קרומא דאוירא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־05:32, 2 באוגוסט 2016 מאת שלום (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " הדעת " ב־"")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אויר נקרא בחינה בכתר הכללי (הנקרא אריך אנפין המקיף על הספירות והמשמש כממוצע המחבר בין ההארה האין סופית שמעליו לעולמות שמתחתיו, בבחינת רוח המקשרת בין נשמה לנפש.

ביאור

כפי שבאדם יש חלל אויר בין המוח לגולגולת, כך יש באריך אנפין דאצילות "קרומא דאווירא" (והוא הארת הדעת דעתיק). והוא "סובל את האין סוף ומתעלם בו". ("סובל את הא"ס", זאת אומרת, נושא את האין סוף בתוכו, שהכתר הוא כלי ולבוש לא"ס - המתלבש בו, ועל ידי זה מתעלם עצם אור הא"ס - בהיותו מלובש בו).

"אויר" מורכב מאותיות "אור י'", ללמדך, שכמו שהאויר הגשמי הוא תנאי הכרחי לקיומו של אור הנר, והיינו, שהוא מקור קיומו ובלעדיו יכבה, כך ברוחניות - האויר הוא אור עם יו"ד הכלול באותיות מלה זו, והוא האור כפי שהוא במקורו עדיין - בבחינת כתר, ששם הוא בהעלם עדיין, אבל משם מקור קיומו. הוה אומר, שה"אויר" (הכתר) הוא מקור האור, ובו ועל-ידו נמשך ויוצא אור היו"ד - מההעלם אל הגילוי.

אופן ההמשכה על ידי אותיות

הכתר הוא מקור ה"אותיות", וכמו באדם, הנה, אף על פי שהאותיות בהן הוא משתמש בדיבור או בכתב, ואפילו במחשבה, הן למטה מהשכל המתלבש בהן, והן רק משרתות אותו ומשמשות לו כלי ביטוי, מכל מקום בשרשן הן למעלה מהשכל - בבחינת המקיף שבנפש, ולכן השכל תלוי בהן, שכדי שיתגלה באופן מושלם - הן לעצמו והן לזולתו - הוא זקוק לאותיות מתאימות אשר ימצו ויגדירו במדויק את השכל. כך גם למעלה באלקות, הכתר -שממנו התהוות ה"אותיות", הנה, בהן ועל-ידן נתפס השכל (שהוא אור היו"ד) ובא לידי גילוי.

משמעות הדבר הוא, שעצם התורה - הוא למעלה מחכמת התורה, כי החכמה שבתורה אינה אלא לבוש לתורה, ואילו עצם התורה הוא כלול בכתר, ושם הוא בבחינת העלם עדיין.

ומאחר שהכתר הוא שורשאותיות התורה, אשר בהן ועל-ידן (על-ידי האותיות) - נמשך להיות גילוי חכמת התורה, לכן הכתר נקרא אויר המאפשר גילוי וקיום אור התורה.

וזאת על ידי האותיות שהן הממוצע להמשיך מבחינת הכתר שלמעלה מהחכמה, אל החכמה שהיא התורה[1]

מקורות לעיון:

תורה אור דף לט, עמוד ב, דף מב, עמודים ב ו-ג, דף מג, עמוד ב, לקוטי תורה ויקרא דף נג, עמוד ב.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")

הערות שוליים

  1. לשון אדה"ז בתורה אור פ' פנחס: למשל בשעה שהאדם מתבונן בלמודו נופל לו שכל חדש שהשכל ההוא אינו אלא נקודה והוא ברק המבריק בתוך רוח בינתו המתפשט באורך ורוחב בהיכלא, והמחבר להיות נקודה בהיכלא הוא הדעת, כיהוא עולה עד קרומא דאוירא, ואוירא שלפני הקרומא דחפיא על מו"ס כו' שהוא מעצמות אור א"ס כמו במשל להיות נובע השכל מלמעלה מהשכל ועי"ז חבור חו"ב תרין ריעין כו'. (פי' כי הנה עד"מ כשאדם משכיל ומחדש איזו השכלה חדשה זהו המשכה שנמשך ממקור השכל הנקרא משכיל, ולפעמים אין נופל לו שכל מלמעלה מהשכל, א"כ בהכרח לומר שיש דבר שלמעלה מבחי' המקור השכל המשכיל שהוא המקשרו ומחברו לבא לידי גילוי בשכל לפעמים כך ולפעמים כך. והנה מקור השכל הנק' משכיל זהו הנק' ח"ס. והבחי' שלמעלה מזה זהו בחי' אוירא שעל קרומא דחפיא על מו"ס שהוא המקשר ומחבר ח"ס לבא לידי גילוי כו'