מאיר רפאל'ס

הרב מאיר (רפאל'ס) יפה היה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הזקן, ומצאצאיו של רבי יחיאל היילפרין בעל "סדר הדורות" - רבה של מינסק.

תולדות חייו

נולד בערך בשנת תק"ה. בשנת תק"נ נבחר ר' מאיר לחבר בועד הקהל של וילנה מטעם החסידים, ומאז נבחר תמיד לתפקיד זה.

היה גביר גדול. היה לו בית חרושת ליצור יי"ש (יין שרף), והתפרנס ממכירת משקאות, לאחר שהתקרב לחסידות, היה ביתו מרכז לכל עניני החסידות, כמעט כל חסיד שהיה מגיע לוילנה היה מתארח אצלו, ואף המנין החסידי היה אצלו.

מסופר שפעם עמדו חסידים מאחורי דלת חדרו של אדמו"ר הזקן, ושמעו אותו מתווכח עם בנו הרבי האמצעי, אדמו"ר הזקן אמר לבנו:"איך אתה משווה אותי לרבי שלי (המגיד ממעזריטש)? לרבי היו שישים גיבורים ולי אין". ענה אדמוהאמ"צ:"גם לך יש". שאל אדמו"ר הזקן:"ומי הם?" התחיל הרבי האמצעי למנותם ובין השמות היה ר' מאיר רפאל'ס ובנו. ר' מאיר רפאל'ס ובנו היו מבין החסידים שעמדו מאחורי הדלת. וכששמעו שאר החסידים את דברי הרבי האמצעי, צבטו אותם באומרם:"ראו, גם אתם מן המנין..."

התקרבותו לאדמוה"ז

בעיצומם של ימי מלחמת המתנגדים בחסידות, נעשה ר' מאיר לחסיד של אדמו"ר הזקן, וזאת בעקבות שני מעשיות שהיה עד להם, וכפי שסיפר אדמו"ר הרש"ב:

אשה עגונה שאדמו"ר הזקן באה אל אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן שלחה לר' מאיר על מנת שיעזור לה למצוא את הבעל האובד. ר' מאיר לא הבין את פשר השליחות, אך הסכים לה להישאר בביתו. מתוקף תפקידו כפרנס העיר נדרש לגשת למשטרה לזהות אסירים יהודיים בלתי מוכרים, וראה בניהם את בעלה האובד של העגונה (על-פי סימנים שנתנה לו) ונתפעל, אם כי עדיין חשב כי מקרה הוא.

המעשה השני היה ששני יהודים מעירו פנו אל אדמו"ר הזקן בבקשת ישועה ממאסר הקרב ובא עליהם מצד השלטונות בעקבות פעילות בלתי חוקית שלהם. אדמו"ר הזקן אמר להם, כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, וכשם שאין לכנות את השם בשמו האמיתי כך אין לכנות את המלך בשמו האמיתי. הם לא הבינו מה הקשר לדבריהם ויצאו בכעס מאדמוה"ז. לבסוף כאשר פנו בבקשה אל המיניסטר, שאלם המיניסטר להבהיר לו את פשר מאמר חז"ל 'מלכותא' כו', וכאשר הם הסבירו לו היטב את פירושו של אדמו"ר הזקן נתפעל מאוד, והביאם לפני הקיסר, שחננם מהמשפט. בעקבות המעשה השני נסע רבי מאיר לאדמו"ר הזקן ונעשה לחסידו המובהק

בניו

ר' שלמה רפאלס' - חתנו של רבי מרדכי מליפעלי.

ר' זלמן.

ר' יעקוב. .