הבדלים בין גרסאות בדף "פסוק אישי"
| שורה 8: | שורה 8: | ||
ההסבר לכך הוא ששמו של האדם הוא צינור החיות של נשמתו{{הערה|זוהר-חדש רות פ"ד, ב'. ספר הבהיר אות פ' ובאור בהיר שם.}}. ובזוהר נאמר שהרשעים בגהינום אינם זוכרים את שמותיהם. | ההסבר לכך הוא ששמו של האדם הוא צינור החיות של נשמתו{{הערה|זוהר-חדש רות פ"ד, ב'. ספר הבהיר אות פ' ובאור בהיר שם.}}. ובזוהר נאמר שהרשעים בגהינום אינם זוכרים את שמותיהם. | ||
| − | וב{{ה|של"ה}} מובא שאם האדם שוכח את שמו בשעה שנפטר ודנים אותו בבית דין של מעלה, גורם לו הדבר לייסורים רבים ואף קשים, ולכן צריך להשתדל להתגבר ולזכור את שמו (המורה על שליחותו בעולם), ומביא שם 2 אפשרויות, הראשונה, לומר מידי תפילה בסיום שמונה עשרה פסוק שהאות הראשונה שבו מתחילה באות הראשונה של שמו. והאות האחרונה שבפסוק מסתיימת באות האחרונה של שמו, והאפשרות השניה, פסוק הכולל בתוכו את שמו של האדם{{הערה|"בעת פטירתו של אדם שואלים אותו איך קראו לו. והוא שוכח את שמו, דבר שגורם לו ייסורים רבים וקשים. סגולה שלא ישכח את שמו ליום הדין יאמר בחייו בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה לפני הפסוק: 'יהיו לרצון…' שבסיום, פסוק אחד שמתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה. ואם מצא פסוק שיש בו אזכור שמו מה טוב, ואין צורך באותיות ראשונה ואחרונה".}}, והמנהג צוטט אף בספרי האחרונים{{הערה|בכף החיים אורח חיים סוף סימן קכ"ב, ובערוך השולחן סימן | + | וב{{ה|של"ה}} מובא שאם האדם שוכח את שמו בשעה שנפטר ודנים אותו בבית דין של מעלה, גורם לו הדבר לייסורים רבים ואף קשים, ולכן צריך להשתדל להתגבר ולזכור את שמו (המורה על שליחותו בעולם), ומביא שם 2 אפשרויות, הראשונה, לומר מידי תפילה בסיום שמונה עשרה פסוק שהאות הראשונה שבו מתחילה באות הראשונה של שמו. והאות האחרונה שבפסוק מסתיימת באות האחרונה של שמו, והאפשרות השניה, פסוק הכולל בתוכו את שמו של האדם{{הערה|"בעת פטירתו של אדם שואלים אותו איך קראו לו. והוא שוכח את שמו, דבר שגורם לו ייסורים רבים וקשים. סגולה שלא ישכח את שמו ליום הדין יאמר בחייו בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה לפני הפסוק: 'יהיו לרצון…' שבסיום, פסוק אחד שמתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה. ואם מצא פסוק שיש בו אזכור שמו מה טוב, ואין צורך באותיות ראשונה ואחרונה".}}, והמנהג צוטט אף בספרי האחרונים{{הערה|בכף החיים אורח חיים סוף סימן קכ"ב, ובערוך השולחן סימן קכ"ב, ח'.}}. |
| − | ו[[אדמו"ר הצמח צדק]] הוסיף, שאותיות פסוקים אלו מטהרות את הארת הנשמה שבגוף מהלכלוך של חומריות הגוף, והעיד על אחד מהחסידים שעם התמימות והפשטות שאמר פסוקים אלו, פעל את אותה פעולה שפועלים חסידים אחרים עם ביאורים והשכלות עמוקות{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ו' עמוד | + | ו[[אדמו"ר הצמח צדק]] הוסיף, שאותיות פסוקים אלו מטהרות את הארת הנשמה שבגוף מהלכלוך של חומריות הגוף, והעיד על אחד מהחסידים שעם התמימות והפשטות שאמר פסוקים אלו, פעל את אותה פעולה שפועלים חסידים אחרים עם ביאורים והשכלות עמוקות{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] חלק ו' עמוד ער"ב.}}. |
===שמות שאין פסוק בתנ"ך שמתאים לשמם=== | ===שמות שאין פסוק בתנ"ך שמתאים לשמם=== | ||
גרסה מ־10:56, 9 במרץ 2021
אמירת פסוק אישי הוא מנהג המופיע בשולחן ערוך, על פיו יש להוסיף ולומר בסיום תפילת שמונה עשרה פסוק מהתנ"ך המתחיל ומסתיים באותם אותיות בו מתחיל ומסתיים השם הפרטי. כאשר יש מספר שמות פרטיים, אומרים מספר פסוקים.
