בחירה חופשית
בחירה חופשית הוא ביטוי המציין שמעשיו של האדם ובחירת דרכו הם בבחירתו ורצונו החופשית והם לא נקבעו מראש. המושג יסודי מאוד ביהדות כיון שעליו נשענים נושאים רבים באמונה, כגון: שכר ועונש, תשובה וכל קיום המצוות. המושג נידון רבות בכתבי הפילוסופיה היהודית בספרי גדולי ישראל וכן בספרי החסידות.
בחסידות, המושג בחירה חופשית משמש גם לתיאור בחירת הנשמה למעלה בקב"ה, בהיותה במצב בו מושללת בחירה בדבר אחר, והחופשיות מתבטאת בכך שאין שיקולים רציונלים לבחירה.
משמעות המושג ומקורותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הבחירה החופשית היא ההבדל הגדול לבין המין האנושי לשאר הבריאה. בעלי החיים פועלים על פי אינסטינקטים והאופן שבו נבראו ואין להם שליטה על מעשיהם והתנהגותם. לעומתם האדם פועל על פי שכלו ורצונותיו ויש לו שליטה על התנהגותו.
הבחירה החופשית הנתונה לכל אדם[1] היא יסוד גדול בתורת ישראל, ויש מן הראשונים שכללוה במנין עיקרי האמונה[2]. בספרו היד החזקה מביא הרמב"ם את היסודות לכך[3]:
רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה[4]: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" . . הוא שירמיהו אמר[5]: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" . . ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר[6]: "ראה נתתי לפניך היום את החיים", וכתיב[7]: "ראה אנכי נותן לפניכם היום", כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה - בין טובים בין רעים. ומפני זה הענין נאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם", כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם.
— משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ה' הלכה א-ג
.
ברוח זו ישנם גם מאמרי חז"ל: "הכל צפוי והרשות נתונה[8]". וכן "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"[9]. ביראת שמים, נכללים כל מעשי האדם. ו"הכל בידי שמים" הכוונה לדברים הטבעיים (כגודל האדם וכדומה. וכן יתכן שיהיה לאדם טבע שמקל עליו לקיום מצוות או להיפך אל לא טבע שמכריח)[10].
עיקרון של הבחירה החופשית, תפס מקום נרחב בספרי החקירה ומחשבת ישראל. הרס"ג[11], הרמב"ם[12], הראב"ד הראשון, רבי יוסף אלבו (בעל ספר העיקרים), הרשב"ץ דוראן, האברבנאל,הרמח"ל[13], הרבי[14] ועוד, האריכו להוכיח את עניין הבחירה חופשית ותועלתו, הן על פי מקורות תורניים והן על פי ראיות שכליות.
ההוכחות לבחירה החופשית[עריכה | עריכת קוד מקור]
בדברי הראשונים אנו מוצאים, שהאמונה בבחירה חופשית היא סף-בסיס לכל התורה והמצוות. כך לדוגמא מנסח זאת הרמב"ם:
אילו הא-ל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים - היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים "עשה כך ואל תעשה כך", "הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם", והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו? ומה מקום היה לכל התורה כולה? ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?
— משנה תורה שם הלכה ד'
בנוסף לכך כותבים הראשונים, שהאמונה בבחירה הינה הכרחית גם ליסוד ההנהגות האנושיות. הרמב"ם כותב[15] "אילו היה האדם אנוס במעשיו . . היה מתחייב ביטול הלימוד והחינוך והתלמדות כל אומנות. והיה כל זה לבטלה, לאחר שאי אפשר לאדם, מפני גורם חיצוני – לדעת הסוברים כך – שלא יעשה מעשה פלוני ושלא ידע חכמה פלונית ושלא יהיה לו אופי אלמוני. והיה אז הגמול והעונש עוול גמור . . הרי שמעון זה שהרג לראובן: הואיל וזה נגזר עליו שיהרוג בעל כורחו, וזה נגזר עליו שייהרג בעל כורחו, לשם מה נעניש את שמעון? . . והיו גם בטלות ההכנות כולן עד סופן: כבניית הבית, וקניית המזון, וברוח בעת הפחד וכיוצא בזה. כי אשר נגזר שיהיה, אי אפשר שלא יהיה." באופן דומה כותב רבי יוסף אלבו[16]: "הבחירה היא התחלה לכל הפעולות והסכמות האנושיות וההנהגות הנימוסיות שיתוקן בהם הישוב המדיני.". הרס"ג[17] אף מוסיף שהאדם חש ויודע בעצמו שיש לו בחירה חופשית.
