה ידוע כגאון חסידי וכעובד ה' גדול בדרך החסידות ותפילתו הייתה בדביקות ואריכות.

גאונותו הייתה לשם דבר, ידע את כל הש"ס עם פירוש התוספות בעל פה^[3], ואף הייתה לו בקיאות עצומה ב'ראשונים', ובפרט בפירוש ה'מרדכי' על הש"ס.

מצבתו בבית החיים בעיירה מלחובקה

נפטר בי"ד סיון בשנת ה'ת"ש ונקבר במוסקבה.

לפני מספר שנים איתר את קברו השליח הרב מנחם מענדל זלמנוב. נכד השליח הרב זלמן טובי' הכהן אבעלסקי הרב הראשי למולדובה ובירתה קישינב. ומייסד ומנהל חב"ד ליובאוויטש במדינת מולדובה.

זאת בעקבות סיפורי הגבורה ששמע בעבודת השליחות מפי סבו במדינת שליחותו מולדובה.

ניגוני חב"ד עריכה

הרב שוב התוועד רבות עם החסידים והיה לראשי המדברים, בינות לכך התוועד על הנסיעה לרבי ולימד החסידים את הניגון של השתפכות הנפש, בהתוועדויותיו סיפר הבוידער רב כי מסופר אצל החסידים שאדמו"ר הזקן היה מנגן את זה כהשתפכות הנפש בגעגועים לרבו רבי מנחם מענדל מהורודוק כאשר הוא עלה לארץ הקודש ואדמו"ר הזקן נותר לבדו ברוסיה. יש המספרים שהיה שר רק את חלקו הראשון של הניגון, המדבר אודות תעופה ונסיעה, וממשיך בניגונו קול דודי, שהתנועה ללא מילים שבו זהה לתנועה ללא המילים שבניגון זה.

וכן חסידים לכל אורך הדורות היו מנגנים את הניגון הזה כהשתפכות הנפש להתראות עם הרבי, כך גם בהתוועדויות מלאות החן והחיות החסידית עם הבוידער רב.