הבדלים בין גרסאות בדף "שמירת הברית"
(עדכון, הוספת מקור) |
|||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
==אדמו"ר הרש"ב== | ==אדמו"ר הרש"ב== | ||
| − | אדמו"ר הרש"ב כותב: "מי שחש לנפשו שלא | + | אדמו"ר הרש"ב כותב: "וכל מי שחש לנפשו שלא להביאה לידי טומאה ר"ל, יגדיר את עצמו בחוש הראייה, ואם הדבר קשה לו יתגבר על עצמו בכל תוקף ועוז, ויידע אשר ממש בנפשו הוא, ואם לא יגדיר את עצמו בזה - כל עבודתו כאין וכאפס נחשב, ולא יפעול דבר ביגיעתו ועבודתו, ואדרבא יירד ר"ל מטה מטה. מטה ועל כן יתגבר כארי להגדיר את עצמו בכל תוקף ועוז, וגם אם יהיה ניכר - אל יחוש לשיחות בני אדם. והלא בדבר הנוגע לחיי הנפש בגשמיות אינם מביטים על שום דבר, וכל שכן בהנוגע לחיי הנפש הרוחני. והכבדות בזה היא רק בעת הראשונה שצריך להכביד על עצמו ולהתגבר על טבעו ורצונו, ובמשך הזמן יתרגל כך ובהגדרה זאת ימצא מנוח לנפשו מכמה רעות ובלבולים, ואז יוכל לעבוד עבודתו. וביגיעתו יפעול ישועות בנפשו בעזרתו יתברך."{{הערה|קונטרס העבודה, פרק ב, עמ' 12.}} |
==הרבי== | ==הרבי== | ||
גרסה מ־23:00, 6 בפברואר 2023
שמירת הברית הוא ביטוי כולל לזהירות הדרושה לאדם על מנת להימנע מלטמא את קדושת הברית במעשים אסורים ובמחשבות אסורות העלולות להביא לידי טומאה.
ככלל, על פי הדרכתו של אדמו"ר הצמח צדק בחסידות חב"ד לא עסקו בפרהסיא ובהדגשה בנושא זה, אך בדור האחרון כתב הרבי בחריפות שבדורנו מוכרחים לעסוק בזה (אם כי בצניעות המתאימה), כדי לגדור את הפירצה ולבאר לאלו המבולבלים את גודל האיסור וטעמו והדרכים הנכונות להתמודד עם הקשיים שבנושא זה.
תוכן עניינים
ההתייחסות הראויה לנושא
בדורות הקודמים בחסידות חב"ד לא היה נהוג לדבר או לכתוב על שמירת הברית כמו גם על החטא הכרוך באי השמירה - ברבים ובפרסום. על פי דברי אדמו"ר הצמח צדק שעצם ההרהור והפחד מהחטא עלול לפעול בטבע האדם את הטומאה בפועל, בדומה לפעולה של הרהורי העבירה עצמם.
עם זאת, בדורות האחרונים כאשר התרבות המתירנית גרמה לכך שנעשה פרצה גדול בעוון זה בחוגים ידועים, ועד שיש כאלו שלא רק מתירים, אלא גם לועגים על האיסור ומסבירים שהדבר מותר ומועיל ומעודדים לעשות אותו, ובחלק מהמקומות והמקרים הדברים שלהם מתקבלים מבלי שיהיה מענה של מחאה ראויה המבארת את גודל האיסור שבדבר, וההשלכות שלו בכך שהוא מכלה את כח הגוף[1] ואבדן החיים הבא על ידי טומאה זו, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון אדמו"ר הזקן חמור עוון זה וגדול מעוון ביאות אסורות[2], כתב הרבי שיש מקום להדפיס ולפרסם על דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת שחת, ולהגדיל את תשומת הלב של המחנכים הבאים בקשר עם תלמידים בגילאים אלו, היות שיש בכוחם וביכולתם לתקן ולגדור את המצב[3].
במכתבים לאנשי מקצוע[4] שלל הרבי בתוקף גם מבחינה פסיכולוגית ורפואית את הגישה המתירנית, הגורמת לאדם לחיות באשליה ולאבד את כוחותיו מבלי לגלות לו את האמת שההתמכרות לפעולה זו מזיקה הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינת הגופנית.
מדברי רבותינו על שמירת הראיה
אדמו"ר הזקן
אדמו"ר הזקן אומר שבארבע אבות נזיקין בעבודת ה', ה'שור' היא ההסתכלות להיכן שלא צריכים ('שור' מלשון "אשורנו ולא קרוב")[דרוש מקור]
בהזדמנות אחרת התבטא אדמו"ר הזקן על לשון הפסוק "ואת האמורי" – שהכוונה היא ל'דער זאגער'. שכשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העיןתבנית:שמועות וסיפורים (מהדורה חדשה) ח"א עמ' 28. "באר מים חיים" להרה"ח ר' שלמה גלפרין, פרשת שופטים, עמ' תקל"ה..