קושיות ומקורות שונים[עריכה | עריכת קוד מקור]
מסופר בתנ"ך על כמה וכמה מקרים בהם הקב"ה מעיד שאנשים מסויימים מוכרחים לעשות מעשי רשעות. כגון פרעה שהקב"ה חזק את ליבו שלא יוציא את עם ישראל ממצרים, סיחון והכנענים שקב"ה הקשה את ליבם שיצאו למחמה עם ישראל, עם ישראל בימי אליהו שמנה מהם הקב"ה לעשות תשובה ועוד. הרמב"ם מסביר, שדבר זה אינו בסתירה לעיקרון הבחירה חופשית. בעיקרון - כל אדם יכול לעשות כרצונו ובחירתו, אלא שלפעמים העונש אותו מעניק הקב"ה לאדם על פשעיו ובחירתו הרעה הוא שלילת בחירתו מכאן והלאה לעשות תשובה - "נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל ולא על סיחון לחטוא בארצו ולא על הכנענים להתעיב ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה"[18].
ידיעה ובחירה[עריכה | עריכת קוד מקור]
אחת השאלות העיקריות בסוגיית הבחירה חופשית בה התעסקו גדולי ישראל, היא כיצד אין הבחירה סותרת לעיקרון משמעותי נוסף שהקב"ה יודע כל הדברים העתידים להיות. הרמב"ם אף הוא נדרש לנושא זה וכך הוא כותב:
שמא תאמר: והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה. ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע. אם ידע שהוא יהיה צדיק - אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע - הרי לא ידע הדבר על בוריו?
דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר: כבר בארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו, כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי", אין כח אדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי". וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם.
— רמב"ם שם סוף פרק ה'
.
בדומה ל(פשטות[19]) דברי הרמב"ם אשר אין מקום להקשות כלל קושיות על ידיעת הבורא, כתבו גם רבינו בחיי אבן פקודה[20] ור' יוסף אלבו[21].
הרלב"ג ביאר[22], שידיעתו של הקב"ה הינה בדרך כללית בלבד, ויודע הוא את כל הדברים המתחייבים מצד הטבע אך אינו יודע במה יבחר האדם. רבים מרבותינו תקפו דעה זו בחריפות[23], ולפי יסוד ההשגחה פרטית שיסד הבעל שם טוב דעה זו אינה מתקבלת[24]. מן הכיוון ההפוך ביאר ר' חסדאי קרקש[25] שהידיעה אכן מכרחת ופועלת המציאות ובחירת האדם היא על כוונתו בלבד. אף שיטה זו זכתה למתקפות[26] השל"ה[27] כתב (בדומה קצת לביאורים הנ"ל) שידיעת ה' אכן מכרחת כגזירה, אלא שהידיעה (שלדבריו היא-היא הרצון) כוללת בתוכה את כל הדרכים האפשריות, וישנו האופן איך ראויים הדברים להיות מראש לפי פתיחת המקורות וכו' באותה עת, ויתכן שלאחר מכן ישתנו הדברים על ידי הבחירה אך גם זה היה כלול מראש ברצון והידיעה.