קיום מנהג זה הוא סגולה שהאדם לא ישכח שמו כאשר יבוא לדין בפני בית דין של מעלה לאחר פטירתו, וחסידים נוהגים להוסיף ולומר גם את פסוקי השמות השייכים לרבי כחלק מה'התקשרות' אליו.
תוכן עניינים
מקור המנהג ומשמעותו
המקור הראשוני של המנהג הוא הוספה בפירוש רש"י לספר מיכה, על הפסוק "ותושיה יראה שמך"[1], שכל מי שאומר בכל יום פסוק המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו, התורה מצילה אותו מן הגהינום.
ההסבר לכך הוא ששמו של האדם הוא צינור החיות של נשמתו[2]. ובזוהר נאמר שהרשעים בגהינום אינם זוכרים את שמותיהם.
ובשל"ה מובא שאם האדם שוכח את שמו בשעה שנפטר ודנים אותו בבית דין של מעלה, גורם לו הדבר לייסורים רבים ואף קשים, ולכן צריך להשתדל להתגבר ולזכור את שמו (המורה על שליחותו בעולם), ומביא שם 2 אפשרויות, הראשונה, לומר מידי תפילה בסיום שמונה עשרה פסוק שהאות הראשונה שבו מתחילה באות הראשונה של שמו. והאות האחרונה שבפסוק מסתיימת באות האחרונה של שמו, והאפשרות השניה, פסוק הכולל בתוכו את שמו של האדם[3], והמנהג צוטט אף בספרי האחרונים[4].
ואדמו"ר הצמח צדק הוסיף, שאותיות פסוקים אלו מטהרות את הארת הנשמה שבגוף מהלכלוך של חומריות הגוף, והעיד על אחד מהחסידים שעם התמימות והפשטות שאמר פסוקים אלו, פעל את אותה פעולה שפועלים חסידים אחרים עם ביאורים והשכלות עמוקות[5].
שמות שאין פסוק בתנ"ך שמתאים לשמם
לא לכל הווריאציות של השמות יש פסוקים מתאימים בתנ"ך, המתחילים ומסיימים באותה האות[6], והשל"ה כתב שבמקרה זה במידה ויש פסוק הכולל את השם עצמו, ניתן לומר את הפסוק הזה.
והיה מי שהציע[7] שבמקרה כזה יאמרו פסוק שמתחיל באותיות מאותו מוצא[8].
מנהגים והוראות
- אמירת הפסוק של הרבי: כחלק ממנהגי ההתקשרות נוהגים חסידים לומר (לפני הפסוק הפרטי שלהם) את פסוקי שמו של הרבי: "מאור עיניים ישמח לב, שמועה טובה תדשן עצם"[9]", ו"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל[10][11]". חסידים בדורות קודמים נהגו לומר בשם 'מנחם' דווקא את הפסוק "מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו", כחלק מביטוי האמונה שהרבי הוא המשיח[12].
- מקום אמירת הפסוקים[13]:, בסיום תפילת שמונה עשרה, קודם 'יהיו לרצון' השני[14].
- האמירה לפי הכתיב ולא לפי הקרי: הרבי מעיד שאחד הפסוקים שאדמו"ר הרש"ב הורה לבנו אדמו"ר הריי"צ לומר הוא "ה' יגמור בעדי", למרות שבהגיה הוגים את המילה הראשונה באל"ף ולא ביו"ד[15].
- כאשר יש שמות עם פסוקים זהים: כאשר יש לאדם 2 שמות עם אותיות פותחות וסוגרות זהות, או כאשר שמו זהה לשם של הרבי, יש לומר את הפסוקים פעמיים[16].
- בחירת פסוק בעל משמעות חיובית: מהוראה פרטית של הרבי ניתן להסיק שכאשר יש אפשרות, כדאי לבחור בפסוק בעל משמעות חיובית[17].
