עריכת הדף "מלאכת לש"

פירוש דברי הברייתא הוא כי שני שלבים יש במלאכת הלישה: א נתינת [[מים]] לקמח ב גיבול הקמח והמים. ונחלקו בגמרא ובפוסקים מאימתי הוא חייב, האם משעת נתינת המים או שאינו חייב עד שיגבל - בדבר בר גיבול כגון קמח ועפר. ל[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] חייב משעת נתינת המים בקמח, לפי שמה שמתערבים הקמח והמים היא המלאכה, כי על ידי זה נעשים לגוף אחד, ואילו ל[[רבי יוסי בן רבי יהודה]] אינו חייב עד שיגבל, לפי שהגיבול עצמו הוא המלאכה, שעל ידי זה נעשה לעיסה.  

ודעת ספר התרומה וסיעתו שהלכה כרבי שחייב משעת נתינת המים, ומכל מקום גם לדבריו אסורה הלישה עצמה. מלבד זאת יש עוד שורה ארוכה של פוסקים (כגון הרמב"ן) שסוברים שאפילו לרבי יוסי בר יהודה, שסובר שאינו חייב אלא משעת הגיבול, אין זה אלא בדבר ששייך בו גיבול, אבל דבר שאין שייך בו גיבול אסור אפילו לתת בו את המים.

ולמעשה פסק השו"ע שמעיקר הדין הלכה כרוב הפוסקים שאינו חייב עד שיגבל, ואילו הכרעתו של אדמו"ר הזקן אינה מצויה בידינו (משום שחסר בשו"ע אדמו"ר הזקן מסעיף זה).

אחת הנפקותות בין רבי יוסי ברבי יהודה לרבי יהודה הנשיא היא אם מותר לגבל שאר מאכלים, שהרי אם הגיבול הוא רק כשהבצק נעשה גוף אחד ממש אם כן דבר זה שייך רק בבצק קמח שנעשה גוף אחד, אך אם בנתינת המים כבר יש חיוב אם כן אין שום חילוק בין קמח לחרדל וכל שאר המאכלים.

אבל תבואה שלא הביאה שליש, שקלו אותה ואחר כך טחנו אותה גסה והרי היא כחול, והיא הנקראת שתיתא מותר לגבל ממנה בחומץ וכיוצא בו אפילו הרבה בבת אחת, והוא שיהיה הגיבול רך, אבל קשה אסור מפני שנראה כלש (אלא אם כן מגבל מעט מעט כמו שנתבאר בקלי) ואפילו ברך צריך לשנות מעט אם עושה הרבה בבת אחת, כיצד נותן את השתיתא ואחר כך נותן את החומץ אם הוא מקום שרגילין בו בחול ליתן החומץ תחלה, ובמקום שרגילין בחול ליתן השתיתא תחלה יתנו בשבת החומץ תחלה." עד כאן שיטה ראשונה של רבי יוסי ברבי יהודה, כפי פרשנותם של [[הרמב"ם]] וה[[רא"ש]].

לאחר מכן מביא אדמו"ר הזקן את דעת רבי יוסי בר יהודה לפי פרשנות ה[[תוספות]], [[רשב"א]] ועוד: "ויש חולקין על כל זה ואומרים שאין חילוק בין דברים שהם בני גיבול לדברים שאינן בני גיבול, ובכולן חייב בנתינת [[מים]] לבד, או אחד משאר משקין ומי פירות אף על פי שלא גיבל כלל, כי נתינת המים זהו גיבולו, אלא אם כן הגיבול הוא רך שאז אין כאן לישה כלל, ואין איסורו אלא מדברי סופרים והתירוהו לצורך השבת על ידי שינוי שיתבאר בין בדברים שהם בני גיבול בין בדברים שאינן בני גיבול, ולפיכך בין קלי בין שתיתא אסור ליתן בהם המשקה בשבת אפילו בשינוי מדרך החול, אלא אם כן הוא גיבול רך שאז מותר ליתן בשינוי דהיינו ליתן השתיתא תחלה ואחר כך החומץ במקום שזהו שינוי או להפך במקום שההפך הוא שינוי, וכשנותן בשינוי מותר לגבל אפילו הרבה בבת אחת כיון שהוא גיבול רך, אבל גיבול עב אסור בכל ענין משום לש, אלא אם כן נתן המשקה כבר מבעוד יום, אזי מותר לגבל בשבת (מעט מעט), בין בקלי בין בשתיתא".

בגמרא (שבת קמ, א) מובא: איתמר [[חרדל]] שלשו מ[[ערב שבת]], למחר אמר [[רב (אמורא)|רב]] ממחו בכלי אבל לא ביד, אמר ליה [[שמואל (אמורא)|שמואל]] ביד אטו כל יומא ממחו ליה? ביד מאכל [[חמור]]ים הוא! אלא אמר שמואל: ממחו ביד ואינו ממחו בכלי. אתמר [[רבי אלעזר בן פדת|ר"א]] אמר אחד זה ואחד זה אסור, ו[[רבי יוחנן]] אמר אחד זה ואחד זה מותר. [[אביי]] ו[[רבא]] דאמרי תרוייהו אין הלכה כרבי יוחנן".

הצמח צדק{{הערה|בחידושיו למסכת שבת פרק כ' ע' 114}} מבאר כי כל זה רק לדעת המקילים ופוסקים כרבי יהודה ברבי יוסי, אך לפי דעת [[רש"י]] שההלכה היא כרבי, אם כן ברור שאין תועלת באופן השינוי בגיבול שהרי העבירה הוא בעצם יציקת המים, ולכן חייב לעשות את השינוי בעצם יציקת המים דהיינו שתהיה בלילה רכה, או באופן שכבר יצק בו משקים מערב שבת (בהדגשת הצ"מ שמדובר באופן שכבר התחילה הבלילה ולא רק כמה טיפות).