אמנם, רבים מרבותינו[28] כתבו בפשטות שידיעת ה' אינה הסיבה הגורמת לבחירת האדם, אלא להיפך - בחירת האדם היא הסיבה שמשתלשלת ממנה ידיעת ה'. כשם שאדם רואה אדם אחר רץ, אין ידיעתו מכריחה הבחירה, כך הקב"ה יודע מה שיהיה כמו שהדבר קרה הואיל והוא למעלה מהזמן, אך ידיעתו משתלשלת מהבחירה ולא להיפך (דוגמא נוספת: מגיד עתידות, או אדם שמכיר תכונות הנפש של חבירו עד שיודע במאת האחוזים מה יבחר בעניין מסויים, שברור שהסיבה היא הבחירה ולא להיפך[29]). הרבי ביאר באופן זה כמה פעמים לאנשים ששאלוהו אודות זה והסביר זאת בהרחבה ובדוגמאות מפורטות[30].
את שיטת הרמב"ם ביאר הרבי בכמה אופנים, ומהם - שכלל זה שהידיעה מסובבת מהבחירה ולא להיפך הוא על פי כללי השכל, וידיעת הקב"ה היא למעלה מגדרי השכל והינה 'ידיעה עצמית' שאינה משתלשלת משום דבר. ועל-פי-זה הסביר הרבי, שהרמב"ם דיבר בידיעת הקב"ה שלפני הצמצום, והראשונים שאמרו ביאור הנ"ל דיברו בידיעה הקב"ה שלאחר הצמצום[31].
את המשנה: "הכל צפוי והרשות נתונה" יש מפרשים שהכוונה לפרדוקס הידיעה והבחירה, אך יש מפרשים שב"הכל צפוי" הכוונה לידיעה בהווה ולא לידיעה עתידית[32].
ידיעה ובחירה בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
פרק זה דורש עריכה. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולערוך אותו. הסיבה לכך: יש קצת כפילויות עם המבואר קודם, וצריך לתמצת ולא בצורת הסברה מהסוג שזה כתוב כעת.
אדמו"ר הזקן מתרץ את הסוגיא בפשטות[33], ע"י שהוא מצביע על נקודת הכשל בלוגיקה של הקושיא. הסתירה בין ידיעה לבחירה נובעת מכך שאצלנו לא תתכן ידיעה שלא עושה שינוי. כל מהות וגדר השכל, ההבנה והידיעה אצלנו הם שינוי ממה שהיה קודם: אחרי שהבין דבר מסויים נוספה בו ידיעה, וקודם לכן לא הייתה בו ידיעה זו. נמצא, שגדר הידיעה הוא שינוי במציאות האדם. אבל אצל הקב"ה אין הדבר כך[34]. ומכיון ש"ידיעה" זו של ה' אינה חלק מגדר העולם (אלא היא "למעלה" מהעולם, בחינת "מקיף"), אין היא מכריחה את האדם – כי האדם אינו מרגיש ידיעה זו. ועל דרך משל מאדם הזורק אבן, האם יאמר מישהו שידיעתו שתיפול לארץ היא הגורמת שתיפול? הרי מובן ופשוט שהאבן אינה יודעת כלל מידיעת האדם, ונפילתה אינה קשורה כלל וכלל לידיעתו בשום צורה ואופן שהוא.
ונמצא, שדברי הרמבם "שאין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה כשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא... אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם" – אינם תירוץ והתחמקות אלא הם הם התשובה הפשוטה לשאלה.
(אלא שאחר כל זאת בסופו של דבר עדיין יש מקום ל"תלמיד ממולח" לשאול[35] – הרי סוף כל סוף ה' יודע מראש מה יבחר האדם, ומה טעם יש לבחירה אם ידוע מראש מה יבחר, האם ח"ו הכל הצגה? ומוסבר בזה, שהתירוץ האמתי הוא שהקב"ה נמנע הנמנעות ונושא הפכים - ומצד זה יכול להיות שני הדברים גם יחד: גם ידיעה וגם בחירה. אלא שאם זהו התירוץ – מדוע מאריכה כל כך החסידות בהסבר לעיל? הרי ההסבר האמיתי הוא שהקב"ה נמנע הנמנעות ונושא הופכים? ונקודת הביאור היא, שאין אלו שני תירוצים שונים שאחד נכון ואחד לא, ואפילו לא שני תירוצים שאחד פשוט ואחד עמוק יותר – אלא שניהם תירוץ אחד. היינו, שזה שידיעת ה' שונה מידיעתינו נובעת מכך שהוא נושא הופכים.)
