הבדלים בין גרסאות בדף "רבי מנחם המאירי"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי (גם "דון וידאל מפרפיניאן", אך מוכר בעיקר כ'המאירי'; 1249–1315) מ...")
 
(קישור מקור לערך - אין טעם שלא לציין)
 
(24 גרסאות ביניים של 10 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי (גם "דון וידאל מפרפיניאן", אך מוכר בעיקר כ'המאירי'; 1249–1315) מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס. תושב העיר פרפיניאן שבפרובאנס (כיום בחבל לנגדוק-רוסיון שבדרום מערב צרפת). היה תלמיד של רבי ראובן בר' חיים בעל ספר התמיד.
+
{{מפנה|מאירי|ראו=[[מאירי (פירושונים)]]}}
 +
'''רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי''' (גם "דון וידאל מפרפיניאן", אך מוכר בעיקר כ'המאירי) מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס.  
 +
==תולדות חיים==
 +
{{להשלים}}
 +
רבי מנחם נולד בשנת ה"א ט' ונפטר בשנת ה'ע"ה. היה מגדולי חכמי פרובנס בזמנו.
 +
==חיבוריו==
 +
{{לשכתב|פסקה=כן}}
 +
כתב ספרים רבים, הידוע בהם הוא ספרו 'בית הבחירה' - פירוש מקיף ושלם על המשנה והתלמוד, כאשר המשנה מבוארת בנפרד עם כל הסתעפויות הסוגיה בגמרא, ואח"כ מבוארים חלקי הסוגיה שלא היו קשורים למשנה. הספר נכתב בלשון הקודש מדוייקת (ולא בארמית), ויש בו לקט של דברי הפרשנים והפוסקים שקדמו לו מנומקים ומבוארים, והסברים והכרעות משלו.
  
===הרבי על המאירי===
+
בין ספרי ההלכה של המאירי נמצא ספר 'מגן אבות', שבו מבוא ו-24 עניינים בנושאים הלכתיים שונים. הספר נכתב בעקבות הגעתם לפרובנס של כמה מתלמידי הרמב"ן בעקבות פטירת רבם; הם החלו להתווכח עם חכמי המקום, ורצו להנהיג בפרובנס את מנהג רבם הרמב"ן, והמאירי ניגש להגן על מנהג המקום. הספר שימש מקור הלכתי חשוב לראשונים שלאחריו. ספר 'מגן אבות' נדפס לראשונה בלונדון תרס"ט.
  
ב'האוהל' – קובץ תורני של ישיבת ערלוי בירושלים ת"ו, גיליון כסלו-אדר תש"ך – פורסמו במדור 'שער ההלכה' (עמ' יד-טו) "מכ"ק הרהמו"ה מנחם מענדל שניאורסון שליט"א האדמו"ר מליובאוויטש" הערות על ספרי המאירי, ובהערה נאמר שם:
+
ספר הלכה נוסף שכתב רבנו המאירי הוא הספר 'קרית ספר' על הלכות סת"ם. הספר יצא לאור לראשונה בשנת תרכבאיזמיר. וכן כתב המאירי חיבור נוסף הנקרא "חיבור התשובה"{{הערה|על פי ביוגרפיה בפרויקט השו"ת.}}.
  
"לפני אי איזה חודשים זכיתי לקבל פני הגאון הצדיק מזכה הרבים ומרים עולה של תורה ויראה בין המוני אח[ינו] ב[ני] י[ישראל] ה[שם] י[שמרם] ו[יצרם] האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, והבאתי לו תשורה כמה מספרי המאירי שזכיתי להוציא לאור. הגאון שליט"א בענוותנותו הרבה, הראה לי חיבה יתירה וכבוד רב בכתבו לי מכתב ארוך בעניינים כלליים הנוגעים להדפסת המאירי וגם שאר ספרי רבותינו הראשונים זצ"ל. בצרוף למכתבו זה כ[תב] לי הגאון הנ"ל שליט"א כמה הערות למאירי על מס[כתות] בבא-בתרא ומס[כת] מקוואות, הערות לראש הספר ולסופו כדרכו בקודש.
+
==בחב"ד==
 +
===עידוד הרבי להדפסת ספרי המאירי===
 +
[[הרבי]] במכתב להרב [[אהרן סופר]] הדריך אותו כיצד לערוך חוברת על ספרי "המאירי"{{הערה|גיליון כסלו-אדר תש"ך במדור 'שער ההלכה' עמודים יד-טו}}
  
