הבדלים בין גרסאות בדף "נישואין"
| שורה 8: | שורה 8: | ||
נהוג שהחתן והכלה מתענים ביום החופה. | נהוג שהחתן והכלה מתענים ביום החופה. | ||
| − | בענין יום התענית של חתן וכלה ביום חופתן, ישנם שלושה טעמים בפוסקים, א) משום דהוי יום סליחה וכפרה כדוגמת יום הכיפורים | + | בענין יום התענית של חתן וכלה ביום חופתן, ישנם שלושה טעמים בפוסקים, א) משום דהוי יום [[סליחה]] וכפרה כדוגמת [[יום הכיפורים]]{{הערת שוליים|מהר"ם מינץ.}}. ב) שלא ישתכרו{{הערת שוליים|מהר"ם מינץ.}}. ג)מפני שמצווה חביבה עליהם, וכדרך שהיו עושים חסידים ראשונים, שהיו מתענין בעת שהיתה באה מצווה החביבה עליהם כעין סוכה ולולב{{הערת שוליים|רוקח.}}. לפי הטעם הראשון יש ענין של תענית דווקא, ואילו לפי שני הטעמים האחרים יש רק ענין של העדר אכילה. |
[[הרבי]]{{הערת שוליים|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=178 לקוטי שיחות ח"ח עמ' 165 (עמ' 178)].}} תולה זאת באותה מחלוקת אם יום הכיפורים אינו מכפר ללא תשובה אם כן הוא הדין ביום החופה, ולכן צריך תענית של תשובה. אך פוסקים אחרים סוברים שכפרת יום החופה אינו כדוגמת יום הכיפורים מכח התשובה, אלא חלות חדש מכח יום החופה, ולכן אינם סבורים כהטעם הראשון. | [[הרבי]]{{הערת שוליים|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&hilite=846a7b87-3575-4d28-9df6-f604562e54da&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=178 לקוטי שיחות ח"ח עמ' 165 (עמ' 178)].}} תולה זאת באותה מחלוקת אם יום הכיפורים אינו מכפר ללא תשובה אם כן הוא הדין ביום החופה, ולכן צריך תענית של תשובה. אך פוסקים אחרים סוברים שכפרת יום החופה אינו כדוגמת יום הכיפורים מכח התשובה, אלא חלות חדש מכח יום החופה, ולכן אינם סבורים כהטעם הראשון. | ||
גרסה מ־01:39, 20 ביולי 2010
נישואין הם גמר קנין הקידושין, והיא חלק ממצוות פריה ורביה.
גם אדם שאשתו מתה עליו אחרי שכבר הוליד ילדים, מחויב על פי ההלכה[1]לישא אשה נוספת, מכיון ש"לא טוב היות היות לבדו", וממצוות "לערב אל תנח ידיך". יש החוששים כי הדבר יביא לריחוק בינם לבין הילדים מהאשה הקודמת, אך הרבי לא קיבל חששות אלו, ואדרבה.[2]
תוכן עניינים
שידוכים
בשידוכים יש לסמוך על הרגשת הלב של האדם עצמו, ולא על גורל.[3]
מנהגי יום החופה
נהוג שהחתן והכלה מתענים ביום החופה.
בענין יום התענית של חתן וכלה ביום חופתן, ישנם שלושה טעמים בפוסקים, א) משום דהוי יום סליחה וכפרה כדוגמת יום הכיפורים[4]. ב) שלא ישתכרו[5]. ג)מפני שמצווה חביבה עליהם, וכדרך שהיו עושים חסידים ראשונים, שהיו מתענין בעת שהיתה באה מצווה החביבה עליהם כעין סוכה ולולב[6]. לפי הטעם הראשון יש ענין של תענית דווקא, ואילו לפי שני הטעמים האחרים יש רק ענין של העדר אכילה.
הרבי[7] תולה זאת באותה מחלוקת אם יום הכיפורים אינו מכפר ללא תשובה אם כן הוא הדין ביום החופה, ולכן צריך תענית של תשובה. אך פוסקים אחרים סוברים שכפרת יום החופה אינו כדוגמת יום הכיפורים מכח התשובה, אלא חלות חדש מכח יום החופה, ולכן אינם סבורים כהטעם הראשון.
אדמו"ר הריי"צ נהג להתענות גם בעצמו ביום החתונה של בנותיו, והיה משלים התענית.הבחתונת בתו הצעירה התאחר מאד זמן החופה (בגלל אחד המוזמנים שהוא המתין לבואו), ולמרות כן הוא המשיך לישב בתענית עד אחרי החופה.[8]
טבעת הנישואין
מובא בספרים שטבעת נישואין צריכה להיות כמו סמ"ך וכמו מ"ם – עגולה (כסמ"ך) מבפנים, ומרובעת (כמ"ם) מבחוץ. וע"פ הקבלה יש לקדש בטבעת של כסף. אבל אעפ"כ, המנהג בפועל לקדש בטבעת עגולה (גם מבחוץ), ומזהב דוקא.[9]
החופה
חסיד אחד[10] נכנס לרבי קודם חתונתו, ושאל האם נכון לקיים המנהג המובא בספרים שהחתן ידרוך על רגל הכלה בשעת החופה.
ענה הרבי: בשביל מה צריך בכלל סגולות?![11], והוסיף ואמר: אם אתה תהיה בעל-הבית כמו שאתה צריך להיות [=קרי: ההנהגה תהיה בהתאם לשולחן ערוך ודרישות תורת החסידות] אז ממילא [=באופן טבעי] אתה תהיה בעל-הבית! [ועוד] שזהו – ההנהגה לדרוך כו' – עניין בלתי צנוע!!
כ"ק אדמו"ר המשיך ואמר: "אם בכל זאת אתה רוצה סגולה, אני אתן לך סגולה" - להיכנס ל"חדר ייחוד" ראשון, ובאם ישכח להיכנס ראשון בחדר ייחוד, אזי כשיגיעו לדירה של הזוג – אחרי החתונה – שהחתן יכנס ראשון.[12]
הערות שוליים
- ↑ יבמות סא, ב. שולחן ערוך אבן העזר.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ז, עמ' פח.
- ↑ הרבי, אגרות קודש חלק י"ז עמ' פז.
- ↑ מהר"ם מינץ.
- ↑ מהר"ם מינץ.
- ↑ רוקח.
- ↑ לקוטי שיחות ח"ח עמ' 165 (עמ' 178).
- ↑ תורת מנחם.
- ↑ תורת מנחם.
- ↑ הרב יהודה משה קלאפמאן
- ↑ לפי דברי הנ"ל: וכמדומני שעשה גם תנועה של תמיהה.
- ↑ גליון התקשרות, גליון 704.
