עריכת הדף "לחם"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה: אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם תיכנסו לחשבון או תיצרו חשבון, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
ניתן לבטל את העריכה. אנא בדקו את השוואת הגרסאות שלהלן כדי לוודא שזה אכן מה שאתם רוצים לעשות, ולאחר מכן שמרו את השינויים למטה כדי לסיים את ביטול העריכה.
| גרסה אחרונה | הטקסט שלך | ||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
דבר זה פלא לכאורה, מה הוא כוחו של לימוד הגמרא לענין הכרת בדעת באלקות? שהרי אמר הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" כו', ויוכל להיות הדעת והשגה באלקות, גם בלא טעם לחמה של תורה ב[[נגלה]] על ידי ידיעה והתבוננות לבד, ודורות הראשונים שקודם [[מתן תורה]] יוכיחו כ[[חנוך]] ו[[מתושלח]] וכהאי גוונא, דכתיב "ויתהלך חנוך את האלקים" כו', אבל [[אברהם]] קיים כל התורה כו' ולמד כל התורה כולה כו'. | דבר זה פלא לכאורה, מה הוא כוחו של לימוד הגמרא לענין הכרת בדעת באלקות? שהרי אמר הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" כו', ויוכל להיות הדעת והשגה באלקות, גם בלא טעם לחמה של תורה ב[[נגלה]] על ידי ידיעה והתבוננות לבד, ודורות הראשונים שקודם [[מתן תורה]] יוכיחו כ[[חנוך]] ו[[מתושלח]] וכהאי גוונא, דכתיב "ויתהלך חנוך את האלקים" כו', אבל [[אברהם]] קיים כל התורה כו' ולמד כל התורה כולה כו'. | ||
===ענין הטעם שבתלמוד בדווקא=== | ===ענין הטעם שבתלמוד בדווקא=== | ||
| − | ומבאר [[אדמו"ר האמצעי]]: פשטות ה[[משל]] של טעם דגן הגורם לתינוק להכיר את אביו, היינו כשהפת נאפה בתנור שאז יש בו טעם, ולא כשאינו אפוי, ומכל שכן הכוסס את החטה כו' שאינו מזון לחם כלל, ולכך דקדק לומר '''טעם''' דגן, והנמשל הוא התלמוד דוקא שהוא גם כן בבחינת הטעם שבתורה דוקא, וכידוע ב[[עץ חיים]] שהתלמוד ב[[בריאה]] ו[[משנה]] ב[[יצירה]] ו[[מקרא]] ב[[עשיה]], ובריאה הוא בחינת [[חב"ד]]), כי ענין התלמוד הוא לבאר את טעמי המשניות, כמו "מאי טעמיה דרבי פלוני" כו', כי במשנה שונה ההלכה והדין בפסק הדבר לבד בלי טעם לדבר כלל וכלל, ולכך נקראים לומדי המשניות לבד בלי טעמיהם "מבלי עולם" כידוע, ובתלמוד בא לפרש ולבאר טעם לפסק ההלכה, והוא בחינת המוחין של המדות, כי עיקר המשנה היא רק בחינת המדות דיצירה - [[טמא]] [[טהור]] כו', חייב זכאי כו', והשכל והטעם של כל מדה הוא מפורש בתלמוד, (ולכך | + | ומבאר [[אדמו"ר האמצעי]]: פשטות ה[[משל]] של טעם דגן הגורם לתינוק להכיר את אביו, היינו כשהפת נאפה בתנור שאז יש בו טעם, ולא כשאינו אפוי, ומכל שכן הכוסס את החטה כו' שאינו מזון לחם כלל, ולכך דקדק לומר '''טעם''' דגן, והנמשל הוא התלמוד דוקא שהוא גם כן בבחינת הטעם שבתורה דוקא, וכידוע ב[[עץ חיים]] שהתלמוד ב[[בריאה]] ו[[משנה]] ב[[יצירה]] ו[[מקרא]] ב[[עשיה]], ובריאה הוא בחינת [[חב"ד]]), כי ענין התלמוד הוא לבאר את טעמי המשניות, כמו "מאי טעמיה דרבי פלוני" כו', כי במשנה שונה ההלכה והדין בפסק הדבר לבד בלי טעם לדבר כלל וכלל, ולכך נקראים לומדי המשניות לבד בלי טעמיהם "מבלי עולם" כידוע, ובתלמוד בא לפרש ולבאר טעם לפסק ההלכה, והוא בחינת המוחין של המדות, כי עיקר המשנה היא רק בחינת המדות דיצירה - [[טמא]] [[טהור]] כו', חייב זכאי כו', והשכל והטעם של כל מדה הוא מפורש בתלמוד, (ולכך נק' בכלל "מ"ט פנים טמא", כי "פנים בהלכה" הוא הטעם והשכל, ומ"ט פנים הן לז' מדות שכל אחד כלול מז', ולכך איתא דהתלמוד בבריאה ומשנה ביצירה). |
בכך נמשל התלמוד ללחם, כמו הלחם שיש בו ב' דברים: הא' עצם ממשות גשם הלחם, והב' טעמו הרוחני שלועס בשיניו וטועמו בחיך, (וכידוע דמה שכתוב "ולחם לבב אנוש יסעד" היינו אחר שנכנס המאכל בקיבה בבישול וגשמיותו נחלק לחיות האברים, ופנימיותו עולה ל[[לב]] לסעדו מיד ול[[מוח]] לחזק השכל, והוא אשר התינוק יודע לקרות כנ"ל והוא טעם דגן, ובאמת עיקר טעם לחם הוא בחיך הטועם קודם שיבא בקיבה להתבשל, כי [[שינים]] טוחנות ומפרידות החלקים שבו להוציא טעמו הרוחני, אחר כך על ידי [[חיך]] הטועם שעולה למוח. | בכך נמשל התלמוד ללחם, כמו הלחם שיש בו ב' דברים: הא' עצם ממשות גשם הלחם, והב' טעמו הרוחני שלועס בשיניו וטועמו בחיך, (וכידוע דמה שכתוב "ולחם לבב אנוש יסעד" היינו אחר שנכנס המאכל בקיבה בבישול וגשמיותו נחלק לחיות האברים, ופנימיותו עולה ל[[לב]] לסעדו מיד ול[[מוח]] לחזק השכל, והוא אשר התינוק יודע לקרות כנ"ל והוא טעם דגן, ובאמת עיקר טעם לחם הוא בחיך הטועם קודם שיבא בקיבה להתבשל, כי [[שינים]] טוחנות ומפרידות החלקים שבו להוציא טעמו הרוחני, אחר כך על ידי [[חיך]] הטועם שעולה למוח. | ||