"וברשותו של הגאון הצדיק האדמו"ר שליט"א הנני מפרסם כאן את הערותיו הקצרות מאוד, ועל הקורא לעיין בספר המאירי ואז יובנו הערות האלו, שהם קילורין לעיניים.
+
את הרב דובעריש צוקרמן אב"ד בופולו, שהוציא לאור ספר בשם 'בית אהרון', המכיל הערות על הרמב"ם והמאירי. עודד ודרבן [[הרבי]] את פרסום הספר.{{מקור}}
  
"ירושלים עי[ר] הק[ודש] תובב"א, אלול תשי"ט אברהם סופר".
+
שנים רבות קודם לכן, ב[[א' באדר]] [[תשי"ג]]{{הערה|אגרות-קודש, כרך ז, עמ' קסט ואילך}} שיגר הרבי מכתב לרב צוקרמן בו נכתב:
  
(נדפס באגרות קודש כרך יח, עמ' רסא ואילך)
+
{{ציטוטון|קבלתי הגאליס [עלי ההגהה] הערות על המאירי (כנראה למס[כת] מקוואות) ואף שאין הזמן גרמא לעיין בזה כדבעי ובפרט שאין אצלי ספר המאירי על מקוואות ונידה, הנה לחביבותא דמילתא ומפני כבודו עברתי בהם על-כל-פנים כפי רישיון הזמן ואסתפק בשתי הערות..}}
  
 +
הרבי שיגר חזרה את עלי ההגהה שהודפסו לבסוף בספרו של המחבר 'בית אהרן' בשנת [[תשד"מ]].
  
חותנו של הגהרבי שלום ריבקין (לימים אב"ד סט לואיס) היה הרה"ג ר' דובעריש צוקרמן, מחבר הספר 'בית אהרון' ואב"ד בופולו, שהוציא לאור את הספר, המכיל הערות על הרמב"ם והמאירי. מסתבר שהרבי עודד ודרבן את פרסום הספר, וכך כתב בין השאר לרב ריבקין בד' בשבט תשל"ה (פרסום ראשון):
+
===דברי הרבי על פירושי המאירי===
 +
בשיחה משנת [[תש"מ]] [[הרבי]] מציין שדבריו של המאירי בסיום מסכת כתובות"שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם, דינו כארץ-ישראל" {{הערה|ליקוטי-שיחות, כרך ח"י, עמ' 404, בשולי הגליון}} מצביע על-כך כמקור מפורש בנגלה (ככל העניינים שבפנימיות התורה) למאמר רבותינו נשיאינו "עשה כאן ארץ-ישראל".בהמשך התבטא הרבי {{ציטוטון|ישנו מאירי מפורש – אשר כשמו כן הוא – שהוא מאיר בכמה עניינים...}}.
  
...בהמשך להנדבר ע[ל] ד[בר] ההו[צאה] ל[אור] דהערות לרמב"ם ע[ל] פ[י] המאירי: כיוון שבכ[מה] מ[קומות] צויין במיוחד יום הולדתו דהרמב"ם (וראה זה פלא שב[ספרי] היוחסין מ"ה (וכ[ן] צ[ריך] ל[היות] בסד[ר] הד[ורות]) כ[תוב] שמצא "בס[פרים] קדומים שנולד בע[רב] פ[סח] יום שבת שעה ושליש אחר חצות היום" דיוק שלע[ת] ע[תה] לא מצאתי כמוהו היום הולדת וכיו[צא] ב[זה])
+
בהמשך השיחה בתש"מ מוסיף הרבי שהלוואי והיו לומדים את חיבורו של המאירי "חיבור התשובה" שאז :{{ציטוטון|היו מתווספים כמה וכמה עניינים שלא היה צורך להתווכח אודותם!..}}{{הערה|חיבור שנזכר בשיחות הרבי – ראה לדוגמה ליקוטי-שיחות, כרך כ, עמ' 14 ועמ' 20. כרך כד עמ' 240, עמ' 241. ועוד.}}.
  