גזירת 'ועבדום'[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחירה בעניינים שבין אדם לחבירו[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפי המבואר בתניא[36], האדם אינו יכול להזיק לחבירו יותר ממה שנגזר עליו מלמעלה. אמנם, למרות זאת, האדם שמזיק לחבירו נענש על רוע בחירתו. הרבי מסביר[37], שכל זה אמור באדם המרע לחבירו, אך אדם המיטיב לחבירו יש בו כח להוסיף לו בטובה יותר ממה שנגזר עליו מלמעלה.
הטעם הפנימי לבחירה חופשית[עריכה | עריכת קוד מקור]
שרש הבחירה חופשית אצל האדם הוא בבחירתו החופשית של הקב"ה שהיא דרגה נעלית ביותר למעלה, וניתנה לאדם מפני מעלתו הגבוהה[38]. סיבה נוספת שהבחירה היא דווקא באדם, היא הואיל והוא כלול מכל המדריגות וכולל טוב ורע, בשונה מכל הנבראים שדרגתם מוגדרת וברורה[39].
יוצאי דופן[עריכה | עריכת קוד מקור]
על פי הטעם הפנימי בבחירה חופשית, כותב הרבי[40] שאצל אומות העולם אין בחירה חופשית לחלוטין ומבאר בשני אופנים: א. הבחירה אצלם הוא בשם המושאל בלבד[41]. ב. יש להם בחירה בנוגע לז' מצוות שלהם[42].
בנוגע למלך (שכתוב "לב מלכים ושרים ביד ה'"), מסתפק הרבי אם יש לו בחירה[דרוש מקור].
הבחירה ואחדות השם[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרמב"ם[43] כתב, שהבחירה אינה בניגוד לכך שהכל ברצון ה', הואיל וזהו גופא רצון ה' שלאדם תהיה בחירה במעשיו. והשל"ה[44] כתב שמכיוון שהבחירה אף היא כלולה בידיעתו יתברך, אין היא סתירה לאחדות ה'. הרבי מסביר[45], שגם מעשי האדם בענייני תורה ומצוות הם על פי רצונו של ה', אלא שמכיוון שמדובר על הרצון הפנימי של ה' שלמעלה מהעולמות (ועוד - שהקב"ה בעצמו אינו נתפס ברצון), נשאר הוא נבדל מהעולם כך שאינו פועל באופן של הכרח. בשיחה נוספת אומר הרבי[46] שהקב"ה בעצמו אינו מוגבל אף בי"ג עיקרי האמונה ובכללם אחדות ה' ויכול לפעול שיהיה האדם "כדוגמתו" שיוכל לבחור בין טוב ורע.
הבחירה בטוב[עריכה | עריכת קוד מקור]
למרות שבידינו הבחירה, הקב"ה נותן לנו המלצה ועצה באיזה דרך לבחור, בדרך החיים היינו דרך התורה ומצוות, כמו שכתוב "ובחרת בחיים" ורש"י על הפסוק כותב: "משל מאב האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על החלק היפה ואמר לו את ברור לך".