אדמו"ר הרש"ב
אדמו"ר הרש"ב כותב: "וכל מי שחש לנפשו שלא להביאה לידי טומאה ר"ל, יגדיר את עצמו בחוש הראייה, ואם הדבר קשה לו יתגבר על עצמו בכל תוקף ועוז, ויידע אשר ממש בנפשו הוא, ואם לא יגדיר את עצמו בזה - כל עבודתו כאין וכאפס נחשב, ולא יפעול דבר ביגיעתו ועבודתו, ואדרבא יירד ר"ל מטה מטה. מטה ועל כן יתגבר כארי להגדיר את עצמו בכל תוקף ועוז, וגם אם יהיה ניכר - אל יחוש לשיחות בני אדם. והלא בדבר הנוגע לחיי הנפש בגשמיות אינם מביטים על שום דבר, וכל שכן בהנוגע לחיי הנפש הרוחני. והכבדות בזה היא רק בעת הראשונה שצריך להכביד על עצמו ולהתגבר על טבעו ורצונו, ובמשך הזמן יתרגל כך ובהגדרה זאת ימצא מנוח לנפשו מכמה רעות ובלבולים, ואז יוכל לעבוד עבודתו. וביגיעתו יפעול ישועות בנפשו בעזרתו יתברך."[5]
הרבי
הרבי כותב באגרות קודש: "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"!תבנית:אג"ק חלק יט, עמ' שמה-שמו.
סגולות שמירת הברית
במענה לתלמיד ישיבה שהתלונן בפני הרבי על כך ששוכח את תלמודו, כתב לו הרבי שאחת הסיבות האפשריות לזה הוא העדר השמירה על קדושת הברית, וכאשר מוסיפים בזהירות בזה, מתווסף בכח הזכרון[6].
בשל כך, אחת מדרכי התיקון שהרבי מציע על פגם בנושא זה, הוא חקיקה במוח הזיכרון של אותיות התורה בכלל ואותיות התניא והמשניות בפרט.
דרכי התמודדות
אדמו"ר הריי"צ כותב בקונטרס כללי החינוך וההדרכה שבמידה והמחנך רואה אצל המחונך מספר מידות רעות כגון שהוא בעל גוזמא, שקרן, כעסן, ורתחן - עליו לעסוק עמו בתיקון מידה אחת בלבד, והדבר הראשון שיבחר להתעסק עמו הוא לשרש ממנו את מידת הרתיחה שהיא הגרועה ביותר מביניהם, בין השאר מכיון שעלולה להביא את המחונך לחטאים רבים ובכללם פגם הברית המאבד את הגוף[7].
ככלל, הדרכתו של אדמו"ר הצמח צדק בנושא זה הינה שלא להתעסק עם הנושא יותר מדי, היות ועצם החשש והפחד שלא להיטמא, עלול בעצמו לגרום ולהביא את האדם לידי טומאה, ולכן צריך להסיח את הדעת מזה, ולעסוק בעניני קדושה[8].
בספר התניא כתב אדמו"ר הזקן שכשמסיח דעתו מהרהורים רעים ותאוות רעות "יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
על מנת למנוע ממחשבות זרות לבלבל את האדם בשעת הלימוד או התפילה, מציע הרבי להחזיק ספר פתוח ולהתפלל או ללמוד מתוך הספר בדווקא[9].
באחד ממכתביו[10] כותב הרבי רשימת עצות לבחור שנכשל בזה בתקופת השידוכין:
- תוספת התמדה בתורה.
- היסח הדעת ככל האפשר.
- הפסק הפגישות עם הבחורה.
- טלית קטן כשר כל היום והלילה.
- בדיקת התפילין.
- לימוד חת"ת.
- התבוננות שהשם נמצא בכל מקום ועומד בצידו ממש בשעת מעשה.
תיקון לפגם הברית
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ כמו שכתב הרמב"ם (הלכות דיעות פ"ד הי"ט) שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים וכו', עיי"ש.
- ↑ תניא סוף פרק ז'. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד.
- ↑ אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תרמב.
- ↑ ראו לדוגמא הוספות לקונטרס של ועד הנחות בלה"ק שבת פרשת עקב תשע"ח.
- ↑ קונטרס העבודה, פרק ב, עמ' 12.
- ↑ אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתעד.
- ↑ ספר השיחות תש"ג עמוד 224.
- ↑ שו"ת צ"צ שער מילואים סי' סב. עיי"ש.
- ↑ אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתעה.
- ↑ אגרות קודש חלק כ"ח עמוד יז.
- ↑ אגרות קודש חלק י' אגרת ג'מו. הובא בקיצור שולחן ערוך סימן קנא:ז בשם הסֵפֶר יְסוֹד יוֹסֵף