כדאי להשתדל שיוכלו רבים ללמוד הנ"ל לעת ההיא.
+
במכתב לר' משה הרשלר שהדפיס את הספר "קריית ספר" על הלכות סת"ם של המאירי כותב [[הרבי]]:{{הערה|אגרות-קודש, כרך יד, עמ' קיד ואילך}}:{{ציטוטון|ויישר חילו בהפצתן של תורתם של ראשונים, אשר הם כמלאכים וכבני אדם... וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה...}}
  
ובתוקפה עומדת אמירתי – שבאם צורך בזה יותן גמ"ח מקרן מיוחדת לההוצאות דההו[צאה] ל[אור].
+
==קישורים חיצוניים==
 +
*[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=3536&CategoryID=920 גליון התקשרות מס' 648 מדור ניצוצי רבי] הרב מרדכי-מנשה לאופר
  
 +
{{הערות שוליים}}
  
למעשה, נראה כי עניינו של הרבי בהוצאה-לאור של ספרי המאירי החל כבר שנים רבות קודם לכן. בא' באדר תשי"ג (איגרות-קודש, כרך ז, עמ' קסט ואילך) שיגר הרבי מכתב לרב צוקרמן (הרבי מכנהו בשורת תארים: "הרב הגאון הרב החסיד איש ירא אלוקים נכבד ונעלה צנא-מלא-ספרא חכם ובקי וכו' מוה"ר דובעריש שי'") הפותח בשורות הבאות:
+
{{ראשונים}}
 
+
[[קטגוריה:ראשונים]]
שלום וברכה!
 
 
 
קבלתי הגאליס [=עלי ההגהה] הערות על המאירי (כנראה למס[כת] מקוואות) ואף שאין הזמן גרמא לעיין בזה כדבעי ובפרט שאין אצלי ספר המאירי על מקוואות ונידה, הנה לחביבותא דמילתא ומפני כבודו עברתי בהם על-כל-פנים כפי רישיון הזמן ואסתפק בשתי הערות..
 
 
 
הרבי שיגר חזרה את עלי ההגהה שהודפסו לבסוף בספרו של המחבר 'בית אהרן' בשנת... תשד"מ!
 
 
 
"מאיר בכמה עניינים"
 
 
 
על המאירי בכלל התבטא הרבי בשנת תש"מ "ישנו מאירי מפורש – אשר כשמו כן הוא – שהוא מאיר בכמה עניינים...".
 
 
 
הדברים נסובו על דברי המאירי בסיום מסכת כתובות: "שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם, דינו כארץ-ישראל" והרבי (ליקוטי-שיחות, כרך ח"י, עמ' 404, בשולי הגליון) מצביע על-כך כמקור מפורש בנגלה (ככל העניינים שבפנימיות התורה) למאמר רבותינו נשיאינו "עשה כאן ארץ-ישראל!".
 
 
 
בהמשך השיחה בתש"מ מוסיף הרבי:
 
 
 
ובפרט בעניין התשובה, אשר על נושא זה יש לו חיבור גדול משלו, והלוואי היו לומדים בו, היו מתווספים כמה וכמה עניינים שלא היה צורך להתווכח אודותם!...
 
 
 
כוונת הרבי שם היא ל'חיבור התשובה' של המאירי – חיבור שנזכר בשיחות הרבי – ראה לדוגמה ליקוטי-שיחות, כרך כ, עמ' 14 ועמ' 20. כרך כד עמ' 240, עמ' 241. ועוד.
 
 
 
 
 
חיבור נוסף של המאירי, שזכה להתייחסות של הרבי בכתב, הוא הספר 'קריית ספר' על הלכות סת"ם, אשר נדפס בעבר בשנים תרכ"ג ותרמ"א. ובמהדורה מתוקנת בשנת תשט"ז על-ידי הרה"ג ר' משה הרשלר.
 
 
 
בכ"ה במרחשוון תשי"ז (איגרות-קודש, כרך יד, עמ' קיד ואילך) מברך הרבי את המהדיר וכותב לו:
 
 
 
ויישר חילו בהפצתן של תורתם של ראשונים, אשר הם כמלאכים וכבני אדם... וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה...
 
 
 
ולחביבות ולעידוד הוסיף הרבי והעיר שלוש הערות מעמיקות ומרתקות!
 

גרסה אחרונה מ־22:51, 1 באפריל 2024

Disambig RTL.svg.png המונח "מאירי" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מאירי (פירושונים).

רבי מנחם בן שלמה למשפחת המאירי (גם "דון וידאל מפרפיניאן", אך מוכר בעיקר כ'המאירי) מגדולי מפרשי התלמוד וחכמי פרובנס.

תולדות חיים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

רבי מנחם נולד בשנת ה"א ט' ונפטר בשנת ה'ע"ה. היה מגדולי חכמי פרובנס בזמנו.