כאשר הקב"ה אומר לישראל "ובחרת בחיים" הוא נותן לכל יהודי את הכח לבחור בצד הנכון, אף שכלפי חוץ לפעמים נראה שיש יותר שפע וטוב בצד של הקליפה והסיטרא אחרא בכל זאת יהודי מצד עצמיותו והניצוץ האלוקי שבנשמתו הוא נמשך לאלוקות ובוחר בחיים[47]. ועיקר החידוש בזה הוא, שגם בדברים שאין עליהם ציווי מפורש, ישנו כח ליהודי לבחור בטוב גם היפך טבעו[48]
בבחירה בחיים שני שלבים: א. בחירה שכלית בין שני דברים, לבחור באלוקות מפני שמבין שהיא טובה לו יותר מהקליפות. ב. בחירה פרטית יותר, האם להתעורר באהבה ויראה על ההשגה האלוקית.
הבחירה הראשונה (בחירה שכלית) נצרכת בגלל הנפש הבהמית שמסתירה על הנפש האלוקית, ואז תיתכן מציאות של בחירה בהיפך התורה. והבחירה השניה נצרכת בגלל הנפש האלוקית בעצמה, שגם אצלה צריך שיהיה השכל בשביל להוליד מהשגתו השכלית מדות בפועל[49].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ליקוט שיחות ומכתבים של הרבי בעניין בחירה חופשית בספר שערי אמונה (סימן סד ואילך).
- הבחירה החופשית, באתר צעירי חב"ד
- שאלת ידיעה ובחירה באתר צעירי חב"ד
- החופש לבחור: מי באמת שולט בחיים שלנו? - באתר
כ"ב טבת תשע"ה - הרב משה חפר, סוגיית הידיעה והבחירה גישות שונות, בתוך קובץ 'בא"ר' בהוצאת בית רבקה עמוד 46
הערות שוליים
- ↑ הניסוח בפנים הוא בכללות וכפי שעולה מספרי הראשונים. ראה לקמן על שאלת הבחירה בגויים
- ↑ ר' חסדאי קרקאש בספרו אור השם ועוד. אך רוב המונים לא מנו הבחירה בעיקרי האמונה מפני סיבות שונות (ראה לדוגמא בספר העיקרים פרק ט' כתב שהבחירה היא היסוד להנהגות הנימוסיות ולא רק לתורה ולכן אין למנות זה במנין העיקרים).
- ↑ וראה מקורות נוספים בתנ"ך לעיקרון הבחירה החופשית באמונות ודעות לרס"ג מאמר ד' פרק ד').
- ↑ בראשית ג, כב.
- ↑ איכה ג, לח.
- ↑ דברים ל, טו. ושם, כ: "ובחרת בחיים". והביא פסוק זה בשמונה פרקים לרמב"ם וברס"ג
- ↑ דברים יא, כו.
- ↑ אבות ג, טו.
- ↑ בבלי ברכות לג, ב.
- ↑ ראה שמונה פרקים לרמב"ם פרק ח'
- ↑ בספרו אמונות ודעות מאמר ד וראה גם במאמר ט.
- ↑ משנה תורה שם, שמונה פרקים שם, וראה גם מורה נבוכים ח"ג פי"ז ואילך.
- ↑ בספרו דרך ה'.
- ↑ ראה ליקוט בספר שערי אמונה עמוד רכה ואילך.
- ↑ שמונה פרקים שם.
- ↑ ספר העיקרים מאמר א' פרק ט'.
- ↑ אמונות ודעות מאמר ד' פרק ד'.
- ↑ משנה תורה שם פרק ו'. שמונה פרקים שם.
- ↑ אך ראה במדרש שמואל לקמן שהר"מ אלמושינו פירש שונה את שיטת הרמב"ם.
- ↑ חובת הלבבות שער ג' פרק ח'
- ↑ ספר העיקרים מאמר ד פרק ד, שם ציטט את הרמב"ם הנ"ל
- ↑ מלחמת השם מאמר ג
- ↑ ראה לדוגמא בפירוש האברבנאל על התורה בראשית יח, כ (שם הובאו גם דברי ר' חסדאי קרקש ש"הדעת הזו היא כפירה מוחלטת").
- ↑ וראה אגרות קודש חלק ג' עמוד מ במכתב הנוגע בשאלה זו שהרבי שולל ביאור זה בתכלית.