קישורים חיצוניים
- פסוק לי פסוקך, ר' חיים צבי קעניג, נצרת עלית י' שבט תשנ"ב (עורכים שותפים: הרב מנחם מענדל הנדל והרב גרשון בורקיס)
- אמירת פסוקים בסיום תפלת שמונה עשרה במדור השו"ת באתר צעירי חב"ד
- מאיר עוז חלק ד' - אמירת פסוק כשמו, עמוד תרפ"ב ואילך, סימן קכב סעיף ג
הערות שוליים
- ↑ מיכה ו', ט'.
- ↑ זוהר-חדש רות פ"ד, ב'. ספר הבהיר אות פ' ובאור בהיר שם.
- ↑ "בעת פטירתו של אדם שואלים אותו איך קראו לו. והוא שוכח את שמו, דבר שגורם לו ייסורים רבים וקשים. סגולה שלא ישכח את שמו ליום הדין יאמר בחייו בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה לפני הפסוק: 'יהיו לרצון…' שבסיום, פסוק אחד שמתחיל באות הראשונה של שמו ומסתיים באות האחרונה. ואם מצא פסוק שיש בו אזכור שמו מה טוב, ואין צורך באותיות ראשונה ואחרונה".
- ↑ בכף החיים אורח חיים סוף סימן קכ"ב, ובערוך השולחן סימן קכ"ב, ח'.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ו' עמוד ער"ב.
- ↑ הצירופים שאין עבורם פסוקים מתאימים בתנ"ך: ג) ג-ג, ג-ז, ג-ט, ג-ס. ד) ד-ג, ד-ז, ד-ח, ד-ט, ד-ס, ד-ע, ד-ק. ז) ז-ג, ז-ע. ח) ח-ג, ח-ע. ט) ט-ג, ט-ז, ט-צ, ט-ק. כ) כ-ג. ל) ל-ג. מ) מ-ג. נ) נ-ג, נ-ט, נ-ע. ס) ס-א, ס-ב, ס-ג, ס-ז, ס-ח, ס-ט, ס-ס, ס-פ, ס-ק, ס-ש. ע) ע-ג. פ) פ-ז, פ-ח, פ-ק. צ) צ-ג, צ-ז, צ-ט, צ-ס, צ-פ. ק) ק-ג, ק-ז, ק-ס, ק-ק. ר) ר-ג, ר-ס. ש) ש-ז, ש-ס. ת) ת-ג, ת-ס.
- ↑ בשם הרב בן ציון מוצפי, ועוד.
- ↑ לדוגמא אשה ששמה שירז, תאמר את הפסוק "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך ואחזותך אפסי ארץ", כיון שהאותיות ז' וצ' מתחלפות כיון שיש להן את אותו מוצא מחמשת מוצאות הפה, ונוצרות באמצעות השיניים.
- ↑ מתאים לשם 'מנחם'; משלי טו, ל.
- ↑ מתאים לשם 'מענדל'; במדבר כד, ה.
- ↑ ספר המנהגים עמוד 12, מהערת הרבי בקונטרס צט (אדמו"ר הריי"צ) עמוד קז, מיוסד על דברי אדמו"ר הצמח צדק המובאים שם. וכן באגרות קודש חלק יח עמ' יז, שערי הלכה ומנהג עמ' קפה.
- ↑ תשורה מנישואי משפחות נוטיק-דורון כ"ה חשון תשע"ח עמוד 72.
- ↑ ראו גם בהערות וביאורים אהלי תורה קראון הייטס ה' טבת דידן נצח - ש"פ ויגש - תשס"ו.
- ↑ ספר המנהגים עמוד 12.
- ↑ אגרות קודש חלק ב' אגרת תד.
- ↑ סגולה אחת לשני אנשים, בתוך קובץ הערות וביאורים אהלי תורה קראון הייטס, י"א ניסן תש"ע.
- ↑ כאשר ר' צבי רוכוורגר נכנס ליחידות בחודש תשרי תשל"ז ושאל את הרבי אם ייתכן שהועבדה שקשה לו בחיים היא בגלל שהפסוק האישי שאומר לאחר 'אלוקי נצור' הוא בעל משמעות שלילית, "צר ומצחוק מצאוני מצוותיך שעשועי", והרבי הוא לו לשאול רב בעניין, ולאחר התייעצות עם הרב זלמן שמעון דבורקין החליף את הפסוק. שבועון בית משיח י"ח כסלו תשפ"א עמוד 38.