חיבוריו[עריכה]

כתב ספרים רבים, הידוע בהם הוא ספרו 'בית הבחירה' - פירוש מקיף ושלם על המשנה והתלמוד, כאשר המשנה מבוארת בנפרד עם כל הסתעפויות הסוגיה בגמרא, ואח"כ מבוארים חלקי הסוגיה שלא היו קשורים למשנה. הספר נכתב בלשון הקודש מדוייקת (ולא בארמית), ויש בו לקט של דברי הפרשנים והפוסקים שקדמו לו מנומקים ומבוארים, והסברים והכרעות משלו.

בין ספרי ההלכה של המאירי נמצא ספר 'מגן אבות', שבו מבוא ו-24 עניינים בנושאים הלכתיים שונים. הספר נכתב בעקבות הגעתם לפרובנס של כמה מתלמידי הרמב"ן בעקבות פטירת רבם; הם החלו להתווכח עם חכמי המקום, ורצו להנהיג בפרובנס את מנהג רבם הרמב"ן, והמאירי ניגש להגן על מנהג המקום. הספר שימש מקור הלכתי חשוב לראשונים שלאחריו. ספר 'מגן אבות' נדפס לראשונה בלונדון תרס"ט.

ספר הלכה נוסף שכתב רבנו המאירי הוא הספר 'קרית ספר' על הלכות סת"ם. הספר יצא לאור לראשונה בשנת תרכ"ג באיזמיר. וכן כתב המאירי חיבור נוסף הנקרא "חיבור התשובה"[1].

בחב"ד[עריכה]

עידוד הרבי להדפסת ספרי המאירי[עריכה]

הרבי במכתב להרב אהרן סופר הדריך אותו כיצד לערוך חוברת על ספרי "המאירי"[2]

את הרב דובעריש צוקרמן אב"ד בופולו, שהוציא לאור ספר בשם 'בית אהרון', המכיל הערות על הרמב"ם והמאירי. עודד ודרבן הרבי את פרסום הספר.[דרוש מקור]

שנים רבות קודם לכן, בא' באדר תשי"ג[3] שיגר הרבי מכתב לרב צוקרמן בו נכתב:

"קבלתי הגאליס [עלי ההגהה] הערות על המאירי (כנראה למס[כת] מקוואות) ואף שאין הזמן גרמא לעיין בזה כדבעי ובפרט שאין אצלי ספר המאירי על מקוואות ונידה, הנה לחביבותא דמילתא ומפני כבודו עברתי בהם על-כל-פנים כפי רישיון הזמן ואסתפק בשתי הערות.."

הרבי שיגר חזרה את עלי ההגהה שהודפסו לבסוף בספרו של המחבר 'בית אהרן' בשנת תשד"מ.

דברי הרבי על פירושי המאירי[עריכה]

בשיחה משנת תש"מ הרבי מציין שדבריו של המאירי בסיום מסכת כתובות"שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם, דינו כארץ-ישראל" [4] מצביע על-כך כמקור מפורש בנגלה (ככל העניינים שבפנימיות התורה) למאמר רבותינו נשיאינו "עשה כאן ארץ-ישראל".בהמשך התבטא הרבי "ישנו מאירי מפורש – אשר כשמו כן הוא – שהוא מאיר בכמה עניינים...".

בהמשך השיחה בתש"מ מוסיף הרבי שהלוואי והיו לומדים את חיבורו של המאירי "חיבור התשובה" שאז :"היו מתווספים כמה וכמה עניינים שלא היה צורך להתווכח אודותם!.."[5].

במכתב לר' משה הרשלר שהדפיס את הספר "קריית ספר" על הלכות סת"ם של המאירי כותב הרבי:[6]:"ויישר חילו בהפצתן של תורתם של ראשונים, אשר הם כמלאכים וכבני אדם... וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה..."

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. על פי ביוגרפיה בפרויקט השו"ת.
  2. גיליון כסלו-אדר תש"ך במדור 'שער ההלכה' עמודים יד-טו
  3. אגרות-קודש, כרך ז, עמ' קסט ואילך
  4. ליקוטי-שיחות, כרך ח"י, עמ' 404, בשולי הגליון
  5. חיבור שנזכר בשיחות הרבי – ראה לדוגמה ליקוטי-שיחות, כרך כ, עמ' 14 ועמ' 20. כרך כד עמ' 240, עמ' 241. ועוד.
  6. אגרות-קודש, כרך יד, עמ' קיד ואילך