- ↑ מאמר ב' כלל ה' פרק ג' (וראה לקמן שמשמע שהניח גם אופציה נוספת לביאור)
- ↑ ראה בספר העיקרים מאמר ד' פרק א ובאברבנאל שם.
- ↑ בתולדות אדם בית הבחירה.
- ↑ ראה אמונות ודעות מאמר ד פרק ד. השגת הראב"ד לרמב"ם שם (שכתב זה כ"קצת תשובה" אך חתם "וכל זה אינו שווה"). ריקאנטי דברים לא, כ - ושם בשם הרוקח בפירושו לספר יצירה. כוזרי מאמר ה' אות כ. אור ה' (לר' חסדאי קרקאש) מאמר ב' כלל ה' פרק ג' (שם נראה שהניח אופציה כזאת לביאור). שו"ת הריב"ש סי' קיח. מדרש שמואל על אבות שם (הובא בתויו"ט שם) - והביא כן מר"מ אלמושינו (שלמד שזוהי גם כוונת הרמב"ם).
- ↑ דוגמא זו הובאה במכתבי הרבי דלקמן
- ↑ אגרות קודש ח"ג ע' מ ואילך. ע' מט ואילך. אמונה ומדע 19. ועוד
- ↑ הדרן על הרמב"ם תשמ"ו הערה 13 (לקוטי שיחות חלק כז עמוד 251) וראה ביאור נוסף בשיטת הרמב"ם בשיחת פסח שני תשד"מ (התוועדויות עמוד 1701 ואילך).
- ↑ ראה רע"ב, מדרש שמואל, תויו"ט ועוד למשנה שם.
- ↑ תו"א וירא יד ד' ואילך, וראה גם תורת חיים בראשית ד"ה ויתן לך האלקים ע' יג (קנד), לקוטי שיחות חכ"ז ע' 251-252 הערה 14, אגרות קודש של הרבי ח"ג אגרת תמב עמ' מט-נ ומבואר במקומות רבים נוספים
- ↑ שהרי הוא "אחד הפשוט", ואין בו שינויים, וכמו שכתוב "אני ה' לא שניתי" – שאפילו כל בריאת העולמות וכל מה שבהם אינה שום שינוי אצלו כלל (וכמו שהתבאר באריכות בתניא בשער היחוד והאמונה ע"ש).
- ↑ לגבי ביאור שאלה זו והתירוץ עליה ראה בתשורהתשורה משמחת הנישואין של נחום מנחם מענדל הכהן עם חוה טובה כהנא (תשע"ח, אוסף שיעורים של הרב גופין) וש"נ.)
- ↑ אגרת הקודש סימן כ"ה
- ↑ לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 15 בהערה
- ↑ לקוטי תורה פרשת אמור דף לח עמוד ב'. ועוד
- ↑ ראה מאמר דיבור המתחיל כבוד מלכותך תר"ס ספר המאמרים עמוד י' ואילך. ועוד.
- ↑ לקוטי שיחות חלק טז ע' 574. וראה גם ספר המאמרים מלוקט חלק א' עמוד לז.
- ↑ על ביאור זה כותב הרבי: "וצע"ק מרמב"ם תשובה ספ"ה".
- ↑ הואיל ובכל ציווי נעשה קשר בין מצווה ציווי למקבלו, הרי על ידי ציווי הקב"ה לבני נח הרי בעניין הציווי נעשה להם קשר לקב"ה ונפעל בהם עניין ה"בדוגמתו".
- ↑ הלכות תשובה שם הלכה ד'.
- ↑ שם
- ↑ לקוטי שיחות חלק ה' ע' 65.
- ↑ שבת פרשת שמיני תשמ"ו.
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק י"ט עמ' 271.
- ↑ ספר השיחות תשמ"ט חלק ב' עמוד 462.
- ↑ "וידעת היום" - ספר המאמרים תש"ג עמוד 83.