פלשתים
פלשתים הוא עם המוזכר בתנ"ך.
תוכן עניינים
היסטוריה
מוצאם של עם פלשתים הוא מבני חם בנו של נח, כמסופר בתורה[1]: "ובני חם כוש ומצרים.. ומצרים ילד..את פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים" מפרשי המקרא חלוקים בדעתם בפירוש פשט הכתוב. לפי דעת רש"י פשט הכתוב הוא שהפלשתים היו ממזרים שהיו פתרסים וכסלחים מחליפים נשותיהם אלו לאלו, כפירוש זה דרשו חז"ל במדרש רבה.[2] אולם הרמב"ן טוען שעל פי פשוטו הם חלק מעם כסלחים ונקראו על שם מקומם שבחרו לגור בערים נפרדות ששמם פלשת.
מקום מושבם של הפלשתים היה בסביבות מגור אבי משפחתם מצרים.[3] והוא בין ארץ מצרים לארץ כנען.[דרושה הבהרה] עיר בירתם היא העיר גרר[4] על העיר באר שבע חלוקים המפרשים אם הייתה חלק מארצם. הרמב"ן טוען שכן אולם אחרים חולקים עליו.[5]
ארצם שימשה שנים רבות למגורים לאבות אברהם ויצחק ואף התנהל ביניהם משא ומתן והסכמים בקשר לסכסוכים שונים. אברהם אבינו גר בארץ פלשתים עשרים ושש שנה,[6] מגיל 99 עד 125.[7] בעת שהותו שם אירע חטיפת אשתו שרה עבור מלכם אבימלך שהוחזרה רק לאחרי הזהרת הקב"ה ועונשו. כמו כן נגזלו ממנו בארותיו עד שנשבעו אברהם ואבימלך ועשו ברית שלום ביניהם. ולמרות זאת לאחר מותו סתמו הפלשתים את בארותיו. גם יצחק גר בארץ פלשתים (לאחר מות אברהם בשנת ב'קכג{{הערה|1=סדר הדורות כרך א ע' 42) וסבל מהצקות. הן בעניין אשתו רבקה, עד שהוצרך להזהרה מאת אבימלך לאנשי העיר. לאחר מכן מתוך קנאה בהצלחתו הרבה גורש מהעיר והתיישב בנחל גרר קרוב לעיר. אולם גם שם סבל ממחלוקות עם רועי העיר אודות בארותיו.
חז"ל[2] אומרים שבטבעם היו גיבורים ונקראו פלשתים שהיו "גיבורים מפולשים ומפורסמים"[8] כמו כן אמרו חז"ל[9]: "פלשתים ליצנים היו". פרשני המקרא דנו אם מטבעם היו פרוצים יותר מאנשי כנען שבעת שבא אברהם למחיצתם חשש יותר משהותו בארץ כנען.
עניינם על פי החסידות
אודות תכונת הליצנות שהיתה בהם מבואר בחסידות,[10] ששמם הוא מלשון פלשת כדבר הפתוח מכל צד כ"מבוי המפולש"[11] וכנקב המפולש שחודר מעבר לעבר. והוא לפי שהליצנות עניינה השמחה הנובעת מתוך פתיחת הנפש ופיזורה ביותר.
יניקתם של קליפת פלשתים הוא מהמשכת והתפשטות חסד של קדושה מטה מטה עד שבאפשרותם לקבל יניקה ממנו. "כי זה לעומת זה עשה האלקים"[12] שכשם שישנו בקדושה מידת החסד, כך ישנו במידות של קליפה מידה החסד דקליפה. גם בעבודת האדם ישנם שני העניינים: מידת האהבה והשמחה בדבקות בה' בפילוש ובהתרחבות ביותר. וכן ישנו מידה זו כפי שהיא בקליפה ההוללות והליצנות שמתבטא גם ב"הרחבת פיו כרצונו לדבר מה שלבו חפץ והיא שמחה של הוללות ואין מעצור לרוחו". ומהסתעפות המידות כפי שהם בקדושה (הן בעולמות והן באדם הפרטי) יסתעף מזה מידות החסד וליצנות דקליפה.
ולכן מסופר בתורה[13] שהפלשתים גזלו וסתמו את בארותיו של אברהם אבינו היות ומידת אברהם הוא מידת החסד דקדושה. והם בהתנגדותם למידה זו סתמו את בארותיו שמורים על השפעת החסד בעולם. אולם כוחם הוא רק על מידת החסד דקדושה ולא על מידתו של יצחק אבינו - מידת הגבורה (שענינה בעבודת האדם הוא יראת ה').
הסיבה לכך שאין בכוחם לנגד למידתו של יצחק הוא מב' טעמים:
- היות ומידת היראה בניגוד לאהבה הוא לא בהתפשטות, לכן אינה כנגד מידת הליצנות שהיא בהתפשטות. ואין ביכולת מידת הליצנות לקבל יניקה ממנה.[14][15]
- היות ומידת האהבה והשמחה לאלוקות בא באופן 'מורגש' שנרגש אצל האדם האוהב מציאותו - 'יש מי שאוהב', וחסר בה הרגש הביטול וזה שורש לנתינת מקום ליניקה. לכן בהתעוררות מידת היראה והקבלת עול, שהיא "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה"[16] שעניינם הוא הביטול וההעדר הרגשת עצמו. זה מסיר את היניקה שיש לקליפה ממידת האהבה.
לקריאה נוספת
ראו עוד
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ בראשית י, ו-יד.
- ↑ 2.0 2.1 דברי רבי אבא בבראשית רבה לז, ה.
- ↑ רמב"ן בראשית י, יג.
- ↑ רמב"ן בראשית כא, לג.
- ↑ ספורנו בראשית כא, לג.
- ↑ בראשית כא, לד. בראשית רבה נד, ח.
- ↑ עפ"י ביאור רש"י שם, בשם סדר עולם.
- ↑ ביאור המתנות כהונה ועץ יוסף שם.
- ↑ מסכת עבודה זרה יט, א.
- ↑ תורה אור תחילת פרשת תולדות, תורת חיים בראשית קמג, ג ועוד.
- ↑ משנה עירובין סוף פרק ט.
- ↑ קהלת ז, יד. וראה תניא פרק ו.
- ↑ בראשית כא, כה. כו, טו.
- ↑ ספר המאמרים עת"ר עמוד קד (מהדורה ישנה עמוד עה).
- ↑ לקוטי תורה - דברים ה, א.
- ↑ תניא פרק מ"א.
